אז הוא אמר… ציטוטים שעושים לי את זה.
היכן שאינני מצטט במפורש אחר, זה כמובן – אני.
ניסיון 'אחיזה' מילולית, רפלקציה של אחיזה תודעתית, שלי, מהות, במציאות כפי שאני תופש אותה.
'אחיזה תודעתית' היא הקוזינה המרוככת של 'הגדרה' היא תפישת מילולית של מהות, באופן שמהות זהה תיכלל בהגדרה ומהות שונה תודר, וזאת בחתירה למינימליזם מילולי וליעילות מקסימליסטית.
אני [נתפש] נחרץ באמירה, ואינני בטוח בנכונותה של אף אמירה.
תכלית תעתוע תודעתי – גביית רווח רגשי או ריאלי למתעתע,
ביצירת פרמיה רגשית או ריאלית למתועתע,
על תיווך מוטה, מתיחה או טוויסט של המציאות.
הארץ, שלמה אבינרי, 02.02.2017
ד"ר רם פרומן ופרופ' יגאל עילם עמדו על שורשיה ההיסטוריים של תפישת העולם החילונית ומשמעותה לשיח הפוליטי בישראל בשני מאמרים חשובים שפירסמו כאן ("הארץ", 9.1 ו–24.1). אני מסכים עם רוב הדברים, אלא שבשני המאמרים יש חסר מהותי, והוא יסוד למחלוקת בינינו. להמשיך לקרוא חלל הזדהותי
במהלך השבוע צפיתי בסדרה המעולה על או.ג'י. סימפסון ESPN, Made in America.
מת על דברים כאלה; לאו דווקא על הנרטיב המוצג בה, אלא על צבר הדוקומנטים המצולמים המתעדים התרחשויות בחצי הראשון של שנות ה-90; סוציולוגיה, מתח בין גזעי, ספורטאי-על, כוכה תקשורת, שחור עור שהצליח פרסונלית להיתפש במנותק מגזעו, באמצעות שילוב כישורים מולדים, מתפתחים ומוכוונות.
להמשיך לקרוא מינורי בגזענות פריבילֶגית
עברתי ליד בית אוכל בקרבת ביתי. לא, זה לא מסעדה.
הבחנתי במישהי מתחרייזת רחל בצבע חום, נכנסת אף היא למוסד הוותיק.
מכיר בי את המצב הזה שבו בוחן אחר באופן שמישהו מהצד שלי היה גוער בי;
בעיצומי השלושימים, מראה שאינו מושך תשומת לב סטנדרטי.
מבחינתי רואה בה את ממד ה'חמלה'.
להמשיך לקרוא מינורי בזכרון ובשכחה
צבר רעיונות חברתיים,
משילים שיקולי שימור מסורת, התכנסות הזדהותית והחלת צביון קהילתני מובחן על מרחב ציבורי
כגורמי השפעה והכרעה על שיקולים רציונליים בהווה ועל עתיד נשאף לחברה.
ב 2016-7 'שמאל' ו'פרוגרסיביות' נתפשים כתוויות שקולות, שליליות, בחוגים מסוימים שאינם שותפים לתפישות הקואליציה.
למה הכוונה במונח 'פרוגרסיבי'? להמשיך לקרוא פרוגרסיביות
http://www.haaretz.co.il/food/recipes/1.3430668
מערבבים את כל המצרכים יחד, ומתבלים עם מלח במידת הצורך.
הקטנוע לא מניע. משהו במצבר. בחברת הגרירה אמרו שניסים יגיע ב-10:00.
ניסים תופר את כל העיר. בלי ווייז. אני נותן לו את הכתובת, הוא יודע בדיוק לאן לנסוע.
״עכשיו עם העבודות בכביש כל העיר חסומה, ממילא ווייז לא יעזור״.
הוא לא ייסע מקינג ג׳ורג׳, זה רק למוניות, וגם ככה פקקי מוות בשישי בבוקר.
הוא משתחל בין מכוניות עם הגרר, כמו פנתר, מנתב את גוף הרכב הענק במרווח הצר שבין הרכבים, מנוסה כל כך עד ש
״פייי סעמק. נכנסתי בו.״
ניסים מחליף פרטים עם הרכב שנפגע.
מהביטוח יתקשרו ביום ראשון.
בינתיים אנחנו חוסמים את קינג ג׳ורג׳. ממילא כל העיר חסומה.
מנדלייב שלי,
באיחורך זה,
השלמת, באמצעותי, מחזור התמרה אלכימית על מושג הזמן;
מפגשנו הותמר
מעתיד מבטיח
דרך הווה פרקטי,
ואז לעבר מביש.
במסגרת ההתפוררות וההתנוונות הכללית, נסעתי באוטו לעבודה וחזרתי איתו הביתה.
בטשרניחובסקי, בואך אלנבי וגאולה, הוא חצה את הרחוב ומיד יצר קשר עין. שפת הגוף לא הייתה "בחייאת תביא חמש שקל אחי" אלא "נזכרתי במשהו ממש חשוב להגיד לך". זה עבד! למרות שהיה ברור שהוא בקטע של החמש שקל הרגשתי שזו תהיה גסות רוח לשדר "מה יש לאחד כמוך להגיד לי?".
פתחתי את החלון.
