האלגוריתם של גוגל ענה על השאלה ?who runs Hollywood עם התשובה The Jews.
בעקבות תלונות התשובה, בהפנייה ידנית, שונתה למאמרים ותשובות אחרות.
האם, לדעתך, התערבות גוגל מוצדקת?
איך, אמר, שו אסמו, ההוא מהכפר הגלובלי-
מרשל מקלוהן– “המדיום הוא המסר” “הכפר הגלובלי”.
גאון. 40 שנה לפני פייסבוק וווצאפ.
להמשיך לקרוא חרא מדיום, גם התוכן – הטחינה – לא משהו
אני מבקש באופן נחרץ ובלתי חוזייר,
לקבל תמיד, כל תוכן, כהוויתו, מיידית, ללא עריכה כלשהי. להמשיך לקרוא פרוטוקול תקשורת- מולי
פחד, חשש – חיווי תודעתי על הבחנה באיום.
שני דרכים של טיפול תודעתי:
להמשיך לקרוא פחד: זהירות – חרדה
המנונים לאומיים הם דבר מטומטם. כל המנון, של כל מדינה — גם של ישראל, גם של פלסטין. המנונים הם דבר מטומטם משום שהטקסט שלהם הוא קומוניקט שטחי, שנועד לצבוע את הביורוקרטיה הממלכתית המקומית בפאתוס גרנדיוזי, שברוב המקרים גובל בליצנות. המנון ארצות הברית עוסק בדגל שהצליח לעמוד על המקל לילה שלם מבלי שאיזה דוב גריזלי יטרוף אותו, המנון דנמרק מפאר את הים הכחול והעלים הירוקים, והמנון לוקסמבורג מספר שהארץ שלהם מובילה את עמי העולם — אם כי לא נכתב שם מפורשות באיזו קטגוריה בדיוק. להמשיך לקרוא נוהי, נוהמי, מהנהני ומהמהמי המנונים
פורנו אינטלקטואלי
מה זו קלישאה?
מה אנחנו, אם לא צבר תפישות-לא-בלתי-נכונות החוזרות על עצמן – (להלן) קלישאות?
ידידי המxים, טען, עוד בעשור האחרון של המילניום הקודם, שיש לי שמונה משפטים עליהם אני חוזר.
לא מתווכייח. גם לא על ערכם, או על היותם לא בלתי נכונים. או לא. להמשיך לקרוא קלישאותיי
ניסוח תובנה מסוגננת וורבלית,
חדה, מהוקצעת – שנינה טקסטואלית,
עתירת דימויים גרפו-מטפוריים,
מחורזת וממושקלת לעילא מוזיקלית
על מצע גרפי ובמה אינטלקטואלית
עדיין מחייבת תקפות מהותית תכנית.
אתמול שכשכתי בזוריקיאדה.
בשלב כלשהו פנתה אליי מישהי- “דיקמן?”
לא יכולתי להכחיש. -‘”XXXX” מתחרייז עם סיגל?’ שיתפתי פעולה.
לאחר שהאשימה ‘אני מנופפת לך רבע שעה ואתה לא מגיב’ בצדק, אני עד,
היא השתינה, מטפורית כן?, סוציו-טריטוריאלית; עדכנה שהיא אשתו של בעלה, הזכירה לי שהשיח איתה הוא האזנה לתיאור המציאות, כלומר סקירה של היכן היא במתווה הסוציולוגי אותו היא טווה, רפרפה על אמה, רפרנסה על בתה שהיא הגיעה במיוחד מישוב קהילתם לכנס הנוסעים ארה”בה בשליחות… כבר לא זוכייר איזו, והוכיחה: “אתה יודע שזה בית הקפה של התסריטאים, כן?”,
“כן, כך שמעתי”, התכנסתי חלושות, ואני, בפרובינציאליותי המצטבללת במרירות בצליותי, בכלל חשבתי שזה בית הקפה של הישבנים היושבים בו. אבל אני, מאיפה לי לדעת?
היא סכמה שאני שקוע בספר שעוד מעט יתפרסם והיא תשמח לקרוא.
ואני הכחשתי נמרצות, כלומר רפות/ אבל אני בסיפור הזה, ובכלל, סטטיסט. כלומר ישבניסט.
היום קראתי את צבר האותיות:
המציאות היא בדרך כלל באמצע.
שהפיל אותי.
קודם כל מודה למחברו- ש.ז. ש
בהנף קולמוס וירטואלי הטחת בי משפט שרמת מורכבותו המופרכת מרחיבה, מרהיבה, מרעיבה את תודעתי החריבה. להמשיך לקרוא המציאות באמצע
קרתנות תפישתית, עידנית –
תפישה זמנית, מקומית, מקדמת אמונה מוטמעת של בעליה.
וביידיש: להמשיך לקרוא פרובינציאליות תפישתית
פונקציות תעסוקתיות,
שתכליתן לגרום למשקיע
להקצות משאבים לערוצים שלא התכוון,
או,
להקצות יותר ממה שהקציב לערוץ שכן התכוון,
וזאת בעקבות גירוי מיני. להמשיך לקרוא שרמוטה פיננסית
כמו שאמר ידידי הדרא”פי שאני לא מבין מלה ממבטאו:
אני שייך לקבוצת שתיינים עם בעיות ריצה,
אז אנחנו נפגשים ורצים לשתות.
לעיתים, טיבן של סיטואציות פיטורין, ש
בהסתכלות לאחור, ישנם שלושה שלבים של התייחסות לבחינת משפחה גרעינית: להמשיך לקרוא רטרוספקטיבה משפחה גרעינית
החלטנו כמה מדיירי המלון העובדים בלואנדה, אנגולה, לנסוע ביום א’ לאיזה חוף.
הייתי שם, בחוף.
לא סיבה להגיע.
כן סיבה לצאת מהמלון.
נה נה ני נה נה נה, יש אוטו, אין אוטו, צריך לארגן מכונית. להמשיך לקרוא מינורי בכבוד האדם וחירותו
אמי, כשרצתה לבטא את גאווהה מיוצאי חלציה, כך לפחות בנסיבות שאני הייתי עד להן,
וכאן יש להודות על האמת המרה גם אם הטהורה – אם ממני, השמנתה הייתה מאכילת פיצוי על תסכולים, לא כחיווי אמירתי –
אלא הייתה מתבטאת על נכדיה,
הייתה אומרת בנהרת סיפוק-
אני משמינה מנחת.
יום שישי ה-13
נועה מנהיים
מוסף הארץ 13 פברואר 2015
כתבה מעניינת, לטעמי, על אמונות טפלות.
מה שצד את עיני הוא המשפט
אתיאיסטים המנאצים את שם האל.
ואני שואייל, מה זה ‘אתיאיסטים המנאצים את שם האל’? מי שמנאץ את ‘שם האל’ הוא אתיאיסט. להמשיך לקרוא אתיאיזם וניאוץ האל
אני מבחין בין
