תואר, חיווי, להתנהגות מנייריסטית* מאובחנת, כתקשורת, מראה, לבוש מוחצנים,
של עיסוק בדימוי עצמי נתפש, בדרך כלל נמוך,
באופן מתנמך בכמיהה לספוח אהדה על ידי הצהרת השתייכות לדומים,
וכהתרסה כלפי מי שמרגישים שזהותם זוכה לתת-ערך באופן בלתי מוצדק ממי שמייחסים לו ערך.
*
מניירה- חיווי או מעשה מוסף, כנדבך נוסף על מצע המעשה המקורי, מהותי, פונקציונלי, והוא משנה משמעות, את התפישה על המצע.
הצעה, לא סופית 😆 , תשופר בהמשך: המשך…
Fantasy Festival
פסטיבל כייף?
מבחינתי, תעוקה.עליצות מזוייפת. פארשיאדה.
זה לא שזה כייף החופש, שמחת ההתפשטות.
זו תעוקת לבוש היתר והחצנת הזיוף.
הם לא לובשים פחות. הם לובשים יותייר!
את כל הכאילו והוונאביז שלהם הם מחצינים.
כך מזייפים בקטנה, עם הומור,
בהמשך מזייפים ברצינות.
גלריה, הארץ, 15/10/2014, הסרט 'נעלמת' שככל הנראה, שכן אני לא ראיתי, עוסקת בדמות נשית היפר דמונית, שכנראה כונסת עושר סטיגמות וסטריאוטיפים שליליים הקשורים לנשים.
היוצרת גיליאן פלין, 'פמיניסטית' להזדהותה, טוענת, ככתוב:
"הפמיניזם הוא גם היכולת להציג דמויות של נשים רעות."
מעניינת אותי הרציונליזציה, המכניקה האי-רציונלית (אוקסימורן?):
שיח בין חתירה לרציונליות לבין מאמין, מיותר.
יש יכולת של העברת מישהו על דתו. לא על דעתו.
אנשים נבדלים, בין היתר, במידת הרציונליות האופיינית- נטשו אמונה רציונלית אחת, יש להניח שיצרכו אחרת.
בגבולות הרציונליות המוצבים להם. המשך…
איזה מין משפט מזה?
מה טוב בעיכוב?
בעולם של תפישת סבל וייסורים חלק מההקלות,
קיימת נחמה, הקלה, מוכנה מעורבבת, מוכנה לשימוש על המדף,
שאם בממד הראשון הנתפש, העכבה נתפשת כגורם שלילי,
הרי בממד השני, העמוק יותר, הנחשב יותר,
ישנה הקלה שהעכבה מתקיימת כדי לשרת ערך עליון יותר, אם גם נסתר. המשך…
ההפרדה הראשונית קדמונית, בין
נעוצה בתפישה האינטואיטיבית, המוטמעת**
איך על חברה להתנהל: המשך…
אבולוציונית, עם התפתחות הרציונליות, עם נכזבות האלוהות,
רבים התמירו בריבוי מובנים את אמונותם ביישויות וירטואליות, הזויות, עם ייחוסים לכישורי ארגון וסדר רבי כוח,
ביישות מטפיזית עם קיימות נתפשת- מדינה, שהוכחת קיומה היא מוחשית ביותר.
הציפיות מיישות תפישתית כמבנה מדיני המונח על מצע נתפש חושית,
תועלו ליעדים פרקטיים נגישים יותר מאשר האמורפיות האלוהית,
ועדיין ממד הייחול האנושי לגורם מסדר ומארגן גולש למחוזות אבסטרקטיים כאלוהות. המשך…
במרווח בין ההוכחה לקיום האל לבין אי יכולת שלילתו, נוצרה תרבות שלמה.
תועלו לשם (גם) הוגים, פילוסופים, אמנים, ציירים, סופרים, משוררים. חלקם בעלי עומק וגאונות בתחומם. זה יופי. אלה חיוויים אסתטיים יותר או פחות.
אז מה? מה לזה ולהוכחת קיום מושא אמונה אמונה? המשך…
עולם שלם ומלא ובעיקר מבולבל.
ישנם אֱמוניים, ודתיים, ואדוקים, ועם האל או בלעדיו, ומסורתיים, ומאמינים שומרי מצוות, ושומרי מצוות שלא ממש מאמינים, ומאמינים שאינם שומרי מצוות את כל המצוות ולא את חלקן, וכאלה ששומרים על מיעוטן, ומי שמקיים מסורת, ורק מסורת אחת, ולמי שיש אמונות (תפלות) ומי שיש לו (כולה רק) אחת, ואגנוסט שאינו בטוח, וזה שבטוח פוזיטיבית שאין אל, וההוא שבכלל תמה 'מהו הדיון על הביטחון באין אל, האם יש מי שידון על אינו-יותו של דרקון, סנטה קלאוס או פיית השיניים'?
חתירה לרציונליות אינה מחפשת או חותרת למציאת משמעות קיומית ערכית.
חיים 'טובים', ממקסמים 'טוב' על פי סולם ערכי הבוחן אותם.
