ארבעה יהודונים מְסֵבים אה? איך תחבתי את המילה 'מסבים' בבית הכנסת בברוקלין או במועדון גולף במיאמי – לא זוכר, התנאו בהצלחות ילדיהם.
"הבן שלי, מייקל", התחיל ג׳ייקוב – בגדנסק הוא עוד היה יענקל'ה – מהקונפקציה, "סיים עריכת דין בקולומביה. שותף בפירמה גדולה. הוא מצליח. עד כדי כך שקנה לחבֶרָה שלו גרדרובה שלמה של בגדים."
"יפה לך ג'ק" החמיאו לו.
אמי | אבי |
| יאירי נעשה עסק, | |
| מהיום תסדר את המיטה. | אני קונה לך אוטו. |
אנשים נבדלים* בין היתר בקריטיות האחריות שהם מייחסים לאחר(ים) כגורם מייצב לאישיותם.
* הבדלה:
צֶבֶר שאיפות ערכיות, אישיות וחברתיות של פרט, המכיר בכך שרק חלקן יתממש, ואף זאת, באופן חלקי.
המייחס את 'עולם שכולו טוב' למוות – ייחוס רווח, עושה זאת על אחריותו בלבד.
מניח שעושה זאת בהיסח הדעת, וזאת מהאינסטינקט הדתי מהסנטימנט החיובי לקונספט 'גן עדן', לקונסטרוקט ה'עולם הבא', מין תִּקְוותְקָאלָאךְ שאמורות אולי להגיע אחרי מוות, ובוודאות מנחמות את חיי העורגים לכך, לפני.
התנייה מובחנת לקיום תקשורת יזומה, יוצאת מצד אחד, לכיוון אחד.
התייחסות לפנייה נכנסת כ-
מטרד, איום רגשי, ספיחת תשומות ריאליות ומשאבים רגשיים, במחסור.
מעטים מהממתקים שחילקתי נטעמו כמתוקים.
היתר התמרמרו.
שלחתי ממתקים לטעמי,
מרמרים לְחִכֵּי אחר.
הצלחה: קרבת תוצאה לציפייתו המקדמית של הבוחן.
הצלחה של פעולה מחייבת
סובייקט המייחס לעצמו חוזק, עוצמה,
סביבתו מבחינה, מעצימה הילה זו,
כשבעצם,
מסמן, בנחישות, את היותו באיזור נוחות – comfort zone רגשי צר,
נסמך על אחרים, רגשית, שיגנו עליו.
האם ומתי לחשוף את הבת/ הבן לזהות אביהם תורם תורם הזרע.
תרומת זרע, אנונימי, בו התורם מאפשר חשיפתו לתוצר זרעו בתו/בנו, בעת הגיעם לגיל 18.
לאחר שהאב התורם ניאות לחשיפה.
אמי הייתה אומרת לי:
שמענו עליך שאתה גאון,
אני רוצה קבלות!
שם קוד למכלול הנושא של 'חטיפת', 'אובדן', 'פרשת', 'שואת' ילדים להורים יוצאי תימן. להמשיך לקרוא ילדי תימן
יושב עם אמא, אבא, דוד ושלושת הבנים לצפיה ספורטיבית.
לומד מהם הרבה על העולם הנורמטיבי האופף אותי
וצוחק.
לעיתים.
עלה ש '…אמא שלך נפטרה'. להמשיך לקרוא מינורי בצימצומיאדה
בקשת בעל סמכות מְאַחֶר
עשה את שביקשתי, שכן:
'אני אכעס אם לא,
אתה תכעס אם לא,
אני אשמח אם כן,
אתה תשמח אם כן, מיידית ובהמשך. להמשיך לקרוא (עוד) שלוש גישות ניהוליות
אני לוקייח אחריות על הכל,
ואשם- על לא כלום.
אמי שמעולם לא נטלה הלוואה, אמרה מנסיונה כנותנת –
"ישנם שני סוגי הלוואות:
– הלוואות חדשות
– הלוואות ישנות.
הלוואות חדשות מתיישנות,
הלוואות ישנות לא מחזירים."
אבי הוסיף:
"שְקול לתת מתנה, לא להלוות."
פלא, שאפילו משכנתא לא לוויתי?
לאמי, בחתירתה לפרקטיות,
כש-
קילפה, את מעטפת מהמהות,
דאגה לבריאות,
שמרה על המשקל,
קירצפה את הפאן,
לא הבחינה בין עיקר למתוק,
התעלמה מהסיבה לשמה המעשה נקבע,
התמקדה בטהרת הפעולה,
הייתי אומר לה:
אמא,
את כל כך פרקטית,
שזה כבר לא מעשי.
בפגישה עם חביירים עלתה סוגיית מינוי רן ברץ, כראש יחידת ההסברה במשרד ראש הממשלה.
חבר התייחס לנושא כ- "סוף מעשה במחשבה תחילה."
בהמשך, סיפר בהרחבה,
שכשבנו חגג 13,
הורשה לפתוח חשבון פייסבוק.
ביום שפתחו, האב הסביר לבנו בהרחבה – 'כל מה שתכתוב שם, בבוא היום, עלול לשמש כנגדך.' להמשיך לקרוא מינורי בחינוך אפקטיבי
נבואה ניתנה לנבונים.
כשוטה – לא אתנבא.
פחד, חשש – חיווי תודעתי על הבחנה באיום.
שני דרכים של טיפול תודעתי:
