רטרוספקטיבה או – 'סוף המחזה'
נכתב ב- 2015, בהמשך נערכו עריכות ותוספות קלות (ללא התייחסות לפעילותם אחרי 7/10/2023.
נ.ב.
דוקטורטים נקראים על מסעות הצלבנים, עבודות סמינריוניות נכתבות על הקפלה הסיסטינית ותיאוריות סוציולוגיות.
אז שלא אעלה על הכתב עקרונות מנחים לתוצר הכי משמעותי, בעצם היחיד, בחיי, ילדיי?
תפישותיהם הערכיות, הפוליטיות, הנטיות האסתטיות, ההתייחסויות לאמונות, של ילדיי דומות במידה רבה לאלה של הוריהם; תוצר גנים, האישיות המתפתחת האתוס – מה שנקרא לרוב 'חינוך' – האופף.
האם זו סיבה לשמחה?
- האם הם רואים את האור?
- אותו אור?
- האם הוריהם הפעילו אינדוקטרינציה שעבדה?
חזק מדי?
לפני לא יותר משלוש שנים, לתחושתי שנתיים, נוכחתי בקיומה, במעברה מול הקפה.
בתפישתי האישית, ההורית, חינוכית, ניהולית, אני מוטה לגישת ה'חבל של טרזן'. 
פגשתי אנשים שלא הסתדר להם להיות 'סבא' או 'סבתא'.
