צ'רצ'יל אמר על דמוקרטיה:
נראה, שבמהותה הטהרנית, דמוקרטיה ישירה אינה מַסְפֶּקֶת לטפל מיטבית במכלול סוגיות חברה–פרט.
עם התגלעות הבעיות, התפתחה בשלבים מוקדמים 'דמוקרטיה ייצוגית'.
התפתחות ה'ייצוגיות' ייצרה וריאציות על ניהול כוח פרטים, באמצעות נציגיהם. להמשיך לקרוא פופוליזם דמוקרטי
אולי, חוץ מג'וזף.
בגאנה, אני חי בקהילה, בקפסולה, למגורים הם קוראים 'קיבוץ'. מבחינתי אולי 'צוללת', 'חללית'; מרחב חיים של משאבים מוגבלים, מוסדרים, קבועים, כמו בקיבוץ, צוללת…, שיוצרת סוציולוגיה מעמדית לפי סממני שררה, מותאמים לאופי המקום. במקרה זה תפקיד, וותק, ומהם נגזרים סוג הרכב וגילו, מיקום המשרד, המגורים, ושאר סממני חיים ומעמד. להמשיך לקרוא מינורי ברֶזורֶקְשֶן
אני בצפיית בינג' רציפה בסדרת ריאליטי – האח הגדול – עונת הצוליילת, גרסת השרדות, מערב אפריקה.
בניסיונותיי לשרטט קו פרשת מים בין תפישה קונסרבטיבית לבין שאינה כזו במובהק התאהבתי
עד כמה שאשכנזי חסר אינטליגנציה רגשית יכול להתאהב, כן?
בזה שנחבא אל האחרים, והוא דומיננט גם בין אלה שלא רואים עצמם כשמרנים. להמשיך לקרוא מאפיין שמרנות
בגאנה, צוותתי לדירת שותפים,
סלון,
מטבח,
שלושה חדרי שינה עם שירותים, לכל חדר.
חובר למי שנמצא שם כבר לפני, שנה לערך, לא חשובה העדה. להמשיך לקרוא מינורי בצידוק — רציונל
בהמשך למאמר מהון להון, 7 ימים, ידיעות אחרונות, 19.8.2017.
הבנָתי בנושא על איין ראנד נובעת ממתווכים שקראו, אמצו ונטשו.
איין ראנד (הייתה) אטרקטיבית לשוחרי 'פתרונות' בום טראח, פשטני, עכשיו ומיד.
להבנתי המצמצמת מתמצמצת משטיחה:
איין ראנד יוצרת אדם אידיאלי ומתארת חברה מיטבית.
או להיפך.
יש לי חבר – לא חשוב מאיזו עדה, גם אם במקרה שלו מעניין,
שאמר
'אני מוכן שיורידו לי 10 אחוז מהשכר כדי שאוכל לעבוד עם נעלי אצבע (- להלן כפכפים, מבחינתי ג'יבוטים.)*' להמשיך לקרוא ויתור על שכר
בגאנה, מקובל שבנות ובנים נקראים לפי היום שנולדו:
| יום | זכר | נקבה |
| ראשון | Kwesi/ Kwasi | Akosua |
| שני | Kwadjo/ Kojo | Adwoa |
| שלישי | Kwabena | Abena |
| רביעי | Kwaku | Akua |
| חמישי | Yaw | Yaa |
| ששי | Kofi | Afia/ Efua |
| שבת | Kwame | Ama |
אתמול, שבת, נהגתי את נסיעת הבתולין שלי בגאנה.
בהיעדר רישיון מקומי, נדרש בינלאומי, ממסי,
חזרה לסבנטיז מדריכי לפיד, האבא של, לפני שהפכו למדינאים. להמשיך לקרוא בזכות נתניהו
בגאנה, ראיתי אנשים עם צלקות על הפנים.
לא הבחנתי בצלקות זהות. עם זאת, ריבויין, הדמיון היחסי ביניהן, המרקם הדומה, הביא אותי למסקנה שזה המוני, מכוון, נורמטיבי בעשייתו.
