הערכת משך קריאה: <1 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה
פרק 3, סידורציה מוטורית; אין לו שתי חוליות
איגרוף תאילנדי
פגשתי את אנדי ב’לובי’ – כך הוא קורא לחצר בה מחנים קטנועים – של המלון. עוד לפני יציאתנו לסיבוב ב-פאי אנדי רצה לצפות באיגרוף תאילנדי. אין לי עניין בזה. מה עוד שאנחנו בשש וחצי והמכות מתחילות בתשע ורבע. כמי שאין לו שתי חוליות מחוברות יחד, אני הולך על זה.
200 קילו רכבנו על 110 סמ”ק של קטנוע. 70 ש”ח לכרטיסים רחוקים 110 לקרובים. רכשנו ת’זולים. אנדי רצה לאכול. הוא מנסה הכל. נזכרתי ובפרובינציאליותי הצעתי שיש חומוס 300 פיט מאיתנו, אם הוא יודע מה זה. ינסה. במסעדה הציע שהוא ירכוש הארלי’ס במצב מצויין ואני אמכור אותם בישראל. אכל, אמר שהיה לו טעים, ניגב את הצלחת עם פיתה בידו. לא נגעתי, עדיין הייתי מפוצץ מהאוכל התאילנדי.
בהיכל החבטות ליידי בוי הושיבה אותנו במתחם הזול, בין חמישה מטר לשמונה מטר מהזירה. בהמשך עברנו למתחם היקר. המילה ‘עולֶב’, אפעס, לא כל כך מתאימה, אבל עצוב. מיוזע. מטונף. שמונה קרבות, כולל קרב בנות. נראה כאילו המכות לא כואבות. משער שאם הייתי חוטף אחת הייתי מתייפח עד היום. במהלך הקרבות, אולי מחוסר העניין, ובעיקר הוא מחוסר אונים טכנולוגי שלו, הזמנתי לאנדי כרטיס אוטובוס למחר לבנגקוק.
אנדי שאל אם התאמנו בבית ספר בהאבקות. הוא אהב את ‘היווני-רומי’.
‘איך מסכם’, שאלתי. ‘חובבני’ ענה ‘ואתה?’ ‘אני לא מוטה לזה, פעם ראשונה ואחרונה’.
בחצות ב’לובי’, כשאתם בהפגנות, קבענו שבתשע בבוקר נרכב לטרמינל, עשרים דקות נסיעה. במהלכה הודה לי על שלוקח אותו. ‘ליסן אנדי’ סחתי למאזין השבוי שישוב מאחורי, איטס רילי נוט א ביג דיל, שנית, הוספתי, איט איז רילי מיי פלז’ר. שלישית, אני לא אדיש לעובדה דת יו טוק קייר אוף מי וון איי ווז אין טראבל. כולל שחזרת איתי מפאי ושהחלפת איתי קטנועים. אני לא לוקח את זה פור גראנטד.
אנדי אמר שאני מחזיר לו קינדנס.
לא, התעקשתי. אני לא מחזיר. הוא עשה דבר גדול מדיי, מבחינתי, מכדי שהבאֲתו לטרמינל תיחשב כשקולה ל-מה שעשה למעני. אני מביא אותו לשדה כי אני יכול, נו האסל, וזו גם אופורטיוניטי להביע אפרישיאשן להתנהלותו הנדיבה כלפיי.
הגענו לטרמינל, אז הוספתי, שמכיוון שהוא היה מוטרד מרכש הכרטיס הווירטואלי שנעשה מהטלפון שלי – ‘איי פריפר און פייפר’ אמר – זו אפשרות לוודא שהכל תקין ולתקן אם לא. הכל היה תקין. נפרדנו בחום והוא עלה לקומה השניה של האוטובוס.
הגעתי לקפה שלי. רואה כ-בן גילי עם מעיל אופנועים בשיח עם תיירת שיושבת על השוחן שלי(!) – היכן שנוח לי לחשמל את המחשב.
‘על מה אתה רוכב, שאלתי כשהיא הלכה, על ‘Honda CB500‘ ענה. אירי, קשה לי להבין לו ת’מבטא. משער שאצלי קשה לו להבין את התוכן המסורבל, את הטריבל אינגליש שלי ו-את המבטא. אז חייו לעומת שלי קשים אף יותר.
‘מה אתה עושה בחיים’, שאלתי.
‘מורה למדעים ולמדעי מחשב.’
‘אוה, אז אתה מהחכמים.’
‘לא, אני כבר שוכח דברים.’ החזיר.
אתה שוכח דברים שידעת, אני שוכח דברים שלא ידעתי’.
‘טוב אז לך יש עתיד נפלא אחריך.’
פרק 12, שטיפת כלים, כביסה ותפירה
13 תגובות בנושא “המסע האחרון, תאילנד #8”