בעודי מפסיע במשעולי נווה צדק
ביום חורף אביבי ביותר
בואכה סוזן דלאל,
שתי מטרוניטות חולפות על פני.
שומע את המשפט הבא:
"לתערוכה הקודמת שנערכה בלוצרן הגענו מצוריך."
חבר, יזם, שיתף אותי בכוונתו לפתוח עם שותפו חומוסיה.
בקניון כפרי , על דרך ראשית.
חבר לבעלים של מוסד חומוסאי מוכר בעמק החומוס התל אביבי, יקבל ממנו מתכון שם והדרכה.
אחלה רעיון.
להמשיך לקרוא יזימה מהקומפורט זון–
במשך שנים אנחנו מתארחים בקהילה גדולה לסדר הפסח.
שמתי לב, שעל פי הסידורציות, מארחיי ומשפחתי מושבים, תמיד, בהיקף האולם הגדול, ובדרך כלל באותה פינה. דרום מערבית.
נעדר מיומנות הערכת איכות המקומות ביחס לאחרים, המקומות בהחלט מצוינים לי.
לאחר הסדר הקודם,
טעיתי,
ושיתפתי את מארחיי בעובדה שמושיבים אותנו תמיד בהיקף,
ותהיתי בקול רם, כלומר בכתיבה,
על עובדה בלתי ניתנת להפרכה זו,
והוספתי את השאלה במה שנראה לי כהומור,
ונראה שנתפש כ-
האם מיקומנו בשולי האולם מסמן את מעמד המארחים בשולי קהילתם?
בסדר האחרון הושבנו בלב ההתרחשות, קרוב לבימה.
וגם נשאלתי אם אני מרוצה.
ואני, מציקן, צייקן וטרחן בלתי ניתן לריצוי,
זורה רעש, זורע תעוקות, קוצר טעויות,
מפעיל את יכולותיי (המוגבלות) לייסורים עצמאיים,
מצר על אי-הנוחות שאמירותיי יצרו,
מתחרט עליהן, שהרי ממש לא מתכוון לגרום למיטיבי המארחים אותי לבצע פעולות כאלה כדי להיטיב עם עצמי,
או להחצין את רצונם לשנות את תפישותיי על מעמדם בקהילה.
ובכלל, המקום בהיקף מצוין מאוד ביותר ומתאים מכל הבחינות.
אז עניתי,
הודיתי על ההזחה למרכז ההתרחשות, וביקשתי שבאירוע הבא יפעילו את השפעתם ויזיזונו חזרה לשולי הסצינה, היא הקומפורט שלנו.
קידום התנהגות רגשית של פרט,
כשהיא נוגדת התנהגות רציונלית,
התביעה להבנה ואמפטיה אליה,
מהווה ספיחה של אמפטיה, הבנה להתנהגות פוגענית של הפרט, כלפי עצמו, לעתים גם כלפי זולתו,
וזאת תחת כותרת של אפשור החופש
ובפועל, שלילת החופש מאחר, שנאלץ להכפיף את הכרתו, התנהגותו, העדפותיו להתנהלות הלא רציונלית.
ההבדל בין העדפותיי לתפישותיי הוא היררכי:
חילול כבוד מת? כבודו?
אם גופה מתנתחת post mortem או מרוטשת בחמת זעם, קרה לה משהו?
ואם זו חית בר, לא גופת אדם?
זה כמו הקוקוס הנופל בחוף ללא שמיעת בן אנוש.
אלוהים כועס על השחתת יציריו?
פוגש בקפה בת של סלבריק'ה.
לומדת בבית ספר שילדיי למדו.
בית ספר שלהורים מהצפון התל אביבי הרגיש והישן יש אמירה בו.
שואל אותה באיזה כיתה היא.
"ו'" משיבה.
"מי המחנכת?"
"אני כבר לא בבית הספר ההוא."
"למה?"
"היה שם לחץ."
"לחץ ממה?"
"לחץ שבשנה הבאה הולכים לבית ספר אחר, אז עברתי לדמוקרטי, עד י"ב."
זוכר את אבי מניח תפילין.
עד סוף שנות השישים.
אז- הניח להם.
אצל סבי היינו חובשים כיפה,
מברכים על המזון.
הוא היה פעיל בבית הכנסת ברמלה. להמשיך לקרוא התפתחות דתית, דתיות עצלה
הנביא יחזקאל, שולייח פרדיקציה?
וזה הולך כך:
בבחירות הבאות אחרי בחירות 2013, אני סימון שקורי צופה,
שהגוש שיזכה בבחירות הבאות וירכיב את הממשלה יהיה גוש השמאל מרכז, שמרכזו יורכב משלי יחימוביץ + ויאיר לפיד + מרץ.
