"צניעות מעושה כמוה כיהירות אותנטית."
.Feigned modesty is like authentic vanity
בני מצא בהארץ 17/4/2013:
"בלי היהירות שבענווה הכוזבת ובלי שפלות הרוח הכוזבת שבענווה"
("הדוב" William Faulkner, בתרגום אמציה פורת.)
נראה, שמי שנצמד לפרוטוקול התנהגותי מאובחן, נתפש כפרסונה איכותית יותר ממי שלפני צומת החלטה, מקבל החלטה איך להתנהל, בכל אירוע מחדש.
האם החווה חוויה יכול לחוותה ללא תמלולה?
מאורע, בהתרחשותו, מהווה אישוש להנחות מקדמיות שאומצו טרם קרות האירוע, הנובעות מתפישות עולם שהוטמעו בעבר.
המעניין, שאותו אירוע יכול לאושש פרדיגמות שונות ואף מנוגדות.
בעצם, כל פעולה אנושית שחורגת מקיום חיים.
סט ערכים התנהגותיים, אסתטיים, תקשורתיים, המשותפים לקהילה.
תיאור מילולי, מפחית לועג, למצב.
לפני שאשקר לאחרים,
רוצה לדעת האם אני משקר לעצמי.
[או לפחות לשאול את עצמי האם אני עושה זאת.]
בעוד שאני יכול, עלול, לשקר לאחרים בנסיבות שונות ומשתנות
– בפיתוי למקסם רווח או מחשש להפסד –
אין סיטואציה, סיבה, תנאי, מקום או זמן, שאני רוצה לשקר לעצמי. להמשיך לקרוא בין יושר ליושר אינטלקטואלי
רמת התכנות גבוהה.
התנהלות נבחנת 'מובנת' רציונלית באמצעות תודעת פרטים מבקרים אחרים, שאינם בתיאום תקשורתי אחד עם אחר.
גם אם המבקרים היו מתנהלים באופן שונה, רציונל ההתנהלות מובן. ההתנהלות תוכר כסבירות, שכן יש עניין של טעמים שהם מחוץ לסבירות, או מדרג שונה של סדרי עדיפויות. להמשיך לקרוא סבירות
חתירה לניסוח תפישת מציאות, בעיקר בהיבטים ערכיים, במנותק מהשלכות אישיות.
"יושר אינטלקטואלי נדיר,
לא בשל מחסור בו,
אלא, כי אין לו ביקוש."
ערך נדיר-
לסובייקט יש רק את כליו התודעתיים שלו לתפישת מציאות שנחווית על ידו.
אובייקטיביות מוחלטת לא תתכן, מעצם תפישת המציאות הסובייקטיבית.
לכן, מלת המפתח 'חתירה' ליושר אינטלקטואלי.
הפחתת ערך של דובר לעצמו יכולה להתפש כחתירה ליושר אינטלקטואלי. עם זאת, ייתכן, שבהפחתת ערך נקודתית אחת, מושגת תפישת ערך אחרת.
כך ייתכן, ניתן לאתר את החתירה ליושר אינטלקטואלי מול בוטות המנעות.
על אף התפישה הערכית המיוחסת לו,
מופעי חתירה ליושר אינטלקטואלי נדירים, שכן
סיבות המנעות מחתירה ליושר אינטלקטואלי:
"אני עובד בשביל האמת שלי, או האמת הכללית. לא יודע, אני מניח שיש הבדל ביניהן."
אברי גלעד, "ליידי גלובס"
מוסף הארץ 11 בדצמבר 2015, עמוד 14
מערכות יחסים בין-אישיות הינן ביטוי-קצה להתנהלות היצע וביקוש:
תהליך הכרתי,
מצמצם מורכבות נתפשת
להיבט יחיד נתפש,
לבחירה בין חלופות,
תוך העדפה לנטיה הרגשית מוטמעת,
ודילוג על תמלול המרכיבים.
תהליך הפוך להליך מדעי שמפרק מהות למרכיביה כדי לאפשר הבנה והרכבתה מחדש על ידי תודעה בלתי תלויה.
פרסונות מבדלות ברמת מיומנות זו.
