אמי, כשרצתה לבטא את גאווהה מיוצאי חלציה, כך לפחות בנסיבות שאני הייתי עד להן,
וכאן יש להודות על האמת המרה גם אם הטהורה – אם ממני, השמנתה הייתה מאכילת פיצוי על תסכולים, לא כחיווי אמירתי –
אלא הייתה מתבטאת על נכדיה,
הייתה אומרת בנהרת סיפוק-
אני משמינה מנחת.
מקור ההסתמכות על הציפייה לציות – מלה קשה, הסכמה,
סמכות הורית, הוראה, ניהול, פיקוד, הנהגה.
היררכיה – מערך קדימויות.
בכל בקשה, הוראה או הנחייה, מנגנון ה'אם-אז' מותנע.
מילוי הבקשה יכול לנוע במרחבי
אמי האהובה הייתה סופקת כפותיה, נאנחת, קובעת, חורצת, מדווחת, מציינת, מתלוננת:
"יאירי, אתה מקצר לי את החיים."
"יאירי, אתה מוריד אותי ביגון שאולה."
ואני תוהה,
האם המליצות הייתה סובלימציה לרגעי תסכול?
ה-
משגע פילים.
היה בקורת רוח.
נכתב ב- 2015, בהמשך נערכו עריכות ותוספות קלות (ללא התייחסות לפעילותם אחרי 7/10/2023.
דוקטורטים נקראים על מסעות הצלבנים, עבודות סמינריוניות נכתבות על הקפלה הסיסטינית ותיאוריות סוציולוגיות.
אז שלא אעלה על המסך (בכתב) עקרונות מנחים לתוצר הכי משמעותי, בעצם היחיד, בחיי, ילדיי?
תפישותיהם הערכיות, הפוליטיות, הנטיות האסתטיות, ההתייחסויות לאמונות, של ילדיי דומות במידה רבה לאלה של הוריהם; תוצר גנים, האישיות המתפתחת האתוס – נקרא לרוב 'חינוך' – האופף.
האם זו סיבה לשמחה?
משימה שאיננה תחומה בזמן,
עלולה להיתפש כ'חזון' לא מטלה לביצוע.
חזונות ללא ח',
הן כהבטחות לכייף ללא פאן.
מעטים אינם מכירים את הקונספט של פסקה.
מעטים יותר מיישמים את הקונספט.
פסקה: מצע תקשורתי; צבר משפטים, מנסח רעיון אוחז נושא. להמשיך לקרוא פריצת פיסקה
לפני לא יותר משלוש שנים, לתחושתי שנתיים, נוכחתי בקיומה, במעברה מול הקפה.
הייתי רואה אותה מדיי פעם, כשהייתי מרים מבט ממסך המחשב.
הערכתי שהיא בת 13-14. בשלבי התפתחות. פנים מדהימות- לכדו את תשומותיי. חסרת הבעה. יחסית גבוהה, מתנהלת בעצלות נעורים חסרת אנרגיה.
ביני לבין עצמי תמהתי האם בתודעתה היא מודעת ליופיה. להמשיך לקרוא מינורי ללא התחלה וסוף טוב
בתפישתי האישית, ההורית, חינוכית, ניהולית, אני מוטה לגישת ה'חבל של טרזן'. להמשיך לקרוא החבל של טרזן
במוסף לחג של ידיעות אחרונות 24/7/2014, פורשת אילנית לוי את משנתה:
לא בוחרים במי להתאהב.
די!
היה שווה להגיע עד הלום:
אנחנו לא שולטים על טעמינו, נטיותנו, התניותנו.
ההתייחסות בה מישהו 'נופל לאהבה' לאחר ובוחר לחיות איתו פרק זמן משמעותי, להיות שותף למפעל הגדול של חייו- הולדת ילדים משותפים, הוא מקרי, נטול שליטה? להמשיך לקרוא עוד על אהבה
אני את (היעדר) המוזיקליות שלי ירשתי ישירות מהורי.
מי ששמע את אמי שרה 'היום יום הולדת' יבין.
את אבי שמעתי שר במכונית את 'למה, למה למה עזבתיני'.
זהו. לא את השיר. את השורה הזו. בלבד.
