התוכנית 'בובה של לילה' במהותה, היא פלטפורמת הומור טריבונות של אוהדי כדורגל בז'אנר הקומץ מהיציע המזרחי (בית"ר ירושלים, אצטדיון טדי) עם התאמות מתבקשות והכרחיות לקהל מגוון מעט יותר של לייט נייט בערוץ ספורט. להמשיך לקרוא בובה של לילה
היום, בהשקת ספרו "על זה לא מדברים" של יוסי קליין בתולעת ספרים, תמה הסופר שמעון צימר, דקה 24:50 – 25:54 בסרט
ושאל את יוסי קליין, איך מכל חבריו הרבים הוותיקים יותר של קליין, בחר קליין לשתף את צימר בעותק ספרו טרום הדפסה.
אין בטבע שקר.
שקר הוא מניפולציה תודעתית באמצעות תודעה אחת בתודעות של אחרים.
ככזה, השקר בקיומו נעשה לחלק ממציאות.
אותנטיות השקר היא – להמשיך לקרוא אותנטיות שקר
חווה מצב עם חברים, מכרים, עם מי שנמצא אִתם בתקשורת רציפה על ציר זמן, ששואל אותם שאיילה ולא נענה.
השאלות שלעתים לא מקבל עליהן מענה אינן נמנות על הסוגה שתשובה אפשרית היא ווריאציה של הסכמה או יֶדע- 'כן, לא, שחור, לבן, פרוצדורה, מספר'.
בוודאות הנשענת על ניסיון עבר, לשאלות מידע או חיווי קיבלתי, אקבל מאותם אנשים מענה מיידי, ראוי, מלא. להמשיך לקרוא נטילת חירות – אין מענה לשאיילה
לתפישתי (- בשונה מהתפישה ה'חילונית' העממית המתפעלת מעצמה על ייחודה, ואז גם מתקרבנת -)
האנושות, מכלול הפרטים, במגמת קידום רציונליות תפישתית אמנם בצעדים לא רציפים, לא ליניארים התנועה פרבולית כשאנחנו נמצאים בקרן העולה רציונלית; להמשיך לקרוא ב. אבולוצית רציו-אמונה
אצל רוב הדתיים-לאומיים-מסורתיים הלאומיות מתיישבת בנינוחות מתואמת עם דת.
ישנן נקודות דמיון והשקה בין דתיים 'אלוהיים' לבין לאומנים 'מדיניים', בכמה היבטים:
התפישה שרעיונות א-פריוריים מקודשים, עליונים היררכית, נמצאים מעל פרקטיקה תועלתנית ואופטימיזציה רציונלית, קודמים לשימוש בהיגיון לטובת שימור ערכים נעלים עליהם,
קיימת,
מגובה בהצדקה רציונלית, מודעת, הדוחקת רציונליות לטובת רעיונות נעלים מרציונליות,
מוסר קולקטיבי– הצדקת מעשים של קולקטיב,
אם לא היו מוצדקים לעשייה אינדיבידואלית, שלא במסגרת הקולקטיב,
אם נעשים בשמו של הקולקטיב,
אם הצידוק לו הוא שמירה עליו,
ערך חיי פרט-
מועצם אם הוקרב לערך
הדת- קידוש השם,
או הלאום,
נמוך מערך קידוש הקולקטיב.
השתייכות והזדהות האני הפרטי עם הקולקטיב,
הקצאת ערך לקולקטיב- קהילת המאמינים או הלאום, גבוה מפרקטיקה יישומית, וזאת באופן מודע ואוטונומי, כתנאי הכרחי לקיום הערכים המקודשים,
לחיזוק הקיים, המושתת על הערכים המוקדמים ומתוך כך את המנגנונים המשמרים אותם,
החלשת הרה-קונסידרציה, המחשבה המחודשת, הבוחנת המערערת, המאימת על סדר התפישות הקיים,
התנהלות דפנסיבית, מגינה, חוששת, פוחדת, מגוננות, על ערכים, או,
מניעה לפעולה אופנסיבית מתקָיפה למטרת הסרת איום על ערכים,
פשטנות- פשטות הדוחה רעיונות מופשטים, מעבר להסמלה ההכרחית
רעיונות פשוטים- שמור על הקיים שניתן בחכמה שאין את היכולת להבין אלא לקבל,
קשה לסמוך על ריבוי מאמינים שיכילו רעיונות מורכבים,
הפשטה- אנשים עם יכולת הפשטה מוגבלת מבינים, מסכימים, מתכנסים לרעיונות מופשטים כדת, לאום, טקסים וסמלים נלווים.