במקרה שגוש הימין שבמרכזו הליכוד ירכיב את הממשלה,
אזמין את יאיר דיקמן לארוחת צהריים, לכול מסעדה שיבחר בגבולות ארץ ישראל
לא זוכר מי אמר ש
'הדורש צדק מבקש חמלה'
ואוסיף
ש'המתנגד לצדק, דורש אהדה'.
אני במעבדה;
בוחן תגובות שונות
לגירויי, חיוויי מציאות,
על ריבוי תודעות שונות.
אני בג'ים;
מפריש אנדורפינים.
פעילות מהנה לתודעתי הדוויה,
מעורר אדרנלין לתוצרת העיקרית של הלאב – אחיזות תודעתיות.
אם הייתי חכם לפני המעשה כאמי לאחריו,…
אֵם, שעדיין מדממת את לידת בכורה,
השומעת מאמה האוהבת, אינטליגנטית, נחרצת, כריזמטית, קולית, מצחיקה,
(בין היתר, ויש להניח שמסרים דומים לאלה לא לראשונה) ש-
מעתה, תחלק את העולם לשניים<div "="">
מניח, שצחוק צחוק,
מרתון תל אביב 2013 נערך ימים מספר טרם סוף החורף, הרשמי,
כשהמארגנים, כלי התקשורת יודעים ומיידעים שישררו תנאי שרב בעת קיומו.
במהלך האירוע בריצת הריצה, אחד הרצים מת מהתייבשות.
גם מפני שאינני מאמין שסטרוקטורה תמנע את כל המצבים שמנסים למנוע,
וגם לא רוצה להשית 'מגבלות זהיראות יתר' – אף אחד לא רוצה מגבלות יתר, ועם זאת במתח בין חופש לבין זהירות מגבילה, אני במובהק בצד של החופש על חשבון הביטחון, בבחינת 'יזהר מי שרוצה ביטחון'. אישית אני מעדיף שלטון רופף, עם כל המשמעויות והחריצים שמאפשרים למקרים שאינני רוצה שיקרו, ולרדלל עד להפיג את 'דאגת' הרשויות.
כמו שסוכן הביטוח משדל לרכוש ביטוח צד ג' באמירה: "ומה יקרה אם תפגע במרצדס?", האם בנטייה לא להדק את השליטה, אין חשש שיסתובבו יותר אנסים ורוצחים – אני לוקח את הסיכון שאפגע במרצדס, ומעדיף את החופש.
הנטייה לצד זה או אחר מקורה בהתניה אישיותית שנוטה לצד אחד או אחר.
ההתניה נשענת על עיבוד השפעות תמהיל אישיות, רמת תחושת ביטחון אישי/ חרדה, חינוך, סוציולוגיה, סביבת גידול, השפעת דמויות דומיננטיות.
לכן, חש לצפות, שנטייה זו, תדור בכפיפה אחת עם התניות נוספות של מכלול העדפות, ערכים ותפישות.
כפחיות הנשרכות מאחורי האוטו חתן-כלה המקרקשות תגובתית לאחר מעבר המכונית,
כן במקרים של הוויות חיים אחרות; הרציונל, אף שרובנו חושב שהופעל טרום ההחלטה, הופעל לאחר גיבוש העמדה*.
אז הרציונל מופעל ב-להסביר את מקור הנטייה,
או, לקדם את השפעת התפישה של בעליה על הסביבה.
ומוסיף, בזהירות, מינורית, שמזהה בארכיטיפוסים המבקשים שהמדינה, מוסדות, גופים סטרוקטורליים יקחו אחריות על מאורעות בחייהם, אנשים פוחדים, חרדתיים, שמשוועים לעזרה או לפחות חמלה לתחזוק עצמם.
אינני מטיל אחריות על גופים אלה במקרה זה וכזה.
* (כל) עמדה מתגבשת על ידי הפעלת סנטימנט עם בקרה רציונלית להתאמה למציאות כדי לספקה.
היה לי חבייר ילדות, שעל פניו, מזכיר במידותיו את ידידי הנערץ;
דמיון מהסוג של 'מה פתאום?' הרי זה כזה וההוא בכלל ככה,
ואני לא יכול שלא לראות את היותם חולקים את היותם צבעוניים וכמה גווני יסוד משותפים:
בעוד חבייר הילדות מסתכל מלמעלה למטה פרקטיקו-מולקולרית, מעשית, בידיים,
ידידי הנערץ פונה למעלה, אסטרטגית, לתהליכים והערכות על.
