חיוויים שקשורים להערכות רציונליות.
פגשתי מי שייחסתי לו יותר יכולות ממה שייחס לעצמו,
שלא זכה להערכתי על התנהלותו,
חש לא מסופק
תאב ותובע כבוד לא מנופק.
סקר עושות חשבון העלה שההמבורגר המצטיין בישראל הוא מקדונלד'ס.
ברכות! להמשיך לקרוא חכמת המונים
כעצל, בפעולה, בכל מעשה,
אני מחפש את המתווה,
את תבנית בסיס התוצר,
זו המאפשרת יצירת ואירוח משתני תוכן.
נכון, בפעם הראשונה עובד יותר,
לעתים, הרבה יותר-
אך בפעמים הבאות רק משכפל את התבנית,
ומתמקד ביצירת ואירוח תוכן.
כך, חוסייך אנרגיה,
ועל הדרך מעצים אחידות מסר,
וגם, יוצייר טביעת אצבע.
בקשת בעל סמכות מְאַחֶר
עשה את שביקשתי, שכן:
'אני אכעס אם לא,
אתה תכעס אם לא,
אני אשמח אם כן,
אתה תשמח אם כן, מיידית ובהמשך. להמשיך לקרוא (עוד) שלוש גישות ניהוליות
מתחילת 2016, שמעתי בהקשר אלי קשירה ביני לבין המושג 'גורו'. ג.ו.ר.ו., מבוטא Guru, כבר – אָיינְס, צְוָוי, דְרָיי – משחזר, שש-שבע פעמים, לפחות, וזכרוני לא משהו.
ואני, אינסטינקטיבית הודף;
מה לי ולגורויאדה?
ואני כבר יודייע, שֶאָל לו למישהו, בטח לא לי, להלין, שבעולם בו המדיום הוא המסר הייצוג הוא התוכן, להתלונן על שאני נתפש באופן שונה מאיך שנראה לי 'נכון' הייתי מעדיף. כל תפישה הורווחה ביושר. וזה לא מחמיא לי. סתם לא נכון. להמשיך לקרוא גורו? לא. קנגורו*
אמירתו של בני ציפר מבטאת תפישה קונסרבטיבית, אמונית לאומנית, ובעזרת ציפר כעת גם ארטיסטית, אמנית, בו תפקיד פרט הוא שירות רעיון נשגב קולקטיביסטי. להמשיך לקרוא בני ציפר: "הדרישה מאייל גולן…"
את היות חיי טובים,
גם אם לא מושלמים,
אני משייך לשלושה נדבכים:
כבוד = ייצוג
בעבר –
ה'כבוד' היה תוצר ההתייחסות החיובית אל מכלול תפישתי של התנהלות אדם אחר. להמשיך לקרוא רדיפת ייצוג
קונסרבטיבים, ימנים שמרנים, מרבים לשאול,
כסוג של טיעון, מבחינתם- משכנע, מהותי,
"אבל למה?"
זו כאילו תהייה, למעשה התרסה, תרעומת ל-
למיניה.
כשל מובהק אצל תבוניים
בין מחשבה רציונלית,
למחשבה שאיננה
היא העירוב בין תפישת ערך
לבין
הליך מחשבה מוסדר,
הנמנע מהטיות אלה.
בבחירת טעמים,
ובכלל בחיים,
כשאינני בטוח מהם העדפות, טעמי האחר,
אעדיף את טעמיי שלי.
יש לי חבר,
מתלונן שנשים מחפצנות אותו-
הוא מוחפץ על ידי נשים,
חוזייר – נשים רואות בו חייפץ,
מבחינתן הוא להמשיך לקרוא לו הייתי חפץ
אלה הסובלים ש'מכפישים', שמתלוננים על אלה 'שמחפשים את הרע', ה'משמיצים' את ערכיהם כ-דת, ריבון, מסורת, מדינה, אינם יכולים לשאת את הפגיעה בערך העליון, מקודש, פרלימינרי. הם כ-דתיים, גם אם נטולי אל, רואים בביקורת על המדינה 'חילול שם', פגיעה בערך עליון, אהוב.
אני, ערך עליון;
ממנו, ממני, נגזרים כל ערכי משנה.
בלעדי, ללא, תודעתי,
אין לדבר ערך. להמשיך לקרוא אני הכי חשוב
פגשתי קונסרבטיבים שאינם מצביעי ליכוד.
בסופו של דבר הם ליכודניקים, שלא 'נאה' להם
הערכים אותם ערכים. תגובתיים לאותם הטיות תודעתיות, רגישים לאותם סנטימנטים.
כן, והם ליכודניקים, לא רק בסופו של דבר, אלא בתחילתו. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – שמרנים ליכודניקים
ניתן לומר עלי לא מעט.
הכל יהיה נכון,
או כמעט,
או לפחות לא בלתי נבון. להמשיך לקרוא עמקי רצינותי
שהעלה את הסוגיה 'מה זה 'נבון'.
מה זה נבון, אינני יודע.
כן יודע איך אני מתייחס ל'תבונה' או 'נבונות' שנשמע/ נקרא לי יותייר טוף.
הערכת יכולות תודעתיות של הזולת היא להמשיך לקרוא טיוטאת רשימת ביטויי כישורי תודעה
בשיחה עמו, השתמשתי בתואר 'מרושע' על מישהו.
החבר שאל מה ההבדל בין 'רע' ל'מרושע'?
היה נראה לי לא נכון השימוש השפתי ב'רע' בהקשר המסויים ההוא.
זו שלילה פשוטה, בסיסית, גורפת, מוחלטת.
זו לא מהות רוע,
זה סובייקט שבמודע או שלא,
מבחירה או מהתנייה או מכמעט-כורח,
משתמש באלמנטים שליליים בהישג תודעתו, ידו, כדי להשפיע על אובייקטים אחרים.
לכן, 'מרושע' תואם יותר את מרבית גילויי ההתנהגות האנושית סביבנו.
* אחאנא"ר שכמוני, אף פעם לא הבנתי את הקונספט 'מוקדש ל-' בספרות, בספורט;
מין מחוות של שמרנים רפובליקנים שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית?
שיהיה.
** הוא, היה לו שם מפואר, ועשה לו, לשם, ברית מלה.
*** הוא, בעזרתו, הבנתי (גם, לימד אותי עוד דברים) מה זו חסכנות אנרגטית,
**** הוא אכן מהנבונים שפגשתי,
– לדעתי יותר נבון ממה שהוא מייחס לעצמו,
– ואני אפילו מואשם כמעריץ שלו.
