מינורי בעזרה

שיח מלפני 6 דקות

הנייד מצלצל.

“כן?”

מוזיקה. המתנה, ארוכה מדיי, של מי שחושב שהממתין מייחל לו,
בסופה שומע –

“היי, מה שלומך?”

מתעניינת ידידתי החדשה,

“כן, איך אני יכול לעזור?”

להמשיך לקרוא מינורי בעזרה

Share

מינורי במצווה – בקטנה

בחו”ל, עמית יקר לעבודה – כיפה סרוגה, לאומן מתנחל, אמונה עמוקה – עדכן משדה התעופה,  שהותיר את מעילו או במלון או בבית הכנסת.

לא אפספס את ההזדמנות לבדוק, בוודאי כשהטרחה זניחה.
ארזתי את השמאטעס ממקום מושבי בבית הקפה בו ישבתי, פניתי לבית הכנסת, שאמנם מרוחק מעט יותר מהמלון, אך בה בעת נמצא בקדימות פנייתית גבוהה יותר בתרשים הזרימה של ‘מְצא את המעיל’, במובן ש-לך דע באיזה שעות בית הכנסת פתוח, והאם המעיל הנטוש לא יילקח על ידי ירא-שמיים קר-גב, חף ממעיל. אם לא שם, במלון – אין בעיה. להמשיך לקרוא מינורי במצווה – בקטנה

Share

מינורי בסאחיות

ישבתי עם חבר שמרן, קונפורמיסט זחוח בהווייתו לצהריים בבשריאדה כלשהי.
לרכבת מסעותיו עלה כליכודניק בתחנה הראשונה – בגין > רייגן > נתניהו > לפיד.
אמוניות בסיסית, התכנסות הזדהותית לעם, מדינה, מסורת, סמליות.

את הרומנטיות שמייחס לעצמו מתעל לאהדת ריאל מדריד, ליהדות. קורא לעצמו ‘אינדיבידואל קהילתי’. היה נשמע לי אותנטי כ’כושי משתזף’, רק שלמדתי, שיש שחורים שבאמת משתזפים.

לא-זוכר-את-ההקשר, אמרתי לו שכ’סחי, אתה…’

להמשיך לקרוא מינורי בסאחיות

Share

מינורי בהתכנסות הזדהותית

אם לא הייתה פרסיה היינו בחצור

הגיע אלינו למשרד נותן שירותים.
נראה נער, חבוש כיפה, ענוד טבעת נישואין, לבוש מדי חברה קצרים, שחום, פנים טובות, חייכן.

הצעתי לו לשתות. “לא יכול,” ענה “אני בצום.”

בבורותי, לא ידעתי שצום היום, י”ז בתמוז, ימי בין המצרים, של שבת נדחה ליום א’. מסוג הבורות – בורויות? יש ריבוי לבורות? – שאמנם אינני גאה בה, ועם זאת גם לא ממש, או ממש לא מוכן להקצות אנרגיה כדי לצמצם אותה. רק אם על הדרך. להמשיך לקרוא מינורי בהתכנסות הזדהותית

Share

מינורי במתיקות ובנחת

לא, לא פוליטיקלי קורקט,
כן באמת

בקפה במרכז תל אביב, המלצר שמגיש לי, דקיק, גבעולי, שחום, שעיר מטופח, פנים מגולחות למשעי, תמידית, נקי נקי נקי, עדין, ענייני. יש שם עוד גייז, הוא מהז’אנר ה’נשי’ ה’מובהק’ לאו דווקא ה’מוחצן’. האמפטיה שלי אליו, מובהקת.

לר’ישל’ה, שישב אתי, אמרתי ש’אני מתאפק לא לומר לו כמה הוא מתוק בעיניי.’ להמשיך לקרוא מינורי במתיקות ובנחת

Share

מינורי באלימות

שוחרת טוב

משרדנו הצנוע בפאתי תל אביב, מאכלס חמישה וקצת; הבעלים, תכנת, איש סיסטם, איש שרות, מעט המייסד ואותי.

המילה ‘צנוע’ אוחזת היטב ובאמינות את מידת פאר המקום, בה במידה ש’בעלים’, ‘תכנת’, ‘איש סיסטם’, ‘איש שרות’ ו’מייסד’ מתארים דמויות מובחנות אלה.

ו-לא, אין תלונות לתנאים, מתאים ומתואם. סביבה אהודה, רגועה, נעימה. אולי מדי.

