פוליטיקה היא מרחב שמטפל פילוסופית, יישומית, בסוגיות מקננות ב-אחו פרט–חברה–ריבון.
לכאורה, תיוג 'פוליטי' לא רלוונטי לתיאור מצבים בהם אין מעורבות של אזרח, חברה, במובן הרחב, ומדינה ומערכות שלטון.
בפועל, נעשה שימוש רׂווֶח במינוח לתיאור התנהלות מסויימת, מובחנת, אופיינית, בהתארגנויות אנושיות, ארגונים, מחלקות, חברות עסקיות. להמשיך לקרוא התנהלות פוליטית
אם המשאבים הנתפשים אינם ריאליים, יציף את ההמון הכמֶה ברגשי גאווה, כבוד ותקווה פטריוטית.
Crushing the institutions of government in the service of a revered leader is common conservatism, anywhere, at any time, regardless of culture or language.
דוקטור מיכה גודמן מצר על חוסר סבלנות, מלין על העדר יכולת לקבל פלורליזם.
רואה 'חופש כשחרור מרודנות עצמית'.
שומר תורה ומצוות, מקיים רוטינות אדוקות, מקדם שחרור מרודנות עצמית?
עוד אוקסימורון לאוסף.
בהסכת דוקטור גודמן מביא את החוכמה 'שלם: שם לשון מלבוש' כמהות ההתבדלות החרדית. נראה לו עומק מסעיר.
לי נראה כסטרוקטורה נבנית, וריאציה אקרוסטיכונית, מופרכת, יציקת תקפות פסאוגו לוגית נסמכת על שרירות לשונית. להמשיך לקרוא מיכה גודמן: לדתיים אין מונופול על היהדות
סגירת מעגל – ייחוס משמעות מיתית לפעולה. או לתובנה.
'סגירת מעגל',
ועוד 'היסטורי',
מה משמעות הביטוי,
תיאורטית ופרקטית,
מעבר למלל מתיימר להצדקת אג'נדה ונרטיב פוליטי של המשתמש בו? להמשיך לקרוא סגירת מעגל היסטורי
המכון למדיניות העם היהודי (מיסודה של הסוכנות היהודית לא"י) בע"מ פועל במתכונת של צוות חשיבה (Think-Tank) ומאוגד כחברה ללא מטרות רווח. באמצעות חשיבה אסטרטגית ותכנון ארוך טווח, ממקד המכון את מאמציו לתרום לשגשוגם של העם היהודי ושל הציביליזציה היהודית. המכון יושב בירושלים, אך מתייחס לכל הקהילות היהודיות ברחבי העולם בראייה גלובאלית.
על אף החתירה האנושית, טבעית, אינסטינקטיבית, אופיינית, נפוצה,
לחפש סיבה אחת, דרמטית, מכריעה, זו שהניע לפעולה, ששברה את גב גמל הנושא את ההתרחשות,
לכל פעולה יש צירוף של כמה מרכיבים שכשעוברים מאסה קריטית אבסטרקטית מול מציאות נוצרת פעולה.
בכדורגל – כרפלקציה של חיים, כדוגמא – אמירה מעין זו מתארת מקרה שאינו עומד בהתכנות סבירה לקרותו. נניח:
בהתקפה על שער, בניסיון הבקעה כדור פגע בקורה,
בניסיון שני ניתז מהמשקוף,
ובניסיון השלישי טעות של מגן דוחקת את הכדור פנימה.
לא אמור היה לקרות, וכאן בא משפט ממין זה. להמשיך לקרוא המזל הולך עם הטובים
סאחיות:
התכנסות מובהקת, אופיינית, לנורמטיביות ולקונפורמיות בכל הקשור לטעמים, אופנות והתנהגות חברתית.
תוצר של העדפה התנייתית לאימוץ הבניות חברתיות על אינסטינקט מבקר. הפיכח בקבוצה, ההוא שלא השתכר או התמסטל.
ישבתי עם חבר שמרן, היפר נורמטיבי קונפורמיסט זחוח בהווייתו, לצהריים בבשריאדה כלשהי.
לרכבת מסעותיו למרחבי פרט–חברה–ריבון – להלן פוליטיקה, עלה כליכודניק בתחנה הראשונה – בגין והמשיך רייגן > נתניהו > לפיד.
