* אלי דבוש, להלן ידידי הנערץ, 2.2.2016.
כפי שאמר רבי אלעזר בשם רבי חנינא "כל האומר דבר בשם אומרו, מביא גאולה לעולם" (מגילה טו, א).
כמתנשא, יש לי עניין, רצון, כוונה, לתת קרדיט למי שהביא לי טובין אינטלקטואלי כלשהו.
כמְשָמר התנשאותי –
פוטר אחרים מבקשה, רצון או כוונה לצטט אותי.
Congratulations, Dr. Mor!
To watch the presentation,
To control the advance pace, choose 4 sec.
לאחרונה, קבוצת חברי ילדות שיקפה לי, במזגן, כלומר בקור רוח, בoff-line, במחשבה יציבה, חוזרת ומתומללת תפישות מקדמיות
חיווים לדמותי.
השקיעה החלה עוד באמריקה.
יוני 1994, אחרי מות אבי וביקורי בישראל סימון ואבי, חברי ילדות, הגיעו אלי לניו יורק.
החלטנו לטוס.
"…כן" אני מודה, אני אכן מתיימר לנפק לשואלים אותי שאלה כלשהי ניסוח התייחסות, באופן שהנענה יעיד שהיא 'סבירה', לתפישתו, ושאני אחשוב שהיא מחמיאה לאינטליגנציה.
זה חלק מהתחזוק העצמי. שלי.
כנראה פגעתי, כלומר אנשים הפחיתו לעצמם ערך בעקבות שיח אתי.
זה קרה הרבה יותר ממה שהייתי רוצה שיקרה.
כן, באחריות המלאה.
להלן כמה התייחסויות לכך: להמשיך לקרוא תצוקות והפחתות ערך
להתאהב ברוטינותיך,
להתפעל מהן,
לשווקן לאחרים כמצוינות, להם.
יש מצב, לך – לא אכפת לי לשקר.
לעצמי – לא מוכן.
תודעתית, כבר, לא זוכר מה אמרתי – לך לא כדאי לשקר,
רגשית עדיין יכול לעמוד בתעתועי המציאות – לעצמי, אין לי צורך בכך.
חורף 1988-9. איריס ואני בקווינס, עם דורון, ואופנוע הב.מ.וו R100GS שחזר מאלסקה. דורון ואני שותפים ב Movery: באמצע השבוע במשרד, בשבת-ראשון על המשאית, במקום סבלים, לחסוך את שכרם.
לניו יורק הגעתי ב- 7/9/1984. טסתי עם דורון. יעל נבו מחבורָתו שידרגה אותנו למחלקה ראשונה, $495 ב Tower Air. החברה נסגרה, הכרטיס פקע עוד קודם.
זוכר את הספק חלומות ספק בהקיץ שלי, שהכרטיס יפוג, שאני טועה לחזור לישראל, ואז לא מצליח לצאת חזרה לארה"ב. לכוד. זוכר את קירות הקרם במלון אדיסון כשהתעוררתי מהבלהונֶת. מין שילוב של כמה חרדות. להמשיך לקרוא מוטוריקה אמריקה
בן 17 וקצת, סתיו 1977, י"ב, תיכון חדש אחרי שהעיפו אותי מקוגל, הימים מעט לפני ביקור סאדאת, בן 17 ורבע, למדתי אצל עזרא נהיגה.
נחשב מורה דגול ויקר שבשל היותו נכה צה"ל נהג על מכונית יוקרה- וולוו עם מספר לבן, רכב שרים ועולים שרכשו ללא מסים.
עשרה שיעורים, כולל שעתיים נסיעה כייפית לירושלים, וטסט. להמשיך לקרוא מוטוריקה, עצמאות
החצנת 'אמת', 'יושר', 'שקיפות' אינם ערכים כשלעצמם,
אלא, משרתים ערכים נעלים מהם,
כמתן משמעות ליחסים.
לא נהגתי תמיד בהתאם לתובנה זו.
יש לי בעיה עם ספרי הגות.
ריכוז, סבלנות. איך אומרים אנשי ה- ADD- 'מתערסל לי'.
כשקורא ואמור להתכנס לתוך ראש האחר, הקוצים קופצים לי.
מתנצל, לא יודע למי לשייך קרדיט זה- אבל מזדהה.
