יושב בקפה. מ 1998. אם הייתי סופר כמה פעמים, מונה כמה שעות – בטח היה מביך אותי.
אמי הייתה אומרת 'אני לא יושבת בבתי קפה.'
אם היא הייתה יודעת כמה אני יושב- בטח הייתה מתהפכת.
לא סופר. להמשיך לקרוא מינורי בתספורת
בתפישת אנשים יחסים משמעותיים,
אני תמה,
איך מסתדר להם
הפעלת שיקול דעת רגולטורי על איזו פניה אליהם הם יכולים לא לענות,
ועדיין לשמר את אותנטיות יחסים.
כשתקשורת עם אחר 'לא אותנטית' –
עליצות מזויפת – התגובות לא תואמות, לשיפוטי, את גירויי המציאות:
גרגור הצחוק נמצא בהזחת זמן או בהסחת הקשר, היכן שלא אמור להיות,
עוצמתו לא מתואמת להנאה.
נראה, לי, שמה שנותר אותנטי הם חיוויי אי-הנוחות; לא נותרו תשומות להתמירן.
לגבי התגובות האחרות, העולצות – בהן אינני בטוח.
האם התנהגות כמענטש,
נוגדת ערכי פרקטיקה ואופטימיזציה?
אוקסימורון?
כנראה שכן, לפחות לטווח הקצר.
אמפטיה היא הבעת אישור והזדהות חיובית, מתi לגיטימציה לתחושות האחר.
ישנם מי שמביאים ליחסים מחוות, תשומות נדיבות של זמן, משאבים, אנרגיה, כסף.
לעיתים הם מתאכזבים בכך שלא מקבלים כ'גמולם';
מבקשים משהו שנראה להם פחות ממה שנתנו, ולא מקבלים.
זה קורה,
לא תמיד ולא בכל מקרה כמובן,
מפני שהם נותנים את מה שנוח להם לתת בעת שמתאים להם להעניק, באופן שתואם את הטייתם הערכית והתנייתם האישיותית,
אך,
כשהם רוצים, תובעים, לעתים, מתאכזבים למענה, לפתרון קונקרטי שלא נעים, מתאים, משתלם לתת להם.
רפלקציה של דיזוננס ערכי:
הנדיב שנתן, המבקש כעת, נתפש על ידי המוטב שלו בנתינה כחלק מכייף לא הכרחי,
ובעת הבקשה הלא ממולאת כחלק מבעיה ולא רואה בו כחלק מפתרון.
כשהצטרפתי ל-orange, קייץ 1998, בן 38 משתכשך במאות בני עשרים וקצת בשרות הלקוחות.
פסיפס משמייח מז'אנר אנושי די מסוים.
קלישאתי ככל שיהא חלק מההנאה היה לפלות את הפנינים מהזרם, ולקדם.
ביניהם הייתה אווה.
חריגה בנוף האנושי; מחבר העמים שייצוגם היה בחסר, מעט יותר מבוגרת, היו לה פנים יפות, ישבן מפואר שדובר בו רבות, ובעל. לו היה שפם. לשניהם בן. להמשיך לקרוא מינורי בטחינה ובפסיק
פגשתי אנשים שלא הסתדר להם להיות 'סבא' או 'סבתא'.
זוכר דון ז'ואן דה לה שמאטע, שסיפר על נישואיו שנקלעו למשבר, התאוששו ושוב כמעט התפרקו מפני ש'לא מתאים לי להיות נשוי לסבתא' כשבתו ילדה את נכדתם. להמשיך לקרוא מינורי בהתאמה גרנדיוזית
גילויי 
הטולרנטיות שהפגנתי כלפי חיוויי אמונה והתכנסות הזדהותית היו מעטים, הסבו לי מעט כבוד ועוד פחות אהדה.
ההערכה שהפגנתי למחשבה אמונתית מזערית, ועל ציר זמן במגמת הקטנה.
האמפטיה הלכה ופחתה, הטולרנטיות הצטמצמה ככל שבן השיח, אמוני או מתכנס, גיבה עצמו ברציונליות או בהכחשה שתפישותיו נובעות ממקורות אלה.
כשהזדהות התכנסותית גובתה ברציונליות סלחנית לאמונה, עירבה אמונה ודברה על התועלת, היתרונות, הרגש החיובי, כיף היחד – אבדתי. איבדתי. להמשיך לקרוא סובלנות והעדרה
זכיתי לשמוע בחיי "למדתי ממך…"
אינטימי, מחמיא, נעים.
מעל רמה מסוימת פחות.
בשלב כלשהו צפה השאלות:
אני מזיק, משמע אני קיים.
זה שאני לא מרעיש ברגע מסוים,
זה כנראה מפני שאני בדיוק מזיק.
מתמקד בז'אנר האישי, קוגניטיבי,
הבלתי הפיך.
אינני מוטה לריקוד ובלט,
ואיזה יופי הסרט המצורף.
