זגורי אימפריה

הערכת דקות קריאה: 14 דקות, בערך 🙂

zaguriאחלה סדרה

נהניתי מצפייה בזגורי אימפריה. שילוב של

  1. נושא מעניין, התרחשות שיכולה להתרחש, שעומדת במבחני התקפות,
  2. סיפורציה מעניינת,
  3. העברת התוכן לצופה
    1. האמנותית כייפית,
    2. ריאלית- נראה שהמרכיבים מאבחנים באופן שמאפשר היות וזהות דמויות אמיתיות,
    3. משחק – תחום שברור לי שלא מבין בו – שפרט לנינט טייב, אין דמות שגם אם מוקצנת כ'מירי' עדיין שחקנים נכנס לדמות אותה מגלם בהתאמה,
    4. בשם הייחוד, הצילום שמלאכותית 'שם על עצמו אבק' – בז', סאטורציה נמוכה – ייחוד שהייתי ממיר לאחר.
  4. מצחיק. כייף. דיאלוגים ברובם טובים, עם החרגות נסבלות לשפה מעט גבוהה מדיי לדמויות, או מקללת מדיי.
  5. והכי חשוב, לי: מטפלת בסטריאוטיפים, במובן שמעורר את הערכתי.

להמשיך לקרוא זגורי אימפריה

Share

בובה של לילה

הערכת דקות קריאה: 5 דקות, בערך 🙂

booba_nightהתוכנית 'בובה של לילה' במהותה, היא פלטפורמת הומור טריבונות של אוהדי כדורגל בז'אנר הקומץ מהיציע המזרחי (בית"ר ירושלים, אצטדיון טדי) עם התאמות מתבקשות והכרחיות לקהל מגוון מעט יותר של לייט נייט בערוץ ספורט. להמשיך לקרוא בובה של לילה

Share

חיבת סופרים

הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי

היום, בהשקת ספרו "על זה לא מדברים" של יוסי קליין בתולעת ספרים, תמה הסופר שמעון צימר,
דקה 24:50  – 25:54 בסרט
ושאל את יוסי קליין, איך מכל חבריו הרבים הוותיקים יותר של קליין, בחר קליין לשתף את צימר בעותק ספרו טרום הדפסה.

קליין, ענה
"חבריי דוברי אמת."

Share

התפעלות עצמית

הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי

ידידי הנערץ שמספר בעצמו על שבחו אומר-

'מוצץ לעצמי את הזין'.

אני, על אותו דבר-

'מריח לעצמי בבית השחי ונהייה שיכור.'

Share

אותנטיות שקר

הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי

בשקר יש מרכיב אותנטי – רציונל קיומו. סיבת היותו.

אין בטבע שקר.
שקר הוא מניפולציה תודעתית באמצעות תודעה אחת בתודעות של אחרים.
ככזה, השקר בקיומו נעשה לחלק ממציאות.
אותנטיות השקר היא – להמשיך לקרוא אותנטיות שקר

Share

נהאנ"ה

הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי

נידפות הנחרצים
או
נחרצות הנידפים.

Share

נטילת חירות – אין מענה לשאיילה

הערכת דקות קריאה: 8 דקות, בערך 🙂

חווה מצב עם חברים, מכרים, עם מי שנמצא אִתם בתקשורת רציפה על ציר זמן, ששואל אותם שאיילה ולא נענה.אזניים דיקמן

השאלות שלעתים לא מקבל עליהן מענה אינן נמנות על הסוגה שתשובה אפשרית היא ווריאציה של הסכמה או יֶדע- 'כן, לא, שחור, לבן, פרוצדורה, מספר'.
בוודאות הנשענת על ניסיון עבר, לשאלות מידע או חיווי קיבלתי, אקבל מאותם אנשים מענה מיידי, ראוי, מלא. להמשיך לקרוא נטילת חירות – אין מענה לשאיילה

Share

ב. אבולוצית רציו-אמונה

הערכת דקות קריאה: 6 דקות, בערך 🙂

פרבולה רציונלית רגשית

לתפישתי
(- בשונה מהתפישה ה'חילונית' העממית המתפעלת מעצמה על ייחודה, ואז גם מתקרבנת -)
האנושות, מכלול הפרטים, במגמת קידום רציונליות תפישתית אמנם בצעדים לא רציפים, לא ליניארים
התנועה פרבולית כשאנחנו נמצאים בקרן העולה רציונלית; human_emo_behave להמשיך לקרוא ב. אבולוצית רציו-אמונה

Share

א. דמיון בין דת ללאומנות

הערכת דקות קריאה: 6 דקות, בערך 🙂

ההבדל בין לאומנות ללאומיות

לאומיות
קלסיפיקציה נטולת ערכיות ללאומים, עמים.