אמוניות בסיסית, גם אם נטולת אל, התכנסות הזדהותית לעם, מדינה, מסורת, סמליות. להמשיך לקרוא מינורי סָחי
מכלול מערכת/ מקבץ/ סט/ קודקס,
מכיל ריבוי, תפישות,
מובחנות ומתוחזקות
על ידי תודעה בעלת יכולת ניסוח, ערעור ובקרה,
של
♠ הנחיות לפעולה,
♠ ערכים חיוביים לעידוד,
♠ נגטיבים למניעה,
♠ כללים התנהלותיים,
♠ נורמות חיים,
♠ חוקי 'עשה ואל תעשה', נגזרים מתמה התנהלותית אחודה, עם קשר נרטיבי בין מרכיביה.
התנהלות
אופן התנהגות/ נקיטת פעולות/ עשייה/ מיושם/ מובחן/ מוצהר של פרט, עליו מוּחל מוסר.
אישי–חברתי
של סובייקט*, בעל תודעה, בהקשר ממשק חברתי.
מרכיבי פרוטוקול נאספו ונוסחו על ידי חברה אופפת פרט.
דתות, במהותן, מנסחות פרוטוקולים אלה.
פרט בהתנהלותו, בהתממשקותו עם סוגיה כלשהי, בוחר איך לפעול,
ממקסם את קידום טובתו,
ומתוך כך בורר אילו רכיבים להחיל על עצמו ומאילו להימנע.
בחירת רכיבי התנהלות – החלתם או מניעתם – על ידי פרט עשויה להיות
♦ מודעת
♦ או אינסטינקטיבית,
בעל תודעה מיישם או נמנע, עצמונית מעקרונות מוסריים, עושה זאת במודע, או מאינסטינקט בלתי מתומלל.
*סובייקט
בעל תודעה,
מה שאינו פרט יחידני, הינו עצם, אובייקט.
לעצם אין תודעה, נטול כוונה.
אין לעצם מוסר.
צבר פרטים, בריבוי – צברי פרטים, קבוצות, מפלגות, שפרטיהן חולקים ערכים דומים, מתכנסים הזדהותית לקולקטיב עליו הם נמנים, הוא עצם.
לצבר פרטים אין תודעה.
מושגים כ'תודעה קולקטיבית', 'זיכרון משותף', הינם פיקציה, בבחינת טאו"ן.
פְּרָטֵי קבוצה יכולים להתנהל על פי 'מוסר' משותף, שהשיתו על עצמם, שנוסח על ידי פרט דומיננט, מייסד, קבוצה נבחרת שמונתה לצורך כך.
ועדיין, לקבוצה אין תודעה, או מוסר.
לקידום
מימוש רצון ופעולות פרט לטובתו**, על פי הכרתו שלו, הסובייקטיבית.
**לטובתו
מוסר עוסק, קטיגורית בהטבת חיי האוחז בו. מוסר אינו עוסק בהרעת חיי אחר.
גם טיפול בצידוק כוונה להרע למי שמאיים על 'טובת' הסובייקט המוסרי בסיטואציות מסוימות ובטיפול במצבים אלה, מוסר עוסק בטובת ובקידום פרט פרטיקולרי.
עצמי
השימוש בגוף ראשון בשל כך שמימוש המוסר הוא של פרט, סובייקט, של בעל תודעה.
פרט מחליט, וולונטרית, האם ליישם עקרונות פרוטוקול מוסרי, להימנע, או להחיל ווריאציה או חלק מהם.
החלטתו מתומללת או אינסטינקטיבית, על פי תפישתו את האירוע.
הקדמה 🙄
המושג מוסר, לא יושב לי טוב.
אנשים רוצים לראות עצמם כ'מוסריים', מפני שהביטוי חופן ערך נעלה.
עם זאת, כשאנשים מייחסים לעצמם 'מוסריות', הם מתכוונים לכך שהם פועלים בסוגיות אחו פרט–חברה–ריבון בהתאם לקודקס חוקים.
חלקו של פרט בקודקס החוקים אפסי, במובן שלא תרם לו דבר. פסיבי. משמש לו כמעקה התנהלותי.
פרט מתנאה, סופח ערך כשהוא מצהיר בפני עצמו וזולתו שהוא פועל על פי סט חוקים. שהוא לא יצר.
מצבים, בהם תודעה בוחנת ביטויי אינטראקציה בין שתי תודעות אחרות,
האם תודעה 'נבחנת אחת', בהיותה במצב אי-וודאות מודע, נוהגת כבמצב וודאות – טיפשות, אם נמצאת באי-וודאות לא מודעת, או אי-וודאות מודעת – זו טעות)
או,
מקדמת במודעות, אי-וודאות של תודעה אחרת, כולל מניפולציה, הטעייה או שקר, לטובתה של התודעה המקדמת את השקר – נוכלות.
