אז הוא אמר… ציטוטים שעושים לי את זה.
היכן שאינני מצטט במפורש אחר, זה כמובן – אני.
ניסיון 'אחיזה' מילולית, רפלקציה של אחיזה תודעתית, שלי, מהות, במציאות כפי שאני תופש אותה.
'אחיזה תודעתית' היא הקוזינה המרוככת של 'הגדרה' היא תפישת מילולית של מהות, באופן שמהות זהה תיכלל בהגדרה ומהות שונה תודר, וזאת בחתירה למינימליזם מילולי וליעילות מקסימליסטית.
אני [נתפש] נחרץ באמירה, ואינני בטוח בנכונותה של אף אמירה.
האזנתי לפרופסור יולי תמיר בתוכנית 'גאולה ולונדון'.
לא, לא קראתי את ספרה.
להלן כמה מהערותיי, מתומצתות, על האמירות בתכנית: להמשיך לקרוא Why Nationalism
בשונה בהצהרה בנוסח דומה, אין פרט אדיש למערכת הגומלין בין חייו כפרט לבין חברה אופפת, לשלטון, במסגרת המדינית בה הוא מתפקד.
לתודעה מתפקדת ישנם ערכים והעדפות מוצקים;
היכן בעליה מעדיף לקנן במשרעות פוליטיות הנמתחות
להמשיך לקרוא "אינני מבין, אין לי עניין בפוליטיקה"
הסבר
התנהגות אנושית,
בבשלותה, לאחר היותה,
באמצעות פירוט השתלשלות גורמים, הקשרים לוגיים, היררכיים
[שאינו מנבא את קרות התופעה, טרום קרותה. מקדמית].
תודה למ.ל. הטריגר.
בילדותי, אבי סיפר לי החמור שהלך לאיבוד:
בכל הכפר חיפשו אותו, לא מצאו.
בחורשות בחוץ – נאדה.
בשדות ובמרחבים – גורנישט.
כעבור יומיים שוטה הכפר נכנס לעיירה מוביל את החמור.
הכפריים צהלו. "איפה מצאת את החמור?" שאלו.
"בקרחת היער ליד הנהר." ענה השוטה.
"איך מצאת אותו?" הקשו.
"שאלתי את עצמי" הסביר "אם אני חמור, לאן הייתי הולך?"
"ומה עצמך ענה?" התעניינו.
שאם הייתי חמור הייתי הולך לקרחת היער. ליד הנהר."
עד כאן אבי, ומכאן התוספת –
אז הם נתנו לו חיבוקים וליטופים.
לו = לשוטה/ לחמור/ לשניהם.
תמיכה אינסטינקטיבית בעמדה הולמת סנטימנט הזדהותי במייצגי תפישה.
| תמיכה | הסכמה, אישור, אישוש, |
| אינסטינקטיבית | ללא הליך ערעור מקדים בקרה ותקפות, קונפורמי |
| בעמדה | התייחסות לסוגיה נידונה |
| הולמת | שעולה בקנה אחד, מתאימה |
| סנטימנט | הטייה רגשית לנושא מסוים |
| הזדהותי | שפרט שואף להיתפש כחלק מ–, ומבקש שאחרים ייראו בו כחלק מ– |
| במְיָיצגי | מי שפרט מקשר כ-בעלים, נציגים, מקדמים, תומכים |
| תפישה | בסוגיה הנדונה. |
הבעיה עם קליטת עולי אתיופיה גדולה, קשה, אולי מציבה בבואה רעה לי, עלי, כחלק מהחברה הישראלית.
הבעיה היא מעבר ל'אסתטית' זו בעיה הומניטרית לאחר, ובעיה כלכלית בטחונית לחברה.
להמשיך לקרוא סוגיית עולי אתיופיה
הטבה כלכלית, נוגדת חתירה לשיוויון חברתי בכך שיתר פרטי החברה לא נגישים אליה. | אחיזה תודעתית |
גישה שלטונית שמפקידה את ניהול ענייני החברה לקבוצה מובחרת שפרטיה תויגו כ'מוכשרים', ומיועדים לתפקידים בהקשרי כלל. אליטה, נגזרת מאריסטוקרטיה, היא מגזר סוציו-אקונומי של פרטים אוחזים בעמדות משפיעות על חברה, ונתפשים כזוכים להטבות חברתיות וכלכליות בזכות תפקידם. |
|---|
להמשיך לקרוא פריווילגיה – אליטה [-אריסטוקרטיה]
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.7808042
נתניהו מינה מבקר מדינה, שמטרותיו 'לאפשר משילות'.
תוצר שלטון מוטה ניאו קונסרבטיבית רדיקלית,
מתפצל מקונסרבטיביות קלאסית נישא על כנפי 'דמוקרטיה מתגוננת',
ושאר רציונליזציות של המון בעלי הטייה לשלטון קונסרבטיבי:
פרטי קהילה מתכנסת הזדהותית רוצה להאמין שראשיה מצויינים, לא לחפור להם.
לכן נתניהו חובשי כיפה, באופן שאינו תואם את חלקם באוכלוסיה, כפי שיכול, אחו קונסרבטיבי מובהק, של מאפשרי גישות אלה מסוג זה.
* גיל דיקמן מציע "קונסרבטיביות דה-קונסטרוקטיבית".
לכאורה [ברוח הביטוי הרווח בימים אלה, רבים משתמשים שגויות במונח 'כביכול'], שמרנות רדיקלית הוא ביטוי מכיל ניגודים: איך ניתן להגיע ל'קצה' כלשהו בחתירה ל'ליבה'? להמשיך לקרוא ניאו קונסרבטיביות רדיקלית*
בין ההתניות שלי
כבר ב- 1978, הואשמתי ב'שימת אנשים במגירות'
היא הקצאת תשומות – לב הוא משאבת דם – תודעה להתנהגויות, התבטאויות אנושית.
