בפטרוניותי המשליכה מעצמי,
גרסתי, שרבים רוצים לצאת למסעות, גיאוגרפיים ותודעתיים,
ורק מסיבות פרקטיות כלשהן לא הסתייע הדבר בידם.
בדלת מטוס אל על, הדיילת מברכת את הנוסעחם ב'ברוכים הבאים'.
"טב להרגיש בבית", אומר הנוסע מאחורי.
אני קמצן. אופטימייזר.
לפני עזיבתי את אחת המדינות הנחשלות באירופה, נשארו לי איזה תריסר שקלים, בכסף מקומי.
ידידי הנערץ והאהוב הצטרף לעולם האופנועים.
האיש המתוק, אפעס, לא ממש מאמין בהצקות אבולוציונית, לא סומך מי יודייע מה על התפתחויות אורגניות, על מידתיות מרסנת, נורמטיביות מדכאת ומינונים מבאסים.
להמשיך לקרוא מינורי בשגעת ההיגיון ההיררכי
באחת ממדינות החצר האחורית של אירופה פגשתי את בני.
מראה א-לה-כריס-כריסטופרסון.
עם האקססוריז והמניירות המתבקשות.
להמשיך לקרוא מינורי בהתניות הנחרצות
רוצה שבדרכי האחרונה אהיה עם כיסוי ראש.
לא לשם שמיים, לשם ארץ, כביש, ומסע אחרון הוא מסע גוף חי לא גוויה.
כלומר, הדימוי שאהיה בסוג של אקטיביות, בחטף,
אם יהיה ברכיבה על אופנוע יהיה נפלא, אבל לא מתעקש, עם זאת, רוכב על כך, טריוויאלית ומתבקייש – שיהיה עם נזק מהיר וסופי לעצמי בלבד,
מתפעל ממי שמחשבה על הנושא, דיבור על כך, הדיון גורם להם אי-נוחות.
השקיעה החלה עוד באמריקה.
יוני 1994, אחרי מות אבי וביקורי בישראל סימון ואבי, חברי ילדות, הגיעו אלי לניו יורק.
החלטנו לטוס.
Hey,
Do you have luggage solutions to the Kawasaki z800? להמשיך לקרוא אמריקה–
חורף 1988-9. איריס ואני בקווינס, עם דורון, ואופנוע הב.מ.וו R100GS שחזר מאלסקה. דורון ואני שותפים ב Movery: באמצע השבוע במשרד, בשבת-ראשון על המשאית, במקום סבלים, לחסוך את שכרם.
לניו יורק הגעתי ב- 7/9/1984. טסתי עם דורון. יעל נבו מחבורָתו שידרגה אותנו למחלקה ראשונה, $495 ב Tower Air. החברה נסגרה, הכרטיס פקע עוד קודם.
זוכר את הספק חלומות ספק בהקיץ שלי, שהכרטיס יפוג, שאני טועה לחזור לישראל, ואז לא מצליח לצאת חזרה לארה"ב. לכוד. זוכר את קירות הקרם במלון אדיסון כשהתעוררתי מהבלהונֶת. מין שילוב של כמה חרדות. להמשיך לקרוא מוטוריקה אמריקה
בן 17 וקצת, סתיו 1977, י"ב, תיכון חדש אחרי שהעיפו אותי מקוגל, הימים מעט לפני ביקור סאדאת, בן 17 ורבע, למדתי אצל עזרא נהיגה.
נחשב מורה דגול ויקר שבשל היותו נכה צה"ל נהג על מכונית יוקרה- וולוו עם מספר לבן, רכב שרים ועולים שרכשו ללא מסים.
עשרה שיעורים, כולל שעתיים נסיעה כייפית לירושלים, וטסט. להמשיך לקרוא מוטוריקה, עצמאות
רכב מהר, בהשתלבות ובזהירות מתגוננת.
