הערכת משך קריאה: <1 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה
השקעה גרועה
כמאפיין התנהלותי, הסתדרתי עם הנמוכים ממני בהיררכיה המקומית טוב (הרבה) יותר מאשר עם מי שמעלי.
אני יכול למצוא להתנהלות אופיינית אישיותית זו צידוקים לוגיים עד מחרתיים, ועם זאת, לך לא ‘כפת לי לשקר לעצמי – לא מוכן; זו התניה אישיותית לא בחירה, בטח לא מושכלת. בכלל, בתי, אל תאמיני למי שמסביר באמצעים רציונלים סנטימנט.
תרמילי ואני מאופסנים בחדר נוח. כלומר אם היו מורטים ממנו מעט לאקשוריז, עאלק, לא הייתי מרגיש נפגע. המחיר מעט יותר ממה שהייתי רוצה לשלם.
מכיוון שאין לי ממש תוכניות, כלומר ממש אינלי, שילמתי על לילה אחד, בידיעה שחוסר תכנון ואי-וודאות אינם מגניבים, אלא לעיתים יקרים – ובגרסת אימו של ידידי הנערץ – ראש דפוק לא נותן לרגליים מנוחה. משער שבטריפוליטאית נשמע טוב יותר.
הלילה הקודם היה קשוח. בגילי ובמצבי הנזקים הפיזיולוגיים נערמים, לא נפתרים, הליכי השיקום והחזרה למוטב-יחסי איטיים, עוררי אותי היום ברבע למיטבי. החלטתי להאריך את שהותי במקום בעוד יום. לפחות.
התארגנתי. אז אולי הבל פי ימשיך להצחין כטוסיק, אך טחורים בפה, כנראה, כבר לא יהיו לי – מברשת השיניים התממשקה עם משחת הטחורים שפקעה. הטעם – פיחס.
בדרך לקבלה עברתי דרך שתי חדרניות. קילפתי שני שטרות – לא יודע אם הזוג הן כוח אחוד, צוות – האחת מטיסה והשניה מנווטת, או ששתיהן עצמאיות – הצבעתי לשתיהן על מספר החדר במחזיק המפתחות והענקתי את המתן בגלוי – להלן בקשיש (ווי, עוד מילה שיצאה מהלקסיקון). הן הודו ואני שמייח וטוב לבב שעשיתי משהו טוב לרווחת כולנו. תמללתי לעצמי שההבדל (גם) בין ‘בקשיש’ ל’טיפ’ הוא שבקשיש הוא מתן לפני המעשה, וטיפ לאחריו. עם זאת אחפז להודות שכמו שאני מגדיר מושגים באופן שונה מהמקובל (‘קונסרבטיביות’, ‘פרוגרסיביות’, ‘יושר אינטלקטואלי‘, ‘פוליטיקה‘ – סוגיות במרחב פרט–חברה–ריבון, to name a few), יתכן שגם אבחנה זו היא המצאה שלי, אין לה שותפים, משקיעים, משתמשים או אפילו סתם מודעים.
פקידת הקבלה שהרשימה אותי אתמול ביעילותה ובתבונתה (כמעט ו-) חירבה את הרושם; היא הסבירה לי באותה יעילות נחרצת נעדרת חמלה מיותרת שהמלון מלא ועלי לאסוף את מטלטליי ולשנע את ישבניי החוצה. אז כמה שזה לא נעים – וזה לא באמת וגם לא מאוד לא נעים, יש להודות שבקטנה – לא אהפוך תעוקה פרסונלית לאידיאולוגיה אוניברסלית – לא בגלל שהתחרבנו לי תוכניותקאלעך אחסיר מהערכתי המקדמית והעכשווית את עניינותה. יכול להיות שהיא הגרסה האזיאתית של אשכנזיה חסרת אמונה נטולת אינטליגנציה רגשית?
חזרתי לחדרי, עברתי ליד שתי החדרניות, סימנתי את ה’אני הולייך’ של מוכר הארטיקים מהים והירקון בגרסת תנועת היד, כעסתי על עצמי – מתונות כן? למען האמת אני די אוהב אותי – שבזבזתי את ‘השקעתי’, שכן, אודה – אם לך לא ‘כפת לי לשקר, לעצמי לא מוכן – לו הייתי יודע שאצא לא הייתי משקיע תימרוץ על שירות עתידי.
נזכרתי שהשקעות גרועות הן חממה פורחת להסברים, רציונליזציות, צידוקים, נרטיבים מנחמים בנוסח ‘לא נורא’, ו’לא ידעתי’, ו’ממילא זה לא הרבה’, ו’כפרה’, ו’ההשקעה המוצלחת ההיא הייתה שווה’ – כאילו ששתי השקעות זרות קשורות בקשר מיסטי, ו’למדתי’, ושאר תירוצים וירקות.
אחאנא”ר שאני, מעדיף לחגוג את החוסן מסיר הנחמות ויודע לומר – פאק שרפתי תשומות כלכליות על פארש.
נ.ב.
הפעלתי שוב את שטיק הבקשיש – עבד. קבלתי את הבעת שביעות הרצון וחדר מחודש לגמרי.
פרק 3, סידורציה מוטורית, אין לו שתי חוליות
פרק 12, שטיפת כלים, כביסה ותפירה
12 תגובות בנושא “המסע האחרון, תאילנד #2”