כשרואה את מה שעובר על מי שקורא בגרמנית, מברך את מתק גורלי.
מחפשים כעת כספים אבודים, נשכחים, נמצאים. חדוות החיפוש, אירוטיקת מימוש הפנטזיה.
כשגל, עוסקת מלים ידועה, ורני, עוסק באקסטרים המספרים, עברו דירה במנהטן, מצאו בנבכי ספתם $900.
רני שמח על המציאה הבלתי צפויה.
גל התבאסה על כמה עוד כסף הלך לאיבוד.
ידידי נקלע לאי-נוחות נזילותית, נאמר- צינון רק הפוך. ייבוש.
קיבל מייל השואל אותו מה לעשות עם ככה וככה חמש מאות ומשהו.
בהפרעת הקשב שלו לא קרא היטב. בהמשך למד שיקבל כמה מאות'לפים. דולראת.
ראה בכך שקיבל את כספו שלו, ככינוס הצדק, התגייסות היקום, אמפטית האל, למצבו.
לי זה כנראה לא יקרה. לא מייחל להפתעות ממין אלה, מניח שהן לא תהיינה מנת חלקי. למעשה, בהתנהלות פרו-אקטיבית, מצר את האפשרויות להתכנות חגיגות ממין אלה.
ו-לא, זה לא אומר שלא חיפשתי.
החיפוש הוא חלק ממניעת ההפתעה הבאה.
מצאתי 13 ש"ח. מהקבע. 31 שנה.
הסכמה אינה ערך.
הבנה היא ערך.
בילדותי הורי נקטו ב-
מצ'פט צך
אתה מתגרה, וב
צהוב צך שוין און
וזה שוב מתחיל.
עם הרכות המערסלת של השפה החומלת.
עד היום במצבים מסוימים הניגון צף באוזני.
גם להוציא משלווה זה לא ערך.
בצד היות אופנוע, עבורי, כלי תחבורה כייפי בצורה בלתי רגילה*, אני מודע לכך ששתי טביעות גומי בגודל כף יד וללא אצבעות, מממשקות אותו לקרקע, והפיזיקה, כטבעה, עובדת כל הזמן. מה שאומר, ניהול התנועה תוך שימת לב להימנע מטעויות – טעויות תגבה את מחירה, בבריאות, במזומן. מייד. ביוקר.
זה ברור.
אני מבין שיכולותיי, שממילא בכל הקשור לאופנוע לא היו במיוחד גבוהות, בנסיגה.
מה שאומר שאני חשוף יותר לטעויות. להמשיך לקרוא ערכי רכיבה דו-גלגלית
מכליל | מדיר | |
| מכנס (נורמטיביות) | אמונה | רציונליסט (סביר) |
| מניח, חושב, חפץ שהחותר למחשבה רציונלית, עמוק בליבו, בסתר מחשבתו, שותף לווריאציה של אמונת המאמין, רק שמסיבות לא רלוונטיות בוחר להסתיר את אמונתו. חי בתפישה שבעתיד כלשהו האמונה, תיחשף. | תפישה | החותר להבנה לוגית מניח, חושד, שכל אחר לא רציונלי. (לא מבין את הייחוס לאיבר הלב מעבר להיותו אינסטרומנט אורגני לקיום חיים.) מפריד בהנחתו בין היותו מוכוון לאופן מחשבה רציונלי לבין מי שמוכוון אמונתית. |
| הדתי החי בביטחון תשובותיו, כלומר הביטחון במקור כל התשובות, מניח שהחילוני בהדחקה, עושה דווקא ומכעיס. בעתיד כלשהו, מוחשי יותר מעתיד בוא הגאולה, משיח או הנירוונה, חסר האמונה יחטוף את הבומבה המאירה והמשנה, הפעם לתמיד, את התפישה הלאטנטית הקיימת ויכיר ב'צדקת' האמונה. | דת | הרציונליסט לא מייחל לכוח עליון מסדר, ומעריך שעמיתיו ייתפשו בקלקלתם האמונתית בטלטלה התודעתית הבאה. |
