ינואר 2021, בלפור. פוגייש מxימה, שנונה, נבונה מאד מצחיקה ביותר. אשת שמאל מעורבת אינטנסיבית; עושה, פותרת, פועלת, מזיזה, מפגינה ללא לאות, מתנדבת הארד־קור ברמות שגורמות לי להתלבט האם לחטוף רגשי אשם או ללקות בנחיתות.
להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי ביצועיזם פרקטי, פשוט, מיידי
לא אוהב הפגנות. חש תעוקה, פיזית, משכשוכי ביחדness, מהתכנסות הזדהותית, משיתופי גורל, מעליצות מזוייפת, מתחושת צדק מועצמת בשל ריבוי מסכימים. אני נרתע מהצטנפות דוֹמים בטריבונה ספורטיבית ריאלית, ופוליטית רעיונית. קוזה נוסטרה ערכית של זהות סנטימנטים, התרגשות פרטי הקולקטיב לכלל אגד זרדים עוטף גרזן קולקטיבי – דוחה אותי. קריאות קצובות, מתואמות, תנועות גוף, תנודות ראשים בהסכמה לדוברים שתורמים את חלקם לכינוס צבר אנונימיים – המון – לאג'נדה מובחנת בתוכן, רטוריקה, סמלים וכריזמה פונה לרגש, עושות לי לא טוב לעור פניי הצפוד.
מעדיף תוכן וורבלי אישי, רציונלי, רהוט, מלמד, מחדש, נטול אינטונציה נוסכת תקפות, הסמלות ומחוות מדגישות.
וברור לי, שגם אם אני שואף להיות אינדיבידואל עצמאי, בעיני אחרים אני נתפש כחלק מקבוצה מובחנת; מה שנראה לי כמחאה עצמאית, אצל אחרים אני שייך לקולקטיב עויין, מתנשא. המסר שאני מוטה אליו, השפה, המראה החיצוני, וני עוטה פרטי לבוש נושאים מסרים מובהקים שמעידים על שיתוף ערכים עם קבוצה מסויימת. מודע לכך, מובן לי, לא מטפל ברושם של בוחנים מהיציע.
מביך אותי עד כמה אני מוטרד מה'תהליכים' שעוברים על ישראל. בשפתי – במשמרת שלי שראל, דמוקרטיה מתקדמת, לא מושלמת, שנתה מגמה, נסוגה לאחור. ההשלכות המעשיות והאפשריות שבישראל ראש ממשלה שלושה כתבי אישום, נִשא על ידי כמחצית האוכלוסיה טורדות אותי. דמויות ציבוריות מתמירות תעוקה פרסונלית לאידאולוגיה אוניברסלית כשמעידות על עצמן ש'החצנת מחאתן היא הוכחה לחומרת המצב'. אני משתדל לשמור על צניעות או לפחות פרופורציה – החצנת מחאתי היא הליך פנימי, אני מגיב, אישית, למציאות אופפת חיצונית.
תמצית המצב; עימות סוציולוגי בין חשים 'מודרים' לבין 'חותרי שלטון חוק ודמוקרטיה מערבית'. בתוך עימות זה מקננות תתי קבוצות מובחנות שחלק מפרטיהן מזדהים כ'ימניים', דתיים', 'מסורתיים', 'לאומיים', ו'מזרחים', מתייגים את מי שמולם כאליטות, רואים בנתניהו נציג מקדם את ערכיהם. מולם נמצאים מי שרואים בתומכי ראש הממשלה מסיג דמוקרטיה לאחור, מתעמת עם רשויות חוק מפצ'פץ' בסנטימנט מתכנס הזדהותית של המון רגשי, קורבני, מוסת, רוטט עד איום באלימות, עם תודעה דמוקרטית נמוכה.
עימות זה מבחין תרבותית בין שלוש קבוצות: מצד אחד אוהדים מוחצנים של ראש ממשלה שמייצג את ערכיהם, צופים בלתי מזוהים בנטייתם ואדישים כקבוצה שנייה, ומיעוט מחצין מחאתו.