בואו לפרקים של המייסד, יזם – קל על הדק המקדחה – מהווה טריגר לפעולה מנתצת סדר קיים, בתיקון, שיפוץ או רמונט לסדר חדש.
להמשיך לקרוא מינורי באלימות

Share

מינורי במכירות, שיווק ושרות

בס”ד

מסתובב ברבי עקיבא, בני ברק. מה? אני כבר לא שומע, מכון שמיעה.

מקדים מעט, מחנה את האופנוע, מול ‘טלית ברמה אחרת’; על חשמל? סוללות? נטענת?

להמשיך לקרוא מינורי במכירות, שיווק ושרות

Share

מינורי בשכול

מה שלומך, מורי ורבי? פתח ווטסאפית, יהודה בנימין, שם מעורבב, אותו הכרתי באפריקה.

מטעמי מניעת פריטת הצנעה, מדלג על פרטים, ואסתפק ב– ‘על סיפורי חיים אפורים משלו ממחיזים סרטים.’

גדל בערוגות ציונות דתית וצמח להיות להשקפת אחאנא”ר, מר נפש ועוכר אדם שכמוני בעליהן הגאה של תפישות וינטג’ נאציות, מנומקות, אותנטיות, מהסוגה הציונית נוסח עכשווי, על מצע שיירי אמונה והגיון פנימי – אליאס לטשטשת אילו מפרוטוקול התרי”ג מצוות ממלא ואלו לא – תועפות לאומנות מוטמעת.

להמשיך לקרוא מינורי בשכול

Share

מינורי בזלזול

אתמול פגשתי מישהו מז’אנר, איך אומר, קול:
סביב הארבעימים, יזם, בעל חברה אמריקאית, עם קוקו משוח משוך, דיבור ‘אחי’, מעודכן לז’אנר.

ציין שהניח תפילין.

בהמשך זרקתי ‘האם’, כבר-לא-זוכר-מה, וכן זוכר ‘לפני או אחרי שהנחת?’

“למה אתה לועג לתפילין?” הוכיח אותי, תבע עלבון.

“לתפילין אינני לועג” השבתי “למניחים אותם.”

 

Share

מינורי בסביח

בליבת התשומה או בתשומת הלב

נכנסתי לסביחיה לרכוש מנה, לחבר ולי.

בעודי מזמין ‘אחד ללא כרוב, והשני עם הכרוב של הראשון’, נכנס בעל הבית, ואחריו גברת.

“תתחדש על הנעליים” מתחנחנת הגברת, “בטח רק אני שמתי לב שיש לך נעליים חדשות.”

להמשיך לקרוא מינורי בסביח

Share

מינורי באוטובוס

עודכנתי, שלוויית אביו של ידידי הנערץ תיערך עוד כמה שעות בבית העלמין.

התלבטתי האם מצבי הפיזי מאפשר להגיע ללוויה, וקיבלתי את ההחלטות הבאות;

  • לא.
  • אגיע.
  • באוטובוס.

ארבעים דקות שוטטתי בחושך, בין קברים דומים, דוממים, שומע “שמע ישראל” מבוהל מפי מי שחששה שאני סוג של רוח רפאים רודפת, בעוד שאני רודף אחרי לווייה שאו-טו-טו מסתיימת. בלעדיי.
לבסוף, במקרה, מצאתי לווייה. שאלתי ‘זו הלווייה של?’ והתנשקתי עם המכרים שזיהו אותי.

להמשיך לקרוא מינורי באוטובוס

Share

מינורי בדרום

ירדתי לדרום תל אביב, לרַפָּד, שינקוב בהערכת מחיר לתיקון שֶסָע במושב הקטנוע.

לִפְנֵי, בהתאם להתניותיי ולחשיבות המופרזת שאני מייחס לזמני ולחוסני הנפשי המתנדף בגילויֵי חמיסתו, התקשרתי לברר. “בוא” הורה. באתי; אין ספוג, לא חוט לא מחט ולא רפד – חנות סגורה. לשאלתי “אני עוד שתי דקות שם” הצהיר טלפונית.
זמן מרצע.

בינתיים גלשה אלי וספה ישנה עם רוכב תואם – משופם.
“תגיד” פנה אלי “איפה יש פה נַפָּח?” להמשיך לקרוא מינורי בדרום

Share

מינורי במצוקה ובתוצר

אחד מידידי האחרונים, הרצים ונעלמים, במצב רוח ירוד. מאד. מצב רוחו מהווה מלונה לכלב השחור. הוא בתקופת השיא, כלומר השפל, של שיאים קודמים. כל ההמחזה. מראש המלנכוליות ברקע, מהבהבת כאקדח במערכה הראשונה.

