אז הוא אמר… ציטוטים שעושים לי את זה.
היכן שאינני מצטט במפורש אחר, זה כמובן – אני.
ניסיון 'אחיזה' מילולית, רפלקציה של אחיזה תודעתית, שלי, מהות, במציאות כפי שאני תופש אותה.
'אחיזה תודעתית' היא הקוזינה המרוככת של 'הגדרה' היא תפישת מילולית של מהות, באופן שמהות זהה תיכלל בהגדרה ומהות שונה תודר, וזאת בחתירה למינימליזם מילולי וליעילות מקסימליסטית.
אני [נתפש] נחרץ באמירה, ואינני בטוח בנכונותה של אף אמירה.
מורא הסוציולוגיה:
החשש, האימה, שחתירה להתנהלות נורמטיבית נתפשת לא תצלח, מכתיבה התנהלות לא נוחה לסובייקט.
פוגייש, מרבה לפגוש, מי שמתנהל כמי שמונף מעליו שוט, מאיים להצליף, של להתנהג ב'סדר', על פי קוד, מוסכם, מקובל. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – אימת הסוציולוגיה
בין יתר התנהלויותיי החביבות (עלי, כן*?) –
תחביב? עושה זאת למחייתי, גם אם לא לפרנסתי,
ניתן למנות את 'תרגול יכולת הפניה', לזרים.
לעקוץ ולסגת.
המטרה – יצירת, הצתת אנרגיה, להם, עוררות, ריגוש, חיוך, בעיקר לי.
עובד ב-נניח 80% מהמקרים, להמשיך לקרוא תרגול יכולת הפניה
שמעתי כמה שניות על טל גלבוע פעילת זכויות בעלי חיים, הנכונה לצאת למלחמה כדי למנוע את שחיטתן.
היא רוצה לכפות עלי לא לאכול בשר. להמשיך לקרוא מפחיד יותר
אֵין הַנַּחְתּוֹם מֵעִיד עַל עִסָּתוֹ,
ולא התכנת על גרסתו.
אל יתהלל מתראיין כנשכר.
http://www.haaretz.co.il/magazine/tozeret/.premium-1.4123488
גברת לינור, בשמרנותה האותנטית אינסטינקטיבית – תחפושת הליברליות הייתה פסאדה מקומית זמנית – עטה כמוצאת שלל, על ההבנה ש'סובלנות' אינה נחלת תפישה מסוימת, אמירה נכונה כשלעצמה, כפי ש'חמלה' אינה נחלת תפישה אחת. להמשיך לקרוא הליברלים סובלנים? בעיקר לעצמם
חשבתי שפגשתי סקרנים גלובלית, תרבותית סוציולוגית,
בעצם חיפוש המידע היה פרקטי, מאמץ התכנסות סוציולוגית למצב עדכני.
Well, לא סקרנות ולא זברבירים.
* אחאנא"ר שכמוני, אף פעם לא הבנתי את הקונספט 'מוקדש ל-' בספרות, בספורט;
מין מחוות של שמרנים רפובליקנים שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית.
שיהיה.
** אבדו – היו ואינם,
ובעצם (אני) מערער האם היו מלכתחילה.
*** סקרנות – עניין במידע חדש גם אם לא בכוונת פרקטיקה יישומית מיידית.
פגשתי מי שמיומן בפלישה מתארחת, לטריטוריית האחר.
המיומנות הפולשנית איננה בהקטנת השפעתו, מינימיזציה של ספיחת תשומות.
המומחיות היא בהתנהלות נוחה לו, ספיחת תשומות מארחיו,
והם – מארחיו, בחיים.
ואני, כמו שאמי הייתה אומרת – מתכווייצת.
* אחאנא"ר שכמוני, אף פעם לא הבנתי את הקונספט 'מוקדש ל-' בספרות, בספורט;
מין מחוות של שמרנים רפובליקנים שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית.
שיהיה.
** מי שגרר אותי לסיטאוציה, העובדה ששאלתי את עצמי למות במהלכה, ולא נמלטתי ממנה, הייתה שאם הייתי נמלט, הוא היה מובך.
*** מיומן ל-מה שאני נחשפתי, הוא רגיל מיומן, עשה זאת בעבר הם לפרקטיקה
"אם אמי,
מערכניקית כל חייה,
שהאכילה את רבין ואת פרס על המרפסת ביתה בתענכים
אמרה לי להצביע ביבי…"
מתוק,
חסר ביטחון חתרן אישור,
נחרץ לצרכיו ורווחתו, הססן ליֶתֶר,
מטה את שאריות המחסור האנרגטי הנותרות לרווחה אישית, ישירות,
בעל כישור להחיל על סביבתו את ההכרה שישנם כישורים נוספים לשיתוף. בפועל, הכישורים אינם וממילא לא ישותפו.
* אחאנא"ר שכמוני, אף פעם לא הבנתי את הקונספט 'מוקדש ל-' בספרות, בספורט;
מין מחוות של שמרנים רפובליקנים שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית.
שיהיה.
** באהבה, אלה שבאמת אהבתי.
*** הערכתי את היכולת, את
בהִפוך ממני-
יש בעייתיות מה עם המושג 'קנאה',
שכן, בעוד הם צורכים מני, מגווני, ציפרלקס
אני לא מצליח לספור עד 6 טרם הירדמות.
אז אולי, אני לא רק בהכחשה,
אולי אני גם נמלט מהמציאות באמצעות שינה?
סינתזה, אקלקטיקת זרים, אנונימיים,
מתכנסים אדהוק,
על תשתית קבועה, חזקה, נטולת אידיאולוגיה,
המאפשרת להביא יכולות, כשרון, מעשה, לביטוי מהנה את משתתפיו
ובסיומו פיזור.
