ההפרדה הראשונית קדמונית, בין
נעוצה בתפישה האינטואיטיבית, המוטמעת**
איך על חברה להתנהל: להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, ח', החטא הקדמון
אבולוציונית, עם התפתחות הרציונליות, עם נכזבות האלוהות,
רבים התמירו בריבוי מובנים את אמונותם ביישויות וירטואליות, הזויות, עם ייחוסים לכישורי ארגון וסדר רבי כוח,
ביישות מטפיזית עם קיימות נתפשת- מדינה, שהוכחת קיומה היא מוחשית ביותר.
הציפיות מיישות תפישתית כמבנה מדיני המונח על מצע נתפש חושית,
תועלו ליעדים פרקטיים נגישים יותר מאשר האמורפיות האלוהית,
ועדיין ממד הייחול האנושי לגורם מסדר ומארגן גולש למחוזות אבסטרקטיים כאלוהות. להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, ז', התמרה
במרווח בין ההוכחה לקיום האל לבין אי יכולת שלילתו, נוצרה תרבות שלמה.
תועלו לשם (גם) הוגים, פילוסופים, אמנים, ציירים, סופרים, משוררים. חלקם בעלי עומק וגאונות בתחומם. זה יופי. אלה חיוויים אסתטיים יותר או פחות.
אז מה? מה לזה ולהוכחת קיום מושא אמונה אמונה? להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, ו', תרבות
עולם שלם ומלא ובעיקר מבולבל.
ישנם אֱמוניים, ודתיים, ואדוקים, ועם האל או בלעדיו, ומסורתיים, ומאמינים שומרי מצוות, ושומרי מצוות שלא ממש מאמינים, ומאמינים שאינם שומרי מצוות את כל המצוות ולא את חלקן, וכאלה ששומרים על מיעוטן, ומי שמקיים מסורת, ורק מסורת אחת, ולמי שיש אמונות (תפלות) ומי שיש לו (כולה רק) אחת, ואגנוסט שאינו בטוח, וזה שבטוח פוזיטיבית שאין אל, וההוא שבכלל תמה 'מהו הדיון על הביטחון באין אל, האם יש מי שידון על אינו-יותו של דרקון, סנטה קלאוס או פיית השיניים'?
חתירה לרציונליות אינה מחפשת או חותרת למציאת משמעות קיומית ערכית.
חיים 'טובים', ממקסמים 'טוב' על פי סולם ערכי הבוחן אותם.
(הצעתי ל) תכלית קיום, חיי, אורגניזם, באשר הוא, לאו דווקא אנושי:
במכלול אירועי חייו,
לתפישת האורגניזם – הסובייקט,
מתומללת או אינסטינקטיבית,
שאיפתו היא למיקסום מיטב מצרפי,
של סיפוק צרכיו הפיזיולוגיים, רצונותיו וטעמיו,
באמצעות פעולות המוכוונות לכינוס המאורעות אֱלֵי תפישתו את הטוב המצרפי,
וזאת על פי סולם צרכיו, טעמיו, רצונותיו וערכיו,
המבוקרים על פי הטיותיו בעת בחינתם.
הרציונל להתפתחות אמונה –
השאיפה לרתום את הבלתי ידוע נשלט לכוח-על מארגן.
חוסר יכולת, חשש, להתמודד עם איומים קיומיים. להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, ג' – סיבות קיום אמונה
חלק מהותי באמונה הוא תחזוקתה:
כפירה | מיסיונריות |
| שימור פנימה, אינטרינזית, מגננה, רגולציה, אנאליות, הפחדה. | התרחבות החוצה, אקסטרינזית, תקיפה, השתלטות, אוראליות, הבטחה. |
| האשמת מאמינים שמי מעמיתיהם שזונח אמונה במתכונת המסויימת מאיים על הקולקטיב ונתפש כמחליש אותם. | שכנוע בעלי אמונות אחרות להיפרד משלהם ולאמץ סט אמונות של המשכנע. |
מקור המוטיבציה של מאמין לשכנע אחרים בקיום מושא אמונתו
נמצא בחוסר ביטחונו להתמודד עם כאוס, בלבול בסיסי, היעדר שליטה, תליית הפוטנטיות בכוחות עליונים – אל בגרסה אמונית, או ריבון מדינה בגרסה לאומנית. להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, ב' – שכנוע
שיח הנסוב על אמונה בין מאמין לבין חותר רציונליות, חסר ממשקי בסיס הכרחיים לקיום משמעותי.
שיח בין בעל אמונה לבין חותר לרציונליות הוא ריצוד מתמשך בין הנחות אקסיומטיות לרציונליות היררכית.
ככזה, השיח מהווה ביטוי ל – להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, א' – פתיח
אם תמונה שווה אלף מלים,
– היא לא,
מטפורה שווה אלף תמונות
– אם כונסת לתפישה תודעתית משותפת.
מטפורה אינה מהווה הוכחה או אישוש לרעיון
כפי שרבים משתמשים בה
במיוחד בהעברת מסרים לא רציונליים, בלתי ניתנים להוכחה כמותית או מדעית*
בהעברתם רעיונות מופשטים או מורכבים. להמשיך לקרוא סמכותיות מטפורית
התייחסות התנייתית לגירויים
כאישוש לתפישות ערכיות קודמות.התכנסות לפרדיגמות מוטמעות.
