ביטויים התנהלותיים של מבני אישיות מאובחנים.
אדום בפנים, ירוק בחוץ,
יש לו גרעינים של אבטיח
ואינו עושה גע גע גע,
כנראה זה אבטיח. להמשיך לקרוא אבטיח
זמינות נכונות לבחינה חיובית של מענה לפנייה.
זמינות אינה תלויית עומס מטלות,
היא שילוב של
ככסף ואנרגיה, גם זמינות מונחת
כמשאב אישי על מנעד [- ספקטרום] 'שפע-מחסור' אישי.
לזמינות פנים רבות.
להעדרה הסברים רבים.
אל לך להתלונן,
לא לי להתאונן,
על שהותרנו בתודעת אחר
רושם שונה ממה שהתכוונו;
מצער ככל שיהא,
היה לנו חלק די מכריע בכך.
נתקלתי במי שחשבתי שיכול להביא ערך.
התעקייש לא.
נלחם, התיימן, השתכלל-
ניצייח.
שכנע.
בעקבות אירוע יחידני, גדול, מובהק,
כל עמדה מִתְחָזקת בהתאם ל'בית המדרש' ממנה מגיעה.
אני למד שלהרתעה ככלי נגד טרור אין ערך. להמשיך לקרוא מות ההרתעה
מי שמעביר שיער מצד לצד,
כדי לכסות קרחת,
בעצם,
חושף חולשה,
רגשי נחיתות.
השקרנות הכאילו קטנה הזו
היא,
לדעתי,
רפלקציה שקופה לשקרנות אישית, אישיותית, אופיינית, מהותית יותר,
וכן נטייה להסתרה.
בפגישה עם חביירים עלתה סוגיית מינוי רן ברץ, כראש יחידת ההסברה במשרד ראש הממשלה.
חבר התייחס לנושא כ- "סוף מעשה במחשבה תחילה."
בהמשך, סיפר בהרחבה,
שכשבנו חגג 13,
הורשה לפתוח חשבון פייסבוק.
ביום שפתחו, האב הסביר לבנו בהרחבה – 'כל מה שתכתוב שם, בבוא היום, עלול לשמש כנגדך.' להמשיך לקרוא מינורי בחינוך אפקטיבי
בגדול,
מה מצריך יותר משאבים
אני מנסייח קלישאות.
הראשון להודות בכך.
מה זו קלישאה?
אז אני שומייע ש'נתניהו פיצח את הגנום הישראלי'. להמשיך לקרוא נתניהו פיצח את הגנום הישראלי
ביחסים בינאישיים
אותה תכונה ייחודית, נדירה, מוקצנת,
שגרמה לאחד להתפעל, להימשך לאחר,
בהמשך, על ציר זמן,
ביטוייה, הם אלה שימאיסו את בעליה על הכבר-לא-מתפעל.
פתולוגיה התנהגותית –
התנהלות אנושית מובחנת*, (חזרתית, בהינתן תנאים דומים), אופיינית ומוכרת לבעליה ולסובבים החשופים לה,
נתפשת כ
♠ ניתנת לריסון ושליטה עצמוניים,
♣ ושלילית על־פי צפיית וחיווי הנחשפים לביטוייה.
הלוקים בה, לרוב, מודעים להתניית התנהלותם – הן לגירוי המפעיל והן לנזק שתוצרי ההפעלה מסבים להם ולסביבתם.
עם זאת, הם דבקים ביישומה בשל מציאתם בהתנהגותם מענה, היגיון פנימי, רציונל,
סיפוק יצר או צורך מיידי בסיטואציה שנקרתה מקומית.
בכך ההתנייה, דפוס ההתנהלות מתוחזק, נשמר ומוטמע – להלן הפתולוגיה – לאורך זמן.
'רגישות' – הפניית תשומות פרט,
רגשיות ופיזיולוגיות,
בעצימות גבוהה, חורגות מנורמה מקיפה,
תוך ספיחת תשומות הגנה סביבתיות
להגנה עצמית
מפני
- איומים חיצוניים, פיזיים ורגשיים – בעיקר של הכרה בתחושת הפחתת-ערך סובייקט על עצמו,
שמפרים את האיזון הפיזיולוגי וכתוצאה מכך את האיזון הרגשי – נינוחות ושלוות פרט.
