צורך שירותים מאקס סלבריק'ה ספורטיבית.
"תגיד תגיד", שואל אותו "איזה קונצנזוס יש עליך, ואתה יודע שהוא לא נכון?"
חושב רגע ומשתף "כולם חושבים שאני מאד אוהב את אשתי. ואני כל הזמן מחפש לזיין."
אני עֵד, חושב לעצמי על החלק השני של המשפט.
ואני נזכר
במסימו האיטלקי שישב איתנו בבר בקוצ'במבה, בוליביה, 1985:
הפיל כוס בירה, שנשברה.
בעל הבית תבע "שלם לי (שווי של) $1."
מסימו נחרד מגובה הסכום וסירב.
הביאו שוטר שפסק – "$1 לבעל הבר, $5 לי."
כשמסימו שלנו מחה, הביאו לו את הסמל שהורה "$1 לבעל הבית, $5 לשוטר ו-$10 לי."
מסימו מיאן, וכאקט אסקלציה נלקח לתחנת המשטרה, ואני מלווה אותו.
החד גדיא הסתיים ב- $1 לבעל הבית, 5 לשוטר, 10 לסמל, 50 לקצין ו- 100 למפקד.
מחוות מילוליות ורגשיות כשלעצמן,
לא ממש עושות לי את זה.
אני מודע לכך שלרוב האנשים כן;
לחלקם – על מצע של יחסי תוכן ועניין,
ולחלק מהאנשים כתחליף.
לא לי,
תודה
תודה לך חבוביק,
עשיתי דיל יותר טוב-
אני, נהנייתי יותייר!
יש מי שבאופן בחינתו את המציאות,
יתעכב על המולקולה הזו, שמסתירה את העיקר.
ברמה הלאומית, בישראל, פעילויות האפטר-שואה מטפלות בפיתוח, טיפוח, שימור והעצמת הטראומה,
בעוד שברמה האישית היינו נוהגים אחרת לטפל בטראומה.
הזמנתי במסעדה בתאילנד פצצת סוכרים של וופל בלגי.
המלצרית התאילנדית באה בצהלות 'wow wa wow.'
קבלתי מאכל משחתי במרקם מחוספס, בלתי מזוהה.
יכול להיות שלא זיהיתי בשל,
החושך/ הטעם/ המסעדה הארגנטינאית/ בעיר קולומביאנית,
שזה חומוס?
להמשיך לקרוא מדג'ין וסאן אנדרס
שְמֵי קרטחנה צלולים, ואדמתה מוצפת, עקבות ליומים קודם של גשמי שיא עונה כשהייתי בטגנגה. הגשמים הסבו נזקים ו-8 אנשים נספו. כך מדווחים בתקשורת המקומית. להמשיך לקרוא בצבוץ בטוטומו
לאחר המסע בטבע חוזר הביתה. כלומר לקאסה.
מציעים שאבדוק רפואית את חומרת הנזק ברגל הנפוחה.
זוכר את סבא שלי לועס כדורים שקיבל. שאלתי את אבא שלי למה – "הוא לא יודע לקחת כדורים" הסביר.
החלטתי לנקוט בשיטה זו; להתעלם בשלב הזה, ללעוס כדורים בהמשך, על פי צורך. להמשיך לקרוא מוי כיף בטגנגה
פרק רביעי, בו יסופר איך ניעורה בתו של האיכר וטיילה בפרק טיירונה.
להמשיך לקרוא שוט הטיול – טיירונה פארק
לאחר הלוסט אין קרטחיישן של הלילה הקודם, שם פעמיי (איזה יופי של ביטוי, רק לא יודע מה זה 'פעמיי') לסנטה מרתה.
שומע שהיא מעוז הקרחאנה, מסיבות וכאלה. רק שלא בעיר עצמה, העייפה, המתבוססת בבוצה, אלא בכפר דייגים שהמוצ'ילרים הפכו את פרנסתו מדֵיג דגים, לדֵיג תיירים. להמשיך לקרוא טגנגה
זו העת לציין שטיול כזה הוא לא רק כיף צרוף, מרוכז, אחלה וסבבה.
מכיוון שלבד, הבאלאנסים המייצבים רגשית נסמכים אקסקלוסיבית על מקורות אינטרינזיים. אין את הרפרנסים, המשככים, של סביבה רגשית אוחזת. אי-נוחות באי-וודאות מעצבנת, בזבוזי זמן מתסכלים, חדר מדכא, בהיעדר רפרנסים אחרים מתעצמים, בעוד שהיכולת לשכך אותם נחלשת. אין עזרים טקטיים. להמשיך לקרוא פסיכו ו-לוגיה
אחרי כמעט שבוע בקרטחנה,
החדשות הרעות הן, שנראה לי שאכן זה הטיול האחרון.
במתכונת הזו לפחות, לא נראה לי שיהיו עוד.
מעט הגמישות שנותרה אובדת. להמשיך לקרוא קרטחנה
יש הנוטים לתיאור אמת ומציאות,
ויש הנוטים לקידום תפישה, אג'נדה מקדמית,
כמאפיין אישיותי.
…ואני תמה, באוקטובר 2011,
האם תצורת המחשב הנייד הבא תהיה בסלולר
עם קישורית ליחידות i/o כ-
מסך, מקלדת, מדפסת, רמקולים, שיארחו את המשתמש,
וזאת, טרם 2016?
ההצלחה של הרשתות החברתיות בעשור הראשון וחצי של האלף השלישי היא אחת ההצלחות הכי אם לא ה מאובחנות בתקופה זו, כשבראשן אחת, המאפילה על הצלחתן המטאורית של האחרות.
הצלחה פנומנלית זו נשענת על:
שאיפת אנשים, במיוחד בתקופה זו, לשלוט ולעצב תדמית נתפשת בכלל, בדגש על המדיה הממוסכת.
יתר השימושים הרבים של התועלות והצרכים המסופקים, נתלים על שאיפה בסיסית זו.
בשל רצון זה, נוצר היפוך מצבי, שבו רוב החברים ברשתות החברתיות אינם הלקוחות, שכן אינם משלמים.
החברים ברשתות הם המוצר, שכן אלה המשלמים עושים שימוש בידע הצבור עליהם.