הצלחה בהתמרת מורכבות תפישתית לצמצום מאפשר אחיזה מעודדת את מגמת השימוש בשל מיומנות באבחנה בין עיקר לטפל, ובה בעת מקושרת לשטחיות אינטלקטואלית.
איך לב קשור? לא קשור.
יכולת לבחור בין חלופות באופן מתומלל.
את השיעור הראשון קיבלתי בסוף 69' אצל המורה זיוה מקוגון בשנקר חולון, כשגערה, לא זוכר במי-
"הראה לי את חברך ואדע מי אתה."
חיווי פיזיולוגי ממערכת החישה, או רעיוני – סנטימנט – אצל אורגניזם בעל תודעה*, טרום תמלול.
* בעל תודעה, כדי להחריג מכניזמים עם אמצעי חישה מערכת הפעלה מאפשרת עיבוד או תגובה.
מה העדפתך, בהינתן שהכרחיות המיידיות והמהירות לא קיים, האם
♠ להגיב לחיווי רגשי בתצורתו הראשונית באמצעות אינסטינקט,
או,
♣ לאחר עיבוד רציונלי וידע מוקדם אצור?
מרכזת את מכלול החיוויים הנקלטים בתצורתם הראשונית מהחושים – טעם, מישוש, ראייה, ריח, שמיעה.
את המידע הנקלט מאחד או יותר מהם, התודעה
"הבעיה איתן, שהן לא בלתי נכונות."
שיתוף בגחמות בנהזוג הן ביטוי לאינטימיות.
הבעיה בהכללות היא לא בניסוחן ובשימושן, אלא, ביישום שגוי:
לאחר שהערינו את המסבחה החד-פעמית של עלי קרוואן, בני ואני לגמנו בפוש השקשקים בירה מצוננת היטב.
מבוסם, שכן לא יודע לשתות, הובלתי לחנות ענתיקות ממול.
ממוללים את החפצים עם הבעלבית.
"איזה דברים מופרכים שאני לא צריך אתה יכול למכור לי במחיר מופרז?" אני מקדים.
"תגיד איך אתה יודע לנקוב את המחיר בקנייה, ובמכירה?" אני מקשה.
ההוא לא מתבלבל ונותן לי את הסיפור הבא:
יום אחד מגיע אלי חבר הביתה.
הוא מתפעל מהבית ושואל "מאיפה הבית?"
"זה מהכלב" אני (המוכר) עונה לו.
החבר עולה קומה, רואה בריכה בתוך הבית "ומאיפה זה?" הוא שואל.
"זה מהכלב" אני עונה.
פתאום הוא רואה את אשתי יוצאת מחדר השינה.
הוא מתפעל מיופיה, ושואל- "מאיפה היא?"
"גם היא מהכלב." אני עונה.
"כמה אתה רוצה על הכלב?" הוא שואל.
"תביא מליון והכלב שלך." אני עונה.
מסכמים, משלם הולך עם הכלב.
כעבור שבוע חוזר החבר ואומר-
"אל תשאל, חרא כלב, מחרבן בכל הבית ואוכל את הרהיטים."
"ששש…" אני משתיק אותו "אם תשמיץ איך תמכור אותו?"
יעלי ילדה מקסימה. בעניינים, חברה של הבת שלי מגיל שנתיים וקצת. היום כבר בת מצווה. 'מתפתחת יפה' היו אומרים עליה.
ישנה אצלנו. צריך להביא אותה ואת בתי לבית הספר. שואל אותה: "יעלי, תרצי שאעשה שתי נאגלות באופנוע, ואביא אתכן לבית הספר?". "לא" חורצת, "אף פעם לא רכבתי על אופנוע, בטח אפחד."
כמה ימים אחרי, הן החליטו לבדוק אפשרות להוציא לטיול כלבים בשכונה בעבור תשלום. יפה. מנסחות את הטקסט לתלייה על העצים. "אבל בלי תמונה" מתרה יעלי. "למה?" שואלת בתי התמימה "כדי שלא ידביקו עלינו תמונות עירום, ויפיצו באינטרנט" נימקה רציונלית.
מאי 2007
