זה לא 'נאה' לאחרים, לי, להתייחס לאחר בהפחתה, על פי שיוך לג'נדר, נטייה מינית, גזע, מחוץ להקשר.
מאידך, בשם, נאורות, פתיחות, ליברליות שטחית,
להתעלם מחיוויי מאפיינים אישיותיים זה גם לא יהיה נכון.
זה לא 'נאה' לאחרים, לי, להתייחס לאחר בהפחתה, על פי שיוך לג'נדר, נטייה מינית, גזע, מחוץ להקשר.
מאידך, בשם, נאורות, פתיחות, ליברליות שטחית,
להתעלם מחיוויי מאפיינים אישיותיים זה גם לא יהיה נכון.
תל אביב, ארוחת יום ששי בערב סתווי חם ולח.
איריס שומעת יללת חתול במצוקה. אומרת שהרבה זמן זה כך.
לפני 10 בערב, הולכים לסרט.
יורדים ופוגשים עוד כמה שמתגודדים סביב מכונית ירוקה שהחתול מיילל מתוך מנועה.
מני עצות נזרקות לאוויר. אחד משאיל את הפנס המותקן בטלפון שלי, ומאבחן שהחתול לא בהישג יד. להמשיך לקרוא מינורי בסיפור הקטקאי
יש מי שתחזוק אזור הנוחות שלו מצריך
מעבר להכרה היכן אני נמצא, בהינתן הבחירה- שאיננה, היכן אני מעדיף להיות?
האם יש תנועה, מעבר, בין ההתניות?
פגשתי תעשיין שכולם מכירים את תוצרתו.
סיפר, שרכש כמות גדולה של חומר גלם במחיר שבהמשך צנח.
כך, הגיע כל בוקר למפעל וראה הר חומר גלם שהסב לו הפסד אלפים כל יום.
"מי שעובד קשה" נימק רציונלית "נעזר בפסיכולוגיה:
הוריתי לשלם במכה אחת את כל התשלום כדי לנקות את תחושת ההפסד."
"סין מדינה עצובה אלוהים עיצב להם גם עיניים עצובות."
ידידי הנערץ.
יש הרואים את המציאות כאוסף מופעים, חרוזים עצמאיים ללא חוט מקשר.
לעתים אנחנו מתפעלים מאנשים מעשיים שהפשיטו את הסיטואציה לממד טיפולי אחד ואותו פותרים.
הצמצום הזה הוא פרקטיות יתר במקרה של השלכות שליליות של הממדים שלא טופלו במעשיות.
במקרי קיצון זה סוג של אלימות.
"תקלה שלא עלתה בבריאות נפשית או פיסית או אלפלאחשובהמטבע היא חוויה."
"אנשים לא משתנים.
אנחנו משנים את תפישותנו לגביהם בעקבות מידע נוסף אליו נחשפים
ומייחסים את השינוי להם."
"אנחנו נוטים לייחס מורכבות להוויתינו,
ופשטות קלה לפיצוח של האחרים."
ידידי הוותיק, רואה בעצמו מונוגם סדרתי. לא מתווכח. כיווץ למונו, קוועץ' לסדרה, עניין של הגדרה. בפשטנות- אוקסימורון. אלא אם הסדרה מונוגמית. גם אז- בדחיקה. לא ראיתי כזו יכולת.
רודף רומנטיקה. רדוף מי שרוצות לממש. חתרן רומנטי בלתי נלאה. לא ינום ולא ינוח עד שימצא את הרומנטיקה הבאה.
10 שנים אחרי גירושיו הקשר עם זו שמזוהה על פי מוצא עדתה, הוא היציב והארוך בחייו; בבריאותו עורכים פיקניק של סרטים וסקס אצלו בסלון, בחוליו היא סועדת אותו עם מרק עוף. היא כמובן רוצה יותר. הוא פחות.
בחיפושיו, מצא קשר משמעותי רומנטית טראנס קונטליננטלי.
לשאלתה על פשר נסיגתו לא חסך ממנה את האמת ושיתף אותה ברומנטיקה שמצא ובערכיו המונוגמיים הקשיחים המתממשים. נהנה לתרגל אקסקלוסיביות. כבר שלושה ירחים תמימים.
out of the blue, מחוץ לטחול, ומתוך הגעגוע, היא מפציעה בסמס מברר לסטאטוסו- האם עדיין ברומנטיקה אינטרנציונלית.
