בדרך כלל פרשנות מישהו על תוכן היא בכלל הופכית.
כלומר, אותו מישהו בא לפרשנות עם אג'נדה מחשבתית מקדמית,
ומשתמש בתוכן אותו בא לפרש
כדי לחזק את תפישתו הפרלימינרית.
עובר עם י"ה ליד הקריה.
בוהה בחיילות ומשתף:
"מתאים לי עכשיו חיילת."
י"ה ואני בדרום תל אביב. גומרים את העניינים הקלושים שלנו, ואני מדיח אותו לפלאפל מיתולוגי שלידנו.
"אני מנסה לשמור על הצורה שלי, אולי נאכל משהו אחר?"
"מעולה, משהו אחר. מה רוצה לאכול?"
"לא יודע, בוא נאכל פלאפל."
אני, שלצערי לא אקבל את הוקרת איגוד רגולציוני האוכל, מקבל את המנה שלי. עם הצ'יפס. אחלה פלאפל. הוא מקבל את שלו. גומר אותו מסתכל על שלי, שואל "זה השני שלך?", עונה לו "זה הראשון."
הוא פונה לבעל הבית ואומר: "אני יודע שאתם לא מוכרים חצי אבל תעשה לי חצי."
ההוא עושה לו מנה, שמתאחדת בנחישות עם קודמתה.
י"ה שוטף את המנה השנייה עם מיץ ענבים, מיץ ענפיים, מאיפה הביא את היציאה הזו? נותן בגרעפץ ונאנח "אכלתי יותר מדיי."
יש לנו כלים רציונליים, להכווין נטייה לעטוף אותה במלל ולקרוא לכך אידיאולוגיה.
כשמקבלים אידיאולוגיות אחרים, זו התכנסות אידיאולוגית.
"מאחורי כל לאומן קטן מסתתר אלוהים גדול."
היררכיה ערכית:
מתישהו ב-1998 לראשונה, בני נשאר לצפות בסרט יום ששי, אחרי החדשות.
אקשן ופיצוצים, חרא של סרט.
בסיום, שאלתי "תגיד תגיד בני, מה הבנת מהסרט?"
"אתה שואל מה מוסר ההשכל?"
"כן" עניתי, "שאין מוסר ולא השכל."
הוא מסתובב כמו מטבע ואתה לא יודע אם הוא עצופלי.
אומר ידידי הנערץ על מכר משותף, היפר נורמטיבי.
"תראה, אני בכיף מוכן שתכניס אותי לכל מגירה,
מניהליזם עד שובך יונים,
מאקזיסטנציאליזם לדרופבוקס.אני סך הכל איש פשוט ושטחי שחותר לכיף, תכנים, ורציונליזם. זה הכל.
לא מספיק יודע מה זה ניהיליזם, כדי לדעת אם זה אני. יכול להיות.
אבל אני מ`כפת לי אני, אם אתה משייך אותי לרפובליקניות ליכודניקית, או לסוציאליזם כזה או אחר, אז אני שם? לא.
אין לי שליטה על איך שאני נתפש,
הרווחתי כל תפישה ביושר,
אבל שום תפישה חיצונית לא מזיזה אותי מהמקומות שאני בוחר באוסף התניותיי להיות.וכן,
- רוצה היום,
מניח שיקרה, למעשה חושב שבלתי נמנע על אף עיכובים תקלות ופניות בדרך,
שבתהליך, אבולוציוני, איטי, מבנה המדינה יתפתח, ישתנה ויהפוך למבנה חברתי אד-הוקי יותר, כשלמדינה במבנה המוכר היום תיעלם.
לא, לא רוצה לעשות פעולות מעשיות קונקרטיות לקדם את החזון הזה. מריבוי סיבות:
- לא יכול לעשות את זה,
- לא יודע לעשות את זה,
- לא רוצה לשלם את המחיר,
- לא חייב לנכוח במימוש החזון, שכן,
- וודאות המציאות בה אני נמצא לא מספיק כדי להניע למעשה שתוצאותיו בלתי חזויות,
כלומר, לאושרי, המבנה המדיני דמוקרטי ליברלי מערב אירופאי במדינה בה אני חי רחוק ממושלם, לבטח מהחזון, ועדיין מצוין מאד ביותר, לבטח מול אלטרנטיבות אליהן נחשפתי,- מבנה חברתי נטול מדינה לא יכול להתקיים מפני
- שמרכיביו האנושיים לא בשלים לכך ולא רוצים אותו,
- פרטים מתמירים את זהותם האישית לזהויות קבוצתיות גם מדיניות, ואי אפשר לשלול את זה מהם בהליך רבולוציוני.
