אז הוא אמר… ציטוטים שעושים לי את זה.
היכן שאינני מצטט במפורש אחר, זה כמובן – אני.
ניסיון 'אחיזה' מילולית, רפלקציה של אחיזה תודעתית, שלי, מהות, במציאות כפי שאני תופש אותה.
'אחיזה תודעתית' היא הקוזינה המרוככת של 'הגדרה' היא תפישת מילולית של מהות, באופן שמהות זהה תיכלל בהגדרה ומהות שונה תודר, וזאת בחתירה למינימליזם מילולי וליעילות מקסימליסטית.
אני [נתפש] נחרץ באמירה, ואינני בטוח בנכונותה של אף אמירה.
מנדלייב שלי,
באיחורך זה,
השלמת, באמצעותי, מחזור התמרה אלכימית על מושג הזמן;
מפגשנו הותמר
מעתיד מבטיח
דרך הווה פרקטי,
ואז לעבר מביש.
במסגרת ההתפוררות וההתנוונות הכללית, נסעתי באוטו לעבודה וחזרתי איתו הביתה.
בטשרניחובסקי, בואך אלנבי וגאולה, הוא חצה את הרחוב ומיד יצר קשר עין. שפת הגוף לא הייתה "בחייאת תביא חמש שקל אחי" אלא "נזכרתי במשהו ממש חשוב להגיד לך". זה עבד! למרות שהיה ברור שהוא בקטע של החמש שקל הרגשתי שזו תהיה גסות רוח לשדר "מה יש לאחד כמוך להגיד לי?".
פתחתי את החלון.
הוא נשען פנימה "אני הבן של זוהר ארגוב. לא אכלתי כל היום. תן לי קצת כסף לאוכל, איזה חמישים או מאה שקל…"
"לא אתן לך חמישים או מאה" מלמלתי אבל פתחתי את הארנק מקווה למצוא שם עשרים. התבוננתי בו, מנסה למצוא קשר לזוהר. הוא היה הרבה יותר נאה אבל זה נכון כמעט לכל אדם. חוץ מזה יש מצב – אם כי היה נדמה לי ששמעתי שגם ה"בן של זוהר" מת מסמים.
ליבי התרחב. בין שני אלתרמנים הסתתר שטר ירקרק של 20. נתתי לו אבל הזוהר הכחלחל של האלתרמנים הטריף אותו. "הנה שם שם תן את המאתיים".
עלה בדעתי, במידת מה של חמלה, שהוא לא פיתח את האינסטינקטים שנדרשים למה שהוא עושה. כנראה שהרעב הקהה את חושיו כי בזמן הזה היד עם השטר נשארה בתוך האוטו ויכולתי בקלות לחלט את ה20 ממנה. אמרתי לו בתקיפות מעושה "אם אתה לא רוצה – תחזיר".
שלושה מטרים מאחוריו חיכו לו עכשיו סביח ושתיה או שתי מנות פאלפל. למרות זאת ברור לי שהשארתי אותו יותר מתוסכל ממה שהיה. בעזרת המאתיים יכולתי לאפשר לו לחגוג את היום הזה. הרגשתי קמצן צדקן ופטרוני…
אחרי ארוחת הערב הבודדה שלי נזכרתי בו לפתע וחפשתי את הבן של זוהר באינטרנט. ישנו אחד בשם גיל והוא לא מת.
הסתכלתי בתמונות – וואלה!
בוויקיפדיה כתוב שהוא בתהליך גמילה…
17/01/2017
פחות משבוע קודם לרכישת האופנוע, הלכתי לראות דירה. יוסף קארו, ליד שדרות יהודית, שכונת מונטיפיורי. בית אחרון, צמוד להמולת פיח איילון.
בעל הבית טרם הגיע, נכנסתי לחנייה.
רואה Yamaha MT-09 חבוי לעמודים. בוחן אותו בעיון, חיבה, ערגה. להמשיך לקרוא Yamaha MT-09
שלא נתגעגע למה שלא יקרה.
בהיסטוריה,
בכל העולם,
ההמונים, הנבערים, הדתיים, העניים,
היו אמוניים, לאומניים, שמרנים,
חתרו להתכנסות הזדהות קולקטיביסטית,
חשו נחיתות מעמדית ומכאן טיפחו תחושה קורבנית,
הגיבו למלל רהב, טקסים וסמלים,
אהבו את הריבון, את הלאום, את הדת את המדינה,
פחדו מאימת הגיהנום, ייחלו לטוב מוחלט גן עדן,
שאפו שאמונתם וערכיהם יוחלו על סביבתם,
וחייבו הפעלת כוח לשם כך.
לטעמי, לפי סולם קריטיות עולה:
עידן הלאומנות — פּוסט מֶלְטִינְג פּות.
צֶבֶר שאיפות ערכיות, אישיות וחברתיות של פרט, המכיר בכך שרק חלקן יתממש, ואף זאת, באופן חלקי.