מה קורה?

להמשיך לקרוא מינורי במצוקה ובתוצר

Share

מינורי בערב מתעתע

קבעתי עם ר’ישל’ה בנווה צדק; דיסקוס ענייני מעלה, ובעיקר פטפטת של מטה.

נענו במעלה שבזי, הוא בגמישות של חתול, ואני של פנתייר צולייע.

בפתח קפה, מלצרית בשחור, שחומה, אתלטית, בגיל ילדיי, קדמה אותנו בחמימות ראויה – כלומר בחן נטול התלהבות מעיקה.
הגרפיקה הכוללת, על מצע מאור הפנים, היטו אותי לחשוב שזו הדר – בפריפריית משפחתי. עיניי המתטשטשות הטעו אותי לבדוק האם זו היא: להמשיך לקרוא מינורי בערב מתעתע

Share

מינורי בחליפה

בניו יורק, שנות ה-80, עוד לבשו חליפות בקורפורייט אמריקה.
כשעבדתי כפרילנסר בכמה מהתאגידים, נצרכתי לאחת.

הבנתי שזו תרבות שאינני מבין בה. לא גדלתי עליה. לא רציתי להיות כמי שחושב שנראה כמו קוז’אק בחליפה, ולמעשה מובחן כמאבטייח ישראלי, או לחילופין – זבן בפוטו 47 סטריט.

כבנה של ריטה –

אנחנו לא מספיק עשירים כדי לקנות בזול

הלכתי לבעל מקצוע על ה(שדרה) החמישית שהומלץ על-ידי עמיתים לעבודה, מתלבשים לפרנסתם שסמכתי על טעמם. להמשיך לקרוא מינורי בחליפה

Share

מינורי במגדריאדה

ד’, 12 בספטמבר, ברקלי

מוצא מקום ראוי לישבניי – פלוצריאדה עם מחשבים. ברקלי(ת), גרפיקה אנושית מרצדת מכל רחבי הקשת המראה, הלבוש והסטייל.
הולך לשירותים ומבחין בשלט – ‘שירותים לכל המגדרים’.
בין הנושאים שבעת זו מפרידים בין רפובליקנים לדמוקרטים פרוגרסיביים בארה”ב,  נמצא גם עניין המגדר; האם מגדרו של אנוש הוא מה שנולד איתו, או נתון לבחירה אישית.
בין ההיבטים הפרקטיים של הנושא נמצאים השירותים: מי, היכן?
כאן, כבמקומות רבים בקליפורניה בכלל ובאיזור המפרץ בפרט, מעוז פרוגרסיביות עד התבדרות, מתמודדים עם הסוגיה על ידי תיוג השירותים כמעורבים, לכ-ו-ל-ם, ללא הבדל, מין.
נפלא. אני בעד; שיהיה מי כזה, ומי כזו, ומי שהחליפו, ומי שגם וגם, ומי שלא ולא, ומי שאולי, ובערך. הכל טוף.
עוד היבט כלבוש, אבזרים, מכוניות, פייסבוק, שיח, הקצנה של איך הסובייקט מבקש לנהל איך ייתפש בעולם. עניינו, אל לחברה להכנס לשם פרקטית.
מה שפחות טוב, לי, 🙄 , הוא, המקום, שבמסגרת תרבות הייצוגיות מציע brewed coffee כבמחירי אספרסו. באופן מובחן, מאובחן, וכמאפיין התנהלותי משחקים עם הייצוגיות, כדרך חיים.

חזרה ל-דיקמן איפה אתה?

Share

מינורי באבולוציה הסטריאוטופית

תודה על הקפה

רקע

בחולון גדלתי במציאות בה בתים מזרחיים היו יותר מארחים, נדיבים, מכניסי אורחים, כמאפיין לבטח יותר מאשר בבתים אשכנזיים בהם ביקרתי, או בביתי שלי.

איפיון זה כמאפיין סוציולגי, טרם שהתמצק לסטריאוטיפ אובחן גם ביוצאי הדופן שלהם, כאימו הרומניה של סטלין שאירחה אותי בנדיבות עמוקה אף יותר מאביו המצרי והמצחיק, כדוגמא יוצאת מההכללה ושאינה מזימה אותה.

