את: Yair Dickmann <ydickmann@gmail.com>
תאריך: 10 ביולי 2012 23:53
נושא: RE: לאט לאט מחלחל למוחי החשד שאני סוס מת
אל: אריק אלבו alvo@brandin.co.il, Nadav Tamir rntamir@gmail.com, BARAK Gazit barak.gazit@gmail.com, Ashi Dromi adromi@012.net.il, Avi Shyovitz shyovitz@walla.com, shaul.regev@gmail.com, gustavo@traiber.co.il, yoshra@netvision.net.il, haguy1964@gmail.com, ydickmann@gmail.com, avishi101@walla.co.il, shkury5@zahav.net.il, odedm1971@gmail.com, shmuelvr1@walla.com, Eshel Gat eshelgat@gmail.com, ארז בן משה erezbenmoshe@gmail.com, shlomi ziv shlomi.ziv@gmail.com, DANIEL KEREN danielkeren@barak.net.il
מר עציון, yfiles@walla.co.il, שלום וברכה,
לא כותב אליך ישירות, שמא תפגע מישירות ההתייחסות.
כן כותב למי שמזדהה עם הערותיך,
ולכמה מעמיתינו לאחוות ה'לא-רלוונטיים'.
להלן כמה הערות,
וויק-אפ קול
בלתי חשובות,
אולי הארות,
ייתכן מעיקות,
על ההצתות המאוחרות.
אם לאט לאט 'מחלחלת…':
חביבי (ב' לא דגושות)
כדאי לשתות קפה,
לנעuל נעלי ריצה,
ולחוש לקנות מקדחה,
מפני שההטמעה של מה שכתבת בעדינות,
צריכה להיות 'מהר מהר עמוק עמוק',
שכן ככל שתתעורר- יהיה כבר מאוחר מדיי לעשות משהו.
זו לא מציאות ישראלית, זו מציאות גלובלית.
לא מ- 2012, לפחות 20 שנה.
אנחנו לא סוסים מתים,
אנחנו פשוט כבר לא רלוונטיים כמו שחשבנו שאנחנו, כמו שהיינו רוצים להיות בעצמו ונתפשים על ידי אחרים.
יכול להיות שאתה, בן ה- 45, חבר בעמותת 'הרוכבים הצעירים' על אופניים עדכניות, חבוש במצנפת זרחנית, נראה בן 35, ומרגיש בן 25. אבל אתה בן 45.
כשאתה משתין, התענג על הזרם.
אני כבר לא משתין, אני 'מפטין' זה סוג של טפטוף. יותר או פחות רצוף זה כבר לא משנה, שכן בכל מקרה שונה ממה שזרם לפני 20 שנה. ולא יהיה יותר טוב, כלומר חזק או רציף.
התענג על רמת הכולסטרול – עוד מעט תהיה גרועה יותר.
כבר נשרו לך השערות מהמקומות הרצויים, ואחיותיהן צמחו והתארכו במחוזות בהן אינן רצויות?
אעצור פה, ולא אכנס לסוגיה האם אתה מצליח לקרוא את העתון שף ממחקפיים?
כן, חורי האלצהיימר שלי נפערים ומעמיקים, כמו תובנותיך, ממש כעת באון ליין.
כולנו מנוסים- אבל הניסיון הוא לא יתרון, הוא מעמסה. אלה ריחיים כבדות וחדות בכיסים של אחרים, ועוד יותר בכיסינו שלנו.
השוק לא מוכן לשלם, ובצדק, על הֶרְגֶלים מיושנים, איטיים ונלוזים, חוסר היכול להתעדכן בתרבות ובסטנדרטים חדשים, להגיב מהר, להשתמש בשפה עדכנית, להעיק בהעלאת זכרונות שמתחילים ב-'בזמני…'.
אף לא אחד שואף להגשים חלום של בעל ניסיון להיות רלוונטי, בלתת לו 'מזכירה'.
אתה חושב שהניסיון מאפשר לך לעשות טוב יותר בגיל 45 את מה שעשית בגיל 35?
אם כן – טעות! חמורה. הניסיון שלך, מטעה אותך לחשוב שתקבל יותר מהשוק על השקעתך בעוד תמורתך פוחתת.
אתה מצדיק את ה-'אין טעם לקחת אותך' אם אתה חושב שזו אותה עבודה 10 שנים מאוחר יותר, בהתעלמות מהעובדה שהסביבה לא רק השתנתה, היא עדיין משתנית בקצב הולך ומואץ. אתה כנראה נמנמת אם חשבת שאתה יכול לעשות אותה עבודה היום, אחרי 10 שנים.
