אני נפעם מאותם אנשים שיודעים למתג את המנגנון הממתג בין
אפארציונל קורא למנגנון.
עמנואל קאנט הציע את המנגנון במסתו ה'נאורות מהי?,
להפעיל את הרציונלות במחוזות הקשורים לרעיונות באשר הם,
ולכבותו בעת שנוגע לציות חוקי הריבון במדינה. להמשיך לקרוא אפארציונל
תפישת עולם המציעה תצורת חיים
אידילית
כלשהי,
השואפת לממש את ערכיה בהדרגה, אבולוציונית, אורגנית והרמונית, באופן נבנה,
על ציר זמן
ובהסכמה.
שאיפה לחיים רציונליים להגדלת מימוש טעמים ורצונות על מצע ליברלי רציונלי ואינידיבידואלי, עם חקיקה מינימלית חף מאלמנטים של שיפוט ואכיפה, ועם זאת כדתי שממתין למשיח, הוא רוצה את הכיוון של ההמתנה, אולי את הבונוסים הנלווים לתפישת הגאולה, ועם זאת, חלקם הגדול של הדתיים לא מייחלים לבואו- לך דע. 🙄
להמשיך לקרוא נוטופיה – Notopia, לאטופיה – כיוון ההתקדמות הנשאף, הבלתי רצוי להגעה
עם הירי ביהודה גליק,
הדבר הרציונלי לעשותו,
הוא להתפלל באדיקות ובכוונה להחלמתו.
תואר, חיווי, להתנהגות מנייריסטית* מאובחנת, כתקשורת, מראה, לבוש מוחצנים,
של עיסוק בדימוי עצמי נתפש, בדרך כלל נמוך,
באופן מתנמך בכמיהה לספוח אהדה על ידי הצהרת השתייכות לדומים,
וכהתרסה כלפי מי שמרגישים שזהותם זוכה לתת-ערך באופן בלתי מוצדק ממי שמייחסים לו ערך.
*
מניירה- חיווי או מעשה מוסף, כנדבך נוסף על מצע המעשה המקורי, מהותי, פונקציונלי, והוא משנה משמעות, את התפישה על המצע.
הצעה, לא סופית 😆 , תשופר בהמשך: להמשיך לקרוא הרהורים על ייצוגי 'ערס' 'פרחה'
Fantasy Festival
פסטיבל כייף?
מבחינתי, תעוקה.עליצות מזוייפת. פארשיאדה.
זה לא שזה כייף החופש, שמחת ההתפשטות.
זו תעוקת לבוש היתר והחצנת הזיוף.
הם לא לובשים פחות. הם לובשים יותייר!
את כל הכאילו והוונאביז שלהם הם מחצינים.
כך מזייפים בקטנה, עם הומור,
בהמשך מזייפים ברצינות.
והוא, האל הזה לא מניח, וממשיך להוכיח את קיומו:
בצהריים מוריד את סְטֶלה, כלבתה האהובה.
רוטינה המתחילה במנוד ראש שלי אליה, ובה היא מנתבת לאן שמוצאת לנכון.
מול האספרסובר היא עוצרת מקרבנת.
עד כאן מספיק כהוכחה לקיומו, לא? מי יפים הם הברואים.
ומכאן-
התחלתי ללמוד באוניברסיטה.
שומע, שהתאחדות הסטודנטים מפנקת במתנה.
למה? מהכסף של מי?
אני זקן דיִי כדי להבין ש-המתנות הן על חשבוני, ואני הייתי רוכש לעצמי משהו אחר.
שוין.
יוקר מחייה, ברמת מדינה, יורד בשל משבר/ אסון/ תקלה,
כתוצר לוואי של פעולה שיצאה משליטה- מלחמה, אסון טבע, משבר כלכלי וכאלה.
פעולות ממשלתיות, גורפות, לא-אורגניות, מתערבות רגולטוריות, 'אפליות מתקנות',
מסיטות משאבים ממגזר אחד לאחר,
לא פותרות את הבעיות בשמן נוצרו,
יוצרות אחרות חמורות מהן,
ובחיכוך שנוצר [אנטרופיה– בזבוז שנוצר מחום] יש מי שיודע לאסוף, לגזול, את המשאבים הטבעיים, הזולגים מהתהליך.
נשמע שמרני.
אכן, השאלה האם בלתי נכון.
מישל רולאן טוען לכתר 'אלוף העולם ביין, או משהו כזה, רואיין בגלריהשישי, הארץ, 24/10/2014, בכתבה 'השולף הכי חריף המערב' על ידי איתי גלייטמן,
מציין שבמבחן טעימות יין אנונימי- היין, טועמת יין ידועה זיכתה יין בציון ירוד, וארבע שנים אחרי כ-הכי טעים.
טוב. להמשיך לקרוא לפעמים יין הוא רק יין
בקפה עוברת כמה פעמים ביום קבצנית. עם שביס, שמלה ארוכה ובלי שיניים קדמיות.
היא גועה בצחוק רם סופחת את תשומת לב היושבים ולחלקם היא נוגעת בלינק שבין תחושת אי-הנוחות והארנק.
