שני הפרקים הקודמים עסקו בפוליטיקת זהויות, כהתפצלות ממשרעת פרוגרסיבית שמאפשרת לפרטים פרגמנטציה.
הקומוניזם, סטלין, הדיר את הדת מהמדינה. נראה היה להם שהזדהות דתית עלולה ליצור פרגמנטציה בלתי רצויה בין אזרחים, בעודה שואבת תשומות תודעתיות דומות להחלת אבסטרקטיות של דתיות ולאומיות.
מדינות ערב מטפחות דת כגורם מאחד, בהתנהלותם על פי חוקי איסלאם. להמשיך לקרוא פוליטיקת הזדהויות, ג'
בשלהי שנות הששים, הנצו תתי התארגנויות בעולם המערבי. נוצרו ריבויי מרחבים בסוגיות פרט–חברה–ריבון, שאיפיינו חברות שפע מערביות. נוצר מגוון חזיתות רחב, פרטים התעמתו בסוגיות חיים במגוון היבטים שבהם רצו להסיר חסמים מונעי קידומם. להמשיך לקרוא פוליטיקת הזדהויות, ב'
אני מוצא הבדל בין המונח המקובל– "פוליטיקת זהויות", לבין המונח שאני מוסיף – פוליטיקת הזדהויות.
פוליטיקת זהויות היא טרמינולוגיה שנטבעה בשנות ה-70. פרטים בסוף שנות הששים בארה"ב ניצבו בפני דילמת סידור היררכיית ערכיהם בתפישת עולמם. סוג של הווייה, במובן הזהותני שלה קובעת את התודעה.
ב'פוליטיקת הזדהויות', אני גורס שרובם המכריע של אנשים קובעים את תפישת עולמם הפוליטית בהזדהות עם הסוציולוגיה המקיפה אותם, כשתפישת אינטרס אישי משפיעה מקומית על עמדה. להמשיך לקרוא פוליטיקת הזדהויות, א'
'הם' הפיליפינים | 'אנחנו' היהודים |
| נימול בן 9-11 שנים | נימול בן 8 ימים |
| המילה ניתנת לבחירת נימול, גם אם חשוף ללחצים סוציולוגיים רגשיים | לא נתון לבחירת נימול |
| מילה כטקס חניכה תרבותי | ערבוב מילה עם אל, אומה, מסורת, תפילה |
| רציונל סוציולוגי | רציונל סוציולוגי, דתי, לאומי, רפואי |
| טראומה – לא ידוע [לי], בהחלט ייתכן. | טראומה – לא ידוע לי. |
'הם' הפיליפינים | 'אנחנו' היהודים |
| נימול בן 9-11 שנים | נימול בן 8 ימים |
| המילה ניתנת לבחירת נימול, סוג של – חשוף ללחצים סוציולוגיים רגשיים | לא נתון לבחירת נימול |
| מילה כטקס חניכה תרבותי | ערבוב מילה עם אל, אומה, מסורת, תפילה |
| רציונל סוציולוגי | רציונל סוציולוגי, דתי, לאומי, רפואי |
| טראומה – לא ידוע [לי], בהחלט ייתכן. | טראומה – לא ידוע לי. |
מלתי את בני. בת זוגי התנגדה. לי היה חשוב 'שיהיה דומה' לאחרים.
טעות.
גדול חוקרי התלמוד בימינו מגלה מדוע היהדות היא מונח מומצא
בבחינת* –
לא ברור מי גילה ראשון שהמים רטובים; לא היו אלה הדגים, החיים בתוכם.
לחלק ניכר מתפישותיהם האמוניות מתכנסות הזדהות קולקטיביסטית תומר פרסיקו, ועוד יותר של פרופסור בויארין, אינני שותף. להמשיך לקרוא היהדות היא מונח נוצרי מומצא
את התרגשות 'הפסד' ההתרחשות, ניסוח התסכול, אני מייחס לחורף 1969-70, כשאני בפיג'מה אפור-ורוד-בז' עם נקודות בורדו ופסים כחולים, מתפוררת מהוהה מכביסות יד על קרש, ירושה מאפי הלפרין, ש[אם] ירש אינני-יודע-מתי-וממי.
אז, בחנוכה, יגאל, ויובל, וישי, וישראל, וסבִּי וכל השכונה הרעישו למטה ואני עם אדמת במרפסת, מרגיש שהכל קורה ברשת החברתית הריאלית, בלעדי. בעיקר בטע החווייתי.
הקופסא בהשראת פיג'מה, כן?
