המסע האחרון, תאילנד #7

משך הקריאה: 11 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה

פרק 1, נסיעת לילה

פרק 2, השקעה גרועה

פרק 3, סידורציה מוטורית; אין לו שתי חוליות

פרק 4, החלקה

פרק 5, לג ראשון

פרק 6, מחשב וכסא גלגליים

קולינריה נרכשת

זמן

ביהירותי חסרת התקנה, (והתקרה אני תקווה שיש לה רצפה) אני מגדיר (מנסה ‘לאחוז תודעתית‘) את המושג ‘זמן’.
להבנתי, המבחן (היי טיורינג), אינו האם אבחין בין תשובת אנוש לזו של AI. עוד טרם חשיפתי ל Chat GPT,  פינטזתי להעמיד למבחן את אחיזותיי התפישתיות באמצעות מערכת גנרית, אוניברסלית, תחזיר לי את המושג אותו אחזתי מילולית. זה התיקוף ה(כמעט) אולטמטיבי של ‘תודעה זרה’ (גם ‘תודעה’ זו נסמכת על הטיות תודעתיות אנושיות מקדמיות.)
בפועל, יישומית, הייתי רוצה לשאול את (ה)בינה:
‘הגדרה של מה הוא הטקסט הבא’:

התייחסות תפישתית לממד עצמאי, לא ניתן להשפעה אך כן למדידה אובייקטיבית, של רצף תנועה
חד־כיווני, כשממד זה מוחל על כל.”*

שומע אלן? בינתיים, הם כושלים במבחן, ענו לי:
הטקסט הבא מתאר תפישה מסוימת של ממד עצמאי, אשר אינה ניתנת להשפעה ואשר מאפשרת מדידה אובייקטיבית של רצף תנועה חד-כיווני שמוחל על כל.”
בהצעתי לאחוז תודעתית את המושג ‘זמן’ עוד לא שם frown.
עם זאת – לא מנחם – גם הם לא; ניכר שזו תשובה מכנית – מילא. (כמו פופוליסטים ימניים שמזהים את סנטימנט שומעיהם) הם רוכבים על מה שאני סיפקתי בשאלתי, ולא מקדמים תשובה.
בשונה ממני, הם בטוח יתקדמו.**

שבת. איך שהזמן רץ.

עברתי לילה לא משהו. הרגל ‘הטובה’ נתפסה לי באופן שיומיים אחרי כן אני עדיין חש את המוראות. אין אינדיקציות להריוני. מבין שאין הסבר למה התופעה קשורה להריון. אולי היציבה ההריונית משיתה על הגוף מנח שאינו בנוי או רגיל לו, לכן שרירים במצבים מסויימים מאותגרים. לא יודע, בכל מקרה ממליץ שתעִצרו קודם, אל תגיעו לגילי.

רוטינות

‘יאירי’, אמי הייתה שואלת רוטינית אחת לשנה ‘איזו עוגה תרצה ליום ההולדת?’ ‘עוגת גבינה אמא’ הייתי עונה.
‘אולי כדאי אחרת, שלא יימאס לך?’

אף שאני מוצא את קפה ZOHNG כמקום מוצלח ביותייר להניח בו את ישבניי, היום החלטתי לגוון – ישבתי במקום אחר לארוחת בוקר. יקרה יותר, מוצלחת פחות.

הבחנתי ב- ynet המלצה על מסעדה בצ’יאנג מאי. גוגל מחווה ‘סגור מזה זמן רב’. הייתה עוד המלצה על אוכל מקומי משובח. אני עוד בגליציה במאה הי”ט, כלומר עוד בקוסקו פרו 1985, שבע המלצות של ספרי מטיילים משומנים במקומות מטונפים (או להיפך) על מקומות מצויינים, כשבפועל חלקם מכמירים.

