"מה חדש, יאירי?" אמי הייתה מתעניינת,
בשלב בו הייתי כבר מבחינתה "דוב זקן", במחצית הראשונה של העשור החמישי לחיי.
"אין חדש" הייתי עונה, תדיר.
"אין חדש, זה טוב" הייתה מתנחמת.
"אמא, בגילך – זה אולי טוב.
בגילי 'אין חדש' אלה הן חדשות רעות."
בוקר יום שלישי, סיטואציה הזויה. הטרמינל באדיס אבבה, לאחר שהחלטתי להעביר בה יום, ממתין לטיסה ללילונגווה מלאווי, הממשיכה ל-לובומבשי, זמביה. איזה יופי, שמות חסרי פשר, אקזוטיים, נטולי משא של ידע, אסוציאציה וממילא התייחסות קודמים. מבטיחים כאלה. להמשיך לקרוא אתיופיה 2012
בהמשך לתפישות פוליטיות, המחשבה האנושית נחלקת לשלוש תצורות:
קטיגוריות מחשבה אלה מתאפיינות מהיות כמה אלמנטים. השלכות אלמנטים אלה מיושמות במגוון תחומים.
גם פוליטיים.
מכיוון שמכניקת מחשבה לא מחליפים,
ביחסים, הצדדים מביאים להנאתם המשותפת את
את עצמם.
חסר תחליפיות. טובין בנדירות, ובה במידה שלא בעתו או בשינוי טעמים- חסר ערך.
כצעיף חורפי בחוף ים בקייץ. 
במקרים של פגיעה בתפישת אחד הצדדים, או יותר, בערך משמעותי, בשל נדיפות שיווי המשקל יכול להיווצר מצב של חוסר הלימות.
טרום אבדן העניין ההדדי נקלעים נו למלחמת שליטה, בין התנהלויות.
לעתים נראה שיחסים ברי-תיקון. ממשיכים, שוכחים, הלאה, זורמים, אולי מדברים על כך, אולי סולחים- אוקסימורונית, זוכרים לשכוח.
ואני נזכר
במסימו האיטלקי שישב איתנו בבר בקוצ'במבה, בוליביה, 1985:
הפיל כוס בירה, שנשברה.
בעל הבית תבע "שלם לי (שווי של) $1."
מסימו נחרד מגובה הסכום וסירב.
הביאו שוטר שפסק – "$1 לבעל הבר, $5 לי."
כשמסימו שלנו מחה, הביאו לו את הסמל שהורה "$1 לבעל הבית, $5 לשוטר ו-$10 לי."
מסימו מיאן, וכאקט אסקלציה נלקח לתחנת המשטרה, ואני מלווה אותו.
החד גדיא הסתיים ב- $1 לבעל הבית, 5 לשוטר, 10 לסמל, 50 לקצין ו- 100 למפקד.
שְמֵי קרטחנה צלולים, ואדמתה מוצפת, עקבות ליומים קודם של גשמי שיא עונה כשהייתי בטגנגה. הגשמים הסבו נזקים ו-8 אנשים נספו. כך מדווחים בתקשורת המקומית. להמשיך לקרוא בצבוץ בטוטומו
לאחר המסע בטבע חוזר הביתה. כלומר לקאסה.
מציעים שאבדוק רפואית את חומרת הנזק ברגל הנפוחה.
זוכר את סבא שלי לועס כדורים שקיבל. שאלתי את אבא שלי למה – "הוא לא יודע לקחת כדורים" הסביר.
החלטתי לנקוט בשיטה זו; להתעלם בשלב הזה, ללעוס כדורים בהמשך, על פי צורך. להמשיך לקרוא מוי כיף בטגנגה
פרק רביעי, בו יסופר איך ניעורה בתו של האיכר וטיילה בפרק טיירונה.
לאחר הלוסט אין קרטחיישן של הלילה הקודם, שם פעמיי (איזה יופי של ביטוי, רק לא יודע מה זה 'פעמיי') לסנטה מרתה.
שומע שהיא מעוז הקרחאנה, מסיבות וכאלה. רק שלא בעיר עצמה, העייפה, המתבוססת בבוצה, אלא בכפר דייגים שהמוצ'ילרים הפכו את פרנסתו מדֵיג דגים, לדֵיג תיירים. להמשיך לקרוא טגנגה
זו העת לציין שטיול כזה הוא לא רק כיף צרוף, מרוכז, אחלה וסבבה.
מכיוון שלבד, הבאלאנסים המייצבים רגשית נסמכים אקסקלוסיבית על מקורות אינטרינזיים. אין את הרפרנסים, המשככים, של סביבה רגשית אוחזת. אי-נוחות באי-וודאות מעצבנת, בזבוזי זמן מתסכלים, חדר מדכא, בהיעדר רפרנסים אחרים מתעצמים, בעוד שהיכולת לשכך אותם נחלשת. אין עזרים טקטיים. להמשיך לקרוא פסיכו ו-לוגיה