טריגר נמוך על שימוש והפעלת כוח. רציונל-
לא ייתכן לשכנע בקיום אמונה ברציונל, אלא במעשה, למעשים יכול להיות מנעד עוצמה,
קיום ערכים מקודשים, עליונים, מצדיק הכרח מקומי ורגעי להגן עליהם בהווה, להבטחת עתיד טוב יותר, מובטח.
תפישת קיום מוטה ורטיקליות פונקציונלית–
ייחוס קיומם גם, לציר בין דורי, תפקידם כעת להמשיך עבודת דורות שלפניהם בהיבטי ערכי דת ולאום לשימור מיטבי לדורות שאחריהם,
לא מסתפקים בטיפול מיטבי, לאטרלי, ממוקד במי שנמצא כעת,
רמת אדיקות- המוכנות להקצות משאבים בעת זיהוי איום על הפרת רעיון א-פריורי, משתנה, וככזו ישנן תתי קבוצות מזוהות על מדרג האדיקות, בה המשתנה הוא התמהיל בין פעולות שרירותיות לעומת רציונליות.
העצמת הרוב-
תפקיד הרוב להעצים את כוחו מחשש ממיעוט שיפר את הגמוניה וההסכמה, היכולת לשמר ערכים תפגע אם מיעוט מתחזק יערער אותם,
יש לשמור על רוב חזק גם כדי לשמור על ערך ה'דמוקרטי', שכן ישנה תפישה לטנטית שהדמוקרטיה בסתירה
מול אמונה, תנגף מפני האל,
ותאוחסן 'זמנית', 'מקומית' מפני איום על הלאום.
וגם לטובת חיזוק האמונה- 'הרוב נוהג כך', כרציונל לגיטימי נתפש,
פרקטיקת שימוש בטקסים והסמלות– לקידום אמונתם הם רותמים פעולות מציאותיות ומקשרים בין שני קודקודים אלה באמצעות הנחלת ערך לפרקטיקה- הסמלה,
ייחול אישי לריבון חזק, כל יכול, שיחמול על וייטיב עם המאמינים, נתינים, אזרחים
אל,
מדינה, ממשל.
אתוס הווה-
בעבר, הרעיון הדתי והלאומי המנוסח היה נאצל,
בהווה נפער פער בין הנשאף לקיים, המחייב פעולות הכרחיות אם גם סותרות את החזון הראשוני כדי להחזיר ולממש את הרעיון הראשוני,
בעתיד תהיה גאולה, חיי וקיום נצח.
התעלות רגשית מוחצנת מגילויי העצמת דת או לאום.
החפיפה בין קבוצות של דתיים ללאומנים רבה, ויותר באיזורים בהם לשטח קרקעי יש ערך מעבר להיותו משאב כלכלי.
כשאני נחשף לגילויי אהדה ספורטיבית עמוקה- אני נגעל.
במקרה הקל, רואה בכך התכנסות, אד-הוק, מלאכותית, מזויפת להתנהגות מאובחנת, חברתית, כאילו חמודה, שהמכנה המשותף היא ההתנהגות המשותפת המאובחנת והלא אורדינרית.
במקרה הכבד, רואה בהשפעה של אהדה נידפות אישיותית שמוצאת נחמה בסממני התנהלות מופרכים זהים. להמשיך לקרוא אהדה שרופה
לפני כשנתיים, בבית דירות לידינו נכרתה 'חנות לחם'.
קנינו שם, מעט.
היה לי מוזר- יש מספיק תנועה?
אחרי שנה היה נראה שכן. סוג של אופוריה.
אחרי שנתיים בצער מכמיר נסגרה. להמשיך לקרוא מינורי בקפה המתוק
א. דרכונו נחמס ממנו בחוסר יושר והתחשבות יתירה, עובדה שגרמה לו להישאר, שלא לומר להיתקע, בעיר זרה, הבילה, מוזנחת, חמוצה, מפוייחת ומגעילה, יותר ממה שביקש רצה או יכול היה לשאת, עד שאמר- די! להמשיך לקרוא מינורי בקורבנות פשע והתעללות
באמצעות יכולת הדיבור האיש מxים את רואיו ושומעיו, את רובם לפחות, יוצר ואקום מעל מאורעות שחוברים להם, באמצעותו יחדיו, ממריאים כאדים במעלה הוואקום שהוא מייצר, מתמצקים לכלל פנטזיה מתפארת המתוחזקת במשובי אוויר היוצרים כוח עילוי לפנטזיות המשנה והבאות.להמשיך לקרוא מינורי במחט מפוצצת ת'בלון
לנחיתה במנחת, יש לשלוח את תנוחתך ל – contentnfun@gmail.com.