לאומנות
הזדהות ערכית של פרסונה לעם, ללאום.

דימיון

אצל רוב הדתיים-לאומיים-מסורתיים הלאומיות מתיישבת בנינוחות מתואמת עם דת.

ישנן נקודות דמיון והשקה בין דתיים 'אלוהיים' לבין לאומנים 'מדיניים', בכמה היבטים:

  • התפישה שרעיונות א-פריוריים מקודשים, עליונים היררכית, נמצאים מעל פרקטיקה תועלתנית ואופטימיזציה רציונלית, קודמים לשימוש בהיגיון לטובת שימור ערכים נעלים עליהם,
    1. קיימת,
    2. מגובה בהצדקה רציונלית, מודעת, הדוחקת רציונליות לטובת רעיונות נעלים מרציונליות,
  • מוסר קולקטיבי– הצדקת מעשים של קולקטיב,
    • אם לא היו מוצדקים לעשייה אינדיבידואלית, שלא במסגרת הקולקטיב,
    • אם נעשים בשמו של הקולקטיב,
    • אם הצידוק לו הוא שמירה עליו,
  • ערך חיי פרט-
    • מועצם אם הוקרב לערך
      • הדת- קידוש השם,
      • או הלאום,
    • נמוך מערך קידוש הקולקטיב.
  • השתייכות והזדהות האני הפרטי עם הקולקטיב,
    הקצאת ערך לקולקטיב- קהילת המאמינים או הלאום, גבוה מפרקטיקה יישומית, וזאת באופן מודע ואוטונומי, כתנאי הכרחי לקיום הערכים המקודשים,
  • שמרנות– הקצאה ותיעול תשומות אנרגטיות, מנטליות וראליות
    • לחיזוק הקיים, המושתת על הערכים המוקדמים ומתוך כך את המנגנונים המשמרים אותם,
    • החלשת הרה-קונסידרציה, המחשבה המחודשת, הבוחנת המערערת, המאימת על סדר התפישות הקיים, 
    • התנהלות דפנסיבית, מגינה, חוששת, פוחדת, מגוננות, על ערכים, או,
    • מניעה לפעולה אופנסיבית מתקָיפה למטרת הסרת איום על ערכים,
  • פשטנות- פשטות הדוחה רעיונות מופשטים, מעבר להסמלה ההכרחית
    • רעיונות פשוטים- שמור על הקיים שניתן בחכמה שאין את היכולת להבין אלא לקבל,
    • קשה לסמוך על ריבוי מאמינים שיכילו רעיונות מורכבים,
  • הפשטה- אנשים עם יכולת הפשטה מוגבלת מבינים, מסכימים, מתכנסים לרעיונות מופשטים כדת, לאום, טקסים וסמלים נלווים.
  • טריגר נמוך על שימוש והפעלת כוח. רציונל-
    • לא ייתכן לשכנע בקיום אמונה ברציונל, אלא במעשה, למעשים יכול להיות מנעד עוצמה,
    • קיום ערכים מקודשים, עליונים, מצדיק הכרח מקומי ורגעי להגן עליהם בהווה, להבטחת עתיד טוב יותר, מובטח.
  • תפישת קיום מוטה ורטיקליות פונקציונלית
    • ייחוס קיומם גם, לציר בין דורי, תפקידם כעת להמשיך עבודת דורות שלפניהם בהיבטי ערכי דת ולאום לשימור מיטבי לדורות שאחריהם,
    • לא מסתפקים בטיפול מיטבי, לאטרלי, ממוקד במי שנמצא כעת,
  • רמת אדיקות- המוכנות להקצות משאבים בעת זיהוי איום על הפרת רעיון א-פריורי, משתנה, וככזו ישנן תתי קבוצות מזוהות על מדרג האדיקות, בה המשתנה הוא התמהיל בין פעולות שרירותיות לעומת רציונליות.
  • העצמת הרוב-
    • תפקיד הרוב להעצים את כוחו מחשש ממיעוט שיפר את הגמוניה וההסכמה, היכולת לשמר ערכים תפגע אם מיעוט מתחזק יערער אותם,
      • יש לשמור על רוב חזק גם כדי לשמור על ערך ה'דמוקרטי', שכן ישנה תפישה לטנטית שהדמוקרטיה בסתירה
        • מול אמונה, תנגף מפני האל,
        • ותאוחסן 'זמנית', 'מקומית' מפני איום על הלאום.
      • וגם לטובת חיזוק האמונה- 'הרוב נוהג כך', כרציונל לגיטימי נתפש,
  • פרקטיקת שימוש בטקסים והסמלות– לקידום אמונתם הם רותמים פעולות מציאותיות ומקשרים בין שני קודקודים אלה באמצעות הנחלת ערך לפרקטיקה- הסמלה,
  • ייחול אישי לריבון חזק, כל יכול, שיחמול על וייטיב עם המאמינים, נתינים, אזרחים
    • אל,
    • מדינה, ממשל.
  • אתוס הווה-
    1. בעבר, הרעיון הדתי והלאומי המנוסח היה נאצל,
    2. בהווה נפער פער בין הנשאף לקיים, המחייב פעולות הכרחיות אם גם סותרות את החזון הראשוני כדי להחזיר ולממש את הרעיון הראשוני,
    3. בעתיד תהיה גאולה, חיי וקיום נצח.
  • התעלות רגשית מוחצנת מגילויי העצמת דת או לאום.
  • החפיפה בין קבוצות של דתיים ללאומנים רבה,
    ויותר באיזורים בהם לשטח קרקעי יש ערך מעבר להיותו משאב כלכלי.