להמשיך לקרוא מינורי באבולוציה הסטריאוטופית

Share

מינורי בקוץ ובמסמר

מוטוריקה מנטלית

קבעתי – איזה קבעתי, נעניתי להזמנה – עם ר’ישל’ה בנמל יפו, לקפה של שבת בבוקר.

האיש נאה, בעיניי, כאל יווני,
גמיש לשינויים, גירויים, תגובתי כפסל שיש איטלקי,
עם יכולת דחיית סיפוקים כשל קיסר רומאי,
ובה בעת עם יכולת כלכלית לסיפוקם א-לה אוליגרך רוסי פוסט סובייטי.

מוצץ לתינוק –כאופנוע לר’ישל’ה – כשיהיה צעיר יהיה וולנטינו רוסי. להמשיך לקרוא מינורי בקוץ ובמסמר

Share

מינורי בביטוי אישי

Drawing My Own Way Everyday

אני רוכב לי במורד הרצל – הערצְל עם צ’ שוואית קצרה ול’ ארוכה – לסידורציות.

בעודי תר למי להציק, מבחין לימיני בקטנוען עם ארגז מטען, שהפריזר שמותקן לי על האופנוע כקוביית שש בש ייחשב לעומת הפריג’ידר שלו.

על רגלו השמאלית אני מבחין בכיתוב לא ברור. לי. להמשיך לקרוא מינורי בביטוי אישי

Share

מינורי בהתגרות

אתמול התקדמתי על קינג ג’ורג’ לכיוון הים. אווירית, אם הייתי ממשיך, הייתי מגיע למחוז חפצי. מכיוון שאני לא מלאך, לא שרף, אולי רחפן אך נע באופנוע יבשתי, עזר הניווט מחווה לפנות שמאלה לאלנבי ולבצע קפנדריה שגרפית על המפה נראית מבאסת. להמשיך לקרוא מינורי בהתגרות

Share

מינורי בסתלבט

צוחק מי שצוחק אֲחורון

אתמול במוסך, שמונָה הסתלבטו עלי – הבעלים, המנהל, המזכירה, שלושה מכונאים, אקספרט ולקוח אחד.

הבאתי ת’אופנוע מפני שכשמותנע, לא מזיק טחורים, כלומר לא מחזיק טורים; כבה ונכבה.

לאחר תנני תננה, האקספרטים המכניסטים הגיעו למסקנה שאין מנוס – יש לנקות את האינג’קטוריאדה. עניין די יקר, שבקמצנותי ניסיתי להימנע ממנו.

להמשיך לקרוא מינורי בסתלבט

Share

מינורי בהשמה תעסוקתית

לא פוליטיקלי קורקט

ב- 2007, נסענו ידידי הנערץ אלי דבוש, סימון שקורי וידידי האמן אריק אלבו לבקר את ברק גזית שעבד במנילה, פיליפינים.

לעיני הבלתי מיומנות, תאילנד היא השניה לפיליפינים לקיימות מנעד שני הקטבים נקבה — זכר – יסלחו לי, או לא, מי שצורמת להם השמת מנעד בין שני קטבים אלה. מספר האנשים שלא הייתי סגור על מגדרם היה לאין שיעור גדול יותר מכל מקום אחר בו הייתי.

להמשיך לקרוא מינורי בהשמה תעסוקתית

Share

מינורי בהשתלבות

חמור במרחב

רכבנו

רכבנו ה’, חברתו ואני למנזר סנט ג’ורג’, ואדי קלט.

בפתח המנזר אוטובוסים פורקים צליינים מהז’אנר האורתודוקסי; יוונים, רומנים, רוסים, סרבים. בדואים בפתח המנזר ממתינים לפשוט את עורם – מטפורית – בהלבשתם כפייות, השקייתם במיץ תפוזים או רימונים, ושיווק אגרסיבי של פאצ’פקעס תיירותיים במחיר מופקע, בדרכם מטה ל, או חזרה מהמנזר החבוי בערוץ.

להמשיך לקרוא מינורי בהשתלבות

Share

מינורי בספונטניות

רוכב על בן יהודה שטראסה דרום, בנתיב התחבורה הציבורית. חולף על פני חנות הדגים בה רכשתי שנים ארבעה מושטים לגריל אחת לכמה ימי שישי. שנה ומשהו עברו מאז הרכש האחרון.

