זמן הוא ממד אציל; לא ניתן להאצה, צמצום, או עיוות.
לשימוש אישי, אין די ממנו.
אני מנהל את זמני.
משקיע תשומות בחלוקת משימות על צירי ומשאב זמן.
נושא הזמן צורך רבות מתשומותיי.
ממש לא בטוח שאני מנהל את זמני היטב.
לבטח ניתן לנהל זמן טוב ממני, יעיל יותר.
אני מתרגז, כועס, חש נשדד כשמבזבזים לי זמן יקר – כשאני מעדיף להסתלבט. להמשיך לקרוא ניהול זמן
בהתממשקות עם מציאות ישנה מידה של ביטחון לפני התחככות של פרט עם מצב, משימה;
באיזו מידה של הצלחה פרט משער שיצליח במשימתו, טרום ביצועה. להמשיך לקרוא ביטחון וחרדה
בילדותי נחשפתי לא.מ., שהיה אגרסיבי משהו, גבולות מרוחקים.
קיבל להערכתי, קרדיט רב מדיי לכישוריו הפיזיים, ולא מספק לאלה האינטלקטואליים.
היה משעשע, לעתים מעיק, הותיר כמה חוויות נזכרות לחיים.
בבחורתנו, הדהים, הפתיע אותי, שבשל אמירות אחרים, שלי, התבאס ולעתים אף נעלב. תחושת הערך שלו התערערה, במוחצן. רָגִישקָלֶ'ה.
ניסחתי לעצמי שיש פה עניין – ביטויים שהוא משתמש בהם על אחרים, אינו יכול להחיל על עצמו.
להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי טולרנטיות אגרסיבית חד-כיוונית
פוגש רבים ממכריי שעיקר תשומותיהם התודעתיות מתועלות ל
פגשתי מנהל שאמר, העביר, חזר על כך, ש-
אם לא יוכן תקציב מדוייק לצרכי פרוייקטים עתידיים,
לא תהיינה השלמות בהמשך, ולא יהיו תיקונים.
טוב.
מבין שרוצים ליצור תקציב, מדוייק ככל הניתן.
אידיאל תפישה ניהולית.
הקרנה של אישיות פרטית על אידיאל תפישה ניהולית. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – אנאליות ניהולית
שלא לומר 'הגדרה'
העדפה התנייתית מוטמעת, לא מודעת ומתומללת,
למימוש ערכי רעיוני, נפרד מחומר או מפיזיולוגיה,
לצורכי סיפוק רגשי.
מימוש סנטימנט מצריך פעולה במציאות ומשאבי רציונל.
סיפוקו גורם לתחושת ערך והנאה, מניעתו תסכול.
סנטימנט מוטמע ראשונית,
ועל ציר זמן מתעדכן, מתמצק, בהתאם לקבלת חיוויים רגשיים מהמציאות.
מערך סנטימנטים, אופני מימושם, מהווים טביעת תודעה של סובייקט.
סנטימנט חיובי/ שלילי הוא יחס חיובי/ שלילי למושאו,
ככזה, מילויו גורם הנאה/ אי־נוחות עד סבל.
שותפיי לדירה ואני מגיעים לארוחת הצהריים. יחד.
שאלתי אחד מהם –
"איך אתה חושב שססיליה – המבשלת – מעדיפה, שנגיע ביחד או בנפרד?"
"מה זה מעניין אותי?", הוא עונה,
"אותי שואלים מה אני מעדיף, שיהיה איכפת לי מה היא מעדיפה?" להמשיך לקרוא מינורי בשפע, או מחסור
אני נפעם, מחדש,
מגילויי מידת, ישירות, השפעת חיוויים חיצוניים,
[בעיקר ובמיוחד אלה שאני מחווה, יש מי שמשער למה?]
על תפישת ערך עצמי של פרטים אותם אני פוגייש. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי חיווי חיצוני > תפישת ערך עצמי
בהמשך למאמר מהון להון, 7 ימים, ידיעות אחרונות, 19.8.2017.
הבנָתי בנושא על איין ראנד נובעת ממתווכים שקראו, אמצו ונטשו.
איין ראנד (הייתה) אטרקטיבית לשוחרי 'פתרונות' בום טראח, פשטני, עכשיו ומיד.
להבנתי המצמצמת מתמצמצת משטיחה:
איין ראנד יוצרת אדם אידיאלי ומתארת חברה מיטבית.
או להיפך.
אתמול, שבת, נהגתי את נסיעת הבתולין שלי בגאנה.
בהיעדר רישיון מקומי, נדרש בינלאומי, ממסי,
חזרה לסבנטיז מדריכי לפיד, האבא של, לפני שהפכו למדינאים. להמשיך לקרוא בזכות נתניהו
בפרישת רציונל התנהגות מול חיווי חצוני,
– אנחנו מסבירים למה עשינו כך, "מפני ש…" ולא אחרת –
בעצם,
סנטימנט התנייתי נחשף נוכח גירוי חיצוני.
הגירוי הוא רק טריגר למימוש התניה, סנטימנט. להמשיך לקרוא רציונל? התניה
חיוויי התנהגות אינם מְתַקְפִים
בהכרח,
את שמתכוונים לבטא.
העדר חיוויי התנהגות מְתַקְפִים
בהכרח,
את שמבטאים.
כוונה כחלק מתפישה תודעתית קיימת
עצירה מלאה או חלקית, האטת
פעולה או תנועה
של תשומה משאב, או ערך
[לא כאינסטינקט התנייתי]
במטרה להגן
מפני השפעה אפשרית של המעבר.
פתיחות תודעתית
אינה קבלת פרדיגמה חדשה.
היא התנערות מקיימת.
אני שואף לצמצם את המרחב הציבורי,
מ'מרחב משותף' נתון לשליטת ה'רוב',
למרחב ש'לא שייך לאף אחד'.
הריבון, אותו אני שואף להחליש, גם אם הדרגתית, אורגנית, אבולוציונית, יתמקד ב להמשיך לקרוא מודל Washington Square NY
ר'ישל'ה שומע ממני שכשאני צופה בספורט,
אין לי העדפה, אני מעדיף לא להעדיף מראש,
קבוצה, שחקן או ספורטאי שינצח.
אידיאולוגית, שאיפתית, תיאורטית,
בגדול ובקטנה,
אני בעד האנדרדוג, להוא שהפתיע, או זה שהתאמץ יותר, או היה טוב, אסתטי, מרשים, מצחיק – אותי – יותר. וזה דינמי, משתנה. להמשיך לקרוא יצר תחרות או התכנסות
אנשים נבדלים* בין היתר בקריטיות האחריות שהם מייחסים לאחר(ים) כגורם מייצב לאישיותם.
* הבדלה:
מורא הסוציולוגיה:
החשש, האימה, שחתירה להתנהלות נורמטיבית נתפשת לא תצלח, מכתיבה התנהלות לא נוחה לסובייקט.
פוגייש, מרבה לפגוש, מי שמתנהל כמי שמונף מעליו שוט, מאיים להצליף, של להתנהג ב'סדר', על פי קוד, מוסכם, מקובל. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – אימת הסוציולוגיה
בין יתר התנהלויותיי החביבות (עלי, כן*?) –
תחביב? עושה זאת למחייתי, גם אם לא לפרנסתי,
ניתן למנות את 'תרגול יכולת הפניה', לזרים.
לעקוץ ולסגת.
המטרה – יצירת, הצתת אנרגיה, להם, עוררות, ריגוש, חיוך, בעיקר לי.
עובד ב-נניח 80% מהמקרים, להמשיך לקרוא תרגול יכולת הפניה