להמשיך לקרוא א. דמיון בין דת ללאומנות

Share

אהדה שרופה

הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי

כשאני נחשף לגילויי אהדה ספורטיבית עמוקה- אני נגעל.

במקרה הקל, רואה בכך התכנסות, אד-הוק, מלאכותית, מזויפת להתנהגות מאובחנת, חברתית, כאילו חמודה, שהמכנה המשותף היא ההתנהגות המשותפת המאובחנת והלא אורדינרית.

במקרה הכבד, רואה בהשפעה של אהדה נידפות אישיותית שמוצאת נחמה בסממני התנהלות מופרכים זהים. להמשיך לקרוא אהדה שרופה

Share

מינורי בקפה המתוק

הערכת דקות קריאה: 2 דקות, בערך 🙂

לפני כשנתיים, בבית דירות לידינו נכרתה 'חנות לחם'.
קנינו שם, מעט.
היה לי מוזר- יש מספיק תנועה?
אחרי שנה היה נראה שכן. סוג של אופוריה.
אחרי שנתיים בצער מכמיר נסגרה. להמשיך לקרוא מינורי בקפה המתוק

Share

שימוש במבטא מזרחי מובהק

הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי

Share

מינורי במחאה החברתית

הערכת דקות קריאה: 2 דקות, בערך 🙂

במדרגות ביתי, השכן סיפר לי שבנה של בעלת הבית של שנינו תומך נלהב במחאה החברתית, כלומר מתלונן בלהט על יוקר המחייה. להמשיך לקרוא מינורי במחאה החברתית

Share

מינורי בקורבנות פשע והתעללות

הערכת דקות קריאה: 3 דקות, בערך 🙂

הקורבן

להלן ש.ח. נכסים רבים ובניינים מצויינים, ש-

א. דרכונו נחמס ממנו בחוסר יושר והתחשבות יתירה, עובדה שגרמה לו להישאר, שלא לומר להיתקע, בעיר זרה, הבילה, מוזנחת, חמוצה, מפוייחת ומגעילה,
יותר ממה שביקש רצה או יכול היה לשאת, עד שאמר-
די! להמשיך לקרוא מינורי בקורבנות פשע והתעללות

Share

מינורי במחט מפוצצת ת'בלון

הערכת דקות קריאה: 54 דקות, בערך 🙂

אוסטרליה – ג'ירפה

איך הגעתי לאוסטרליה?

חבייר יהודו אמריקאי, מוכר חלומות.

באמצעות יכולת הדיבור
האיש מxים את רואיו ושומעיו,
את רובם לפחות,
יוצר ואקום מעל מאורעות
שחוברים להם, באמצעותו
יחדיו,
ממריאים כאדים במעלה הוואקום שהוא מייצר,
מתמצקים לכלל פנטזיה מתפארת
המתוחזקת במשובי אוויר היוצרים כוח עילוי לפנטזיות המשנה והבאות. להמשיך לקרוא מינורי במחט מפוצצת ת'בלון

Share

אווירון טרמינל Cargo

הערכת דקות קריאה: 5 דקות, בערך 🙂
אווירון דיקמן בד"ח
אווירון בקשה ובד"ח

מנחת אווירון

טרמינל אורחים, VIP

טרמינל בינלאומי, אינטרנשיונל

טרמינל מקומי, דומסטיק

טרמינל פרטי, Private

מסוף מטען

תיעוד שליחות באנגולה ובבסיסים רחוקים.