| הלאומן משליך את תחושותיו על הרציונליסט. הוא משוכנע שאם לו יש את תחושת ההתעלות משיוך לקולקטיב נשגב ערכית גם האחר לא נעדר רגשות אלה.מבחינת הלאומן, הרציונליסט בחביון רגשי, נאבק ברגשותיו. מתישהו בעתיד, יראה את האור- יחשף לרגשותיו, ילך איתם, ייהנה מהם, וולונטארית שכלתנית. או, שתחושת הלאומיות תכפה עליו בעל כרחו, באמצעות גורם חיצוני עויין שאיומו יוכיח את הצורך הקיומי בשימור זהותו הלאומית. | לאומיות | אין כמיהה לתחושת יחד של קהילה חזקה מפרטיה, המאליהה את קיומה כערך עצמאי ומקודש. במקרים מסוימים היעדר הכמיהה מלווה באי-נוחות או חשש אם מזהה שקידוש ערך הכלל עלול לאיים על פרט כלשהו, ובאסקלציה השלכתית על עצמו. |
| המאוהב גורס שהרציונליסט שואף להירפא מאכזבתו הרומנטית. עוד לא הייתה לו ההתנסות הראוייה. | רומנטיות | ולא למחוות ועזרים רומנטיים שהם מהות היחסים הבינאישיים. |
| הנורמטיב משוכנע שהלא נורמטיבי מנסה להתכנס לכללים שמיטיבים עימו, רק שאינו מצליח. לעיתים הנורמטיבי יגלה חמלה וגמישות לעצם המאמץ, שכן גורס שאם האחר יתאמץ גם יצליח להתקבל לאחווה, יקבל את הטובין- אישור הכלל, שכן בבסיסו הוא שואף לכך. במי שלא מנסה להתכנס, הנורמטיב רואה כסוציופת. מסוכן. | נורמטיביות | התוצר לשאיפה של הכרת הסביבה נחשבת כבונוס מפוקפק, שכן, אם הסביבה תפעל רציונלית, מה שבאופן גורף, כנראה לא יקרה, לתפישת המדיר קיום הכלל יהיה טוב יותר, וכך אין סיבה לשאוף לנורמטיביות, אלא לרציונליות, בתקווה שנורמטיביות תטמע ברציונליות. |
| אמונה, כל אמונה נסמכת על רציונליות. החל מהסיבה למה להאמין, וכלה בהתאמה לתנאי מציאות. אמונה במהותה לא מתיישבת על רציונליות מוחלטת. תמיכת עמיתים לאמונה היא התמיכה האפקטיבית, הזמינה והזולה ביותר. בנטייה האנושית, ביחסים בינאישיים, קיים ממד ההכלה, החיבור, הסליחה – גם אם בשם תפישות אמונתיות נעשו נזקים רבים – ממד הכינוס יחד. | הצעה, למה? | במחשבה רציונלית יש הפרדה בין העדפות, טעמים ורצון שגם לרציונליסט יש אותם – גם אם נתפש כמנוכר, משמים או חסר אותם – לבין תפישת מציאות והכלים להגשמת תאוותיו. בדמוקרטיה, הרוב לא מהווה כלי להוכחה לוגית ל'צודק' ו'נכון', אלא כלי להתנהלות בחברה. החתירה לפירוק, הפרדה, היא בבסיס המחשבה הרציונלית, המלה ביוונית למדע מקורה ב'חיתוך'. ברציונליות אין חתירה לבנייה. |
| נראה שיש יותר חופש בין בחירה באמונה כזו או אחרת מאשר האם להיות רציונלי או לא. נתקלתי בין מי שנע בין אמונות, דתות, זהות לאומית ונורמטיביות בתוכן. לא פגשתי במאמין שהפך לרציונליסט. פיתוח אמונות ורציונל התומך בקיומן מצריך אינטליגנציה גבוהה מבסיסית. | בחירה | נראה לי שאין יכולת בחירה האם לחתור לרציונליות. נראה לי יותר שזו תצורת מחשבה.לא נתקלתי בחותר לרציונליות, שהחליט לחדול מחתירתו. המנגנון הבורר האם אדם מוכוון רציונליות או לא, בלתי מאובחן לי. חיות עם אינטליגנציה נמוכה משל אדם, מתנהלות ברציונליות תגובתית מול גירויים. חתירה מובהקת לרציונליזם, בצד היותה משוייכת לניתוק רגשי, מקושרת לאינטליגנציה גבוהה, שכן מחייבת כלים אינטלקטואלים לפירוק מציאות למרכיביה, בכל עת, בהיותה מנועה מהתכנסות לנורמטיביות מנחמת. |
