הערכת משך קריאה: <1 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה

במלאווי

1. הסינים משתלטים על העולם
   • אימפריאליזם צהוב.
   • קלישאה?
   • האומה מחוץ לאפריקה שנוכחותה הבולטת ביותר יבשת.
   • הסינים הם המשקיעים הגדולים ביותר באפריקה.
   • בשונה מהאמריקאים עם האימפריאליזם הנאור, הבריטים, הצרפתים, הספרדים, הפורטוגזים, הגרמנים, האיטלקים, הבלגים וההולנדים לפניהם, שרצו שליטה והפשעה על המקומיים, נראה שהסינים מסתפקים בגריפת כסף ומשאבים והוצאתם לרשותם.
   • בפרקטו-קונקרטיותם לא מבזבזים משאבים בייבוא והנחלת תרבות. מסתפקים במימון והתנשאות.
2. האפריקאים קוראים לבני הגזע הצהוב בננה.
   בין המנחשים נכונה למה, יוגרל.
3. ההונג קונגים שונים מהסינים. במראה בשפה. השתכנזו.
4. ההורים חששו מחזרת המושבות שהיו בשליטה סינית והתנתקו. כעת מרוצים.
5. פגשתי טייקון סיני, שותף של הישראלים. הוא רק עובד. מתנחם בצריכת מותגי על. גאון. בן 57 נראה בן 37. עובד על אחרון הפרטים בניהול שטוח לחלוטין. אפס יכולת הקשבה. מיישם את תרגום המקל והגזר שלנו ל- פה מלא חרא עם פה מלא סוכר.
6. בכלל, יש להם הרבה דימויי חיות: לפני שאתה מכה את הכלב, בדוק מי בעליו.
7. וילה, Little China
   • מתגורר בוילה עצומה עם עוד ישראלי וארבעה סינים.
   • חדר עצום, נוף.
   • שירותים משותפים, מבחינתי – unacceptable.
   • תובע לעבור.
   • מפקיר את הישראלי האחר לחסדי הסינים.
   • וילה נפרדת למגורי משרתים שהשף הסיני רודה בהם.
   • ה- chef, לא יודע את שמו, כך מכונה גם על ידי הסינים, סיני שהגיע מסין הכפרית, מבשל לנו אוכל
     סיני, בוקר, צהריים וערב.
   • הבית מריח מתבלינים סינים.
   • הישראלי, שומר כשרות בגרסתו המאד מסוימת, לא יודע את נפשו מצער.
     מגישים בשרים בכל מני מצבי צבירה.
   • הישראלי חי בחרדה שמתממשת בערך אחת ליום שאכל- חזיר. הסינים צוחקים. בעדינות, מתעמרים בו.
   • אין רכישת אוכל מעובד. רק מיני בשר וביצים.
   • השף מגדל את תצרוכת הירקות בגינה.
   • את כל הירקות מבשלים.
   • מתפלאים עלינו, שאנחנו מעדיפים את הירקות שלנו טריים.
8. האוכל מותאם למקלות האכילה. פרוס.
   לגיטימי לשנע אוכל באמצעות המקלות לפה, בקול שאיבה רמה, להוציא באצבעות או לירוק שיירי, עצמות וסחוס, ולזרוק לכלבים.
   מיומנים בעיבוד המזון והפרדת מה שראוי ומה שלא. בפה. גם אצל בעלי חברות טכנולוגיית-על, גם בחברותא מערבית בחו”ל. אני, קיצוניות של חוסר מיומנות יודע לאכול רק שכולו אכיל. לכן, גם בתל אביב לא מתמודד עם כנפי עוף או פולקע, אלא עם חזה, סטייק פילה או בשר טחון.
9. הטולרנטיות התרבותית של הסינים לאימוץ נורמות מערביות נמוכה. האם של המערבי יותר? לא
   בטוח, עם זאת נראה לי, שהסקרנות המערבית גדולה יותר.
10. למה סיני שמגיע למערב יירק ברחוב או יוציא אוכל מהפה, ומערבי שישהה בסין לא יחל לירוק ולהוציא שיירי אוכל מהפה?
    • נראה לי שקשור לעליונות תרבותית.
    • עליונות תרבותית אמר הגזען? יפ. לא מקובל, לא פוליטיקלי קורקט, אך כן.
      אפשר להתפשר על חוסן תרבותי או חולשה תרבותית יחסית לזו המשיקה לה.
    • במפגש בין שתי תרבויות, התרבות העליונה היא זו שמפעפת את ערכיה בצורה ברורה יותר לתרבות הנחותה ממנה, אם חברי התרבות הנחותה, באופן וולונטארי (אפשרי דיון מה זה ‘וולונטארי’), מזהים את סממני התרבות העליונה כראוייה לאימוץ.
