חילול כבוד מת? כבודו?
אם גופה מתנתחת post mortem או מרוטשת בחמת זעם, קרה לה משהו?
ואם זו חית בר, לא גופת אדם?
זה כמו הקוקוס הנופל בחוף ללא שמיעת בן אנוש.
אלוהים כועס על השחתת יציריו?
זוכר את אבי מניח תפילין.
עד סוף שנות השישים.
אז- הניח להם.
אצל סבי היינו חובשים כיפה,
מברכים על המזון.
הוא היה פעיל בבית הכנסת ברמלה. להמשיך לקרוא התפתחות דתית, דתיות עצלה
לא זוכר מי אמר ש
'הדורש צדק מבקש חמלה'
ואוסיף
ש'המתנגד לצדק, דורש אהדה'.
אני במעבדה;
בוחן תגובות שונות
לגירויי, חיוויי מציאות,
על ריבוי תודעות שונות.
אני בג'ים;
מפריש אנדורפינים.
פעילות מהנה לתודעתי הדוויה,
מעורר אדרנלין לתוצרת העיקרית של הלאב – אחיזות תודעתיות.
מרתון תל אביב 2013 נערך ימים מספר טרם סוף החורף, הרשמי,
כשהמארגנים, כלי התקשורת יודעים ומיידעים שישררו תנאי שרב בעת קיומו.
במהלך האירוע בריצת הריצה, אחד הרצים מת מהתייבשות.
גם מפני שאינני מאמין שסטרוקטורה תמנע את כל המצבים שמנסים למנוע,
וגם לא רוצה להשית 'מגבלות זהיראות יתר' – אף אחד לא רוצה מגבלות יתר, ועם זאת במתח בין חופש לבין זהירות מגבילה, אני במובהק בצד של החופש על חשבון הביטחון, בבחינת 'יזהר מי שרוצה ביטחון'. אישית אני מעדיף שלטון רופף, עם כל המשמעויות והחריצים שמאפשרים למקרים שאינני רוצה שיקרו, ולרדלל עד להפיג את 'דאגת' הרשויות.
כמו שסוכן הביטוח משדל לרכוש ביטוח צד ג' באמירה: "ומה יקרה אם תפגע במרצדס?", האם בנטייה לא להדק את השליטה, אין חשש שיסתובבו יותר אנסים ורוצחים – אני לוקח את הסיכון שאפגע במרצדס, ומעדיף את החופש.
הנטייה לצד זה או אחר מקורה בהתניה אישיותית שנוטה לצד אחד או אחר.
ההתניה נשענת על עיבוד השפעות תמהיל אישיות, רמת תחושת ביטחון אישי/ חרדה, חינוך, סוציולוגיה, סביבת גידול, השפעת דמויות דומיננטיות.
לכן, חש לצפות, שנטייה זו, תדור בכפיפה אחת עם התניות נוספות של מכלול העדפות, ערכים ותפישות.
כפחיות הנשרכות מאחורי האוטו חתן-כלה המקרקשות תגובתית לאחר מעבר המכונית,
כן במקרים של הוויות חיים אחרות; הרציונל, אף שרובנו חושב שהופעל טרום ההחלטה, הופעל לאחר גיבוש העמדה*.
אז הרציונל מופעל ב-להסביר את מקור הנטייה,
או, לקדם את השפעת התפישה של בעליה על הסביבה.
ומוסיף, בזהירות, מינורית, שמזהה בארכיטיפוסים המבקשים שהמדינה, מוסדות, גופים סטרוקטורליים יקחו אחריות על מאורעות בחייהם, אנשים פוחדים, חרדתיים, שמשוועים לעזרה או לפחות חמלה לתחזוק עצמם.
אינני מטיל אחריות על גופים אלה במקרה זה וכזה.
* (כל) עמדה מתגבשת על ידי הפעלת סנטימנט עם בקרה רציונלית להתאמה למציאות כדי לספקה.
היה לי חבייר ילדות, שעל פניו, מזכיר במידותיו את ידידי הנערץ;
דמיון מהסוג של 'מה פתאום?' הרי זה כזה וההוא בכלל ככה,
ואני לא יכול שלא לראות את היותם חולקים את היותם צבעוניים וכמה גווני יסוד משותפים:
בעוד חבייר הילדות מסתכל מלמעלה למטה פרקטיקו-מולקולרית, מעשית, בידיים,
ידידי הנערץ פונה למעלה, אסטרטגית, לתהליכים והערכות על.
האחד שימר על סוציו-אקונומיקה קבועה לכל דרכו,
השני, נע על סולם הריבוד החברתי, ובהתעשרותו פנה למסלול המהיר, והתחכך בשועים מהזן המהיר, נוצץ ומוחצן.
הראשון, גידל בת ובן בגיל צעיר מהממוצע שפנו בהצלחה יתירה למקצועות היפר פרקטיים אקדמיים,
בעוד השני הוליד את שני ילדיו בגיל מבוגר מהממוצע וחווים אתגריים לימודיים.
האחד נורמטיבי לחלוטין,
והשני אפילו לא לסירוגין.
