המפורסם מכולם-
"אף על פי כן נוע תנוע."
לא יודע מי תרגם.
"מעולם לא פגשתי אדם כל כך בור שלא יכולתי ללמוד ממנו משהו." להמשיך לקרוא גליליאו גליליי, בתרגומיי
שאלה, סוגיה, שמעידה על היות המתייחס אליה נמנה על תצורת מחשבה מסויימת.
כנראה פגעתי, כלומר אנשים הפחיתו לעצמם ערך בעקבות שיח אתי.
זה קרה הרבה יותר ממה שהייתי רוצה שיקרה.
כן, באחריות המלאה.
להלן כמה התייחסויות לכך: להמשיך לקרוא תצוקות והפחתות ערך
להתאהב ברוטינותיך,
להתפעל מהן,
לשווקן לאחרים כמצוינות, להם.
עיסוקים אלה עוסקים ביצירה וטיפול בפערים תודעתיים. להמשיך לקרוא שיווק, מכירות ושרות- פתירת, פתיחת וסגירת פערים
החצנת 'אמת', 'יושר', 'שקיפות' אינם ערכים כשלעצמם,
אלא, משרתים ערכים נעלים מהם,
כמתן משמעות ליחסים.
לא נהגתי תמיד בהתאם לתובנה זו.
בן האורטופד שלי – ערס דובר הונגרית – החליט, אחרי שנרגע, להיות רופא. להמשיך לקרוא מינורי בחיתוך
יש לי בעיה עם ספרי הגות.
ריכוז, סבלנות. איך אומרים אנשי ה- ADD- 'מתערסל לי'.
כשקורא ואמור להתכנס לתוך ראש האחר, הקוצים קופצים לי.
מתנצל, לא יודע למי לשייך קרדיט זה- אבל מזדהה.
כשרואה את מה שעובר על מי שקורא בגרמנית, מברך את מתק גורלי.
מאיר שלו –מניפולציות של משמעויות וחיוויים.
בספריו,
בתנועה של V משולש שלושה קודקודים עם שתי צלעות,
לוקייח חיוויי מציאות ומותח אותם למשמעויות פנטסטיות, שמיצרות דימוי עם משמעויות חדשות.
ובתנועה הפוכה-
נוטייל דימוי, מביא לו זעץ, ומכופף אותו להוויה מציאותית.
לחי או דומם הוא מצמיד פעולה או תיאור שמאניש אותם שלא תואם את העצם.
הסכמה אינה ערך.
הבנה היא ערך.
בילדותי הורי נקטו ב-
מצ'פט צך
אתה מתגרה, וב
צהוב צך שוין און
וזה שוב מתחיל.
עם הרכות המערסלת של השפה החומלת.
עד היום במצבים מסוימים הניגון צף באוזני.
גם להוציא משלווה זה לא ערך.
נחשפתי ליחסים בהם אחד מבני הזוג, הזכר, אם נעזוב תקינויות מקולקלות, התאפיין במובהקות מבנה אישיותי של
ואני תוהה בהיות בת הזוג מודעת למוניטין, גם אם לא להיסטוריה, מה עושה שם?
וכמובן, יכולים להיות מגוון הסברים וביניהם:
בצד היות אופנוע, עבורי, כלי תחבורה כייפי בצורה בלתי רגילה*, אני מודע לכך ששתי טביעות גומי בגודל כף יד וללא אצבעות, מממשקות אותו לקרקע, והפיזיקה, כטבעה, עובדת כל הזמן. מה שאומר, ניהול התנועה תוך שימת לב להימנע מטעויות – טעויות תגבה את מחירה, בבריאות, במזומן. מייד. ביוקר.
זה ברור.
אני מבין שיכולותיי, שממילא בכל הקשור לאופנוע לא היו במיוחד גבוהות, בנסיגה.
מה שאומר שאני חשוף יותר לטעויות. להמשיך לקרוא ערכי רכיבה דו-גלגלית
הכרזה על אובייקט, רעיוני או גשמי, כבעל ערך עליון מוחלט.
הכרזה על אובייקט כקדוש, היא מאבני היסוד של דת.
חתירה לרציונליות היא התנערות מערכים קדושים.
הקצאת ערך לאובייקט, כשלעצמו. תוך בחינה מתמדת.
אובייקט הוא קדוש, אם סובייקט מקצה לו ערך כלשהו,
מסיבות וולונטאריות בהחלטה מודעת,
כשהערך מוחלט,
לא יחסי,
לערכי אובייקטים אחרים.
רוב רוכבי האופנועים שפגשתי החליקו לפחות פעם אחת.
"זה היה על כתם שמן." יבוא הביאור.
ואני מחפש את הכתמים. לא מוצא.
יכול להיות שהם בדיוק בדרכם למתחת צמיגי האופונוען שייאות להחליק עליהם?
לספיחת אהבת הקהל צריך
שני הראשונים הם תנאים הכרחיים, אך בלתי מספיקים, השלישי הוא nice to have.
ואז רואה דמות נידפת עומדת על במה, כולי מתעוות מאי-הנעימות שהדמות הזו חווה, והיא עושה את מה שאני בחיים לא הייתי יכול.
אס מי החזק?
ידידי הנערץ היה בחו"ל. עם נוספים. איבד את הטלפון שלו.
שלחתי לחביירו תמונה של בתי, אופנועו ואני כשהיינו בחומוס סעיד בעכו.
חביירו החזיר ב"איזה יפה הבת שלך."
קיבל את תשובתי "יפה- היא לא!"
חביירו פנה לידידי הנערץ ב"מה קרה לחבר שלך? למה הוא מגיב כך? הוא קוקו, החבר שלך."
ידידי הסביר שאני "טרה לה לה לה".
כשדיווח לי על כך צחקתי, אישרתי מאז'ורית שאני טרה לה לה לה, ומינורית שאלתי,
האם מעלה על דעתו שכך אני פוטייר אותם ממשחק התגובות האבטומטיות מהסוג שמפקיעות את תחושת הערך מהסובייקט ומפקירה אותה על ידי הפקדתה אצל הבלי האחר.
ואני זוכר מה אמרה אמי לסוחר באלנבי שאמר לה "מותק"
– "אתה אל תקרא לי מותק!"
שלחתי לקבוצת אנשים מאמרון של עיתונאי שמעריך את כתיבתו-
אמי האהובה, כך חשבתי, היתה היחידה,
שהחשיבה טראומה כרציונל מנומק היטב.
בהמשך, פגשתי מי שהחשיב מנוד ראש או כמו שקורא לזה 'מנאד רוש', משיכת כתף, גם בשיחת טלפון או כמענה למייל,
או אף שתיקה מלאה,
כתשובה מלאה, סדורה, הגיונית ורהוטה.
זה מקבל התשובה שלא היה קשוב לעומק רבדיה.