אווירון עולמי
קאבולאדו
קורס טייח באנגולה
סיור בבית קברות ימי
זה היה נורא!
מתאושייש
עלייה לרגל
כינון מעוף דיפלומטי
הכוונה למסלול
התקפה אווירית
לוגיסטיקה
פה טס, בהמשך- קרקוע
טיסת ספר
התרוממות רוח
ארז גרון טיסה לוגיסטית לאונדה
טיסת קודש
תנועת הפועלים
חברי מחזור קורס טייח
תחנת תדלוק
כייף בטני
טיסת ראווה
בקרת ייצור
סחרור
כייף בוטני
מעוף מעל מים סוערים
טיסה מקומית
ארז קליין אווירון חידתי, אנגולה
אבנים שחורות
נופי קדומים
פאנטום
אמנות אווירית
התמסדות
טיסת מחקר
בסיס הספקה ותדלוק
עומס טרם המראה
טיסה אמפיבית
טרום המראה
המראה עם שקיעה
יעף חופים
הפצצת חביירים חדשים
בסיס האם
מועדון הטייסת
כוח סיוע
מועדון קצינים
מטס תודה והצדעה
אקסודוס- השיבה הבייתה
רונן בנימין מדריך טיסה ימית
המסע ל Takoradi גאנה צילום: אלעד ברוך
רכבת אווירות ל- Takoradi צילום: אלעד ברוך
הגנת חופים Takoradi Ghana צילום: אלעד ברוך
השתלבות במרחב
Ghana Bojo Beach יעף חופים
Bojo Beach Ghana דייג אווירי
Bojo Beach, Accra, Ghana
West Hills, Accra, Ghana
Aburi, Ghana, בוטניקה
Boti Falls, Ghana, מגרש מסדרים
Boti Falls, Ghana, חזון
Samuel Kwasi Boakye, Boti Falls, Ghana, הדגמה
Samuel Kwasi Boakye, Boti Falls, Ghana, יישום
Boti Falls Ghana פטריה אווירית
Boti Falls Ghana
מיקי אלשר, קורס טייס, גאנה
בני לבקוביץ, ינון בר יהודה מגלים את גאנה
East Legon Accra, Ghana, צילום: ינון בר יהודה
Honey Suckle, Accra Ghana
ינון בר יהודה בטקס פרידה, אקרה גאנה
ינון בר יהודה במטס הצדעה, אקרה גאנה
השראה
את הרעיון לתנוחה שאבתי מאיזה בחורצ'יק – לא זוכר את העדה ולא הלאום, אליו נחשפתי במצגת או סרטון יוטיוב – לא זוכייר, כשצילם עצמו בתנוחה זו בכל מני מקומות בעולם.
פאק, איך אני לא חשבתי על זה.
פיל קולינס, לצערי, לא הדריך, לא השראה ולא תופים
צילומים
התנוחה הראשונה צולמה במוסקבה כשכפיר כהן מצלם אותי. מאז, ברמות אדיקות משתנות, מצטלם במקומות שווים, בעודי מתחרייט, שלא התחלתי להצטליים מעת שיכולתי לעמוד על רגל אחת. בדרך כלל מבקייש ממי שנלווה אלי לצלם. או ממקומיים.
קרדיט
ידיד נערץ, שהגיע לתמונות במקרה כשחיפש משהו אחד ונחשף לאחת מהן,
טען, שהתנוחה בהשראתו;
כשהיה קלאבר, כשנחה עליו – הקורא יחליט לבד מה נח עליו –
חתר למרכז הרחבה,
בנון-שלנטיות מודעת נעמד על רגל אחת,
מכפיף גוו,
מניף את רגלו האחרת, לכדי קו אופקי הנמתח מכף הראש עד קודקוד הרגל,
שולייח את ידו השמאלית, ניצבת לקו הרגל והגב, אופקית אף היא,
את הימנית מניף כאֶxטֶנְצְיָה של הקו האופקי,
זוקייר את האמה, אותה סובב באגרוף קפוץ, זוקף רְשולוֺת את האצבע,
כל זאת בעודו סב על ציר רגלו באופן תואם את סיבוב כדור הארץ על צירו.
צפיתי בו עושה את הנאמבר כמה שניות, נניח 1400 מעלות, במועדון זערורי בטוקיו ב- 6 בבוקר –
אכן, קרע – אותי, וגרם לפעירת פיות הילידים המשתאים ולפעיות הילידיות.
אז, לא יודייע אם זו ההשראה – מ'כפת לי, שיהיה, הִשְרָא.