המייחס את 'עולם שכולו טוב' למוות – ייחוס רווח, עושה זאת על אחריותו בלבד.
מניח שעושה זאת בהיסח הדעת, וזאת מהאינסטינקט הדתי מהסנטימנט החיובי לקונספט 'גן עדן', לקונסטרוקט ה'עולם הבא', מין תִּקְוותְקָאלָאךְ שאמורות אולי להגיע אחרי מוות, ובוודאות מנחמות את חיי העורגים לכך, לפני.
האם 'התבוללות' בין גזעית;
התכה אֱמונית, פיעפוע לאומי, טשטוש צביון,
אינדיבידואלי, רציונלי,
אינם עדיפים על תשלום
בדם, באלימות בְּחֵרות או בצער,
על קידוש אידיאה קולקטיבית?
התנייה מובחנת לקיום תקשורת יזומה, יוצאת מצד אחד, לכיוון אחד.
התייחסות לפנייה נכנסת כ-
מטרד, איום רגשי, ספיחת תשומות ריאליות ומשאבים רגשיים, במחסור.
בהנחה שאין סוגיה מובחנת על הפרק, בה על ההמון לבחור בין גישה אחת לאחרת שמיטיבה עם תפישת פרט זה או אחר,
שלטון רציונלי, מקדם פרוגרסיבית יחליף שלטון שמרני, לאור אכזבה מהתנהלות שלטון, בשל התנהלות פרסונלית, או בשל חוסר יכולת מימוש חזון שמרני, וישמור על כוחו בהינתן רווחה לתושביו.
שטחיות לא כְּשל דף A4, צְהוב שורות שֶפִּיל נוירוטי מוכה אמוק קִיווצֶ'עץ' אותו שעה.
כמו עמוד! להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי שטחי כעמוד A4
| כינוי אחד את האחר אובססיבי, בשל קבלתו מענה ארוך, מלא מציפייתו, לבטח מרמת האנרגיה שהמכנה מותנה, יכול, מסוגל או רוצה להכיל או להקצות, | שקול ל- | תיוג עצל נטול אנרגיה, על היעדר מענה, או צמצומו המובהק, ממי שנטול שאינו במצוקה אנרגטית, שאינו רוצה להניח לנקודה? |
"עדיף שהכל יהיה ב'מידה.' לא באובססיה ולא בעצלות." להמשיך לקרוא עצלות ואובססיביות
מערכת תגמול, שכר,
אמורה לשקף
את הערכת המשלם
לתפוקה מצופה
מספק/ עובד
ביחס לאלטרנטיבה.
פסימיות זו תכונה של עצובים דכאוניים, תת-פוטנטיים.
אופטימיות היא דרכם הפתטית של דכאוניים להתמודד עם מוראות המציאות שלא מסונכרנת עם רצון בלתי מבוקר.
אני משתדל, חותר, הייתי רוצה להיות, ריאליסט,
לנתח מציאות על סמך חיוויים שמקבל,
לעבד את משמעויותיה במנותק מעצבות אותנטית או שמחה מזוייפת
לכיוון מימוש הרצון.
בנקודת הבדיעבד להעריך את התוצאות.
'אחריות' היא מסוג המושגים ש
בוודאות, רבים 'יודעים' מה הם,
ובספק מעטים תופשים אותם באופן דומה.
הקושי נעוץ בצורך להיכנס לרובד תודעת אחר, לנדבך כוונתו. להמשיך לקרוא אחריות
(גם) ביום ששי 3/11/1995, בדרך לאמי לפני הפרלמנט, צומת ז'בוטינסקי מודיעין (בן גוריון) ר"ג, הניפו מפגינים תמונות של יצחק רבין במדי היטלר, בכפיית ערפאתית.
אני ראיתי.
הם לא צחקו. להמשיך לקרוא נתניהו מלך ישראל בכיכר רבין
בפה גרילו, מפלגת 5 הכוכבים באיטליה.
מצחיק, אהוב. מכנס מתמצייע.
מתנגד לשאלה האם הוא 'שמאל' או 'ימין'.
הוא, בֶּפֶּה, מובחן, אלה הבוחרים הטֻמְטוּמִים.
The Economist's goal is to "take part in a severe contest between intelligence, which presses forward, and an unworthy, timid ignorance obstructing our progress."
מטרת האקונומיסט היא לקחת חלק במאבק החריף שבין השכלה רציונלית, חותרת קידמה לבין בורות חשוכה ורדופת פחדים החוסמת את התקדמות כולנו."
'האקונומיסט בשבילי לא רק מקור מידע אלא כבר דרך חיים.'
ערן יונתן קלי.
הוגה דעות, מחולל תפישות, תם כמלאך, חף מרשע כשרף, טהור כאנג'ל, נאה כנימפה, זך כאגל טל, יזם סדרתי, טכנולוג, פסיכולוג, פילוסוף רוכב אופניים מקצועי, וטייס אוירונים חובייב.