    • המאה ה- 20, ועדיין, התאפיינה בפעפוע של ערכי החברה האמריקאית המתהווה, לחברות אחרות בכל העולם.
    • סיני שיצא מסין, הטמיע ערכי רגולציה על הפרשות גוף באופן המחמיר – רוק כדוגמא, מפני שראה שמודלים לחיקוי של הצלחה כלכלית מקושרים עם רגולציה זו, והיפוכם חסרים אותה.
11. החריצות הסינית – אין דברים כאלה. הם רק עובדים. אולי קצת טלויזיה.
    צ’ארלס, אומה, וג’קי עובדים שישה ימים בשבוע, מגיעים לוילה, אוכלים בחצות ארוחת ערב
    מלאה והולכים לישון. הם אנשי הטייקון, שהביא גם את השף. תפישת העבודה של הסינים משמרת את הגולאגים, מחנות העבודה, בגרסה הסינית 2012. באפריקה.בראשון נחים. בוילה. יוצאים לריצה. זהו.
    “קשה?” “לא, זה רק לשלושה חודשים” עונים. מוכשרים, נבונים, נחמדים, משתפי פעולה. בעלי דעה, נטולי תלונה. כלי נשק עסקיים שהיית רוצה להתברך בכאלה.
12.  הסינים חובבי הימורים. גדולים.
13. כקלינטון שלא התייחס למין אוראלי כאל סקס, הסינים לא מתייחסים ללוטו כאל הימור, אלא כבידור, משחק.
14. אני מבקש מהנהלת המלון אליו עברתי בצאתי מהוילה, שארוחת הבוקר תוגש לי ב- 7:45. עם זאת, הארוחה לא מוגשת במועד, גם אחרי שב- 7:30 מתקשר כדי לתזכר.
    אתמול התפרעתי. התקשרתי ב- 7:30 והגישו ב- 7:55.
    היום, לפני שהספקתי לתזכר, ב- 7:25, הגיע האוכל. הם מפצים בקרדיט זמן לאחור.
15. המשאבים כל כך במחסור שכבמקומות דומים, תוךחם בי עיניים מה ינשור ממני כדי לקבל, או, מה אפשר לקחת ממני בלי שארגיש או אתלונן.
16. גולאג סיני משודרג
    • הטבח הסיני בן ארבעים וקצת, נראה בן עשרים ומשהו. גבוה, נאה אתלטי. יש לו אשה וילדים. חתום על חוזה לשנה. לא, הוא לא אמור לקבל חופש. כלומר אחרי שנה יחזור הביתה. לא, גם לא יום בשבוע. 7 ימים.
    • מכין ארוחות בוקר, צהריים וערב. את זמנו מעביר בבישול, בגידול הירקות במרחבי חצר הוילה ובקניות בשר ודגים.
    • בשאר הזמן משחק במחשב ומתעמר בשתי המשרתות המקומיות שהועמדו לרשותו.
    • ו-כן הוא שומר המוסר. אחד הנוכחים הביא בחורה מקומית לחדרו, הטבח אץ להתלונן לקיסר הסיני.
17. אני נוסע לעיר מנגוצ’י. עם צ’ארלס הסיני, שזה כמו שלומי שמגיע ארה”בה ונהיה סטיב. כיף. תנועה בסביבה זרה, לא מוכרת, מפשיר את הניכור. הבחור מתוחכם. למד 3 שנים באוסטרליה, מנהל את הכלכלה בחברות  הלוטרי המוקמות על ידי חברת האם בה הוא עובד.
    לצ’ארלס יש חברה. “לא, לא יודע אם היא מתאימה לי. יודע שהיא לא, לא מתאימה לי.” “היא לא יפה. היא טובה אלי. מקשיבה צייתנית. בחברה הסינית יש אלימות מילולית בין זוגות. אם היא צייתנית לא תהיה אלימות.”
18. כרוניקה של משחק ידוע מראש:
    • פייר, הסיני שאסף אותי בלילונגווי, התחנה הראשונה במלאווי. הוא עושה עבודה מצויינת. אני מתפעל ממיומנותו להסתדר. בכל פעם שנעצרים על ידי השוטרים, הוא תוחב להם משהו וחיוך של מאכער מסתדרן נמרח על פניו. האיש יודע את חוקי המשחק. אני מביע בפניו את התפעלותי ממיומנות זו שלו, don’t worry הוא מנחם אותי, you will manage.אבל אני לא יודע. אין לי את זה.
    • אני נוסע עם צ’ארלס למנגוצ’י. 200 ק”מ כיוון + 200 ק”מ סיבובציה במרחב.