האחד שימר על סוציו-אקונומיקה קבועה לכל דרכו,
השני, נע על סולם הריבוד החברתי, ובהתעשרותו פנה למסלול המהיר, והתחכך בשועים מהזן המהיר, נוצץ ומוחצן.
הראשון, גידל בת ובן בגיל צעיר מהממוצע שפנו בהצלחה יתירה למקצועות היפר פרקטיים אקדמיים,
בעוד השני הוליד את שני ילדיו בגיל מבוגר מהממוצע וחווים אתגריים לימודיים.
האחד נורמטיבי לחלוטין,
והשני אפילו לא לסירוגין.
אולי לפרקין, בטקסין.
את הראשון חיבבתי והעברנו בחלון זמן קצר חוויות,
את השני אוהב וחולקים בחלון רחב רבות.
ואני בכלל מבין למה יש מי שלא רואה את הדמיון, שכן זו לא זהות, זה דמיון, זה לא מתמטיקה שבה פרט אחד מפריך דמיון, ואכן יש שוני, בבחינת המפריד ביניהם יש הרבה.
בעיצומה של הגשמת הדחת ידידי הנערץ לרכוש אופנוע מפואר טרם קבלת רישיונו, מתעדכן שאבא של חבר נפטר.
בלווייה פוגש את חבייר הילדות. ערב קודם השיא את בתו.
חופר לו בשאלות על החיים; מספר שאחרי שהתגרש גירושים רגישים מצא אהבה אצל גרושה אם לשלושה, שמתכוון לעבור לגור איתה.
אני מחמיא לו שבניגוד ל- 53 63 73 שלי, הוא בן 53, נראה 43 ומרגיש 23.
"מרגיש בן 16" הוא מתקן.
עודר לו בשאלות דיקמן: 'תגיד תגיד, במה היא דומה לאשתך לגרושתך'? ב'שום דבר' חורץ ומראה לי על מסך הטלפון בבואה דקיקה ובלונדינית כגרושתו. מייחס לעצמי את השטחיות אונסת ההשוואות.
מציק לו עם 'האם אוהב את חתנו?' בפיקחות של נורמטיביים מורייח עם בחירתה של בתו ונותן לי את מה שטוב לה וכאלה.
טוב. מבין. אז בא לו ב-90 מעלות: 'תגיד תגיד, לתפישתך את טובת בתך, האם עשתה לדעתך, את הבחירה הנכונה, לה?'
אז הוא מספר לי, כמענה, לא כתשובה לשאלתי, שעם עזיבתו את הבית, ילדיו לא דברו אתו. בהמשך הילדים החליטו לא להפסיד אבא. אז חזרו לדבר. אבל החתן לא ידע לצאת מזה, אז ממשיכים לא לדבר.
ומוסיף שהגב כואב לו, רקד עד 3 בבוקר.
"ותגיד, היית עם חליפה אתמול?"
"בוודאי," משיב "גם הבנשלי."
שלחתי סמס לכמה תריסרים ממכריי עם השאלה:
"כשאתה לבד, האם אתה עומד בצפירה?"
להמשיך לקרוא אוטונומיה צפירתית
לפני גיל 28, גרסתי, שאז החיים נגמרים.
כשהגעתי ל28 נוכחתי שצדקתי.
תפישה מצערת זו מתמתקת
אם מכיר בה.
אם לא מתגעגע למה שלא יהיה,
אם רוצה את שיכול ואוכל להשיג,
אם נהנה מהקיים, ולא עורג ל-מה שלא אוכל ליירט.
ידידי ואני, בלבוש ובמראה התואם את צרות הנוכחים, נכנסים לאופטומטריה משובחת לאסוף את משקפיו המתנשאות.
ידידי מתוסכל על חווית הפיכחון שמתיחת המחיר גבתה.
לאחר חיכיון ארוכה, כשהאופטומטריסט מפציע, לפני שמתכנסים לדיבורציה, ידידי שאל:
"אפשר לקבל מים?"
אני לא party pooper.
אני בארטי בובררר!
האם יוזמי חגיגת אירועי הפתעה
הם קונטרול פריקס, שונאי שוני, הפתעות וריגושים, שלא לומר 'אנאליים'
שמְתעֲלים את תיעובם
(ששי, ווחייאת ששי, עושים סובלימציה, מה אח'שלו לא מבין?)
להנאה,
מגרימת הפרת סדר – ההטייה הרגשית הנובעת מטלטול לצד אחד ובפתאומיות לצד אחר,
וההנאה הנרווית מיצירת הסדר מחדש תוך שליטה על התהליך,
שתכליתו תוצר שנתפש חיובית? להמשיך לקרוא בה!