שלמה, 60, יזם סדרתי, נפל לא מזמן עם אופרציה לכדי פשיטת רגל. נשוי בשנית לצעירה ממנו ביותר משליש, אב לילדה בת 4 הגדולה ביותר משליש מנכדתו האחרת הצעירה ביותר.
הוא בעניין חישובי ערך וכדאיות מתמידים. להמשיך לקרוא מינורי במתמטיקת הזהירות
היכן, מתי, אני צודק –
לא מעניין. סוג של ברירת מחדל,
מתבקש. מצ'עמם.
כן מעניין היכן טועה; מפיח אנרגיה,
מצית, מצחיק, לומד. מתנשא. להמשיך לקרוא היכן טועה
פגשתי אנשים שלא הסתדר להם להיות 'סבא' או 'סבתא'.
זוכר דון ז'ואן דה לה שמאטע, שסיפר על נישואיו שנקלעו למשבר, התאוששו ושוב כמעט התפרקו מפני ש'לא מתאים לי להיות נשוי לסבתא' כשבתו ילדה את נכדתם. להמשיך לקרוא מינורי בהתאמה גרנדיוזית
זכיתי לשמוע בחיי "למדתי ממך…"
אינטימי, מחמיא, נעים.
מעל רמה מסוימת פחות.
בשלב כלשהו צפה השאלות:
לחזק יש אפשרות לתת.
לחלש נותרת האפשרות לקחת.
והבונוס: תלות.
| חבייר | בנו המתבגר |
| אגרסיבי, חזק פיזית, יכולות קוגניטיביות מפותחות, מתנתק ושוקע, בעיות דיסגרפיות, פעולות חדות, לא מהסס לדרוש, לפעול, לדבר בתקיפות, להוציא הרבה כסף כדי לממש את רצונותיו. | אגרסיבי, חזק פיזית, מתנתק ושוקע, בעיות דיסגרפיות, חווה בעיות בלימודים, בעיות חברתיות, גילויי אלימות לסביבתו. |
| בצד מאפיינים עוצמתיים אלה, בבחינת 'לא חושש מדבר' יש גם את ה'נזהר מהכל', גילויי זהירות, חשש, חרדה אינטנסיביים, מפתיעים, שלא לומר לא מקובלים. נחשפתי למצבי אין אונים, בהם לא דאג לעצמו ברמה הבסיסית ביותר, כבחיובי יתר שיכול היה לטפל בהם, או בהקצאת תשומות בסיסיות של בטיחות על חשבון מאמץ מינורי, שאין לו את התשומות לגייס. | בצד גילויי זריקת אבנים על המבוגרת המלווה אותו, ראיתי אותו, בטנטרום, מטפס על גדר בכניסתו למתחם אסור, לא במיומנות, אבל בנחרצות. בפקודת אביו, כשנשען עלי מעברה השני של הגדר, לצאת, הניח ידיים רפויות, רכות, לא הצליח להרים עצמו לכדי יציאה ממה שבעזוז עיקש נכנס אליו כמה דקות קודם לכן. |
נפגשתי עם מלכהל'ה, אמו של ברל'ה כן חשוב מאיזו עדה אבל מפאת כבודה – לא החלטתי של מי, של מלכהל'ה או כלל העדה, לא מגלה, חבר נעורים, לצורך העברת ואימות מידע כלשהו.
אופיינית, לה ולי, בפריפריית הנושא דברנו גם על האם ועד כמה ברל'ה שלנו, הבכור, היה שובב בנעוריו. להמשיך לקרוא מינורי בחינוך אמיתי
חנה מְתַנָה לי על בנה בן ה-30, שלא מצליח להתמיד בעבודותיו המזדמנות.
בולי, בעלה, היא מדווחת, אוכל ממנו קש.
למה קש, אני שואל.
מפני שהוא משלם את חובות הבן מדירות שכורות וצריכות מעבר ליכולותיו, היא מבארת.
ו-למה בולי אוכל קש, אני מעיק, הפרדתם חשבונות, משהו שלא ידוע לי?
אתה יודע, היא מסבירה, אני מנהלת חשבונות, אבל אני מזה לא רוצה לשמוע, הוא זה שאוכל את הקש.