אולי בשל רקע המוזיקה המדליקה,
היפוך התפקידים המסורתי בין תפקיד הרקדנית כמונפת בקלילות על ידי הגבר המהווה כפלטפורמה.
ובכל זאת, בולטת לי לעין, תנועות הביטול וההתרפסות. להמשיך לקרוא קברט מדליק ופוליטיקלי קורקט
ידידי אץ ומאבד את זה. את המכלול: בריאות, רכוש, הקשר למציאות.
שיחותינו שהסבו לי עונג, עניין והשראה, ולכן היו רבות וארוכות, מצטמצמות ומתומצתות לחתירתי לסיומן
(- וזאת בלי להקל ראש או חשיבות מתכונותיי שלי ההולכות ומתפוגגות- הטובות, הרצות ומתמצקות- הרעות)
שכן תובנותיו, שמאז ומעולם התאפיינו בהתמרה של תעוקה פרסונלית לאידיאולוגיה אוניברסלית, הולכות ומתמקדות באופן מצטמצם ומתבהק כ'תובנות מהתחת', במובן שבניסיון להימלט ממשמעויות הקשורות למצבו האישי ההולך ומכמיר, הוא הוגה תובנות מצמצמות, פותרניות, מסוגת הבום-טראח-בוינגית, שאם ינקוט בפעולה שהתובנות מובילות אליה החיים באחת יקבלו תפניתשעימעלות והבעיה המציקה תיעלם, ועוטף אותן בהשפעה הבי-לאטרלית שלו על התנהלות היקום. ולהיפך. להמשיך לקרוא מינורי באקזיט
חווה מצב עם חברים, מכרים, עם מי שנמצא אִתם בתקשורת רציפה על ציר זמן, ששואל אותם שאיילה ולא נענה.
השאלות שלעתים לא מקבל עליהן מענה אינן נמנות על הסוגה שתשובה אפשרית היא ווריאציה של הסכמה או יֶדע- 'כן, לא, שחור, לבן, פרוצדורה, מספר'.
בוודאות הנשענת על ניסיון עבר, לשאלות מידע או חיווי קיבלתי, אקבל מאותם אנשים מענה מיידי, ראוי, מלא. להמשיך לקרוא נטילת חירות – אין מענה לשאיילה
התנהלות לא רציונלית, השואפת לאנוס מציאות מקרית או שרירותית בנימוקים רציונליים המונחים על מצע שאינו- חיפוש וגילוי היגיון המנחה את שרירות אי רציונליות ההתנהלות,
אפיינת לרבים.
ייחוס רציונליות שגויה מהווה נזק אישי בריבוי ממדים; להמשיך לקרוא הבחנה בין אי לרציונלי
בחיפוש בגוגל של 'קומיקאי וקטינה' עולה סיפור עצוב ועם זאת נפוץ, ומתבקש ועתיק, כרוניקה של תבניות אישיות ידועות מראש.
מפגש רצונות שמתחרבן.
סינדרום הגולד דיגינג מהזכר המספק, רובין גיבנס הרבה לפניה, המון לפניה, בעולם, בישראל, נוסחה שמרכיביה קלישאתיים וסטריאוטופיים ומתבקשים,
מפגש של חיפוש מענה לסיפוקים דומים על ידי דמויות חסרי גבולות, כשהסיפוקים הנתפשים לא מסונכרנים, עפים גיצים ומשמעויות, מועצמים על ידי חוסר הגבולות של שתי הדמויות.
ובנדיבותחבר הוזמן לפעילות כלשהי.
השיב:
"תודה. הייתי מצטרף בכיף, אלא, שאנשים חוגגים לעצמם ימי הולדת (77) ותוקעים לי ת'שבת."
אני, שלא יודע למי נחגג מתערב:
"מסור כאן ועכשיו, 'עד 120 לחוגג.ת' וכן, קבלת פטור מחגיגת הולדתי שלי ב 2037. עם כזה חשק להגיע, גם אם אזמין אותך ליום הולדתי ה 77, אנא, אל תבוא."
קלוד מטפל כמעט שני עשורים בקטנועיי. הוא לא צרפתי. גם לא מרוקני. עיראקי. קטן קומה ונאה באותה מידה. "המשכילים אצלנו בעדה נתנו לילדיהם שמות צרפתיים" הוא מבאר, מציין את אנרי, אחיו הגדול, בעליה של גלריה לאמנויות בניו יורק.
יחסינו מפלרטטים בין תקשורת רוויית חן ואינטליגנציה רגשית שלו, המייצגת חברות, לבין זו שלי, הצייקנית שלא נוטה לשיתוף פעולה כזה, מסתייגת. להמשיך לקרוא מינורי בניחום
ישנם הגייסים האלה,
שמגייסים באופן מובהק את סביבתם,
לתחזוק תפישת הערך שלהם. להמשיך לקרוא גיס ששי
לא טוב בלקבל עצות.