לאחרונה תפסתי צד אקטיבי. מוחה. ממי שהיה בעל עניין אינטלקטואלי, תאורטי פוליטי, שנמנע מהפגנות, יצאתי להפגין את עמדתי עם ובפני אנונימיים – במתינות במוצאי שבת בככר גורן פתח תקווה, ובשנה האחרונה אינטנסיבית בתריסרי הפגנות בבלפור, עשרות עצרות בככרות רבין, הבימה וגורן, בשדרות, רחובות, רחבות וגשרים.
אינני נמנה על חדורי מטרה, בעלי החלטה נחרצת של 'לא אחדל עד ש…'. מול אלה אני מתלבט האם ללקות ברגשי אשם או לפתח תחושות נחיתות נוכח נחישותם. אני – יום ביומו, כמו הצמחוני הרופס, שכל יום מחליט מחדש מה לאכול, לא קשור לעוף שלא טרף אתמול ולא מחוייב לבקר שאולי לא יבלוס מחר.
בילדותי בחולון, בימי שלישי לאחר ארוחת הערב, אבי ואני היינו עושים סבוב שכלל חצי מנה פלאפל בסוקולוב אצל ציונה ושיחות. בין היתר דברנו על איך קרה שאזרחי אומה 'תרבותית' מובהקת – גרמניה – ויתרו, בהסכמה וביודעין, על דמוקרטיה. יום יום עובר בתודעתי איך אני מסביר את זה. לא אפולוגטית לאבי, עניינית – כמיהת המון להנהגה אמונית, לאומנית, משמרת התכנסות הזדהותית כמהה למנהיג סמכותני. גוגל עדי שעיקר תשומותיי, שאינן מוכוונות לתוצרים פרקטו־קונקרטיים, מוכוונות להבחנה בין סוגי מכניקה תפישתית בסוגיות פרט–חברה–ריבון, להלן פוליטיקה.
ומחאות – אני מבין, מכיר ויודע – לא 'יעזרו'. אלה חדשות ישנות. והרי החדשות ועיקרן תחילה – הפגנות לא אמורות 'לעזור' לשינוי מושא ההפגנה.
הפגנתי אינה מוכוונת מטרה. אף לא לספק רצון ביטוי בלתי נשלט. הרצון נשלט. ולא לקבל לגיטימציה – מוטרדים מהנושא כמוני אינם נוסכים גרם אחד של 'צדק' בה במידה שמתנגדים לא מסיגים אותי לאחור במילימטר. בסוגיות ערכיות של תפישת עולם אין ממד 'נכון' או 'לא נכון', ולכן נטולות שכנוע רציונלי, לוגי. זהו טיפול בסנטימנט.
במחאתי יש ביטוי להתייחסות סוציולוגית. להבנתי, תפישת עולם מורכבת מסנטימנט מוטמע מינקות, מעוצב חינוכית תרבותית באמצעות סביבת גידול ומוסדות חינוך, מתעדכנת לנוכח השלכות מציאות של קידום אינטרסים אישיים – להלן חיים. על גישה משמרת ערכים מוטמעים זו, ישנה גישה של חותרי הליכי ערעור ובקרה רציונליים בוחני סנטימנט אינסטינקטיבי.
והפגנות, כאמור, לא 'עוזרות', ובעיקר – לא אמורות. החצנת חוסר שביעות רצוני ממצב אינה 'צודקת' יותר אם אבטא אותה לעצמי – במחשבה, במלל, או לברי שיח, וירטואלית – מתֻווכת מסך, ריאלית – ברחוב לבד, יחד – בתהלוכות, מועצמת – בהסבת נזק לרכוש או אלימה – בעימותים פיזיים בין־אישיים. זוכר את הקלישאה הטריוויאלית – עמדה מושמעת יותר, בקול רם יותר, על ידי יותר אנשים אינה מְתָקפת את טיעוניה ביתר תוקף רציונלי.