אולי לפרקין, בטקסין.
את הראשון חיבבתי והעברנו בחלון זמן קצר חוויות,
את השני אוהב וחולקים בחלון רחב רבות.
ואני בכלל מבין למה יש מי שלא רואה את הדמיון, שכן זו לא זהות, זה דמיון, זה לא מתמטיקה שבה פרט אחד מפריך דמיון, ואכן יש שוני, בבחינת המפריד ביניהם יש הרבה.
בעיצומה של הגשמת הדחת ידידי הנערץ לרכוש אופנוע מפואר טרם קבלת רישיונו, מתעדכן שאבא של חבר נפטר.
בלווייה פוגש את חבייר הילדות. ערב קודם השיא את בתו.
חופר לו בשאלות על החיים; מספר שאחרי שהתגרש גירושים רגישים מצא אהבה אצל גרושה אם לשלושה, שמתכוון לעבור לגור איתה.
אני מחמיא לו שבניגוד ל- 53 63 73 שלי, הוא בן 53, נראה 43 ומרגיש 23.
"מרגיש בן 16" הוא מתקן.
עודר לו בשאלות דיקמן: 'תגיד תגיד, במה היא דומה לאשתך לגרושתך'? ב'שום דבר' חורץ ומראה לי על מסך הטלפון בבואה דקיקה ובלונדינית כגרושתו. מייחס לעצמי את השטחיות אונסת ההשוואות.
מציק לו עם 'האם אוהב את חתנו?' בפיקחות של נורמטיביים מורייח עם בחירתה של בתו ונותן לי את מה שטוב לה וכאלה.
טוב. מבין. אז בא לו ב-90 מעלות: 'תגיד תגיד, לתפישתך את טובת בתך, האם עשתה לדעתך, את הבחירה הנכונה, לה?'
אז הוא מספר לי, כמענה, לא כתשובה לשאלתי, שעם עזיבתו את הבית, ילדיו לא דברו אתו. בהמשך הילדים החליטו לא להפסיד אבא. אז חזרו לדבר. אבל החתן לא ידע לצאת מזה, אז ממשיכים לא לדבר.
ומוסיף שהגב כואב לו, רקד עד 3 בבוקר.
"ותגיד, היית עם חליפה אתמול?"
"בוודאי," משיב "גם הבנשלי."
שלחתי סמס לכמה תריסרים ממכריי עם השאלה:
"כשאתה לבד, האם אתה עומד בצפירה?"
להמשיך לקרוא אוטונומיה צפירתית
לפני גיל 28, גרסתי, שאז החיים נגמרים.
כשהגעתי ל28 נוכחתי שצדקתי.
תפישה מצערת זו מתמתקת
אם מכיר בה.
אם לא מתגעגע למה שלא יהיה,
אם רוצה את שיכול ואוכל להשיג,
אם נהנה מהקיים, ולא עורג ל-מה שלא אוכל ליירט.
בהתכנסות חברתית, יש מי ששוקעים לסמארטפוניהם.
לא מנומס. לא תמיד ראוי. אין את הקדשת הקשב, יש את ההמנעות מנטילת חלק אקטיבי, לא מותנה מההתרחשות.
זן אחר של קשר בעידן החדש.
נראה, שעידן התקשורת האקסקלוסיבית אנאלוגית, נמוג. להמשיך לקרוא תקשורת חדשה
העוסקים מקצועית ב
you know, הפרופסיה.
האם הפסיכולוגים נוטים למכניקת פיתולי התודעה?
יושב בפאב Mustang Sally Club באפריקה, מלאווי, בלאנטייר.
בבלאנטייר יש מפעל Calrsberg שמספק את תוצרתו ברחבי המדינה ואפריקה.
Green הם קוראים לבירה. על שם צבע הבקבוק, עולה פחות מדולר.
רואים מישהו, שחור, יושב על הבר שותה Amstel מיובאת.
"ראה אותו", נושף מייק הדרום אפריקאי מבעד אדי שכרותו, "משלם פי שלושה על בירה מיובאת. הוא בונה על זה שיראו אותו ומסמן לאחרים שיש לו."
למה שמישהו יצייר על עצמו, ובתצורה בלתי הפיכה,
כשלאחר המעשה, יש סיכוי לחרטה יותר ממי שנמנעו מהקעקוע?
כנראה שאין כל כך 'אנשים רעים'.
התנהגויות אנושיות שאינן תואמות את תפישת קידום טובתנו או ערכים החשובים לנו, מתוייגות כ'רעות'.
ובכל זאת, ישנם מקרי 'רוע' קיצוני שגובלים בפתולוגיה- פחות מעניין.
היותר מעניין, כאן, ההתייחסות ל'רשעות', 'רוע' זמין, קיים מעבר לפינה שכולנו חווינו.
אנשים מתנהלים על פי הכרתם, בהתאם לתפישתם את אופן עשייתם כמקדמת את טובתם.