דמות מוכרת, רוטינית.
היום, שבת, היא עוברת.
אחת היושבות שואלת לשלומה של הקבצנית,
וזו עונה לה שהכל בסדר.
ישבנית הקפה קוראת לה, לבוא לרגע, רוצה לתת לה.
"תודה מותק" הקבצנית עונה לה "אני שומרת שבת."
עם התעניינותי בצילום, כילד בחולון עם המינולטה של אבי – צליל התריס tsik מנגן לי באוזן, ריח העור החום עולה באפי.
מודרנה יפנית.
לא זוכר את רכישתה. בחיפוש מסתבר שהיא מודל 1960, כלומר טרום תודעתי.
אבי צילם, בעיקר שקופיות ואותי לא מעט. להמשיך לקרוא הסלפי הראשון שלי
גלריה, הארץ, 15/10/2014, הסרט 'נעלמת' שככל הנראה, שכן אני לא ראיתי, עוסקת בדמות נשית היפר דמונית, שכנראה כונסת עושר סטיגמות וסטריאוטיפים שליליים הקשורים לנשים.
היוצרת גיליאן פלין, 'פמיניסטית' להזדהותה, טוענת, ככתוב:
"הפמיניזם הוא גם היכולת להציג דמויות של נשים רעות."
כולם מכירים את הקונספט של פסקה.
מעטים מיישמים את התפישה בשיח.
פסקה: מצע תקשורתי; צבר משפטים, מנסח רעיון אוחז נושא. להמשיך לקרוא פריצת פיסקה
ידידי הנערץ פתח ב'יש לי רק שאלה, רוצה לשמוע מה דעתך'.
אבי אמר לי, שמי שמבקש עצה בעצם רוצה כסף.
לא, זה לא המקרה.
בבגרותי למדתי, שבין מבקשי העצה יש מי שהתשומה הנצרכת היא אישור רגשי, לתפישת ערך. להמשיך לקרוא מינורי בתחזוק מוטו-ריגשי
לפני לא יותר משלוש שנים, לתחושתי שנתיים, נוכחתי בקיומה, במעברה מול הקפה.
הייתי רואה אותה מדיי פעם, כשהייתי מרים מבט ממסך המחשב.
הערכתי שהיא בת 13-14. בשלבי התפתחות. פנים מדהימות- לכדו את תשומותיי. חסרת הבעה. יחסית גבוהה, מתנהלת בעצלות נעורים חסרת אנרגיה.
ביני לבין עצמי תמהתי האם בתודעתה היא מודעת ליופיה. להמשיך לקרוא מינורי ללא התחלה וסוף טוב
אתמול, 7/10/2014, הייתי בהופעה 'זו אותה אהבה'.
הופעה מוצלחת.
ארגון מופתי!
כבוד רב לסלקום- מלת ביקורת אין לי על חלקה באירוע, נהפוך הוא, שתספח את כל יחסי הציבור שיכולה על ההשקעה, על ההופעה המוצלחת, ומי שרוצה בעקבות ההופעה לעבור אליה- אחלה וסבבה ועל הכיף כיפאק. להמשיך לקרוא משקיף עלינו מלמעלה
בתפישתי האישית, ההורית, חינוכית, ניהולית, אני מוטה לגישת ה'חבל של טרזן'. להמשיך לקרוא החבל של טרזן
'חיפוש משמעות' קיבל רייטינג רציני. ערכי, אינטלקטואלי.
באמא'שכם 'חיפוש משמעות' במובן הכבד, החיצוני, המאורגן, הצמא לספוח ערכים מסוכנים זרים הוא:
'נקודת המפגש, התווך, בו אנשים עם אישיות נידפת מחפשים אחיזה,
אצל מי שיוצרים תשובות נחרצות המקדמות את עצמם, בתקווה שלתווך הנוצר יתכנסו מספיק אישיויות מטמיעות ליצירת סוציולוגיה מאובחנת המתגמלת את שני הצדדים.'
ראיתי, חוויתי, אנשים רגישים.
ראיתי כאלה שמעידים על עצמם שהם 'רגישים'.
לראשונה נחשפתי ב- 1981 להיבט הרגישות המסוים כשאמרה לי מישהי ש'אינך יודע מה אתה מפסיד'.
כבר אז התחבטתי, איך להצטער על מה שאינני יודע שמפסיד,
ובכל זאת, מדי פעם ולא מעט, חיפשתי את הממד הנסתר אצל הרגישים.
אלה שמעידים על עצמם כ'רגישים', בדרך כלל [לניסיוני, לחווייתי] בעדותם זו הם מחצינים דואליות, את אבחנתם על עצמם:
היום נחשפתי לאחת האמירות האופטימיות ביותר ששמעתי, מעודי.
ידידי, בן גילי, פחות או יותר, עבר ליד מלצרית בת עשרים ואולי קצת, ששירתה אותו בכמה ארוחות.
"רואה אותה?" סח לי בטון שואייל ושאינו ממתין למענה – "אם הייתה מסכימה, הייתי מתחתן איתה. וזהו, יותר לא צריך כלום." להמשיך לקרוא מינורי באופטימיות