אמרתי לאלי ועזרא, מפרקי הדגים, שבעל הבית דומה לגאידמק.
הבחינו בדמיון. צחקו.
בעל הבית, זועף, כעוס ומאוס, לא אהב. לא ברור לי בדיוק את מה.
בינם לביני נוצרה סולידריות דקה של לקוח מסתלבט עם עובדים שמתעמרים בהם.
היו מזכירים כל פעם שנכנסתי, שנים לאחר שההלצה מוצתה.

רואה את עזרא הדגים עם סינור הפלסטיק מחוץ לחנות.
מנופף לו מהאופנוע. הוא מזהה אחרי הרף, ושואג “איפה אתה?” אולי בסימן קריאה.

מה אומר לו? שעברנו דירה, שאין גריל, אין דגים על האש בימי שישי?

מלאתי פי מים, שתקתי כדג, שטתי הלאה.

אוירון דגים
אלי ועזרא דגיגים מעופפים
Share

מינורי בחוסר

“מה התכונה הכי חשובה לגנרלים שלך? מזל”

כך אבי סיפר לי, היתה תשובת נפוליאון לשאלה.

אני, אין לי גנרלים.
בגאנה מוצמד אלי נהג. ג’והן. במצב רוח טוב, בדרך כלל. נקי, משתדל, מרָצֶה ללא התבטלות. אני לא מבין את רוב מה שהוא אומר לי, שילוב של האנגלית החלשה, שמיעה מתקהה, ומלים שמלעלע במונוטוניות. יש לו שפמפם. והוא דתי, מאד דתי; אמר לי שאם הילד שלו יתגלה כהומו – יהרוג אותו. הוא יהרוג אותו. במו ידיו. הילד השני סובל מפיגור. הוא עני, מאד. וגם בתפקיד ‘עני’ – אמירה בעייתית, המבטאת את תפישתי להחצנת מצוקתו הכלכלית, ביחס לאחרים. המבשלת שאתי שגם היא בסוג של מצוקה ועם זאת ברמת החצנה שונה, ואחרים אחרים, כמו כנהג הקודם שעבדתי איתו, מתנהלים מנטלית לא לשייך לעצמם לתיוג זה, גם אם רמת הכנסתם די דומה. להמשיך לקרוא מינורי בחוסר

Share

מינורי בפשטנות

אני, בין ריבוא חסרונותיי, מייחס לאישיות אחר פשטנות שמאפשרת לפענחה,
בעוד שלאישיותי הפרטית שלי, מורכבוּת שמונעת מאחר להבינה.

אז זהו, שציון, אותו פגשתי באקרה, מייחס לאישיותו פשטות – מה רואים, זה מה שיש. פשוט, פאשוט, פאשיסט. המיר אדיקות דתית בבליל של אדיקות פטריוטית מבולבלת ונחרצת. ואוהב אותו. אם היה לי לב בר נגיעה הייתי אומר – נוגע לליבי. במקום זאת – בשל אישיותי המורכבת. להמשיך לקרוא מינורי בפשטנות

Share

מינורי בחלום

לפי חוקי מקום עבודתי, הנהג צמוד למכונית שצמודה לאקספאט.
הרכב שצמוד אלי – טנדר מיצובישי מסוקס, נשלח למוסך לטיפול תקופתי.
הנהג שעובד אתי נותק ממכוניתו, שניתקה ממני.

סמואל, נהג מכונית סדן של אשת אקספאט צוּוָת אלי. ‘פוסיקאר’, או ‘פות מוביל’, סליחה על השפה הלא-פוליטקלי קורקט. להמשיך לקרוא מינורי בחלום

Share

מינורי במניקור פדיקור

במסגרת עבודתי נסעתי ליישוב נידח Aburi, צפונית לאקרה.
אולי לא כל כך נידח – 40 קילומטר צפונית לבירה, ויש שם גן בוטני חשוב שנוסעים במיוחד אליו.
עד כדי כך. בשפעת האטרקציות של גאנה, נהייתי בוטניקאי חובב.

נידחות היישוב מתבטאת בכך שהבנק – לקוח שלנו, משתמש בתקשורת לווינית. תקשורת אחרת יקרה מדיי.