לנחיתה במנחת, יש לשלוח את תנוחתך ל – contentnfun@gmail.com.

 

השראה

את הרעיון לתנוחה שאבתי מאיזה בחורצ'יק – לא זוכר את העדה ולא הלאום, אליו נחשפתי במצגת או סרטון יוטיוב – לא זוכייר, כשצילם עצמו בתנוחה זו בכל מני מקומות בעולם.
פאק, איך אני לא חשבתי על זה.

פיל קולינס
פיל קולינס, לצערי, לא הדריך, לא השראה ולא תופים

צילומים

התנוחה הראשונה צולמה במוסקבה כשכפיר כהן מצלם אותי. מאז, ברמות אדיקות משתנות, מצטלם במקומות שווים, בעודי מתחרייט, שלא התחלתי להצטליים מעת שיכולתי לעמוד על רגל אחת. בדרך כלל מבקייש ממי שנלווה אלי לצלם. או ממקומיים.

קרדיט

ידיד נערץ, שהגיע לתמונות במקרה כשחיפש משהו אחד ונחשף לאחת מהן,
טען, שהתנוחה בהשראתו;
כשהיה קלאבר, כשנחה עליו – הקורא יחליט לבד מה נח עליו –
חתר למרכז הרחבה,
בנון-שלנטיות מודעת נעמד על רגל אחת,
מכפיף גוו,
מניף את רגלו האחרת, לכדי קו אופקי הנמתח מכף הראש עד קודקוד הרגל,
שולייח את ידו השמאלית, ניצבת לקו הרגל והגב, אופקית אף היא,
את הימנית מניף כאֶxטֶנְצְיָה של הקו האופקי,
זוקייר את האמה, אותה סובב באגרוף קפוץ, זוקף רְשולוֺת את האצבע,
כל זאת בעודו סב על ציר רגלו באופן תואם את סיבוב כדור הארץ על צירו.

צפיתי בו עושה את הנאמבר כמה שניות, נניח 1400 מעלות, במועדון זערורי בטוקיו ב- 6 בבוקר –
אכן, קרע – אותי, וגרם לפעירת פיות הילידים המשתאים ולפעיות הילידיות.
אז, לא יודייע אם זו ההשראה – מ'כפת לי, שיהיה, הִשְרָא.

מטרה

לחייך, לצחוק, לגרום חיוך לאחר.
במודע, בכוונה.
המתלוננים על הדרישה לאווירון – "משביעהו-רעב, מרעיבהו-שבע" – יפ, הם מחייכים?
באמת מחייכים?
בשל מה הם מחייכים?
ממה, מהרמת רגל מגוחייכת?
מה הניע אותם לכלום פעולה שתוצאתה חיוך?
מה הניא אותם מהמעשה?
האין זה כיף?

אוירון גומז אתיופיה
גומז, אתיופיה

אתיופיה, מחוז גומז, 200 קילומטר מהכביש הסלול הקרוב למקום מגוריהם. הם מסתלבטים עלי. אחר כך עשרות ילדים עושים את זה. לבקייש מאחרים מצחיק עוד יותייר. במיוחד את אלה שלא ברור אם ייעתרו או לא – בחינת יכולת הפנייה.

האמת, כמעט באמת?

לקבל תמונה כזו מאחרים זה כיף. התחושה שלי ש

  • בשלב הבקשה מישהו מחייך,
  • במקום העשייה אדרנלין החיוך נמתח,
  • הקהל צוחייק,

היא כייף. התהליך שבו מישהו שולייח לי, 'כי הוא ביקש' והוא נהנה מזה – נהדר. באותם מקומות שהבקשה הופכת ליותר מבקשה קטנטנה –

  • בחיובי, הם נהנים מזה, זה נפלא,
  • אלה שטורח עליהם – בקטנה. חיים קשים. חבל. לאף אחד זה לא באמת נורא.

האמת, באמת?

צחוק צחוק, מנסה להשתלט על המילה 'אווירון'. בחיפוש SEO של גוגל – נמצא הרחק למטה בתמונות. עוד לא אבדה תקוותנו. צירוף מלה מוספת לאווירון, נניח 'אווירון דיקמן' כבר עושה את הקסם, אבל לא אלגנטי. צירוף עם מלה מוספת אחרת, 'אווירון מוסקבה', 'אווירון סין', 'אווירון גולן', 'אווירון אילת', 'אווירון ידידי האמן', 'אווירון רונן רודיק', 'אווירון קטיה', כאלה, כבר משתפר.