טראמפ, פוטין, ארדואן, מוסוליני, ההוא שלא אוהבים להזכיר,
כולם, כשעלו לשלטון ריסקו – טראמפ שואף – את רשויות החוק והמשפט, לחמו באליטות, אקדמיה, תקשורת, באופן יזום, מרצונם לחזק שלטונם, בהישען על תמיכת המונים.
נתניהו שונה מהם ב-
1. מרסק, אקטיבית את שלטון החוק אחרי שנים של שלטון, לא על ההתחלה,
2. נתניהו עושה זאת מפרקטיקת חששו מהעמדה לדין פלילי, לא מאידיאולוגיה.
משרדנו הצנוע בפאתי תל אביב, מאכלס חמישה וקצת; הבעלים, תכנת, איש סיסטם, איש שרות, מעט המייסד ואותי.
המילה 'צנוע' אוחזת היטב ובאמינות את מידת פאר המקום, בה במידה ש'בעלים', 'תכנת', 'איש סיסטם', 'איש שרות' ו'מייסד' מתארים דמויות מובחנות אלה.
ו-לא, אין תלונות לתנאים, מתאים ומתואם. סביבה אהודה, רגועה, נעימה. אולי מדי.
בואו לפרקים של המייסד, יזם – קל על הדק המקדחה – מהווה טריגר לפעולה מנתצת סדר קיים, בתיקון, שיפוץ או רמונט לסדר חדש.
להמשיך לקרוא מינורי באלימות
שר המשפטים הממונה בממשלת מעבר, תומך בלתי מסוייג, וללא גבול – אוקסימורון? שישתלב היטב במציאות הזויה – בראש הממשלה, התבטא באופן המחליש את מעמד בית המשפט, זכה לקריאות בוז בכנסי להט"ב. אמיר אוחנה לכד את תשומותיי במשפט "לא בטוח שיש ללהט"ב מאפיינים של קהילה".
אינני יודע לְמָה אוחנה התכוון. גם אינני מתכוון להתעמק בפרשנותו. להמשיך לקרוא "לא בטוח שיש ללהט"ב מאפיינים של קהילה"
ישנה הבחנה דיכוטומית בין מאפייני ימין לשמאל.
אלה שתי משרעות מופרדות.
לרוב, כשפרסונה מבטאת בעלות על מאפיין אחד (או יותר) ניתן לחזות על איזו משרעת היא נמצאת.
| קונסרבטיביות | היברידיות/ אינדיפרנטיות | פרוגרסיביות |
ובו נראה אהוד ברק מצולם לפני מספר שנים בלכתו ברחוב אבן גבירול, תל-אביב, לבוש מגוחך משהו, חמוש ארנק קלאץ', שכנראה אקדח בתוכו, לפי עדות נושאו. להמשיך לקרוא פרקי פייק
בשנות השבעים, עידן החשיפה למותרות ועדיין הטלת מכסי ייבוא גבוהים, הושת מכס על ייבוא קפה. כולל אישי, ידידינו עבר במסלול הירוק במכס.
המוכס, עיראקי לצורך העניין – מוכסים רבים היו עיראקים, אני יכול להעיד בוודאות בבית המכס ביפו. לא אשכח את קרגולה, ויחזקאל. פיני עמיתי לעמילות המכס, שעבד איתי, אמר שעיראקים במכס מפני שהם פקחים ומרושעים – פונה לחברינו ושואל "מה יש לך במזוודה?"
"אוכל לציפורים." השיב הלה.
"פתח!" הורה לו המוכס.
ידידנו פתח ת'מזוודה. המוכס פשפש והבחין בשתי שקיות קפה.
"מה זה?" שאל.
"אוכל לציפורים." השיב חבריקו.
"וממתי ציפורים אוכלות קפה?" שאל המוכס.
"יירצו יאכלו" השיב.
בא, הולך, חוזר,
מצחיק את עצמי
ומבכיא את היתר.
השמצה: אמירה על אחר שתחילתה במציאות, והמשכה בבדיה, שתכליתה הפחתת ערך על מושא ההשמצה.
כך, השמצה היא תמהיל של אמת ושקר כרוכים יחד, שחוברו על ידי מי שהתכוון להפחית ערך מהמושמץ.
אחד, לא חשוב מאיזו עדה, הלך לבית התענוגות, שזה עתה נפתח.
פנתה אליו המדאם, ביררה את רצונו "מה אדוני מעדיף?"
"אוראלי, גבוהה, בהירה, רזה ומקועקעת." פירט.
"אין על ליסה הפראית" מעידה המדאם "במסדרון, דלת שלישית משמאל, ממתינה לך." להמשיך לקרוא איך השרות?
חתירה
למניעת
התערבות
במרחב
אחר.