(הצעתי ל) תכלית קיום, חיי, אורגניזם, באשר הוא, לאו דווקא אנושי:
במכלול אירועי חייו,
לתפישת האורגניזם – הסובייקט,
מתומללת או אינסטינקטיבית,
שאיפתו היא למיקסום מיטב מצרפי,
של סיפוק צרכיו הפיזיולוגיים, רצונותיו וטעמיו,
באמצעות פעולות המוכוונות לכינוס המאורעות אֱלֵי תפישתו את הטוב המצרפי,
וזאת על פי סולם צרכיו, טעמיו, רצונותיו וערכיו,
המבוקרים על פי הטיותיו בעת בחינתם.
הרציונל להתפתחות אמונה –
השאיפה לרתום את הבלתי ידוע נשלט לכוח-על מארגן.
חוסר יכולת, חשש, להתמודד עם איומים קיומיים. המשך…
חלק מהותי באמונה הוא תחזוקתה:
כפירה |
מיסיונריות |
| שימור פנימה, אינטרינזית, מגננה, רגולציה, אנאליות, הפחדה. | התרחבות החוצה, אקסטרינזית, תקיפה, השתלטות, אוראליות, הבטחה. |
| האשמת מאמינים שמי מעמיתיהם שזונח אמונה במתכונת המסויימת מאיים על הקולקטיב ונתפש כמחליש אותם. | שכנוע בעלי אמונות אחרות להיפרד משלהם ולאמץ סט אמונות של המשכנע. |
מקור המוטיבציה של מאמין לשכנע אחרים בקיום מושא אמונתו
נמצא בחוסר ביטחונו להתמודד עם כאוס, בלבול בסיסי, היעדר שליטה, תליית הפוטנטיות בכוחות עליונים – אל בגרסה אמונית, או ריבון מדינה בגרסה לאומנית. המשך…
שיח הנסוב על אמונה בין מאמין לבין חותר רציונליות, חסר ממשקי בסיס הכרחיים לקיום משמעותי.
שיח בין בעל אמונה לבין חותר לרציונליות הוא ריצוד מתמשך בין הנחות אקסיומטיות לרציונליות היררכית.
ככזה, השיח מהווה ביטוי ל – המשך…
קראתי שלשחקן הישראלי המשחק בסלטיק, בירם כיאל, נולד בן.
מזל טוב.
קרא לבנו פירלו. בדומה לאביב גפן שקרא לבנו דילן.
קריאת השם מבטאת את תשוקתו לעיסוקו האישי באמצעות ייחוסו לדמות משמעותית ביותר במערכת ערכיו.
הסמלה.
וגם וכמו כן שמעתי, שכיאל שיתף את התקשורת המקומית המסקרת את קבוצת הפאר בה משחק- סלטיק, שחלומו, שבנו- פירלו, יהיה בבוא היום שחקן נבחרת סקוטלנד.
וכאן, האב מבטא את כמיהתו שבנו יהיה כדורגל, מצטיין ברמה עולמית, ושבעתיד יתמזג בלאומיות הסקוטית, יחליף את הלאומיות הישראלית- עליה נמנה האב, ועד אז האב גם יספח אהדה מקומית מבעלי התודעה הכדורגלנית מקומית על חלומותיו של האב. המשך…
על פי ג'ון לוק, רעיון הזכויות הטבעיות, לכל אדם זכות ל
על פי לוק, הבסיס לזכויות אלה הוא טבע האדם.
לממשל יש סמכות להגן על זכויות אלו,
ועם זאת אין לו הצדקה לעשות שימוש אחר בכוחו.
כלומר אין כאן עניין של טוב ליבו או החלטה של הריבון. המשך…
שאיילון אישי על העדפות בסוגיות תפישות אישיות פוליטיות, אֱמוניות-רציונליות, חברתיות.
מראָה, מראֶה – כרצונך – בקמץ או סגול, אולי פנס – להחלטתך – לסט תפישותיך האישיות.
לא סומך על עצמי שאפתה אותך למלא את הסקר – הליברלׂאמטר, עד תומו.
כלומר סומך על עצמי שלא אעורר בך עניין למלא אותו,
ועליך שלא תתפתה.
עם זאת, מציב גירוי שמהווה ראי, מראה, לממלא את השאלות הבאות, ולחזות בבואה הנשקפת.
אם תמצא/י לנכון, אנא מלא/י מה וכמה שתמצאי לנכון, בבחינת עדיף לקבל את שמלאת מאשר לא לקבל כלל.
כל עת שלשונית הסקר פתוחה על המסך, ניתן גם אחרי השליחה לערוך לשנות או להמשיך את השאלון.
בין פרקים יש אפשרות לפרוש באמצעות מענה לשאלה ושמירת השאלון.
מכאן, נוטש את שפת שני המינים ונשאר עם 'זכר'.
ככאלה, שמרנים לעתים, תופשים עצמם כערכיים יותר, שכן סרים למרות אינסטנציות גבוהות יותר מאשר אשם או גופי אכיפת חוק, אלא גם של כוחות עליונים מוסריים.
להלן כל השאלות בשאיילון בתצורתן התכנית.
אות לפני תשובה אפשרית משמעות בחירה בין אפשרויות.
ספרה היא על סקאלה.
התייחס לסוגיות הבאות על פי תפישותיך. המשך…
הי גברת פאר