הוא, בקנאות, שומר על יושרה, משיב, ש'כן', וגם שהיה שמייח לראותה.
היא, בנחישות, שומרת על כבודה, כבודו, כבודה, ומשיבה בגאווה 'שאם כך- אין מצב'.
הוא, בעניין, מברר על מה היא כועסת, את מי בעצם היא מענישה?
היא, במעשיותה, מבינה שאת עצמה, מאנישה רגש קמאי ומתרצה.
והם, על תבניותיהם, חיים בחוסר ויושר עד עצם היום הזה.
אוקטובר 2012
הקטע של חשיפה פומבית של מה שנתפש כחולשה, מרתק אותי.
על איזה צורך החשיפה הזו באה לענות?
נחשף לאמנים, בעיקר בתחומים הייצוגיים, פרסונות רגישות שמתעלות את הטיפול בעצמן לחשיפה לקהל,
הרואות בהפשלת שחלות, הפיכתן, צביטתן ושריטתן בפומבי,
כחלק בלתי נפרד מאמנותן, טיפול בעצמן באמצעות הצביטה הפומבית.
רואה את זה גם אצל אנשים נורמטיביים במצבים רגישים, נניח בפנייה אל המת על סיפו של קבר בטקס לווייתו, לאוזני הקרואים.
רואה בכך קריאות מצוקה. לא אפקטיביות;
הקריאות לא מתכוונות למענה, שתכליתן, אני משער, הוא החצנת מצוקה, שחרור מקל.
מניח שהקתרזיס, תחושת הקלת השחרור,
עובדת לרגע, אז מתנדפת, אובדת, ותחושת ההקלה המיידית וזמנית מומרת לדכדוך קיומי מתמשך.
זהו תקשור חד-כיווני של צביטת שחלות שפרט לשחרור מיידי וחד שמשחרר צריחת הכאב מטפורית מעצם החשיפה, שאולי מקלה,
לא מותירה הקלה או נחמה, שכן במציאות, בגורמי התחושה הרעה דבר לא השתנה פרט לעצם צריבת השחלה.
צריבה זו, אם תיעשה מספיק פעמים לאורך די זמן גם תותיר צלקת נראית, ו/או כאב כרוני מורגש אצל בעליה.
ניצור עיגול. (השטח המוקף במעגל.)
נחתוך אותו לארבעה פלחים.
כל משולש פיצה מבטא נטייה מחשבתית, ל:
מחשבה נשית נבדלת מגברית בכך שמצפה למצוא יותר
האם התזה העולה כאן תשלל על ידי
האם
ידידי הנערץ, עתיר הנשים והיחסים עורג למערכת היחסים הבאה.
"את אשתי הבאה" הוא מנסח "הייתי רוצה לעשות במטבח" והוסיף כתכונת מפתח על מי שבוחן כרגע- "היא יודעת להביא לי כוס מים מיוזמתה." להמשיך לקרוא מונוגמיה. סדרתית
"זמזום הדבורה כואב מעקיצתה."
אמו של ידידי הנערץ.
ואני מוסיף ש-
"האיום המרומז מפחיד לעתים מיישומו."
באיום על אחר, ייתכן ויהיה יותר אפקטיבי לא לפרט את השלכות אי-ההסכמה,
והצפי לכיף עשוי להאפיל על היותו.
"שחקנים הם אנשים שהוריהם לא אהבו אותם; היו צריכים לייצר דרמות כדי לספוח תשומת לב."
עשיית/ מניעת פעולה, שהעושה/ הנמנע או המעריך מחווה, שמחוץ לסיטואציה החרדתית היה פועל אחרת. להמשיך לקרוא חרדה
באזכור הטראומה המאזכר מנסה לספוח
יום אחד שאל החכם יעיש אלפסי את אשתו צ'ארנע-ריבקע,
או שמא היה זה רב' הרשל'ה בער את אשתו אלגרה-פורטונה,
לא זוכר, זה היה מזמן, להמשיך לקרוא אהבה, רוטינה, עשייה וטקסים