חבובי', זו לא אותה עבודה – מונח ארכאי, כמו שאי אפשר לחצות אותו נהר פעמיים, זו אותה 'הפקת תוצרת' כמו שתל אביב של היום זו אותה תל אביב של לפני 10 שנים.
ממש לא כולם מוכשרים. בטח לא באותה מידה.
אם מישהו היה מוכשר ומנוסה ביותר, במכונת כתיבה או באיינשטיין, לא עושה אותו 'בעניינים'. גם אם הוא בעליו הגאה של אייפון ומתפעל מכישורי הפעלתו את ה-ג'י.פי.אס.
הרקורד לא מוכח. הוא מוצהר. הפערים בין מה שאנשים מבטיחים/ מעידים על עצמם הולכים וגדלים כל הזמן, ותמיד לכיוון אחד – הגזמת כישורים ויכולות ביחס לתוצאות.
וגם אם היית אלוף הארץ במכות רצח או בשש-בש, באמת ובמוכח, אל תצפה שאלה שמחפשים את תותח הדמקה יוכלו להסתפק בהישגך הקודם.
אם לא לקחו אותך– אולי סימן שלא יכלו לממן את סיכון התאמתך למשחק העכשווי.
לתהייתך, למה באמת, לא מצליחים למצוא עבודה – להביא תועלת ולהיות מתוגמלים, בין גיל 45-50?
נקבת בחלון 45-50, האם אחרי גיל 50 אתה מעריך שתקרת הזכוכית תתנפץ?
יכול להיות שהיית מספיק ערני בגיל 40 לחזות, שבגיל 50 תהיה בעייה, ו-אוי-יו-יוי, בא לך מוקדם מדיי לפרצוף, 5 שנים קודם, לא מוכן לכך בהיותך בן 45?
אשתף אותך בנסיוני- בגיל 50 התקרה מתגבהת, נאטמת ומתבטנת (- הופכת לבטון יצוק).
התעניינות 'ציפיות שכר' מצד השואל היא בעצם רמז לנשאל שהוא לא רלוונטי, שכן הוא עונה לסוגיית המשרה בצורך האישי שלו – ומגדיר את הפער הבלתי ניתן לגישור.
זה שאתה בן 45 ומוכן 'לסבול' ולהרוויח כבן 25, לא אומר שאתה פוטנציאל לישה והתאמה לצורך כמו שבן ה-25 מהווה.
האם בעצם אתה מבקש פרמיה, בדיעבד, על הצלחתך בעבר?
כי אם כן, בקש אותה, את פרמיה זו, ממי שאתה נתת לו כשהיית רלוונטי והוא לא.
התהייה 'האם השוק צודק' ולצפות ל'לא',
דומה להתלבטות האם לחרבן בשכיבה על הבטן ולצפות, ממש לשנייה, שהגרביטציה תשבות, תעבוד הפוך, ואז באלכסון, ותנתב את התוצרת למקום רצוי.
וכשמתברר שלא קורה- לקונן ולהלין על אי-צדק.
ה'שוק' הוא מצע חוקי הפיזיקה בדיסציפימה פיננסיית. אתה מצפה לפתרון חברתי לסוגיה של 'עובדים מתבגרים'?
פתרון 'אקס מרקטיאלי?'
כל החברות שאני מכיר, שנבנו על אידיאות מסוג זה קרסו, בוססו באבק שנשר על כולם בלא יוצא דופן האם הם רלוונטיים או לא.
אלה שנותרו, ששרדו שהתעשרו מהקריסה, היו האלימים פיזית וכלכלית.
הציפייה שהחברה בישראל תפנה משאבים למציאת תעסוקה לשכבה עצומה זו, היא מקרה קלאסי של 'התמרת תעוקה פרסונלית באידיאולוגיה אוניברסלית', והסיכוי שתארע קטן מסיכון השלכותיה.
מעל גילאים אלה, מעטים הם אכן הרלוונטיים.
להערכתי, ברובם, רלוונטיותם היא מראית עין.
של תפישת עצמם,
ושל תפישת סביבתם.
ולא בחפיפה, כלומר, רק מעטים החושבים שהם רלוונטיים גם סביבתם תסכים לכך.
רובם של הרלוונטיים, רק חושבים שהם רלוונטיים.
The game is over ונחלקים לשניים:
- או שהם בזמן פציעות, בשלהי הרלוונטיות של המשחק,
- או שלא שמעו את שריקת סיום הרלוונטיות.