גרם לי לשאול מהי התופעה.
tribal marks ענו לי.
תינוקות צולקו כזיהוי שבטי, 'כדי שיימצאו אם ייחטפו', שמעתי גם.
וכמי שמל את בנו, אני שואל, במה שונה מברית מילה?
אתמול, הנהג שעובד אתי כעס. עלי;
הוא טען ש'המאסטר הקודם' – הבוס שלו, נתן לו 40 סידי מדי שבת, לפני היציאה לוויקאנד,
ואני רק 20.
כעס. חרה אפו.
לא יודע מה מבאס אותי יותר,
אותנטיות
נוסע עם הנהג וצַבָּע בן 22.
הניח את הסולם ב ב SUV המעאפן, נוסעים דרך Nima, הפאבלה של אקרה
– מזהירים מלהכנס לשכונה. משום מה אין לי את החשש, את הידיעה המחמיאה, שעם היכנסי יהיה מי שריצפטורי ההרחה לו יאויימו, ויתקיף אותי שם, רק בשל ריח נשימתי הבאוש –
לרכוש צבע לבן ומברשת. you know, צבע, במשימת צביעה.
האסטרטגיה ההתנהלותית: כל מה שתוכנן ישתבייש;
אתמול היינו שם. הביא טיח לאיטום. היום צביעה.
בפועל לא צבעים ולא מברשות. ואין לצפות שיהיה לו בהישג יד 40 ש"ח לרכוש.
צריך אותי.
פאק שלי, הייתי צריך לוודא. להמשיך לקרוא מינורי בהתנשאות בלתי מתפשרת
יושב עם השותף לדירתי בפאב מקומי באקרה, גאנה.
רוסי. כלומר יוצא חבר העמים – אוקראינה, 25 שנים בארץ,
ו'רוסי', לא יודע אם ברמ"חיו ובשס"היו,
כן בערכיו, בהעדפותיו, בתרבותו, בהתנהלותיו. להמשיך לקרוא מינורי בוֶתֶק
גדי טאוב מתריע, שאם לא נאמץ תפישה לאומנית לייט, תתפתח לאומנות מסוכנת.
מה תבקש מר טאוב, לגיטימיות תפישתית לערכי הנציונל האהוב בתצורת דיאט? מהול במים? להמשיך לקרוא לאומנות דיאט
שחיתות נתניהו,
שחיטת שלטון החוק,
החשכת הביקורת,
הטחת אי-אמון בגופי אכיפה,
השטחת הנורמות,
משחיתה תודעתית
את תשתיות דעת תומכיו.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4986143,00.html
המשותף?
אנשים עם איכות תודעתית, בעלי ערכים דומים, תומכים בשלושתם.
"ה׳מסורתיים׳ ימשיכו לשלוח את ילדיהם לטיפולן של בנות השירות הלאומי שימלאו את ראשי ילדיהם בממבו־ג׳מבו של היהדות, אבל אנחנו, החילונים, לא נאפשר יותר להשחית את מוחותיהם של בני דור הﬠתיד שלנו בקשקושים של קדושת הארץ ו׳׳אתה בחרתנו“. כי אנחנו, החילונים, מאמינים שזו הבﬠיה שלך, אלוהי צבאות. זה שבחרת בנו לא אומר שגם אנחנו בוחרים בך."
נרי לבנה, מוסף הארץ 30/6/2017 להמשיך לקרוא מה זה אנחנו?
פתיחות תודעתית
אינה קבלת פרדיגמה חדשה.
היא התנערות מקיימת.
אני שואף לצמצם את המרחב הציבורי,
מ'מרחב משותף' נתון לשליטת ה'רוב',
למרחב ש'לא שייך לאף אחד'.
הריבון, אותו אני שואף להחליש, גם אם הדרגתית, אורגנית, אבולוציונית, יתמקד ב להמשיך לקרוא מודל Washington Square NY