הפגנות מעמתות את מסר המפגין עם סנטימנט מקדמי אליו. האם הפגישה עם הסנטימנט אוהדת, עוינת, או אדישה. תכלית מחאה – עוררות סנטימנט חיובי אצל הנחשפים, שיצטרפו בתמיכתם במנעד של חישת אמפתיה רגשית פנימית, עד נקיטת עמדה מעשית ברורה. יש הפגנות שמרתיעות את המסר או מותירות אדישות. תוצר הפגנה הוא חיזוק סנטימנט אוהד, מצרף ומחזק, או תגובת נגד עויינת ממצקת התנגדות, ואינה מהווה תחליף למעשים קונקרטיים משני מציאות.
בהפגנות יחיד אין לגיטימציה מריבוי אנשים תומך. חרדת המפגין מפעמת, האם יצלח את מורא הסוציולוגיה – ערעור תיוג עצמי כ'נורמטיבי', ושל הצופים בבחנם אותו כ'הוא תמהוני?'
אני מתייחס לסוגיה כרוכב דו-גלגלי, שמבין שיש אפשרות שמכונית עלולה לפגוע בו, ועדיין לא רוצה למנוע תנועה.
כשייך לחברה – * מסרב להתייחס לסוגיית החיסון נגד קורונה, כחלק מרוב שמטיל מרותו על מיעוט – אני נוטה לאפשר לפרטיה להתנהל חופשית, כל זמן שאינם פוגעים באחר.
בסוגיית אי־התחסנות, על אף הסיכון האפשרי של הלא מתחסנים, אני מותיר את ההחלטה בידי הפרט האם להתחסן או לא. ערך חירות פסיבית על גוף עליונה, לטעמי, על התגוננתי האקטיבית.
לכן, בצד רצוני שיתחסנו אני מתנגד לכפייה:
גוגל, חוד חנית טכנולוגי;
מזהה שכתבתי שאני מצרף קובץ,
שכחתי לצרף,
שלחתי –
טאק, הוציא לי הודעה ששכחתי.
We are getting there.
גוגל רותמת הבנה טכנולוגית לשימש אנושי.
מכיר, הבאתי על עצמי, התייחסויות כתובות, ווקליות בגרונות ניחרים ממעמקי תחושת המודרות, של ימניים טובעים בעלבונם, תובעים את כבודם על התייחסות מזלזלת בְמִשנה תפישתית רדודה, תוצר סנטימנט בלתי מבוקר רציונלית, של בעלי תודעה דמוקרטית נמוכה.
בעצלות שאני מייחס לעצמי, אני נוטה לרכז מאמץ קצר ומיידי לשם שכפול עתידי, למניעת מאמץ חזרתי פחות מוצלח.
לכן, אתייחס לטקסט המצורף.
להמשיך לקרוא תביעת עלבון קונסרבטיבים
אין. אידאה מוטבעת בכריזמה נערצת.
בכל עת, תרבות, גאוגרפיה ושפה.
"את כל כך פרקטית" הייתי אומר לאמי "שזה לא מעשי."
אין בהתייחסותי זו לבקר את כניסת/ יציאת חולדאי לְ ומְ הפוליטיקה,
וגם לא כהוכחה למבחן נכון או לא נכון כלשהו.
זו התייחסות לפרקטיות מובחנת, אופיינית, שאני – איך לומר – לא מתפעל ממנה, של חשיבות המעשה מול נחיתות מחשבה.
פרק 165 פודקאסט הארץ: להמשיך לקרוא פרקטיקה
להלן ההתערבות שנערכה
בצהרי יום ג' 9/2/2021,
בביתו של רונן, יפו, בתל אביב
בין רונן רודיק, להלן ר'ישל'ה, ר', יפה כמו אל קזאחי, ובה בעת הטאייר הלא הכי עגול בפנצ'ריה,
לבין יאיר דיקמן. להמשיך לקרוא האם מישהו ממפלגת תקווה חדשה יצטרף לנתניהו?
אם אין קמח אין תורה?
אזרחים בעלי תודעה דמוקרטית נמוכה הם המאפשרים לאופה לרדד את הדמוקרטיה, בעזרת כלים מאפשרים.