תאונות אופנוע, כתאונות טיסה,
קורות, ברובן, בצמתים, במהירויות נמוכות,
כשהכוחות הפיזיקליים משפיעים נגטיבית כשמתעלמים מהם.
מדהימה מובהקות התופעה,
שבמדינות שבמובהק מעורבות גזעית,
ככל שהעור לגווניו כהה יותר
ממעטים לאייש מקומות עתירי תגמול והשכלה,
ומרבים בעבודות כפיים ובמצוקה.
עם אשי לבולגריה.
עם איריס שי וגיל בארה"ב, ספרד.
בתאילנד בדרך לבנגלור עבודה בהודו. מעבר בקטאר. להמשיך לקרוא שנה טובה לקייטנים
סע,
כשאתה שם, תביא לי, בעצם לך, שני דברים:
בפעם הקודמת שהייתי בבנגקוק תאילנד, 2009, ישבתי בקפה, שכחתי ממנו.
הפעם הגעתי שוב. Lazy Chair: קיטון בפאתי שוק לא חשוב. רוחב, פחות משלושה מטרים. עומק- אין שישה. המרחב כולל קאונטר הכנת קפה, מעבר, קאונטר ישיבה על כסאות בר, שירותים, ומדרגות תלולות למרחב הזהה בגודלו מעל.
הוא ואשתו, אולי חברתו, זוג תאילנדים, אולי לא, חנאנות ממשקפות מהז'אנר שמצפה לראות בפקולטה לחשבונאות או למשפטים, לא בהנהלת קיטון קפה בשוק, מזהים אותי, מקדמים אותי בברכה, ומראים לי שלט באנגלית, שהמקום מאפשר לצ'רג'ר אלקטרוניק דוויסס.
בפעם הקודמת שהייתי, שקעי החשמל היו נעולים, והיו גובים על הטענה, לא-זוכר-כמה.
לראשונה, שישבתי שם, כשיצאתי, תרגלתי את יכולת הפנייה, וייעצתי לו, שיעלה במעט את מחיר הקפה ויציע הטענה חינם.
ומאז, ועד עצם היום הזה "עסקיו פורחים".
Win win. הוא, הלקוחות ואני שמייחים.
בפולין טרם הייתי. לא עשה לי את זה. לא שואה, לא סקרנות. גלות. מיתוס האופי הפולני, תרבות הכאילו, המתחסדת, המתהדרת, המתיימרת, הנפוחה, הלא באמת, תת-האג'נדה הלטנטית מתחת לזו הגלויה, מלחמת המעמדות כשביצוריה המחוות ותחמושתה הן המניירות, הייתה אטרקטיבית פחות מיעדים אלטרנטיביים.
משלב מסוים, כולם היו. מה, לא אראה שואה? ואומרים שגדנסק, לובלין וקרקוב יפהפיות. נקרתה ההזדמנות: צ'ולענט של התכנות עסקית – טורבינות רוח, שואה, פאן וברלין. כמה רע יכול להיות לסגור ת'פינה על נקודות צבורות מאל על?
מנסה לעניין אי אלה. אי לא מגיעה ואלה לא מצטרפים. יכול להיות שמדיף רייח רע מהפה? להמשיך לקרוא פולין 2012
עבורי, העיר החשובה והמעניינת היום, זו שאני הכי שמייח לחזור אליה;
לגרמנים אין הומור; ניכר במגע עם הסטרוקטורה והפרטים.
עם זאת, תמהיל ההיסטוריה, המבנה האורבני, זוּׁלֶת המחיה, היותה אבן שואבת לכוחות מגוונים עושים אותה, כה
תוססת, רוטטת, מבעבעת, לחה, קוסמופוליטית, ליברלית, מחירים שפויים – כוחות יצריים, יצרניים, צעירים, שוצפים פנימה ומורגשים במורכבות אורבנית פרקטלית בריבוי רבדים.
ב Lonely Planet נכתב שהיא כעת מה שניו יורק היתה בשמונימים.