מיעט הרלוונטיים, אלה שנותרו רלוונטיים, גם הוא נחלק לשניים,
א׳. רובם- אלה שאוחזים בעיסוק ברמת דינמיות נמוכה- בעת הבחירה נטית למסלול הלא נכון, ולא רצית להיות חייל/ מורה/ סוכן ביטוח?
ב׳. מיעוטם- מי שנשאר רלוונטי בעיסוק דינמי- אשריו. אלה באמת מעטים, שיחגגו וירוצו לספר לחבר'ה.
לכן, למעשיים והתכליתיים של מי שהיה את הכח להגיע עד לכאן,
עזבו אתכם מהמלחמה להיות רלוונטיים- זו מלחמת עשור (חייכם) הקודם,
מלחמה עקובת זיעה זו שכעת על ילדינו לעבור.
אנחנו נצחנו/ הובסנו בחזית האישית- כעת פחות חשוב,
בכל מקרה כדאי להתעורר, המלחמה הסתיימה.
במקום להלחם במלחמה הקודמת, כדאי להיאבק בחזית הרלוונטית,
של יישום הכישורים הקיימים והאנרגיה שנותרה,
כדי ליהנות ממה שגורם שמחה.
כן, מבין שעבור חלקנו זו מלחמת קיום. אישית.
אז נקרא לה כך, ואז זו בעייה אחרת.
ומי שלא הבין- זהו מסר אופטימי לא פסימי.
תחזית יכולה להתפרש כמלאת תקווה או קודרת.
'תפישת מציאות' אינה 'פסימית' או 'אופטימית', היא 'נכונה' או 'לא נכונה', טובה למי שנמצא בה או לא.
המצב המתואר אינו תחזית, זו מציאות.
האופטימיות היא – התקווה לעשות משהו מועיל עם התובנה המתממשת.
התקווה שכל אחד יישם את כישוריו הנמוגים עם והאנרגיה הפוחתת שנותרה,
כדי ליהנות ממה שגורם שמחה, היא אופטימית.
בהצלחה
[נכתב הלום Merlot, Pays D'oc בגובה 37,000 רגל בין לילונגווה לאדיס אבבה.]
From: Avi Shyovitz [mailto:shyovitz@walla.com]
Sent: Sunday, July 08, 2012 12:04 PM
To: shaul.regev@gmail.com; gustavo@traiber.co.il; yoshra@netvision.net.il; haguy1964@gmail.com; ydickmann@gmail.com; avishi101@walla.co.il; shkury5@zahav.net.il; odedm1971@gmail.com; shmuelvr1@walla.com
Subject: לאט לאט מחלחל למוחי החשד שאני סוס מת
שולח: Shyovitz Avi,
נושא: כתבה מעניינת מ ynet.
לאט לאט מחלחל למוחי החשד שאני סוס מתזה המצב אצל שכבת גיל שלמה, כולם מנוסים, מוכשרים, עם רקורד מוכח של הצלחות אבל ללא כל יכולת לשבור את תקרת הזכוכית שעומדת בפני מי שמנסה למצוא עבודה בגיל 50-45טור אישי – ירון עציון08/07/2012 10:01המציאות הישראלית נכון לאמצע שנת 2012. אני בשיא אוני, בדיוק באמצע תקופת הפוריות, מצויד ברצון להתפתח מקצועית, להצליח כלכלית, להצטיין ולהוכיח לעצמי שאני יכול לאתגרים ששוק התעסוקה מציע – אך כל אלה לא מספיקים.
מסיבה שאינה ברורה לי, קורות החיים המאוד מגוונים שאני מציג לאלפי משרות בשנתיים האחרונות, לא זוכים להיענות מצד מעסיקים פוטנציאליים. משהו בין תודה….אבל לא תודה, לבין התעלמות בוטה. לאט לאט, מחלחל למוחי החשד שאני סוס מת.
אני יודע שזה המצב אצל שכבת גיל שלמה, כולם מנוסים, מוכשרים בעבודתם, עם רקורד מוכח של הצלחות אבל ללא כל יכולת לשבור את תקרת הזכוכית שעומדת בפני מי שמנסה למצוא עבודה בגיל 50-45.
קול קורא במדברזו הסיבה שאני כותב שורות אלה. מן קול קורא במדבר. קול של דור שמנסה נואשות לייצר לעצמו מקום מכובד בחברה הישראלית.