      נעצרים מדי כמה עשרות קילומטרים על ידי שוטרים. מתעניינים ב-לאן, מאיפה.
      משיב להם בנחרצות, מתלוצץ על חשבונם, מתבדח על חשבוני, מחמיא להם על עבודתם הקשה.
      ממשיכים. לא נדרשתי לשלם לאיש מהם קוואצ’ה. ממילא לא שילמתי.
      • ביגה ותרנצולת
        • יכול להיות שהם בודקים אם מכיר ת’חוקים?
        • יכול להיות שהם רואים שלא הצלחתי להחזיק את קלפי הרמי כשהייתי בן 13, ולא הטמעתי את חוקי הפוקר כשהייתי בן 16, ולא ייצא ממני דבר?
        • יכול להיות שפייר במשחק, שכן התמורה שהוא מקבל זה הסיפוק שלתפישתו היה אמור להיות ניזוק, שילם 500 והוציא עצמו בזול, תוך הפגנת כישורי השרדות מעולים?
19. דמיון וזהות
    • לחוויית הסיני, צ’ארלס, כל השחורים דומים. הוא לא מבחין ביניהם.
    • גם מבחינתם. כלומר, גם מצידם הצהובים זהים.
20. צ’ארלס משוכנע שישנה קונספירציה המכתימה את העישון כמזיק לבריאות. הוא ךא מסכים שכך.
21. קניתי את ליבם של הסינים
    • במחוות מולי ביחס לאחרים, נראה שהם רוכשים לי חיבה
    • נראה להם שאני עומד בסטנדרטי העבודה, החריצות, השעות המשמעת שלהם.
    • אכיר להם את איריס.
    • תראה להם מה זה:
      • שאני עצלן.
      • חריצות מהי.
22. הם שמרנים. הסינים.
    • יעשו הכל כדי להשאר בתחום המוכר והידוע
      • אף אחד מהסינים לא מוכן לחשוב שאף אחת מהשחורות נאה בעיניו. הן לא!
      • לא מעניין אותם לאכול אוכל שאיננו אוכל סיני. גם לא במסעדה.
      • מכיר גם לא סינים שיעשו הכל להישאר בחמימות המוכר והידוע.
    • כלומר, רמת הטולרנטיות, מבחירה, לחדש, השונה מהמוכר – נמוכה מאד. מניח אגב, שאם ייכפה
      עליהם – יסתגלו – הם קשוחים.
    • הם לא יעשו דבר כדי להיטמע במרחב החברתי המקיף אותם.
    • לא יודע האם זה בשל תחושת עליונות, פרקטיות מוקצנת של חוסר בזבוז משאבים, או חוסר יכולת.
23. הקיסר הסיני מושיב את המבקרים במשרדו בשלושה כסאות. אדומים. מכוונים לגובה הנמוך ביותר האפשרי. מנוף כיוונון הגובה הוסר משלושתם. התוכלו ילדים לנחש האם זה במקרה או בכוונה?
24. ערב יום העצמאות המלאווי, 6/7, לאחר ארוחת הערב, השף הגיש עוף וברווז, ואני מרגיש לא טוב. כלומר, לא אני – קיבתי המצויינת, עליה אני מכביר תשבוחות והילולים, בעוד אני בוגד
    בה בנסיונות האבסה בלתי פוסקים בכמות ובתוכן, והיא רוב הזמן נאמנה ביותר. אז קרסה. הקורבן – אסלת מלוני, שיש להניח שנחשפה לישבן או שניים, נצרכה להתמודד עם תועפות מעיי
    שניקזו את מלוא קיטור התוצרת.
25. למחרת, אני מדווח על המצב ואומר לצ’ארלס שלא יגיד לשף. צ’ארלס כמובן מעדכן, והשף נלחץ וממאן לקבל סיכוי שהתוצרים הם מעשי רשלנותו.ואני – מגיר את בני וניני ובני ניני מעיי, כל שעתיים.בערב, 24 שעות אחרי, אני שואל האם יש להם תרופות סבתא סינית.הם בוחנים כמוסה אטומה בגובה זרת, המכילה גרגרונים בצבע קפה, מורים לי לבלוע את תכולתה ולשטוף במים, וכן לבלוע 4 גלולות צהובות של תרופה סינית מדיצינית.אני, שמאד לא אוהב לקחת תרופות, מתחבט ומכריע לקחת את התרופות, מפני שעוד יומיים עולה על 3 טיסות בואכה ישראל, ותסריט על קיבה דווייה, שילשולציה חמורה, חלחולת כווייה, במצב של אין שטיפת מקלחת אחרי, מהווה עלילה לסרט אימה, מדירה את מנוחתי, שלא לומר מלחיצה/ מעוררת פאניקה/ מפיחה היסטריה.

