השפה בבית הייתה גבוהה.
אבי, כאיש וורבלי, חווה את העולם מילולית. מחנך, מורה ללשון, עסק בתיאוריה, הנחיל שפה גבוהה, ייחס חשיבות פרקטית ומעמדית, לא מיסטית, לשפה גבוהה.
השתמש בביטויים שנראו לי גבוהים מדי לשימוש יומיומי. נגרמה לי מכך אי-נוחות; התביישתי בשפה הגבוהה מדיי בשכונה בחולון.
לא אהבתי – לא אהבתי? חששתי, התביישתי, נבוכתי – כשדברו יידיש מחוץ לבית.
המשפט נאמר על סיפוק ייצר מיני.
ואני חושב שהמשפט נכון אף יותר לשליטה, קונטרול.
בתזקיקחיים כמסע
בעוד ששלושה קודקודים אלה נראים, מדווחים על ידי הפרסונה, לא מצריכים פרשנות,
התנהלות זו נשענת על קודקוד חרדה בסיסי, מהותי- הסבר תיוגי פרשני, שלי.
זאת בדומה לעשייה המאפיינת, שתתוייג על ידי כאקססיבית וכסוג של אלימות.
להמשיך לקרוא מחוברת- משולש ארבעה קודקודים
אני חווה מצבים בהם מתאר אופי, התנהגות, תופעה, התנהלות של מקרה או פרסונה X,
באזני Y,
ומוסיף ש"זה כמו 'Z'…"
בשלב זה, קורה לעיתים מזומנות, שמאבד את קשר והסכמת רבים איתם חולק את התובנה הנחשפים לפרוטוקול תקשורת זה.
טענתם-
גילוי עריות הוא קיום יחסי מין בתוך המשפחה.
ביהדות, משפחה גרעינית,
בנצרות עד קרבה שביעית.
מסתבר,
שישנה תופעה, נדירה, בה בני משפחה גרעינית,
שהופרדו בשלב מוקדם בחיי הצעיר שביניהם,
חשים משיכה רומנטית. להמשיך לקרוא גילוי עריות בין בגירים בהסכמה
ביחסיי עם אנשים, בודק מה אני תורם. ונתרם.
זה שאני עושה זאת, לא אומר ש
ישנם פרטים, קבוצות אנשים, שניהלתי, מקיים, איתם סוג תקשורת, שמניח שאני היחיד שהם מתקשרים אתו בתקשורת המסויימת, תְכָנית ותצורתית. להמשיך לקרוא צעיף צמר על בטריות, בחוף הים, ביולי
בתכנית רדיו המילה האחרונה, אבישי בן חיים העלה בעיה:
כשבתו של בן חיים מבקשת ממנו ממתק והוא לא רוצה לתת לה,
היא אומרת לו "אם לא אקבל אהיה עצובה."
השדרן פנה לעמיתתו עירית לינור, ושואל לעצתה במשא ומתן. להמשיך לקרוא הורות עכשווית
בעקבות פרשת הזמר המפורסם עולות כמה סוגיות מעבר לכאן ולעכשיו העסיסי.
בין היתר עולה הערכה האם איך ובאיזו מידה תושפע ההצלחה העכשווית לעתיד, לטווחים הבינוניים והארוכים.
שאלה אחרת, מרתקת, אותי, אף יותר- שאלת ה'אחריות ההורית', שעלתה בשמה זה על סדר היום הציבורי בעקבות הפרשה.
להמשיך לקרוא איפה היו ההורים?
מפגש היעדר גבולות, הן של הזמרים והן של הקטינות.
ממגוון ערוצי הלימוד,
ההתניה החזקה ביותר שלי היא
ללימוד פרונטלי, ממקור הידע, ישיר וורבלי, אלי. להמשיך לקרוא תקשורת מלמדת
אני קורא למצבי אי מענה לפנייה – 'מנאד רוש' .
מנסה להסביר גנרית, לא מולקו–פרטיקולרית, על מה, מתי ולמה.
להלן הצעה למודל, לא אופטימלי, לא מטפל בכל המצבים – בעיקר לא את מי שהיה מעדיף לא להיתפש כנמצא בו: להמשיך לקרוא מרחב אי–המענה
אז צביקה שלי הוא מי שאני בא אליו אחרי שרכשתי את המסגרת ב- ic! berlin, ואת המרשם אצל עופר אנקרי האופטומטריסט הייקה.
לפני כל טרנזקציה אני מזהיר את צבי, ש'הפעם אמשוך לך, את הביצים לברכיים. להמשיך לקרוא מינורי בתקשורת מלבייבת
בתפישת אנשים יחסים משמעותיים,
אני תמה,
איך מסתדר להם
הפעלת שיקול דעת רגולטורי על איזו פניה אליהם הם יכולים לא לענות ועדיין לשמר את אותנטיות היחסים.
המלצרית בקפה – שם זמני, היא בכלל אמנית טרום פריצה – התהדרה בצבעוניות חדשה על זרועה.
"זה האחיין שלי הדביק לי" מבהירה, "אני מתכוונת לעשות פה" מחווה על האצבע המורה "את המילה stART" מאייתת "אני אמנית." היא מסבירה, לעצמה, בקליעת קרש באמצעותי. להמשיך לקרוא מינורי בטאטו יחסי
ביחסיי החברתיים
התהדרתי, ועדיין בריבוי יחסים משמעותיים.
להמשיך לקרוא עד כאן
[בתפישתי את] תפישת אנשים את עצמם בהקשר סביבתם,
"…לא מגיע לי/ לה…"
שמעתי אמירה כזו.
איזה יופי.
נפוצה הרבה יותר מ
"…מגיע לי/ לה…" להמשיך לקרוא מגיע לא מגיע
אשמח אם תענה/י על השאלון: 
