משך קריאה: 5 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה
שלא לומר, ‘לא זוכרים למה‘, או ‘שלא מבחינים בין עיקר לתפל, בין מהות הטקס ושימור המנהג למהות’
היה לי חבייר ילדות, שעל פניו, מזכיר במידותיו את ידידי הנערץ;
דמיון מהסוג של ‘מה פתאום?’ הרי זה כזה וההוא בכלל ככה,
ואני לא יכול שלא לראות את היותם חולקים את היותם צבעוניים וכמה גווני יסוד משותפים:
- פיזיים-
- צבע עור דומה,
- חזקים באופן יוצא דופן,
- התנהלות אנרגטית, תזזיתית,
- טיפחו את פיזיותם,
- נתפשו בילדותם ובבחרותם כשובבים,
- רדיקלים-
- במחשבתם פורצת הגבולות וההמצאתית,
- שמתועלת לאישיות יזמית עסקית,
- יצריים-
- אימפולסיביים,
- רגישים, (כשאר הרגישים- מתעלים את רגישותם כלפי עצמם),
- עוסקים אינטנסיבית, במובהק במוחצן ובוורבליות במיניותם
- לא דוחים סיפוקים,
- נתפשים כחסרי גבולות,
- בסיפוק ייצרם, נתפשים לעתים, כחורגים מ’מידה הראויה’
- בהקשרים מסוימים זוכים על כך לביקורת, בעיקר שלא בפניהם,
- ובאחרים, זהו סוד חינם,
- בעלי יכולת גיוס ורתימת סביבתם לסיפוק צרכיהם.
- תנודתיים במהירות ובעוצמת מצבי רוחם.
- מוחצנים-
- בולטים בחברה בה נמצאים,
- קולניים,
- תקשורתיים-
- לא מהססים לפנות,
- נחרצים בקביעותיהם,
- לא נמנעים מעימותים,
- מפשטים רעיונות מורכבים.
- ישירים-
- ספונטניים,
- עד בוטות כלפי סביבתם,
- עד אי-נוחות לעתים להיות במחיצתם בעת פנייתם לזולתם,
- באותנטיות והשקיפות התקשורתית, בהיעדר הפילטרים המעדנים עלולים להמיט אליהם את אי-נוחות בני שיחם ואת מבוכת אוהביהם,
- ובה בעת תובעים רגישות, הבנה ואמפטיה לעצמם,
- לא יחושו בנוח אם האופן והתוכן ששגרו לאחר יופנה כלפיהם
- במשפחתם-
- האחים הצעירים,
- להורים חרוצים, עצמאיים זעירים,
- שניהם אחים מצד אחד לעובדי כפיים וגם לכאלה שפנו לקצה ההכשרה האקדמית,
- עיסוקם-
- בבסיסו ובמקור טכני- חשמל ותקשורת,
- שימוש בידיהם,
- ובתשומות טכניות של סיבה-תוצאה, עובד-לא עובד,
- נבונים-
- הכרת סביבתם את תבונתם,
- לא תואמת את ציפייתם,
- ולא את הערכתי את תבונתם,
- מייחלים לסגירת הפער בין תפישת עצמם לבין ההכרה שמקבלים מסביבתם,
- רגשי נחיתות קוראים לכך?
- הוריהם חולקים את צפונה של אותה יבשת,
- במובהק מעדיפים נשים מזרח אירופאיות, לפחות במראה, הפונצ’- עור, בננה- צבע שיער.
- רפובליקנים ימניים,
- לשניהם אייפונים,
- אפילו שם פרטי חולקים
- ולשניהם קוראים בווריאציה על שם משפחתם.
ובין יתר השוני(ים)
בעוד חבייר הילדות מסתכל מלמעלה למטה פרקטיקו-מולקולרית, מעשית, בידיים,
ידידי הנערץ פונה למעלה, אסטרטגית, לתהליכים והערכות על.
האחד שימר על סוציו-אקונומיקה קבועה לכל דרכו,
השני, נע על סולם הריבוד החברתי, ובהתעשרותו פנה למסלול המהיר, והתחכך בשועים מהזן המהיר, נוצץ ומוחצן.
הראשון, גידל בת ובן בגיל צעיר מהממוצע שפנו בהצלחה יתירה למקצועות היפר פרקטיים אקדמיים,
בעוד השני הוליד את שני ילדיו בגיל מבוגר מהממוצע וחווים אתגריים לימודיים.
האחד נורמטיבי לחלוטין,
והשני אפילו לא לסירוגין.
אולי לפרקין, בטקסין.
את הראשון חיבבתי והעברנו בחלון זמן קצר חוויות,
את השני אוהב וחולקים בחלון רחב רבות.
ואני בכלל מבין למה יש מי שלא רואה את הדמיון, שכן זו לא זהות, זה דמיון, זה לא מתמטיקה שבה פרט אחד מפריך דמיון, ואכן יש שוני, בבחינת המפריד ביניהם יש הרבה.
בעיצומה של הגשמת הדחת ידידי הנערץ לרכוש אופנוע מפואר טרם קבלת רישיונו, מתעדכן שאבא של חבר נפטר.
בלווייה פוגש את חבייר הילדות. ערב קודם השיא את בתו.
חופר לו בשאלות על החיים; מספר שאחרי שהתגרש גירושים רגישים מצא אהבה אצל גרושה אם לשלושה, שמתכוון לעבור לגור איתה.
אני מחמיא לו שבניגוד ל- 53 63 73 שלי, הוא בן 53, נראה 43 ומרגיש 23.
“מרגיש בן 16” הוא מתקן.
עודר לו בשאלות דיקמן: ‘תגיד תגיד, במה היא דומה לאשתך לגרושתך‘? ב’שום דבר‘ חורץ ומראה לי על מסך הטלפון בבואה דקיקה ובלונדינית כגרושתו. מייחס לעצמי את השטחיות אונסת ההשוואות.
מציק לו עם ‘האם אוהב את חתנו?’ בפיקחות של נורמטיביים מורייח עם בחירתה של בתו ונותן לי את מה שטוב לה וכאלה.
טוב. מבין. אז בא לו ב-90 מעלות: ‘תגיד תגיד, לתפישתך את טובת בתך, האם עשתה לדעתך, את הבחירה הנכונה, לה?’
אז הוא מספר לי, כמענה, לא כתשובה לשאלתי, שעם עזיבתו את הבית, ילדיו לא דברו אתו. בהמשך הילדים החליטו לא להפסיד אבא. אז חזרו לדבר. אבל החתן לא ידע לצאת מזה, אז ממשיכים לא לדבר.
ומוסיף שהגב כואב לו, רקד עד 3 בבוקר.
“ותגיד, היית עם חליפה אתמול?”
“בוודאי,” משיב “גם הבנשלי.”