    לוקח את השיקויים. הם מציידים אותי במנה נוספת, ומורים לקחת מנה זהה לאחר ארוחת הבוקר.

    “מה קורה אם זה לא יעזור?” אני מקשה. הם צוחקים. “זה יעזור.” פוסקים בביטחון. אם זה לא יעזור” צ’ארלס מתרגם את דברי השף “מחר בצהריים נאשפז אותך בבית החולים.”

    ‘נראה‘, חושב לעצמי, עברתי כבר למעלה מ-חצי תריסר אופרציות חודרניות, ולא זיכיתי אף בית חולים לארחני ללילה, אז בית החולים הפרסביטוריאני הבלאנטריאני במלאווי יהיה הראשון?
    אסלות יגידו.

26. קומוניקציה גלובלית
    • לאחר ארוחת הצהריים ביום המשולשל, חושב שבוטנים ימצקו את נוזלי השלשול. צ’ארלס שדובר אנגלית טובה משלי וג’אקי בעל השליטה בתריסר מלים, עלו לחדרם לשלאף שטונדה
      של יום החופש. השף מנמנם כשהנייד שלו חבוק בחיקו. אני מקיץ אותו ושואל אם יש בוטנים. הוא לא מבין. אני דובר העברית, הולך לנייד, מעלה את Google Translate, מקליד peanuts שולח שאילתא לארה”ב, ומקבל XXXXXXXXXXX לסיני, שנותן לי בוטנים יותר ממה שחסר־מידה־באוכל שכמוני יכול להכיל.

1/07/2012

לפרקים נוספים:

1. חוויות
2. תובנות מקומיות
3. הסינים
4. מיילים, מלים ומלמולים סדנאת תקשורת רב תרבותית
   1. בצקות אינטר-קונטיננטליות
      
   2. לקח, שיעור, למידה והפנמה