בפרדס כץ התייפחתי למי שמכר לי מיטה במחיר מופקע
ולא טרח להגיע או להודיע.
כמענה לבכיי הביא לי את "כל עכבה לטובה."
"ראשית," החנאנה שבי בעט "אנא בטובך,
חאליק מרפליקות חבוטות מסוגת עובדי האל ועבדי המיסטיקה."
"שנית," תמהתי "האם דעתו של אדוני משובשת עליו?
אם אתה כושל להגיע לפגישתנו,
מן הצדק שאם כבר, אני אתן את השורה הזו, לא אתה, הלא כן?"
מורן פותחת את הירחון הפנימחברתי, ורואה את החבר שלה מתועד בבריכה בפעילות נופש עובדים בקייץ, כשהוא מעורבב עם כחצי תריסר רוחצים ואיזה פליצה לידו. כלומר, בקרבתו. במרחק מגע.
"זאתי, מה עושה כל הזמן ליד אלירן?" שואלת מורן הידועה בתשוקתה להיות מוטבעת, כלומר- לטבעת, והמועמד, איך נאמר, מצידו, מפגין קרירות משהו, אולי אטימות, שלא לומר סרבנות נחושה.
להערכתי, אם אתחוב את פרדיקציאתי, זה זמני, הוא עוד לא יודע, אבל הוא הוכרע.
"לא שאני יודע מה קורה ביניהם, ובכלל מי זו, אבל, מה זו הקנאה הזו?" אני שואל.
"זה ככה ב-עדה" מעידה חברתה מיטל, שהיא בכלל מעדה אחרת.
"אני רואה כל הזמן שמסתובבות סביבו בחורות" מורן מבהירה את תפישתה על העובדה שחגות סביב אלירן בנות.
אלירן, איך לומר, שרמנטי, ומקפיד בהופעתו. ראיתי, איך נאמר, נאים ממנו.
מורן נראית טוב. נחושה. לא רהיטות, לא אינטלקט, יהיה גם מי שיאתגר את הקביעה לחכמה, אבל יש יכולות ומיומנויות שרידה פרקטיות.
"תגידי," אני מעיק "מה המשותף לכל מי שסביבו?" ומוסיף להקשות "ואולי בכלל נראה לך שהוא יותר שווה, כשכל מיני ציפורות ומלכות מזמזמות לידו"?
"לא יודעת" היא מבטלת את הפלסף בהינף יד, ומצמצת "אני אראה לזונה הזו מה זה." וטופחת להמחשת רצינותה על התמונה.
תל אביב, יולי, צהריים. בוהק גיהנום. חם רצח. לח מוות. בִּתי ואני יוצאים מהמרפאה, לאופנוע. הכלי רותח, המתכת על סף התכה. היא מתכוננת נפשית, שישבנה יבעבע תחת מגע המושב. יש לו, לישבן ולה ניסיון.
באופנוע מימיננו דמות מתכוננת לנסיעה. לובש מעיל רוכבים כבד, עוטה אפוד זוהר מעל המעיל, גורב מגיני ברכיים של רולר בליידס, חובש קסדה תקנית מלאה, כסה ידיו בכפפות (או כפף אצבעותיו בכסיות- מה לelef עזאזלים הפועל לעטיית כפפות ייעודיות משובחות?) ללא קשר לחום, גם בחורף, כזה מיגון לא ראיתי בחיים. להמשיך לקרוא מינורי בבטיחות הדעת
עמליה בת ה-5 נכנסה לחדר שמכירה היטב, השרוי בחשיכה.
פרצה בצווחות.
כשבת דודתה משקיטה אותה, עמליה מסבירה לה ש"אמא אומרת שזה בסדר לפחד בחושך."
אפריל 2007
נעמי, סמנכ"ל בחברה עסקית חשובה. אחראית על משאבי אנוש. בפרשנותה הפרקטית את תפקידה, היא אחראית על פרוצדורה, ביורוקרטיה, אדמיניסטרציה על שלל היבטיהם. בין המתממשקים עם פועלה, לא יימצאו מי שיאשימו אותה בחמלתיות יתר או בסתם 'אנושיות' כשמטפלת בסוגיות אנושיות. ביורו-מכניסטית. גם בתגובותיה הרגשיות.
סיוג: בתגובותיה כלפיה סוגיות אקסטרינזיות. תגובות שעוסקות בה ישירות, מחלצות הבעות, מלל ומעש על מצע רגשי מובהק.
אינטליגנטית, משכילה, חדה, אגרסיבית, קשוחה, דפנסיבית, טריטוריאלית, תגובתית, חורצת, חותכת במהירות אפקטיבית בין עיקר לתפל. ממוקדת כמו שחברה עסקית בעולם גברי מעודדת אותה להיות כדי לשרוד וכופה עליה על מנת להתקדם. כך לתפישתה לפחות.
התנהלותה מתוייגת 'כניהול גברי' כזה, 'עם ביצים' כאלה.
אני לא הכרתי גברים שהתנהלותם כה סטריאוטיפית.
ראיתי אותה עם משקפיים אחרים מאלה שזכרתי, היפר מעוצבים. התייחסתי לכך. השיבה לי שהם נרכשו בחנות ידועה, מובחנת, בנווה צדק.
"אבל מה," הוסיפה, "עשו לי תרגיל בקנייה." "לך? איך? מה?" התענינתיי.
"מדדתי, התלהבתי, התחבטתי עם המחיר הנקוב על מסגרת המשקפיים והחלטתי לרכוש."
"נו…" המתנתי לשוס,
"ואז, עדכנו אותי שזהו המספר הקטלוגי, לא המחיר, שהוא הרבה יותר יקר."
"או.קי.", הנחתי מצע לקלוז'ור "אם כך, למה קנית?"
"זה בדיוק הענין, לא יכולתי" הסבירה "הם פיתו אותי, ואני כבר רציתי אותם."
יוני 2007
מוני יזם באופיו. מעודכן בכל טרנד וחידוש טכנולוגי. בקיא בבאז וורדז, שולט במלים, בכלכלה הגלובלית. בהתנהלות היומיומית הוא בעליהם של חידושים טכנולוגיים. לא סתם רוכש, חמוש באידאולוגיה יישומית אסטרטגית; לא מייד עם צאתם לשוק, אלא, לאחר השקתם, כשגרסת הפשרות יוצאת, מעגלת הפינות, במותג נחות מעט, אחרי הקנאק של הורדת המחיר – אז ירכוש. בכסף שאין. באשראי. בתשלומים ארוכי טווח.
להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – בקצה, באבסורד
חברים,
אמי האהובה נגאלה מייסוריה לפני זמן קצר.
מבקש להימנע מכל פעולה של ניחום אבלים ותנחומים.
תודה על הרצון, הערכה על הנכונות.
מייל 16/12/2005
חברים,
אמי האהובה נגאלה מייסוריה לפני זמן קצר.
מבקש להימנע מכל פעולה של ניחום אבלים ותנחומים.
תודה על הרצון, הערכה על הנכונות.
דיקמן