אני, מה כבר יש לי לעשות בחיי, אחרי שבמזמרה רעיונית קטמתי באבחה ובמודע את היבטי שגרת חיי לטובת ציפה בתאילנד? [לפני כשנה, בנימשלזונות מלו במזמרה ראלית את המסכה הקדמית של האופנוע בן התשעה ימים, כולל לוח המכוונים, הפנס הקדמי וצמת החשמל. נזק כספי מטורף וחדשיים השבתה.] אשכנזי איטינג דיס־אורדר שאני, עוד בכלל שבע מארוחת הבוקר. יצאתי מריבוע [– ליטראלי] של העיר העתיקה צ’יאנג מאי ורכבתי להמלצתם ל- Huen Phen Restaurant 2, המרוחקת 12 ק”מ לארוחת צהריים.

שובע ונחיתות

עד היום אני מתפעל מאחד מידידי, לא חשוב מאיזו עדה, שהיה סוחט בילדותנו את הפיתה עם חומוס שזה עתה רכש במסעדה, כי היה בה ‘יותר מדי חומוס’. אחר, מעדה לא רחוקה גאוגרפית, לא נגע באוכל גם כשהיה רעב, אם לא עמד בסטנדרט אסתטי של טעמו הוויזואלי. מי שיודעים לעצור כשלא חשוב מה וכמה נותר בצלחת – כי חשים מלאים נוסכים בי רגשי נחיתות. בעלי דיסציפלינה שיודעים לעצור  במודע, כי ‘עד כאן’ מושחים אותי ברגשות אשם. אני מתנחם בעובדה שאני מייחס לאחרונים אנאליות, אם הם משיתים וולונטרית רגולציה על הנאותיהם [גם אם אם עובדתית זה לא בהכרח נכון laughing.]

אינני אנין טעם. עם זאת אני אלוף העולם – אין לי מתחרים – בלדעת מה טעים לי. אוכל די כמעט הכל, עם מעט סייגי ‘זה לא’. עם זאת, ‘לא יודע לפרק’ אוכל ככנפי עוף או צלעות. בדוכני רחוב אני תוקף פאד‏־תאי אטריות, או אורז עם ירקות או עם שרימפס, לא עם עוף או חזיר. גם בבשר בקר שאינו בתצורת ‘טחון’ אינני יודע לטפל.

רכבתי דרומה כשנים עשר קילומטר, הגעתי למסעדה. איתרתי את המקום והלכתי לקנן על קפה קר, עד שיעבור זמן ואחוש (אולי, מעט) רעב יותר במערכות החרשות שלי לחיוויי שובע.

שמת לב ש(כמעט) כל השכונות החדשות, ה’טובות’ יותר, נמצאות בצפונן של ערים? המסעדה, הקפה, העסקים, בית הספר הבריטי המפואר המבטיח למקומיים השכלה ואופקים רחבים, גני ילדים מטופחים, כאילו לא תאילנד; צבעים, שילוט, תחזוקה, (העדר) צפיפות, רמת רכבים.

יש לי גיס אמריקאי מעולה – מתייחס ממש מצוין לאחותי – שפיתח (לשיטתו) אבחנה מצויינת לאיכות חומוס.
פעם, בקפה אחרי עלי קרוואן ביקש ‘טורקי נטול קפאין.’

מהאוכל לא נפלתי.
(כמו שאני אומר לידידי הנערץ) מי שלא ינק בבית תודעה דמוקרטית וליברליות, לא יפתח אותה בבגרותו, גם אם מתבלבלים לחשוב ששאיפה לחרות אישית של אדם לעצמו היא חתירה לליברליות. היא לא. האוכל לא במיוחד טעים (לי) ואין לי את הרקע התרבותי ולא הקולינרי לחרוץ האם ובאיזו מידה הוא ‘איכותי’. אחת הטענות, אם יורשה לי – בכל מסעדה שמכוונת לזרים הם משמיעים ג’ז, רך. אני שונא ג’ז.

אנדי התקשר, הודיע ‘איח בין דו’, שאל אם אני רוצה ללכת לערב של קרב אגרוף תאילנדי.

בדרך חזרה עקף אותי קוואסאקי מפואר ונעלם. בהמשך ראיתי טנדר מדוגם חוסם תנועה באמצע הכביש. התקרבתי, עקפתי, ראיתי את האופנוע נעוץ לו, לא טבעית, עומד, על הסבכה הקדמית.


* סמכות הלכתית(?)