הוא נשען פנימה "אני הבן של זוהר ארגוב. לא אכלתי כל היום. תן לי קצת כסף לאוכל, איזה חמישים או מאה שקל…"
"לא אתן לך חמישים או מאה" מלמלתי אבל פתחתי את הארנק מקווה למצוא שם עשרים. התבוננתי בו, מנסה למצוא קשר לזוהר. הוא היה הרבה יותר נאה אבל זה נכון כמעט לכל אדם. חוץ מזה יש מצב – אם כי היה נדמה לי ששמעתי שגם ה"בן של זוהר" מת מסמים.
ליבי התרחב. בין שני אלתרמנים הסתתר שטר ירקרק של 20. נתתי לו אבל הזוהר הכחלחל של האלתרמנים הטריף אותו. "הנה שם שם תן את המאתיים".
עלה בדעתי, במידת מה של חמלה, שהוא לא פיתח את האינסטינקטים שנדרשים למה שהוא עושה. כנראה שהרעב הקהה את חושיו כי בזמן הזה היד עם השטר נשארה בתוך האוטו ויכולתי בקלות לחלט את ה20 ממנה. אמרתי לו בתקיפות מעושה "אם אתה לא רוצה – תחזיר".
שלושה מטרים מאחוריו חיכו לו עכשיו סביח ושתיה או שתי מנות פאלפל. למרות זאת ברור לי שהשארתי אותו יותר מתוסכל ממה שהיה. בעזרת המאתיים יכולתי לאפשר לו לחגוג את היום הזה. הרגשתי קמצן צדקן ופטרוני…
אחרי ארוחת הערב הבודדה שלי נזכרתי בו לפתע וחפשתי את הבן של זוהר באינטרנט. ישנו אחד בשם גיל והוא לא מת.
הסתכלתי בתמונות – וואלה!
בוויקיפדיה כתוב שהוא בתהליך גמילה…
17/01/2017
פחות משבוע קודם לרכישת האופנוע, הלכתי לראות דירה. יוסף קארו, ליד שדרות יהודית, שכונת מונטיפיורי. בית אחרון, צמוד להמולת פיח איילון.
בעל הבית טרם הגיע, נכנסתי לחנייה.
רואה Yamaha MT-09 חבוי לעמודים. בוחן אותו בעיון, חיבה, ערגה. להמשיך לקרוא Yamaha MT-09
שלא נתגעגע למה שלא יקרה.
בהיסטוריה,
בכל העולם,
ההמונים, הנבערים, הדתיים, העניים,
היו אמוניים, לאומניים, שמרנים,
חתרו להתכנסות הזדהות קולקטיביסטית,
חשו נחיתות מעמדית ומכאן טיפחו תחושה קורבנית,
הגיבו למלל רהב, טקסים וסמלים,
אהבו את הריבון, את הלאום, את הדת את המדינה,
פחדו מאימת הגיהנום, ייחלו לטוב מוחלט גן עדן,
שאפו שאמונתם וערכיהם יוחלו על סביבתם,
וחייבו הפעלת כוח לשם כך.
לטעמי, לפי סולם קריטיות עולה:
עידן הלאומנות — פּוסט מֶלְטִינְג פּות.
צֶבֶר שאיפות ערכיות, אישיות וחברתיות של פרט, המכיר בכך שרק חלקן יתממש, ואף זאת, באופן חלקי.
המייחס את 'עולם שכולו טוב' למוות – ייחוס רווח, עושה זאת על אחריותו בלבד.
מניח שעושה זאת בהיסח הדעת, וזאת מהאינסטינקט הדתי מהסנטימנט החיובי לקונספט 'גן עדן', לקונסטרוקט ה'עולם הבא', מין תִּקְוותְקָאלָאךְ שאמורות אולי להגיע אחרי מוות, ובוודאות מנחמות את חיי העורגים לכך, לפני.
האם 'התבוללות' בין גזעית;
התכה אֱמונית, פיעפוע לאומי, טשטוש צביון,
אינדיבידואלי, רציונלי,
אינם עדיפים על תשלום
בדם, באלימות בְּחֵרות או בצער,
על קידוש אידיאה קולקטיבית?
התנייה מובחנת לקיום תקשורת יזומה, יוצאת מצד אחד, לכיוון אחד.
התייחסות לפנייה נכנסת כ-
מטרד, איום רגשי, ספיחת תשומות ריאליות ומשאבים רגשיים, במחסור.
להמשיך לקרוא מימברנה תקשורתית חד כיוונית
בהנחה שאין סוגיה מובחנת על הפרק, בה על ההמון לבחור בין גישה אחת לאחרת שמיטיבה עם תפישת פרט זה או אחר,
שלטון רציונלי, מקדם פרוגרסיבית יחליף שלטון שמרני, לאור אכזבה מהתנהלות שלטון, בשל התנהלות פרסונלית, או בשל חוסר יכולת מימוש חזון שמרני, וישמור על כוחו בהינתן רווחה לתושביו.
להמשיך לקרוא פרקטיקת תנועה פוליטית
שטחיות לא כְּשל דף A4, צְהוב שורות שֶפִּיל נוירוטי מוכה אמוק קִיווצֶ'עץ' אותו שעה.
כמו עמוד! להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי שטחי כעמוד A4