תפקיד הריבון – להקים תשתית, לתחזק אותה, למנוע השתלטות החזק מדיי על המרחב הציבורי.
שבת ראשון, אחר הצהריים,
וושינגטון סקוויר,
ווילאג',
ניו יורק,
מימוש הקונספט.
יש מי שרואה בבת/ן זוגו/ה את מי שמקדם/ת אותו/ה,
ומי שבתפקיד 'להודות על הסכמת השני/ה'.
כן,
זה לא כולם, לא תמיד, לא את/ה, ולא אני. היתר.
אני שומע ממי שרוכב איתו,
ממי שרוכב עלי כשמערכת חלציו צמודה מאחור לישבניי,
מרבים אחרים המקיפים אותי ריאלית ווירטואלית,
שאינם מאמינים שאיננו חולקים את תחושת ההתעלות, שמחת ההשתכשכות בגאווה לאומית.
להמשיך לקרוא דיאלקטיקה שמרנית, נורמטיבית
אז יש המשך להתרחשות.
http://www.cnbc.com/2016/08/09/self-proclaimed-genius-combs-profits-from-beard-boom.html
מודיע לבריסטה עם הפירסינג, נזם אף – לא נחשפתי למי' שלטעמי' התוסף מחמיא לה, אולי בגלל זה אני דר ביוחנן הורקנוס ולא בבדפורד – שאלך לכמה דקות ואותיר את המחשב. מאשים את עצמי ב'דעות קדומות' בכך שאני מופתע לשֶמע אמירתה הוולונטארית, רכה ומנומסת, ועם זו הנחרצת ש'אשים עין על המחשב' ואני, פִּיס אוף שיט שכמוני, הולך לאכול בייגל משובח במקום אחר.
הצלם שלנו, ירמיהו, או Jeremiah Newton מסתבר, חוזר עם ידידו המקועקע עד לשד עצמותיו.
הוא פורף בטקסיות מיומנות את סלסלת כיפה אדומה המשמשת לו כתיק כְּלֵי צילום, פורס את תכולותה – מבחר מצלמות ילדותיות משעשעות. להמשיך לקרוא מינורי בנוסטלגיה, המשך לעדכון
בשהייתי בניו יורק, 1984-94, עברתי, אולי העברתי ג'וב לשכונה בברוקלין.
לא יעד שהייתי מגיע אליו וולונטרית, מתעכב בו.
כעת כן.
להמשיך לקרוא מינורי בנוסטלגיה, עדכון
ולדימיר פוטין, בנימין נתניהו, דונאלד טראמפ, חירט וילדרס, ברקזיט, מארי לה פן.
המשותף?
מאפייני מחשבה דומה להם,
מערכת ערכים זהה של תומכיהם.
בעוד שהדמיון בין אישים אלה נתון לשבט ניואנסים עקשים של יישום,
הדמיון במכניקת המחשבה בין הערכים של תומכיהם רב:
לא זוכר למה ולא את ההקשר –
ה', ידידי האמן, איזכר סיפור בן בת מצווה, שבו –
בשיחת מסדרון עם אחד ממנהליי – דמות ניהולית סֶמי מוכרת עם עבר צבאי מובחן – ענה לי, כתגובה למה שכבר אינני זוכר, ש
"אני כמו משה, מגמגם אבל מנהיג."
להמשיך לקרוא האישום: רוצח תודעתי
… פרויד לעולם אינו כותב רק את שהוא חושב אלא כותב על מנת לחשוב.
עם כל הצניעות, וההסתייגות המתבקשת… ומעליה,
גם אני 'כותב כדי לחשוב, ובעיקר – כדי לנסח'.
הכתיבה עוזרת לי לאחוז תודעתית את המציאות, לתקשר אותה לעצמי, ולהיות מוכנה לבקרה תודעתית אחרת בלתי תלויה.
27.04.2017 06:00
במרחץ הזהויות, במרחבי הזהות ההתכנסותיים, לכאורה, ישנם שני קטבים:
האחד, המסויים, וההופכי לו.
בית הכנסת שלי, וזה שלעולם לא אכנס אליו. להמשיך לקרוא מנופפי כל העולם התאחדו!
קונסרבטיביות מניחה א-פריורית קיום כוח עליון, הכוח המארגן את היקום, מבנה מדיני חברתי, הסדרת יחסי פרט–חברה–ריבון ושימור התפישתי הנלווה לתפישה זו.
תכליתה: אימוץ, הטמעה ותחזוק שתפקיד הפרט לשרת רעיונות גדולים ממנו, שנסחו בעבר ויש להם השלכות בהווה.
מכניקת מחשבה זו משתמשת בפרדיגמה, אקסיומה, סנטימנט, שלרציונל תפקיד כמאושש את קיומה – את היותה רציונלית, ולשמר את הפעולות והערכים הנגזרים ממנה. להמשיך לקרוא קונסרבטיביות פרוגרסיביות
ב-1954, ראש הממשלה דוד בן גוריון נסע לארצות הברית כדי להיפגש עם הנשיא דאז, דוויט אייזנהאור ולבקש את עזרתו ותמיכתו ברגעיה הקשים של ישראל הצעירה.
באחד המפגשים עם מי שהיה אז מזכיר המדינה של הממשל, ג'ון פוסטר דאלס, זה התעמת עם בן גוריון באומרו: "אמור לי, ראש ממשלה – את מי אתה ומדינתך בעצם מייצגים? האם יהודי פולין או יהודי תימן, רומניה, מרוקו, עיראק, בריה"מ או ברזיל הם אותו דבר? אחרי 2000 שנות גלות, האם אפשר לדבר על עם אחד, תרבות אחת? מורשת אחת או מסורת יהודית אחת? להמשיך לקרוא מורשת לאומית