אנחנו מנסים להטמיע מוצר שעומדים על כך שהוא טוב יותר מהאלטרנטיבה. אבויה, המשתמשים שמים את נפשם בכפם, מחרפים נפשם, כדי לא להשתמש בו – לא רואים את האור שאנחנו משפריצים עליהם במוצר, ולא בשל עוורונם. להמשיך לקרוא מינורי במניקור פדיקור

Share

מינורי ברֶזורֶקְשֶן

מי שיהרוג אותי באפריקה, אלה לא השחורים.
אם, יהיו אלה הלבנים.

אולי, חוץ מג’וזף.

בגאנה, אני חי בקהילה, בקפסולה, למגורים הם קוראים ‘קיבוץ’. מבחינתי אולי ‘צוללת’, ‘חללית’; מרחב חיים של משאבים מוגבלים, מוסדרים, קבועים, כמו בקיבוץ, צוללת…, שיוצרת סוציולוגיה מעמדית לפי סממני שררה, מותאמים לאופי המקום. במקרה זה תפקיד, וותק, ומהם נגזרים סוג הרכב וגילו, מיקום המשרד, המגורים, ושאר סממני חיים ומעמד. להמשיך לקרוא מינורי ברֶזורֶקְשֶן

Share

מינורי בצידוק — רציונל

אני שונא דימויים בחיי

בגאנה, צוותתי לדירת שותפים,
סלון,
מטבח,
שלושה חדרי שינה עם שירותים, לכל חדר.

חובר למי שנמצא שם כבר לפני, שנה לערך, לא חשובה העדה. להמשיך לקרוא מינורי בצידוק — רציונל

Share

מינורי בשפע, או מחסור

שותפיי לדירה ואני מגיעים לארוחת הצהריים. יחד.

שאלתי אחד מהם –
“איך אתה חושב שססיליה – המבשלת – מעדיפה, שנגיע ביחד או בנפרד?”

“מה זה מעניין אותי?”, הוא עונה,
“אותי שואלים מה אני מעדיף, שיהיה איכפת לי מה היא מעדיפה?” להמשיך לקרוא מינורי בשפע, או מחסור

Share

מינורי בהתנשאות בלתי מתפשרת

שבירת שיאי

נוסע עם הנהג וצַבָּע בן 22.

הניח את הסולם ב ב SUV המעאפן, נוסעים דרך Nima, הפאבלה של אקרה
– מזהירים מלהכנס לשכונה. משום מה אין לי את החשש, את הידיעה המחמיאה, שעם היכנסי יהיה מי שריצפטורי ההרחה לו יאויימו, ויתקיף אותי שם, רק בשל ריח נשימתי הבאוש –
לרכוש צבע לבן ומברשת. you know, צבע, במשימת צביעה.

האסטרטגיה ההתנהלותית: כל מה שתוכנן ישתבייש;
אתמול היינו שם. הביא טיח לאיטום. היום צביעה.
בפועל לא צבעים ולא מברשות. ואין לצפות שיהיה לו בהישג יד 40 ש”ח לרכוש.
צריך אותי.

פאק שלי, הייתי צריך לוודא. להמשיך לקרוא מינורי בהתנשאות בלתי מתפשרת

Share

מינורי בוֶתֶק

יושב עם השותף לדירתי בפאב מקומי באקרה, גאנה.
רוסי. כלומר יוצא חבר העמים – אוקראינה, 25 שנים בארץ,
ו’רוסי’, לא יודע אם ברמ”חיו ובשס”היו,
כן בערכיו, בהעדפותיו, בתרבותו, בהתנהלותיו. להמשיך לקרוא מינורי בוֶתֶק

Share

מינורי בסיבוביזציה

מגזר שלישי

להלן קודקודי הסיבוב:

  • ר’, ר’ישל’ה, בתפקיד מֶצֶנָט, אוליגרך סיני אנונימי,
  • גיסו, שגילה את ההזדמנות, רתם חמלה וייצר את הממשק הסיבובי,
  • ה’, בתפקיד אמן.

להמשיך לקרוא מינורי בסיבוביזציה

Share

מינורי בגזענות

יושב בנחמה וחצי, עם המחשב. האגף המזרחי. המקום מבחינתי, באמת, אין דברים כאלה.

ילד מוכָּר כבן 13, מוכר מוצרי סידקית ושמאטעס נוספים, נוגע בי במגע רך, ספוגי, מיומן, שמעלה בי זכרונות מריו דה ז’ניירו מלפני 30 שנה, של רוכלי בוטנים בני שש, ומלפני עשור בהודו, ספק שואל ספק מבקש “תקנה ממני משהו” על התפר בין בקשת נדבה להצעת מרכולת.