רוי כהן דמות מרתקת; ייצוג מזוקק, בוטה, לרטוריקה מתחפשת לדיאלקטיקה – ניסיון לשכנע את שומעיו באמצעות שימוש במכלול אמצעים ורבליים, לעומת ניסיון להגיע ל'אמת' באמצעות מערכת מבחני שלילה:
שכנוע באמצעות
♠ אגד רכיבי קונסטרוקטים תודעתיים
♣ כעובדות נתפשות
♣ בהקשרי סנטימנטים מקדמיים, אמונות, תפישות עולם, מסקנות, הסברים, תיאוריות
♠ באופן מקדם
♣ במודע
♣ ו/או בכוונה מקדמית של המכוון
♠ אינטרסים כלכליים
♠ ו/או רגשיים של בעל האג'נדה,
♠ באמצעות מניפולציות תודעתיות,
♣ פרשנויות שלא עומדות במבחן אמת או בהיגיון של מי שאינו בעל עניין בסיטואציה, על ידי מתיחות אמת, התעלמות מנתונים או עובדות סותרות, הכחשת אחרות,
♣ שימוש בתימוכים שאינם עומדים בהקשרים לוגיים או רציונליים,
♣ לעיתים שקרים,
♠ ולשווק אותה לשומעים באופן שעומד בקריטריונים של היררכיה פורמלית.
יש הבדל בין טובין שניתן לזה שנלקח,
לבין טובין שמוטב פוטנציאלי רצה ולא קיבל.
דחיית מועמדות למשרה, אינה דומה לפיטורין.
טיעון 'השתקה' של אמן או עיתונאי לקבל במה במקום שלא קיבל אותו שונה, פחות, מזה של מי שפוטר.
https://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/.premium-MAGAZINE-1.7200321#hero__bottom
"המהות של הזהות הישראלית־יהודית מכילה בתוכה, מבראשית, את פוטנציאל ההידרדרות לגזענות, משום שהבסיס שלה נטוע באופן עמוק בשאלות של גזע. אם לנסח זאת בצורה חד משמעית, הזהות הישראלית־יהודית היא במהותה, ובאופן בלתי־נמנע, זהות גזעית. הזהות הישראלית־יהודית, שנוצרה בשלביה הראשונים, עוד בטרם קום המדינה, כתגובת נגד לאנטישמיות ולאחר מכן לשואה, נוסחה, בכוונת מכוון, על בסיס של גזע, כך שתוכל להעניק לכל יהודי ויהודייה, על הבסיס הבלעדי של עצם היותם יהודים, את הזהות הישראלית הלאומית. יתרה מכך, הזהות הישראלית־יהודית הזאת עוצבה, במודע ובמוצהר, כתמונת מראה: תחילה של הגזענות האנטישמית ולאחר מכן של הגזענות הנאצית, אותה גזענות ששמה לה כמטרה לחסום כל אפשרות של הכלת היהודי במסגרת זהות לאומית כלשהי. הנאצים, שהפכו את חסימת הזהות הלאומית בפני היהודים לשלב ראשון בדרך להשמדתם הפיזית, יצרו מציאות חדשה שבה עיצובה של זהות יהודית הפך לשאלה של חיים ומוות, פשוטו כמשמעו. זהות יהודית זו היתה חייבת להיות הפוכה וזהה בו־בזמן לזהות של היהודי שיצרו הנאצים: הפוכה, משום שהיא פתחה את אותה הדלת שהנאצים סגרו; וזהה, משום שהיא נשענה על אותו בסיס בדיוק — הגזע."
להמשיך לקרוא הידרדרות לפשיזם איננה מקרית
אחד, לא-חשוב-מאיזו-עדה, התעורר ונחרד לגלות שביצה שלו – שחורה.
התבאס, מישש, לחץ, פיצ'פץ', קבע תור לרופא.
הדוקטור שאל לסיבת הגעתו "אשך שלי השחיר" ענה.
הדוקטור הורה להפשיל ת'מכנסיים, הביט בביצה ופסק "פטריה שחורה וייטנאמית. לעקור!"
ההוא נלחץ, רצה סקונד אופיניון, אץ לאורולוג בכיר, פשט תחתוניו ולפני שתיאר את הבעייה הספציאליסט שהציץ חרץ – "פטריה שחורה וייטנאמית. להסיר!"
בכל זאת, אשך.
נסע לוייטנאם, לסמכות העליונה לענייני פטריה שחורה וייטנמית.
המומחה הורה להפשיל ת'מכנסיים, בחן את שק האשכים.
הבחור שאל "פטריה?"
הספציאליסט הנהנן.
"שחורה?" ווידא.
"אהההם" אישר, הפרופסור.
"לחתוך?" שאלה באימה.
"אין צורך" נענה "תיפול לבד!"
