על פי המיתולוגיה המשפחתית
סבא שמואל,
לחצי מהם קראו 'שמואל',
לָכַד ליסטים, אחז בחצי שפמו,
וכשההוא נמלט, הדוד נשאר עם חצי שפם ביד.
הוא מת בפעילות, נמצא על סוסו, שחזר עם הגופה לכפר.
מעורר קנאה.
כלומר השראה.
למות עם קסדה על הראש, זה נחשב?
ב- 3/7/2012 מחפש מה חדש. ידיעה בת יום – 17 שעות, ליתר דיוק – מבשרת שהיצרן הגרמני לקח את הדגם הקודם, ולדגם 2013 הוסיף
וואלה, עוד קצת תוספת כוח, מתן עוד 100 לשם- היה עושה את העבודה, אבל הכיוון נכון, והתוצר תואם את ציפייתי. האופנוע הבא.
אז זהו, שקאווסאקי הוציאו את ה-z800, שלאק, רדיקלי יותר.
רוצה שבדרכי האחרונה אהיה עם כיסוי ראש.
לא לשם שמיים, לשם ארץ, כביש, ומסע אחרון הוא מסע גוף חי לא גוויה.
כלומר, הדימוי שאהיה בסוג של אקטיביות, בחטף,
אם יהיה ברכיבה על אופנוע יהיה נפלא, אבל לא מתעקש, עם זאת, רוכב על כך, טריוויאלית ומתבקייש – שיהיה עם נזק מהיר וסופי לעצמי בלבד,
מתפעל ממי שמחשבה על הנושא, דיבור על כך, הדיון גורם להם אי-נוחות.
תרתי משמע, לא ידעתי להתמודד
אין מי שאין לו ערכים.
לכל אחד יש.
לכל אחד יש מדרג. להמשיך לקרוא ערכיי, בשונה מ…
* אלי דבוש, להלן ידידי הנערץ, 2.2.2016.
כפי שאמר רבי אלעזר בשם רבי חנינא "כל האומר דבר בשם אומרו, מביא גאולה לעולם" (מגילה טו, א).
כמתנשא, יש לי עניין, רצון, כוונה, לתת קרדיט למי שהביא לי טובין אינטלקטואלי כלשהו.
כמְשָמר התנשאותי –
פוטר אחרים מבקשה, רצון או כוונה לצטט אותי.
לאחרונה, קבוצת חברי ילדות שיקפה לי, במזגן, כלומר בקור רוח, בoff-line, במחשבה יציבה, חוזרת ומתומללת תפישות מקדמיות
חיווים לדמותי.
השקיעה החלה עוד באמריקה.
יוני 1994, אחרי מות אבי וביקורי בישראל סימון ואבי, חברי ילדות, הגיעו אלי לניו יורק.
החלטנו לטוס.
"…כן" אני מודה, אני אכן מתיימר לנפק לשואלים אותי שאלה כלשהי ניסוח התייחסות, באופן שהנענה יעיד שהיא 'סבירה', לתפישתו, ושאני אחשוב שהיא מחמיאה לאינטליגנציה.
זה חלק מהתחזוק העצמי. שלי.
כנראה פגעתי, כלומר אנשים הפחיתו לעצמם ערך בעקבות שיח אתי.
זה קרה הרבה יותר ממה שהייתי רוצה שיקרה.
כן, באחריות המלאה.
להלן כמה התייחסויות לכך: להמשיך לקרוא תצוקות והפחתות ערך
חורף 1988-9. איריס ואני בקווינס, עם דורון, ואופנוע הב.מ.וו R100GS שחזר מאלסקה. דורון ואני שותפים ב Movery: באמצע השבוע במשרד, בשבת-ראשון על המשאית, במקום סבלים, לחסוך את שכרם.
לניו יורק הגעתי ב- 7/9/1984. טסתי עם דורון. יעל נבו מחבורָתו שידרגה אותנו למחלקה ראשונה, $495 ב Tower Air. החברה נסגרה, הכרטיס פקע עוד קודם.
זוכר את הספק חלומות ספק בהקיץ שלי, שהכרטיס יפוג, שאני טועה לחזור לישראל, ואז לא מצליח לצאת חזרה לארה"ב. לכוד. זוכר את קירות הקרם במלון אדיסון כשהתעוררתי מהבלהונֶת. מין שילוב של כמה חרדות. להמשיך לקרוא מוטוריקה אמריקה
בן 17 וקצת, סתיו 1977, י"ב, תיכון חדש אחרי שהעיפו אותי מקוגל, הימים מעט לפני ביקור סאדאת, בן 17 ורבע, למדתי אצל עזרא נהיגה.
נחשב מורה דגול ויקר שבשל היותו נכה צה"ל נהג על מכונית יוקרה- וולוו עם מספר לבן, רכב שרים ועולים שרכשו ללא מסים.
עשרה שיעורים, כולל שעתיים נסיעה כייפית לירושלים, וטסט. להמשיך לקרוא מוטוריקה, עצמאות