 


מנחת אווירון 2010-13

מנחת אווירון 2014

מנחת אווירון 2015

מנחת אווירון 2016

Share

אווירון, עדכון עלייה למנחת מטענים, Cargo

הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי

ברכות

אנחנו, במנחת אווירון, שמייחים לבשייר לך שעלית ל:

מנחת אווירון

מסוף מטענים, Cargo

להמשיך לקרוא אווירון, עדכון עלייה למנחת מטענים, Cargo

Share

ניצחון החוששים

הערכת דקות קריאה: 5 דקות, בערך 🙂

המאורעות באוקראינה מענינים במגוון רבדים.

דוקטור גיא בכור כתב עליה:

'יש מוסר של אדונים, שקיים באדם האצילי, ויש מוסר של עבדים', טען בזמנו הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה (1844-1900). האדם האצילי מגדיר את המוסר שלו בעצמו, ולא נזקק לשום אישור מבחוץ. ההיפך, הוא בז לאישורים מבחוץ על הזכות שלו, מתוך ידיעה שהמוסר שהוא ממציא, יתקבל לבסוף על ידי החוץ. לעומת זאת המוסר של העבדים הוא תגובתי. הוא מגיב לכללים ולהוראות שאחרים קבעו. המוסר של האדונים הוא חיובי ואקטיבי. המוסר של העבדים הוא שלילי ופסיבי, כלומר בעיקר להגיד "לא". האדונים מתמקדים בעצמם, העבדים באלה שסביבם, אותם הם צריכים לנתח כל הזמן. האדם האצילי ממציא את המוסר של עצמו, העבד רק מגיב לזה. האדם האצילי בז לרוע (ובכך מחליש אותו). העבד פוחד ממנו (ובכך מחזק אותו).

המסקנה של ניטשה (בספרו "על הגנאולוגיה של המוסר", ) היתה שבעולמנו יש יותר מוסר של עבדים ממוסר של אדונים, אך חברה שתאמץ לעצמה מוסר של עבדים, לא תחזיק מעמד ולא תשרוד. כלקח מן התפיסה הזו הגיע ניטשה למסקנה שבעולמנו החזק תמיד יטרוף את החלש, שאך מגיב למעשיו של החזק.

אהבתי את ההקשר הניטשיאני. ברמה האישית. מתחבר לכך, לא מתכנס, מתנשא.
עם הקשר החברה- פחות. גוף אמורפי יותר ופחות מאובחן לטעמי האישי. להמשיך לקרוא ניצחון החוששים

Share

חפירה

הערכת דקות קריאה: 5 דקות, בערך 🙂

ב- 2.3.2014 פורסם בהארץ.

חבר, אתה חופר (וזה רע)

רוגל אלפר

החטא הגדול ביותר שמכיר השיח התקשורתי בישראל הוא החפירה. מושג החפירה – בשימושו העכשווי והעגתי כשיפוט שלילי של ניסיון כושל לנסח אמירה בשיחת רעים, ברשת חברתית או מעל במה תקשורתית – צץ לו יש מאין לפני כמה שנים והתקבל כשם התואר המוסכם לפעולה שעד לאותה נקודה בזמן נהוג היה לאפיין כטרחנות, התפלספות, אכילת הראש ואף זיון שכל. להמשיך לקרוא חפירה

Share

קומיקאי וקטינה

הערכת דקות קריאה: 3 דקות, בערך 🙂

בחיפוש בגוגל של 'קומיקאי וקטינה' עולה סיפור עצוב ועם זאת נפוץ, ומתבקש ועתיק, כרוניקה של תבניות אישיות ידועות מראש.

מפגש רצונות שמתחרבן.

סינדרום הגולד דיגינג מהזכר המספק, רובין גיבנס הרבה לפניה, המון לפניה, בעולם, בישראל, נוסחה שמרכיביה קלישאתיים וסטריאוטופיים ומתבקשים,
מפגש של חיפוש מענה לסיפוקים דומים על ידי דמויות חסרי גבולות, כשהסיפוקים הנתפשים לא מסונכרנים, עפים גיצים ומשמעויות, מועצמים על ידי חוסר הגבולות של שתי הדמויות.

להמשיך לקרוא קומיקאי וקטינה

Share
Share