תגית: אישית

מוקדש* למצהירי שבועת ווסאלים**, באי-נוחות***

פגשתי מי שהצהיר, ש-'מוכן להרוג עבור… ' גם אם נקט בניסוח אחר.

ואני, חרבָּן מסיבות שכמוני, רואה שתי בעיות:

1. אני לא ביקשתי, לא רוצה, שלבקשתי מישהו יתאמץ באופן החורג מגדרו.
   שאיש יהרוג, בוודאי שלא עבורי.
2. המוכנות, הרצון לסייע בכל מאודם, אפעס…
   הם לא הורגים – הם מוכנים, רוצים, מילולית, אולי אפילו מנטלית – ולא עושים,
3. המוכנות הנפשית שלהם, מבחינתם היא העזרה, היא המאמץ.

כן, מקווה שיעשו מעט,
במסגרת יכולות רגילות, בטבעי, באורגני, מרצון, בוולונטארי, בסנכרון, מבחירה המשרתת את העושה.

*  אחאנא"ר שכמוני, אף פעם לא הבנתי את הקונספט 'מוקדש ל-' בספרות, בספורט;
מין מחוות של קונסרבטיבים שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית.
שיהיה.

** שבועת ווסאל.

*** באי-נוחות, שם אותי במצב של אסירות תודה מצד אחד, חוסר צורך מצד שני, ותחושה של אי אמון מרובד נוסף, וגם – הסיבה לשמע התכנסנו לא קרתה.