- אם ניטשה אמר ש'האמונה היא חוסר רצון לדעת',
אני מתייחס לאמונה כחוסר היכולת להיות באי וודאות.
בסיס הרציונליזם, לתפישתי, הוא ההנחה, שהיעדר הסבר או ידע לתופעה היא זמנית, בעתיד כלשהו היא תפתר,
כפרופ' לייבוביץ' האמין שהמשיח יבוא. בעתיד, כלומר, לא בשום הווה, החותר לרציונליזם, בציפייה אך במעט יותר התכנותית, ממתין להסבר שיגיע, גם אם תודעתו עד אז תימק.
ועד אז, אין סיבה לאמץ אמונה מהדילר האמונתי השכונתי שבדיוק עכשיו חולף על פניו בפינת הרחוב, אז יאללה תן לי את המנה המנחמת."
את אהרון ארד פגשתי אצל ידידי הנערץ. דמות מוכרת לעכברי המוספים הכלכליים. מליונים עברו תחת ידיו. בישראל ובחו"ל. כולם היו שותפיו. חלש על מיליארדים, בעליהם של מליונים, בעלן של אחדות, ספח פרסום, צרכן מותגים ידועים.
להמשיך לקרוא מינורי בעשייה כספית
כשמן* הסך את גלגלי השיניים, בריאות נפשית סכה את בעליה בהתחככות עם מאורעות שוחקים.
כשמן
הדחתי את ידידי הנערץ ללימודי רכיבת אופנוע.
דאגתי שמא ייתפס.
הרגיע, שאם יראה משטרה יברח, שכן כמומחה להימורים וסְפּרֶדים, הסיכוי שיתפסו אותו יותר קטן מהנזק שייגרם לו אם רשיונו, שטרם יורט, יישלל,
ובכלל, הוא רוצה עוד אופנוע. אחד זה משעמם.
נשאלתי, "במה עובד כעת?"
"אני? לא עובד כלל. כלומר, מכ/בלה את עיתותיי בייצור תצוקות וניפוק תעוקות למכריי ולחבריי המתמעטים. ללא תשלום, on the house, כך שאי אפשר לקרוא לכך עבודה.
אני עושה זאת, לא לפרנסתי.
למחייתי."
בתי ערכה מבחן בכושר גופני.
צלחה אותו בהצלחה.
היא תהתה בקול:
אם גמרתי אותו בחיים, יכול להיות שהייתי יכולה לעשות טוב יותר?
אז התלבטתי, האם
ר'ישל'ה- ר', או רונן רודיק, חבר מניו יורק.
הכרנו באוניברסיטתנו המפוקפקת. בהשראת פרשת קו 300 שארעה אז, אני הייתי דל'ת, הוא- ר', ובחיבה- ר'ישל'ה, עד היום.
יפה כפסל – הוא לא רואה את זה – פרופיל קיסר רומי מוטבע. הסתפר כל שבועיים, פעם בשבוע גילוח עורף. להמשיך לקרוא מינורי באם-אז מוטיבציוני
הייתי אומר לאבי ש
המשפט שאמרת הוא לא בלתי נכון.
לא-זוכר-מי-אמר-ש
זיקנה, זה שמישהו רואה את הדימיון שלו להוריו.
כן, אני מתמחה בהנפקת משפטים לא בלתי נכונים, ומתעמק בשכלול היכולת.
חבר, טיפוס, אינטליגנט, מוכשר באופן יוצא דופן.
במקור דתי.
למד ראיית חשבון. היה חשב.
ניהל בתי השקעות.
רץ מרתונים, בקוטב, טיפס הרים, באקסטרים, באומנויות הלחימה.
לומד מקרא. ואכדית.
הקים מועדוני ריצה ולחימה, ביקר באשארמיאדות.
מתייחס לעצמו כמי שנע על דיסציפלינות. נחשף, שינה חידש.
(מכיוון שבא מעולם דתי) הגזירות השוות והאלגוריות רווחות במחשבתו ובשפתו, מרבה להשתמש בדימויים, ואף נותן להם חיים עצמאיים משלהם.