להמשיך לקרוא מינורי בגזענות

Share

מינורי בקטנה

עומד בתור למשרד הפנים. שוב אבדה לי תעודת הזהות. מניח שאמצא אותה איפשהו.

לְפנָי עומד טרחן שנהנה שאני מראיין אותו.
עף על עצמו [- לי נוח יותר עם ‘מתפעל’ מעצמו.]
משורר על בנותיו והצלחותיו וכאלה, ונותן עצות של פרוצדורת הוצאת ת”זים ודרכונים. וסתם עצות.

ואני, יש לי 30 דקות חיכיון, עט, ממקד מתשאל, ושואייל ‘מה אתה עושה?’ להמשיך לקרוא מינורי בקטנה

Share

מינורי בנוסטלגיה, המשך לעדכון

ג’נטריפיקציה ניו יורקית

חזרה

אז יש המשך להתרחשות.

http://www.cnbc.com/2016/08/09/self-proclaimed-genius-combs-profits-from-beard-boom.html

מודיע לבריסטה עם הפירסינג, נזם אף – לא נחשפתי למי’ שלטעמי’ התוסף מחמיא לה, אולי בגלל זה אני דר ביוחנן הורקנוס ולא בבדפורד – שאלך לכמה דקות ואותיר את המחשב. מאשים את עצמי ב’דעות קדומות’ בכך שאני מופתע לשֶמע אמירתה הוולונטארית, רכה ומנומסת, ועם זו הנחרצת ש’אשים עין על המחשב’ ואני, פִּיס אוף שיט שכמוני, הולך לאכול בייגל משובח במקום אחר.

הצלם שלנו, ירמיהו, או Jeremiah Newton מסתבר, חוזר עם ידידו המקועקע עד לשד עצמותיו.
הוא פורף בטקסיות מיומנות את סלסלת כיפה אדומה המשמשת לו כתיק כְּלֵי צילום, פורס את תכולותה – מבחר מצלמות ילדותיות משעשעות. להמשיך לקרוא מינורי בנוסטלגיה, המשך לעדכון

Share

מינורי בנוסטלגיה, עדכון

ג’נטריפיקציה ניו יורקית

Bedford

בשהייתי בניו יורק, 1984-94, עברתי, אולי העברתי ג’וב לשכונה בברוקלין.
לא יעד שהייתי מגיע אליו וולונטרית, מתעכב בו.

כעת כן.

להמשיך לקרוא מינורי בנוסטלגיה, עדכון

Share

מינורי בנוסטלגיה

ג’נטריפיקציה ניו יורקית

ב- 2016, גילינו את הבייגל ה’נכון’, לי – Pick A Bagel, על השניה בין רחובות 76 ל77. פמפרניקל עם סְפְּרֶד לקס. ואמריקנו גדול. ואם לא מתכנן לאכול בקרוב, אז גם ברין מאפין. לא כי רעב, כי טעים! קיבינמט.

ביום ראשון אחד חצינו את הפארק, עצרנו ב- 72 בין קולומבוס לאמסטרדם ונכנסנו ל-בייגל 72. הפמפרניקל היה חיוורייני, בצבעו ובעיקר בטעמו. להמשיך לקרוא מינורי בנוסטלגיה

Share

מינורי בשטֵעייטֶל

עולם כמנהגו נוהג

בניו יורק, קבעתי עם חבר מקומי, יו נואו, להגיד שלום, להתנשק. כבר בראשית שיחתנו, הזמין אותי לבוא איתו ועם ילדיו לבר מצווה בברוקלין, שם יישא את הנאום המרכזי, מייד אחרי הרב, יהיה הכוכב שם, אוכל לצפות בו, וכן אוכל בלי סוף אוכל יהודי נפלא עד שאפליץ מה- grits – גרעיני תירס גרוסים ואז מבושלים לדייסה, כנראה אוכל יהודי במצבי צבירה מגוונים, שיוגש בחגיגה – וכן, ישמח אם אגור איתו, אצלו, אשתמש בשירותיו, וכל זאת בנדיבותו – עמוקה, שאני מכיר, והן את טעם האפטר טייסט החמוץ שנלווה, תמיד, אחרי צריכתה. מין מעגל בו מתפתים-צורכים-מתאכזבים-מצטערים.

להמשיך לקרוא מינורי בשטֵעייטֶל

Share