יכול להיות שזמננו עבר באמת? יכול להיות שהשוק צודק ואין לנו יותר מה להציע? קשה לי עם ההנחה הזו. אני קורא ששוק העבודה במצב של קונים בלבד, ושחברות גדולות נתקלות בקשיים עצומים למלא את השורות באנשים מוכשרים. איך זה מסתדר עם העובדה שאני – עם ניסיון עשיר כמנכ"ל סטארט-אפ רפואי, כיועץ ומנחה, כמנהל מכירות ושירות, לא מצליח להשתלב בשוק.
מה, זה לא ברור לאיש משאבי האנוש שתפקיד שעשיתי בהצלחה בגיל 35, אני יכול לעשות בהצלחה לא פחותה בגיל 45? משהו קרה לתפקודים שלי בעשור הזה, (חוץ מלהשתפר)? כמנהל מכירות/פרויקט אני אמור לרוץ בג'בלאות…להרים לבנים…משהו אחר שהנתונים הפיזיים שלי כבר לא יכולים לו?
ברור לי שיש קוראים שחושבים עכשיו שאולי קו"ח שלי פשוט לא מספיק טובים, או שנתוני האישיים בעוכרי, אבל זה פשוט לא המצב.
מלח הארץ קוראים לזהשירתתי בקרבי, ריכזתי שבט צופים. את רוב חיי הבוגרים הקדשתי להתפתחות אישית ולתרומה למען הקהילה. פגשתי אלפי אנשים לאורך הדרך שהרוויחו מהידע והניסיון שנתתי. מלח הארץ קוראים לזה.
כל זה לא אמור להספיק כדי להשתלב בשוק העבודה הישראלי? צריך להיות באמת קשה עורף כדי לא להתייאש ולרעות אחר פתרונות בשדות זרים.
אני מאמין שחברה בריאה אמורה להיות מסוגלת, בין השאר, להציע פתרונות תעסוקה הולמים למי שבאמת מעוניין לעבוד ולתרום. אז מה קורה לחברה שלנו? אנחנו צועקים מעל כל אבן שילכו הדתיים והערבים לעבוד. ומה בעניין היהודים שבינינו שרוצים לעבוד אבל לא מצליחים לקבל הצעות? תגידו שאני מפונק, ושהתרגלתי ליותר מדי טוב בהיי-טק.
קבלו שתי דוגמאות עדכניות מהשבועות האחרונים: מנהלת כוח אדם שהצטרפה למקהלה שספרה לי שאני OVERQUALIFIED, שאלה אותי מה ציפיות השכר שלי, (שזה כמו לשאול אותי כמה עולות נעליים). כשזרקתי לה לבסוף מספר, לקח לה שנייה להחזיר את הלסת התחתונה למקום ולשאול למה בעצם כל כך מעט. עניתי שפשוט עייפתי מהמקהלה שלה ואני מחפש לשמוע מוזיקה אחרת.
לא מספיק? הינה עוד אחת: הגשתי מועמדות לתפקיד שהוא הרבה מתחת לניסיון שלי. ממש לחזור אחורה 25 שנה, ולהתחיל את הקריירה מחדש, כמו חייל שהשתחרר עכשיו ומנצל את הכישורים המקצועיים שרכש בצבא כדי למנף את עצמו באזרחות. כשהמנהל המגייס ראיין אותי לתפקיד, הוא לא יכול היה להתאפק, ושאל: "איך זה שהשוק לא יכול להציע לבחור כמוך פתרונות ראויים יותר?" לא התביישתי וספרתי לו מחוויותיי בשנתיים האחרונות כמחפש עבודה.
הוא גילה המון אמפטיה, יצא לרגע מחליפת המראיין, ושיתף שהוא בדיוק בגילי, מאותו מחזור גיוס, ושיש לו המון חברים מהמחזור, שעשו קריירה ומוצאים את עצמם לאחרונה באותה סיטואציה בדיוק, מול שוק אטום ובלתי נגיש בעליל. אז מה לעזאזל קורה פה? אבד עלי הקלח?
אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל זה: yfiles@walla.co.il
לכתבה זו התפרסמו 9 תגובות ב-9 דיונים
אבי שיוביץ. Avi Shyovitz |
Walla! Mail – Get your free unlimited mail today
—
Erez Ben-Moshe | Marketing Analytics & Data Mining | Tel: +972-54-5778345 | email: erez@MarketingAnalytics.co.il
—
Erez Ben-Moshe | Tel: +972-54-5778345 | my LinkedIn