רגישות היא בהתגוננות מקדימה, מובחנת, מפני איום נתפש אפשרי,- ובתגובה בלתי מידתית להיותם.
ייחוס רגישות לאחר
היא הכרה ברגישות אחר לעצמו;
בה, התממשקות יחסית קלה
עם גירויי מציאות
מערערת את ההומאוסטאזיס
הרגשי התנהגותי הנידף
של ה'רגיש'.
להמשיך לקרוא רגישות
נתקלתי באיש שטחי
שרצה להתפש כעמוק,
במאמין
שמתעקש שהוא 'ליברל',
בקונטרול פריק אנאלי
שנלחם על זכותו להתפש כזוריים,
בחולה שליטה
שנלחם להיחשב כגמיש,
בחסר גבולות מוקצן מוחצן
שמתפרייק כשנתפש כערס, להמשיך לקרוא התקלות בייצוגים
יש לי חבר, לא חשוף מהיכן,
נאמר- אָמָּן,
שחייו, לתפישתו, הם שחור לבן,
ושלי לעומתו, הם חד גוון,
רָכַב לפני שבוע על אופניו לפתיחת תערוכה ביפו, לא ביפן.
כשהגיע ידידנו [-שלי ושל חסרונותיי] מיוזע,
רכן על הברזייה להישטף ולרוות צימאון עז.
בעודו שואב לוגם וגומע,
הֵרִים עיניו, וראה אמזונה – הסתבר כמה דקות אחרי – לוחמת חוק וסדר, שני שליש שנותיו,
(עם בתה יחד הם שלושת רבעיו,)
שעפעפה חזרה, והקשר אז נסרג בעבותות חיווטיו.
במגעיי עם לקוחות, בשירות הלקוחות, נחשפתי אינטנסיבית לנטייה האנושית של
התמרת תעוקה פרסונלית לאידיאולוגיה אוניברסלית;
אי-נוחות
בה פרט נמצא
מתעצמת, נטענת חשיבות, תובעת טיפול מקודם על חשבון טיפול בסוגיות אחרות
♠ צירי זמן
♠ והקצאת משאבים,
בשל תפישת פרט, שבעייתו, הסוגיה שהוא מעלה,
חורגת מעניינו הפרטיקולרי,
היא גורפת ורחבה
בשל היותה בעיה מרחבית שנוגעת למכלול אחרים,
ואם מתממשקת לתפישה ערכית, חורגת ממאטריאליזם נחות, מבחינת חשיבות, היא מתעצמת אף יותר.
היום קראתי את צבר האותיות:
המציאות היא בדרך כלל באמצע.
שהפיל אותי.
קודם כל מודה למחברו- ש.ז. ש
בהנף קולמוס וירטואלי הטחת בי משפט שרמת מורכבותו המופרכת מרחיבה, מרהיבה, מרעיבה את תודעתי החריבה. להמשיך לקרוא המציאות באמצע
אני מבחין בין
נחשפתי, בעיקר במדיה, לנשים
אגרסיביות שנתפשות כמצליחות,
או מצליחות שנתפשות כאגרסיביות,
שמעידות על עצמן שהצלחתן מאיימת על הגברים.
Well,
לא איום ולא סיגריות.
ברוב המקרים, מבחינתי לפחות, רואה את האגרסיה המונחת על מצע מבוכה או רגישות, וכל מה שמעדיף לעשות הוא להתרחק.
אתמול, מוצאי יום העצמאות צפיתי בדן שילון, המעגל.
מעריך את תבונתו ויושרו של האיש, וכן, שהוא מתייחס לעשייתו זו כתרומה משמעותית ל-
שכן, אם לא היה כך, אני מניח, היה סולד מההשתכשכות המעגלית, החמימה, המכנייסת אלי לאומיות קונפורמית ממצקת. להמשיך לקרוא הכרה סופית