רני רמות הוא אחד האנשים הכי אינטליגנטיים שפגשתי. בחיי. פעמיים. אחרי שמנפים את הכאילויים, רני ישאר מאלה שייותרו.

שלחתי אליו את הפוסט, שיבקר:

רני, אנא ראה אם הבוקסה על ה’זמן’ קריאה ומובנת.

Rani Ramot: אז ככה.
הטקסט מאוד מפותל ודורש הרבה רצון טוב.
את ההגדרה הבנתי מתוך זה שכבר ציינת שאתה מגדיר זמן. זה יתרון שהיה לי שלא היה לבוט. כיוון שכך יתכן שקיבלת מהבוט את אחת התשובות הטובות יותר שהיית מקבל ממישהו.יש טענה שבעברית הוא הרבה יותר חלש מאשר באנגלית. אולי שווה לנסות לתרגם את זה אם כי אני סקפטי.
למיטב ידיעתי הוא לא עושה פירוק לינגוויסטי של הטקסט אלא משווה אותו כמכלול וכחלקים לאינספור טקסטים קיימים.
בשום מקום הוא לא ימצא דברים עם קורלציה חזקה לניסוח שלך.

מסכים עם כל מילה. ואיך אתה מקבל את ההגדרה?

Rani Ramot: פיזיקאי היה מוצא חורים כמו למשל מימד עצמאי ואולי אפילו לא ניתן להשפעה.

מה עוד?

Rani Ramot: טוב כיוון שאתה מדבר על התייחסות תפישתית אז אפשר למחול על העצמאות של המימד ועל חוסר היכולת להשפיע כי אתה מתייחס מצד הניסיון האנושי ולא מכיוון של שעון אטומי שהעלו על מטוס.

בדיוק,
אז לאור זאת, היכן רני לא מסכים עם ההגדרה שאני מציע?

Rani Ramot: דיברתי על פיזיקאי.
בינתיים אני אחייה עם זה.

יפה, אם אתה חי עם זה, בינתיים, אני יכול לנוח על משכבי בשלום.

 

** לינגוויסטי–סמנטי, וקטורים לא נפגשים

להבנתי, ה’בינה המלאכותית’ עליה נסמכת Open AI, היא תמצות לינגוויסטי של חכמת ההמונים. כלומר עוקבת אחרי סבירות שימוש ההמון בהמון טקסט מקדמי.

אני מוכוון, מתיימר, לאחוז מהות, באמצעות מלל – סמנטיקה; מילים מהוות אינסטרומנטים ששילובם מהווה כלי לקיבול מהות.

מכיוון שבהווייתי אני מנתץ פרדיגמות, מחפש בהן את פערי הרציונל ולא את קונסטרוקציית השפה, נראה לי שכעת מערכות הבינה מתקדמות אחרת. טקסטים כ-שלי הן רעש (גם) עבורן.

אולי AI 2.0 יוכוונו לטפל בסמנטיקה.

 

*** תרומת ארז בן משה

אחד האספקטים הלא מספיק מדוברים במודלי שפה גדולים כמו GPT3.x ודומיו הם מה שנקרא Sentence Embeddings.

למעשה מודלים אלה יכולים לקחת טקסט באורך כלשהו (במקרה של GPT3.5 למשל עד 4192 טוקנים שזה בערך 3000 מילים) ולתת להם ייצוג מספרי וקטורי.

מה שמיוחד בוקטורים האלה הוא שהם מזקקים את המשמעות של המשפט/ פסקה בצורה כזו שטקסטים בעלי משמעות דומה או נושאים דומים מקבלים ייצוג דומה/ קרוב באותו מרחב וקטורי ואילו אלה שאינם דומים מקבלים ייצוג שונה/ רחוק באותו מרחב.

בגלל שאותם מודלים מבינים שפה בצורה מאוד טובה גם הייצוגים שהם לומדים מצליחים לשמר אספקטים מאוד מדויקים של אותה פסקא.


פרק 8, איגרוף תאילנדי

פרק 9, פרפורים תודעתיים

פרק 10, חשיפת ערוותיי

פרק 11, מתממשק בשוק

פרק 12, שטיפת כלים, כביסה ותפירה

פרק 13, יחס, אהבת חינם וסיום

Share
Share