אלה, המובחנות, הנדירות, הנוגדות את תפישתי כסבירות, מעניינות אותי במיוחד. להמשיך לקרוא כִּיוּר פרסונלי
שני הפרקים הקודמים עסקו בפוליטיקת זהויות, כהתפצלות ממשרעת פרוגרסיבית שמאפשרת לפרטים פרגמנטציה.
הקומוניזם, סטלין, הדיר את הדת מהמדינה. נראה היה להם שהזדהות דתית עלולה ליצור פרגמנטציה בלתי רצויה בין אזרחים, בעודה שואבת תשומות תודעתיות דומות להחלת אבסטרקטיות של דתיות ולאומיות.
מדינות ערב מטפחות דת כגורם מאחד, בהתנהלותם על פי חוקי איסלאם. להמשיך לקרוא פוליטיקת הזדהויות, ג'
בשלהי שנות הששים, הנצו תתי התארגנויות בעולם המערבי. נוצרו ריבויי מרחבים בסוגיות פרט–חברה–ריבון, שאיפיינו חברות שפע מערביות. נוצר מגוון חזיתות רחב, פרטים התעמתו בסוגיות חיים במגוון היבטים שבהם רצו להסיר חסמים מונעי קידומם. להמשיך לקרוא פוליטיקת הזדהויות, ב'
אני מוצא הבדל בין המונח המקובל– "פוליטיקת זהויות", לבין המונח שאני מוסיף – פוליטיקת הזדהויות.
פוליטיקת זהויות היא טרמינולוגיה שנטבעה בשנות ה-70. פרטים בסוף שנות הששים בארה"ב ניצבו בפני דילמת סידור היררכיית ערכיהם בתפישת עולמם. סוג של הווייה, במובן הזהותני שלה קובעת את התודעה.
ב'פוליטיקת הזדהויות', אני גורס שרובם המכריע של אנשים קובעים את תפישת עולמם הפוליטית בהזדהות עם הסוציולוגיה המקיפה אותם, כשתפישת אינטרס אישי משפיעה מקומית על עמדה. להמשיך לקרוא פוליטיקת הזדהויות, א'
גדול חוקרי התלמוד בימינו מגלה מדוע היהדות היא מונח מומצא
בבחינת* –
לא ברור מי גילה ראשון שהמים רטובים; לא היו אלה הדגים, החיים בתוכם.
לחלק ניכר מתפישותיהם האמוניות מתכנסות הזדהות קולקטיביסטית תומר פרסיקו, ועוד יותר של פרופסור בויארין, אינני שותף. להמשיך לקרוא היהדות היא מונח נוצרי מומצא
טראמפ, פוטין, ארדואן, מוסוליני, ההוא שלא אוהבים להזכיר,
כולם, כשעלו לשלטון ריסקו – טראמפ שואף – את רשויות החוק והמשפט, לחמו באליטות, אקדמיה, תקשורת, באופן יזום, מרצונם לחזק שלטונם, בהישען על תמיכת המונים.
נתניהו שונה מהם ב-
1. מרסק, אקטיבית את שלטון החוק אחרי שנים של שלטון, לא על ההתחלה,
2. נתניהו עושה זאת מפרקטיקת חששו מהעמדה לדין פלילי, לא מאידיאולוגיה.
שר המשפטים הממונה בממשלת מעבר, תומך בלתי מסוייג, וללא גבול – אוקסימורון? שישתלב היטב במציאות הזויה – בראש הממשלה, התבטא באופן המחליש את מעמד בית המשפט, זכה לקריאות בוז בכנסי להט"ב. אמיר אוחנה לכד את תשומותיי במשפט "לא בטוח שיש ללהט"ב מאפיינים של קהילה".
אינני יודע לְמָה אוחנה התכוון. גם אינני מתכוון להתעמק בפרשנותו. להמשיך לקרוא "לא בטוח שיש ללהט"ב מאפיינים של קהילה"
ישנה הבחנה דיכוטומית בין מאפייני ימין לשמאל.
אלה שתי משרעות מופרדות.
לרוב, כשפרסונה מבטאת בעלות על מאפיין אחד (או יותר) ניתן לחזות על איזו משרעת היא נמצאת.
| קונסרבטיביות | היברידיות/ אינדיפרנטיות | פרוגרסיביות |
בשנות השבעים, עידן החשיפה למותרות ועדיין הטלת מכסי ייבוא גבוהים, הושת מכס על ייבוא קפה. כולל אישי, ידידינו עבר במסלול הירוק במכס.
המוכס, עיראקי לצורך העניין – מוכסים רבים היו עיראקים, אני יכול להעיד בוודאות בבית המכס ביפו. לא אשכח את קרגולה, ויחזקאל. פיני עמיתי לעמילות המכס, שעבד איתי, אמר שעיראקים במכס מפני שהם פקחים ומרושעים – פונה לחברינו ושואל "מה יש לך במזוודה?"
"אוכל לציפורים." השיב הלה.
"פתח!" הורה לו המוכס.
ידידנו פתח ת'מזוודה. המוכס פשפש והבחין בשתי שקיות קפה.
"מה זה?" שאל.
"אוכל לציפורים." השיב חבריקו.
"וממתי ציפורים אוכלות קפה?" שאל המוכס.
"יירצו יאכלו" השיב.
בא, הולך, חוזר,
מצחיק את עצמי
ומבכיא את היתר.
