"אני יותר אוהבת את המושג של פרוטסטנטים דתיים – ייעוד.
יש לי תחושה עזה, דחף פנימי, להבין דברים ולהגיד אותם.
אני רוצה לעשות מה שאינטלקטואלים תמיד חשבו שהם עושים: להציע הסברים או פרשנויות, ולתת לאמירות שלך להסתובב בחברה ולהיות מנוכסות על ידי האזרחים. וזה כל מה שאני יכולה ורוצה."
איזה יופי. להמשיך לקרוא פרופ' אווה אילוז
בין אנשים ערך נאצל.
אז איך זה שיש כל כך הרבה פרשנות על היותו, משמעותו, ישומו?
להמשיך לקרוא שיוויון, האמנם?
כוחות סוציולוגים, כ-פיזיקליים,
אינם תלויים במודעות לקיומם.
הפיזיקה מנסה להבין את הטבע ולחזות תופעות.
הסוציולוגיה מנסה להבין תופעות חברתיות.
כמו בחוקים פיזיקליים
תמורות ביחסים בינאישיים,
התחככויות בין כוחות במפגשים אנושיים,
שינויים,
קורים במציאות,
גם אם איננו
– מודעים
– עוקבים אחריהם,
– שותפים לניסוחם,
– מבינים את החוקים,
– מתחקים אחרי המניעים,
– חוזים את ההשלכות,
– משערכים את ההשפעה.
בעמוד הפותח של הדה מרקר מ- 20/11/2013, ארבע כותרות לכדו את עיניי, צירופן שמצטבר לתפישה וותיקה על מגמות חברתיות כלכליות:
בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית, המידע נגיש לכל. הידע עבר סוציאליזציה.
כתוצאה מכך, הידע איבד את ערכו שהיסטורית, עד לאחרונה, המחזיק בו וביישומיו הנגזרים, גזר פרמיות על הידע שאצר והשימוש בו.
בעולם השואף לכלכלה יזמית, יעילה וחופשית, מי שחולש על תשתיות המונים, במקרה זה- תשתיות מידע גלובליות מממש ערך בשיעורים קיצוניים. להמשיך לקרוא תמונת מצב
זיכרון – שיכחת מידע.
בדייה – יצירת מידע שלא היה.
בעל הראשונה, חסר לו 0 נקודה משהו תיעוד של מה שהיה,
לבעל השניה עודף 0 נקודה משהו על מה שלא היה.
מפגש היעדר גבולות, הן של הזמרים והן של הקטינות.
ממגוון ערוצי הלימוד,
ההתניה החזקה ביותר שלי היא
ללימוד פרונטלי, ממקור הידע, ישיר וורבלי, אלי. להמשיך לקרוא תקשורת מלמדת
אני קורא למצבי אי מענה לפנייה – 'מנאד רוש' .
מנסה להסביר גנרית, לא מולקו–פרטיקולרית, על מה, מתי ולמה.
להלן הצעה למודל, לא אופטימלי, לא מטפל בכל המצבים – בעיקר לא את מי שהיה מעדיף לא להיתפש כנמצא בו: להמשיך לקרוא מרחב אי–המענה
אז צביקה שלי הוא מי שאני בא אליו אחרי שרכשתי את המסגרת ב- ic! berlin, ואת המרשם אצל עופר אנקרי האופטומטריסט הייקה.
לפני כל טרנזקציה אני מזהיר את צבי, ש'הפעם אמשוך לך, את הביצים לברכיים. להמשיך לקרוא מינורי בתקשורת מלבייבת
למי שיש חמלה על גופתו שתמות, מניח שיש לו רמות חמלה שונות לגופות מתות אחרות.
למי שאין חמלה על גופתו שתמות, בטוח, שיש רמות חמלה זהות לגופות מתות אחרות. כשלו.
ברמזור אני מסתכל למכונית הלבנה מימיני.
שני הצעירים מסתכלים על האופנוע ועלי.
"היי", צועק בחדווה אחד מהם לשני ואלי "היית המורה שלנו לאזרחות." להמשיך לקרוא מינורי במעגל
מה זה
לא לפחד מהפחד?
כשמנהיג מבקש את אנשיו להקטין את התנגדותם וללכת עם תפישותיו יכול להבין את תפקיד האמירה.
אבל אינדיבידואל לעצמו?
"אלוהים נועד לרגעים כאלה,
אחרת,
בשביל מה המציאו אותו?"
אומרת אימו של ביל מאסטרס בסדרה מאסטרסקס, בנחמה את בנה על מות בתו העוברה.
מXים, לא עושים דברים כאלה יותר.
בעיקר כי אין צורך.
ועם זאת, אותי מרתקת יותר תופעה דומה, סיגניפיקנטית יותר: להמשיך לקרוא קדמה, לאחור
ז'אן פלנטרו הוא קריקטוריסט של לה מונד מאז 1972.
ככזה נחשב, אחד מבכירי הקריקטוריסטים הבכירים בעולם, אם לא ה.
מאמר בישראל היום, פלנטרו מתפעל מהשפעה מסמילה:
להמשיך לקרוא היסמלתי או בראתי מציאות?
האזנתי לראיון עם אוצר תערוכה שהתייחס למשתנה של מרסל דושאן.
אמר שבעבר להציג חפץ, להוציא מהקשרו, זו אמנות.
ואז –
"היום החפצים שולטים בנו."
חבר, לא חשוב מאיזו עדה, נסע עם בניו ל-לא-חשוב-איזו-תפוצה.
בחוף, אח ביקש מהאב כסף למסאז' רגליים עבור אחיו. 250 קופייקות מקומיות.
האב, במשימה חינוכית על כלכלת שוק חופ(שי), הורה- 'עד 200'.
האח המקבל, קבל את הכסף, את ההנחייה, אך המסאז'יסטית לא.
וכך זכה למס או אז' ברגל אחת.