אנשים נבדלים האחד מהשני (גם) בתפישת טובתם, לאיזה טווח זמן מסתכלים שעשייתם תיטיב עימם, או תגבה תשומות מהסביבה, האם הסביבה מוכנה למחיר שהפעולה תגבה ממנה.
בדרך כלל, אין מי שבמובהק, רוצה להרע לאחר.
אלא, לקדם את רצונו, על ציר הזמן, ובחיסכון משאבים שיעזור לו לקדם רצונות נוספים ואחרים.
תפישת ה'קנאה' ניתנת לפרשנות, שהאחר בהצלחתו מונע את קידום המקנא.
התיוג 'רע' נובע, מקידום רצון של אדם, כאשר בדרך נגבו מהאחר משאבים שהוא לא התכוון לתת.
הערכים שמימושם גורם לתפישת 'רוע' על ידי האחר:
אני שומע רבות ש-'אופנוע (כמשל) הוא כלי מסוכן.'
ולא שכופר בכך.
כן תמה, על
חותרי מרכז פוליטי –
קונסרבטיבים מתביישים להיתפש כדומים לעמיתיהם.
חותרי מרכז פוליטי, נוזלים לנקודה של 'גם וגם', 'לא ולא' של דיכוטומיה תפישתית שבין קונסרבטיביות לפרוגרסיביות, בעצם עוסקים בסוציולוגיה לא בפוליטיקה; בודקים בכל עת מה מימינם, שמאלם ומתמרכזים. להמשיך לקרוא חתירה ל'מרכז' סוגיות פרט–חברה–ריבון
תחושה של השתייכות ללאום,
מעבר למכנים משותפים כשפה, תרבות נרכשת, או קהילה כלכלית
אלא ייחוס משמעויות החורגות מכך על ציר זמן לשיוך אורגני.
שייך לאמונה, בדרך כלל דתית, גם אם הדָבק בכך הדיר את האל.
בתאילנד פגשתי את אייל.
נהג משאית ענק 18 גלגלים.
במיאמי.
בן 41.
נראה מקס 35.
נראה צעיר כי אין לי ילדים.
עשה ניתוח עיקור.
עובד 7 חודשים בשנה.
5 חודשים בתאילנד.
בחורף.
קר.
לא בקשר עם בני משפחתו.
כולל לא עם אחותי התאומה.
מעיד, שאין לו חברים.
בעצם אחד.
אשכנזי.
זה חשוב.
אני חצי תימני חצי מרוקאי, אבל לא לא טיפש.
אני יודע מי בנה את המדינה.
ומה היה קורה אם האשכנזים לא היו מקימים אותה.
אמרתי לאבא שלי, אני מתבייש להיות מזרחי.
מה הוא אמר? הוא הבין.
גם לו היו רק חברים אשכנזים.
גם הוא היה בכוחות הביטחון.
ימני בטח ימני.
עם כל הכבוד- רק פרס.
מה שהוא עשה למען המדינה, אי אפשר לקחת לו.
יליד 2 באוגוסט 1923.
חוץ מהפאשלה של אוסלו.
למה מזרחיים יותר ימניים?
הם יודעים מה זה ערבים.
אני לא ראיתי ערבים בבית, אבל ספגתי.
אחר כך במג"ב ראיתי.
כן, הרבצתי.
הייתי במשטרה.
לא הסתדרתי עם המזרחיים.
הם 'עבד כי ימלוך.'
לא מוכן לחיות בארץ.
אי אפשר לחיות שם.
שולט בהיסטורית טריוויה. תאריכים שמות.
ימני.
מאד.
בארה"ב הצבעתי רפובליקנים. רומני.
עובד ללא הפסקה.
מסתדר עם הרגולציות הנוקשות בארה"ב, עוקף את התקנות הנוקשות להגבלת עבודה בכך שעובד 'מתחת לרדאר'.
לא משלם באשראי, לא לוקח קבלות משום מקום, טולים משלם רק במזומן. לא נרשם בשום מקום, לא משאיר עקבות אלקטרוניות.
עובד על המערכת.
נמלט?
כלב מחמד זה אחד הדברים הכי עצובים שיש;
מצב מתמיד של חוסר סיפוק.
גורם שמחה לבעליו בכך שהוא מתרפס לפניו.
זהו עצם העניין.
אפילו להשתין לא יכול לבד. אסור לו. גזר על עצמו את ההסכמה.
יש עוד חיה כה מוגבלת?
ובמה זכה, מה הרבותא, שידברו אליו בשפת אדם? להמשיך לקרוא עצב הכלב
הבוקר נחתתי בעמאן.
טיסת Royal Jordanian.
הצוות היה מעורב, תאילנדי-ירדני.
בטיסה, הדיילות הירדניות לא עטו את כיסוי-ראש הדיילות המקובל בחברות מדינות מוסלמיות. להמשיך לקרוא מינורי בסוציולוגיית שחקים
אהוב- אנוש, רעיון או חפץ, הוא אוואטאר
– ייצוג, התגלמות, או ביטוי של אדם, חפץ או רעיון,
של סדרי עדיפויות הערכים שהאוהב מותנה אליהם.