עם אותם פרודוקטים ואינסטרומנטים ייתכנו מנתצי דמוקרטיה אחרים. יש היו כאלה.
אפשר לחשוב שהמצב הפוליטי כעת בישראל הוא תוצר של המנהיג – נתניהו.
אז זהו שלא.
כלומר חלקו של נתניהו דרמטי, כחלקו של האופה ביצירת מאפה – היוזם המניע העושה.
וחלקם של המערוך, התבנית, התנור המסייעים? המצב כמצע.
אי־אפשר ללא המהות; קמח, בצק, שמרים, תוכן התכולה המגדירה – האזאחים המסכימים. להמשיך לקרוא זה לא הוא
מאז'ורית עממית או מערבית.
מצביעי מפלגות הקואליציה, השואפות להתחב אליה או בוגרות שלה, אינם מוטרדים מתצורת הדמוקרטיה בראשות נתניהו; מנסור עבאס, סער, אלקין, הנדל, האוזר, בנט, שקד, קארה, סמוטריץ', בן גביר, גנץ' זליכה אינם מתלוננים על ניתוץ דמוקרטיה.
הם יישארו. נישאים על בעלי תודעה דמוקרטית נמוכה.
די בטיעון, במופע, בחיווי, במעשה אחד,
לתקף סנטימנט אידאי.
בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.
שבהליך מיצוי דמוקרטי, בחירות, בראש 13 מפלגות מתמודדות על שלטון –
מועמדי כנסת 24:
מפלגת 'ימינה' הסירה תחרות של מפלגת 'הבית היהודי' על אותם קולות. שתיהן מוטציות אחיות, יוצאת חלצי המפד"ל, פונות לאלקטורט דתי לאומני*. להמשיך לקרוא ימין, בהגדרה וביישום
הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי
ציפייה ודרישה להגנה.
בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.
הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי
משאלה מכמירת לב שלא יכולה להתממש.
על פי רוב מקושרת לאימת גהינום –
אימה מכמירת לב שמתייגת מציאות בלתי אפשרית.
הערכת דקות קריאה: 3 דקות, בערך 🙂
בחיי,
לא ידעתי לעשות דבר.
אבל מה – התיימרתי להיות זמין, נגיש ותגובתי.
לכול.
להמשיך לקרוא לא ידעתי לעשות דבר
הערכת דקות קריאה: 3 דקות, בערך 🙂
חבר לשעבר, ימני בכל מהותו, רמ"חיו וש"סיו – ב-dna, בסביבת גידולו, בקבוצת השיוך וההתייחסות – דיבר בשבח 'ביבי'; 'מה רע לך' ו'מי יכול להחליף אותו' וכאלה חיוויים של שכנוע עמוק בכאילו, שאלות ללא סימן שאלה.
להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי ימנים מתביישים
הערכת דקות קריאה: 8 דקות, בערך 🙂
בשבתות בככר רבין עם דגל שחור, מסכת 'מושחתים נמאסתם', בנדנה ורודה, כובע ואימונית 'לֵך'. לבד.
אחרי הצהריים מנופף בגשר השלום עם תריסר או שניים. ואיריס.
בערבים עולה לבלפור עם מאות, לפעמים יותר.
סוג של רוטינה.
מתבאס על המצב בכללותו, במרכיביו יש עניין.
השבת איריס ואני הגענו אחר הצהריים לגשר. נופפנו בגדה הדרומית של דרך השלום, עם הפנים דרומה לנוסעי איילון צפון. החלטנו לעבור לגדה הצפונית של הכביש כשנוכחנו שנוסעי איילון שנוסעים דרומה, מקופחים, חפים ממנופפים. להמשיך לקרוא ביבי יזיין אתכם [מבוטא 'אותכם']
הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי
פריבילג לופת שלטון, מנתץ דמוקרטיה, מתעמת עם מוסדות ושלטון חוק.
בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.
הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי
"בגללכם, אתם גרמתם לי להצביע ל…"
בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.