עם חשיפה לגירוי, מחשבה שמרנית אופיינית רואה אינסטינקטיבית, אינטואיטיבית, בגירוי הזדמנות ל'הוכיח' ל'חזֶק' פרדיגמה קיימת.
אותן תפישות שמרניות מתייחסות בעיקרן לערכים מוטמעים. להמשיך לקרוא שמרנות – תמצית מהות
מכלול מה עשינו,
בה במידה מה שלא,
מה תמללנו, לעצמנו ולסביבתנו, טרום מעשה, מה לא,
האם, מה ואיך הסברנו לאחריו,
ומה הותרנו בתודעת אחר.
כשתקשורת עם אחר 'לא אותנטית' –
עליצות מזויפת – התגובות לא תואמות, לשיפוטי, את גירויי המציאות:
גרגור הצחוק נמצא בהזחת זמן או בהסחת הקשר, היכן שלא אמור להיות,
עוצמתו לא מתואמת להנאה.
נראה, לי, שמה שנותר אותנטי הם חיוויי אי-הנוחות; לא נותרו תשומות להתמירן.
לגבי התגובות האחרות, העולצות – בהן אינני בטוח.
בתפישת אנשים יחסים משמעותיים,
אני תמה,
איך מסתדר להם
הפעלת שיקול דעת רגולטורי על איזו פניה אליהם הם יכולים לא לענות,
ועדיין לשמר את אותנטיות יחסים.
קראתי שלשחקן הישראלי המשחק בסלטיק, בירם כיאל, נולד בן.
מזל טוב.
קרא לבנו פירלו. בדומה לאביב גפן שקרא לבנו דילן.
קריאת השם מבטאת את תשוקתו לעיסוקו האישי באמצעות ייחוסו לדמות משמעותית ביותר במערכת ערכיו.
הסמלה.
וגם וכמו כן שמעתי, שכיאל שיתף את התקשורת המקומית המסקרת את קבוצת הפאר בה משחק- סלטיק, שחלומו, שבנו- פירלו, יהיה בבוא היום שחקן נבחרת סקוטלנד.
וכאן, האב מבטא את כמיהתו שבנו יהיה כדורגל, מצטיין ברמה עולמית, ושבעתיד יתמזג בלאומיות הסקוטית, יחליף את הלאומיות הישראלית- עליה נמנה האב, ועד אז האב גם יספח אהדה מקומית מבעלי התודעה הכדורגלנית מקומית על חלומותיו של האב. להמשיך לקרוא פטריוטיות בפיתה
'15 דקות התהילה', של אנדי וורהול-
החשיפה באמצעות מדיה מודפסת, משודרת, ומטוּלְוֶזֶת להבלחת פרסום וחזרה לאנונימיות, השתדרגה עם האינטרנט, עם מאגרי זיכרון נגישים הניתנים לחיפוש והצגה, וכן עם סף הכניסה ליצרני תוכן עצמאיים פרטיים הונמך דרמטית.
האם יש לעדכן את '15 דקות התהילה' ל-'15 ג'יגות ריצודי תהילה'?
הרבותא בהתפרצות תגובתית רגשית
היא,
חשיפת אותנטיות תפישותיו, עמדותיו, העדפותיו,
חפה מכיסויי עידון השפה, מגיוס תשומות הסתרת האותנטיות בחסות ההשהייה.
רונלד רייגן, רפובליקן שהיווה מקור גאווה לתומכים בנשיאים רפובליקנים-
פרטים התכנסו והתמצקו לגופים מדיניים ככל שהמטלות שהיו לפניהם היו מורכבות יותר, וככל שאמצעי התקשורת והשליטה השתכללו.
מטבע הדברים המדינות נוצרו על ידי פרטים שחלקו מצע של טריטוריאלי משותף, שפה אמונה, ומתוך כך תרבות משותפת. להמשיך לקרוא אבולוציה מדינית
אמפטיה היא הבעת אישור והזדהות חיובית, מתi לגיטימציה לתחושות האחר.
שאיילון אישי על העדפות בסוגיות תפישות אישיות פוליטיות, אֱמוניות-רציונליות, חברתיות.
מראָה, מראֶה – כרצונך – בקמץ או סגול, אולי פנס – להחלטתך – לסט תפישותיך האישיות.
לא סומך על עצמי שאפתה אותך למלא את הסקר – הליברלׂאמטר, עד תומו.
כלומר סומך על עצמי שלא אעורר בך עניין למלא אותו,
ועליך שלא תתפתה.
עם זאת, מציב גירוי שמהווה ראי, מראה, לממלא את השאלות הבאות, ולחזות בבואה הנשקפת.
אם תמצא/י לנכון, אנא מלא/י מה וכמה שתמצאי לנכון, בבחינת עדיף לקבל את שמלאת מאשר לא לקבל כלל.
כל עת שלשונית הסקר פתוחה על המסך, ניתן גם אחרי השליחה לערוך לשנות או להמשיך את השאלון.
בין פרקים יש אפשרות לפרוש באמצעות מענה לשאלה ושמירת השאלון.
מכאן, נוטש את שפת שני המינים ונשאר עם 'זכר'.