מטרה
לחייך, לצחוק, לגרום חיוך לאחר. במודע, בכוונה. המתלוננים על הדרישה לאווירון – "משביעהו-רעב, מרעיבהו-שבע" – יפ, הם מחייכים? באמת מחייכים? בשל מה הם מחייכים? ממה, מהרמת רגל מגוחייכת? מה הניע אותם לכלום פעולה שתוצאתה חיוך? מה הניא אותם מהמעשה? האין זה כיף?
גומז, אתיופיה
אתיופיה, מחוז גומז, 200 קילומטר מהכביש הסלול הקרוב למקום מגוריהם. הם מסתלבטים עלי. אחר כך עשרות ילדים עושים את זה. לבקייש מאחרים מצחיק עוד יותייר. במיוחד את אלה שלא ברור אם ייעתרו או לא – בחינת יכולת הפנייה.
האמת, כמעט באמת?
לקבל תמונה כזו מאחרים זה כיף. התחושה שלי ש
בשלב הבקשה מישהו מחייך,
במקום העשייה אדרנלין החיוך נמתח,
הקהל צוחייק,
היא כייף. התהליך שבו מישהו שולייח לי, 'כי הוא ביקש' והוא נהנה מזה – נהדר. באותם מקומות שהבקשה הופכת ליותר מבקשה קטנטנה –
בחיובי, הם נהנים מזה, זה נפלא,
אלה שטורח עליהם – בקטנה. חיים קשים. חבל. לאף אחד זה לא באמת נורא.
'יש מוסר של אדונים, שקיים באדם האצילי, ויש מוסר של עבדים', טען בזמנו הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה (1844-1900). האדם האצילי מגדיר את המוסר שלו בעצמו, ולא נזקק לשום אישור מבחוץ. ההיפך, הוא בז לאישורים מבחוץ על הזכות שלו, מתוך ידיעה שהמוסר שהוא ממציא, יתקבל לבסוף על ידי החוץ. לעומת זאת המוסר של העבדים הוא תגובתי. הוא מגיב לכללים ולהוראות שאחרים קבעו. המוסר של האדונים הוא חיובי ואקטיבי. המוסר של העבדים הוא שלילי ופסיבי, כלומר בעיקר להגיד "לא". האדונים מתמקדים בעצמם, העבדים באלה שסביבם, אותם הם צריכים לנתח כל הזמן. האדם האצילי ממציא את המוסר של עצמו, העבד רק מגיב לזה. האדם האצילי בז לרוע (ובכך מחליש אותו). העבד פוחד ממנו (ובכך מחזק אותו).
המסקנה של ניטשה (בספרו "על הגנאולוגיה של המוסר", ) היתה שבעולמנו יש יותר מוסר של עבדים ממוסר של אדונים, אך חברה שתאמץ לעצמה מוסר של עבדים, לא תחזיק מעמד ולא תשרוד. כלקח מן התפיסה הזו הגיע ניטשה למסקנה שבעולמנו החזק תמיד יטרוף את החלש, שאך מגיב למעשיו של החזק.
אהבתי את ההקשר הניטשיאני. ברמה האישית. מתחבר לכך, לא מתכנס, מתנשא.
עם הקשר החברה- פחות. גוף אמורפי יותר ופחות מאובחן לטעמי האישי. להמשיך לקרוא ניצחון החוששים
החטא הגדול ביותר שמכיר השיח התקשורתי בישראל הוא החפירה. מושג החפירה – בשימושו העכשווי והעגתי כשיפוט שלילי של ניסיון כושל לנסח אמירה בשיחת רעים, ברשת חברתית או מעל במה תקשורתית – צץ לו יש מאין לפני כמה שנים והתקבל כשם התואר המוסכם לפעולה שעד לאותה נקודה בזמן נהוג היה לאפיין כטרחנות, התפלספות, אכילת הראש ואף זיון שכל. להמשיך לקרוא חפירה
בחיפוש בגוגל של 'קומיקאי וקטינה' עולה סיפור עצוב ועם זאת נפוץ, ומתבקש ועתיק, כרוניקה של תבניות אישיות ידועות מראש.
מפגש רצונות שמתחרבן.
סינדרום הגולד דיגינג מהזכר המספק, רובין גיבנס הרבה לפניה, המון לפניה, בעולם, בישראל, נוסחה שמרכיביה קלישאתיים וסטריאוטופיים ומתבקשים,
מפגש של חיפוש מענה לסיפוקים דומים על ידי דמויות חסרי גבולות, כשהסיפוקים הנתפשים לא מסונכרנים, עפים גיצים ומשמעויות, מועצמים על ידי חוסר הגבולות של שתי הדמויות.