דיבר על
'חישול פלדה באמצעות חימומה, הטחת מכות בה, וקירורה,
שוב ושוב,
תוך סיכון שבירתה.'
מאוהב באליגוריה.
לתמיהתי.
אולי בשל היותו ניחן ביכולות-על
נע על יישום מסלול כישורים, מעשים, פרוטוקולים ורוטינות הנובעות מאותו מקור על מגוון דיסציפלינות והתנועה היא רק תנועה יישומית, לא תפישתית?.
ואני, בנמיכות שואייל, אז מה אם כך מחשלים פלדה? האם בחירה באליגוריה בוראת מציאות ולכן יש להשליך את הבריאה הוירטואלית הזו, כעונש, על בוראה, אישית?
אם נעשית פנייה המשרתת את הנמען,
והנמען מסתפק במנאד רוש
– לא מוצא לנכון להגיב –
כלומר מוצא לנכון לא להגיב,
זהו סימפטום מובהק
במובן שמשהו
בהתנהלות, במערכת הערכים התקשורתית
משובש.
מבחינתי – היעדר התגובה הוא חיווי,
לטעמי – סוג של חיווי מצוקתי, או מצוקה חיוויית.
להמשיך לקרוא מנאד רוש, מנוד ראש
בניסוח כלל עלולות לצוף שתי בעיות:
דברתי עם מכר. פרקטו-קונקרטי. קפוץ. חזק. שמרן רפובליקן.
אמרתי לו בהקשר השיח,
"שביושר אינטלקטואלי- משאב בנדירות, לא כי יש בו מחסור, אלא כי אין לו ביקוש… ככה, ככה וככה."
בהמשך, באופייניות, הצעתי לו, שבמזגן, באופליין, יפצ'פץ' בינו לבין עצמו את ההבדל בין יושר ליושר אינטלקטואלי, ובעיקר את המבחין, הקו המפריד ביניהם.
"דון על זה עם אשתך" הצעתי, לגיחוכו.
לאחר שנפרדנו, אני, חרחרן ריב מגון וחילופי שבבי תוכן, מתמסר עם אשתו עורכת הדין- מהצד התעסוקתי פרקטי של הפרופסיה, שואל אותה אם אפשר לעשות שימוש בסגולותיה האינטר-פרופסיונאליות.
היא משיבה בהיסוס.
שואל אותה האם המושגים יושר ויושר אינטלקטואלי נהירים לה.
עונה ש… יושר נהיר. יושר אינטלקטואלי איננה מכירה מושג זה, שמגיע בצמד מילים אלה, לא נתקלתי בו בחיי היומיום- ״כמושג״. על אף שניתן להסבירו בצורה הגיונית כלשהי!
21:15, Apr 6 –:
כפי שציינתי את המושג יושר קל מאוד לפרש. את המושג יושר אינטלקטואלי, קשה יותר שכן אין הוא שגור בשפה היומית של האנשים, אלא בשפה המקצועית בין עורכי הדין.
אינני מבינה לאן אתה חותר ועל מה דנתם.
כשאני מקבלת שיעורי בית אני נוהגת לברר מה עלי לעשות מדויקות.
מאחר שאינני מבינה קשה לי לשתף פעולה עם שני אנשים משועממים….
21:18, Apr 6 –:
דבר נוסף שעלי להוסיף, הוא שנדירותו של היושר האינטלקטואלי, ימשיך להיות קיים על אף הביקוש הרב שיש לו, שכן קשה מאוד לצפות מאנשים להיות קשובים ואובייקטיביים, או לכל הפחות להודות בצדקת הצד השני.
21:19, Apr 6 – yair dickmann :
או.קי., מעניין.
21:25, Apr 6 –:
כפי שציינתי הביקוש הינו בכותלי ביהמ״ש בעיקר, נוכח העובדה שכפרט אתה פחות קשוב לצרכי אחרים, ועסוק לרוב אחר הצרכים הסובייקטיביים שלך.
21:26, Apr 6 –:
לדעתי הביקוש העיקרי בחיי היומיום הינו ליושר ופחות ליושר האינטלקטואלי.
21:27, Apr 6 –:
מקווה שדעתי עונה על צרכיך… וכאן אתה מתבקש להשתמש ביושר האינטלקטואלי שלך!
