שואייל חבר ילדות
– הוא, איך לומר, יש לו יכולות רגולטוריות מפותחות –
על מיצוב מכרים משותפים בסולם 1-10, היכן ממוקמים מבחינת ההומור*****.
מעניין- אותי כן? מבחינתו בלבול מוח מול בזבוז תשומות – עוזר לאישיותי הנידייפת לקבל בקרה מנטועים עמוק בקרקע.
מנצייל את משורת הסבלנות, ובודייק את גבולותיה. להמשיך לקרוא מינורי במנטליות אנליטית אנאלית
יֶפ, אכן,
זרמת כפכפוך סלעים
במעלה ההר.
הבאת 'בום!' חינני,
וגם נתת 'טראח!' אלגנטי,
וקינחת ב'בוינג!' מהדהד.
שיח שהיה, כך היה:
"נשמע נורא רדוד,
ועם זאת, זה שם מכובד ל'ניהול חיים'.
ענה לעצמך, לא לי, כמה מ'רשימות' האלה אתה מנהל."
למי שאוהב,
ושמע ממני שמצמצם את חייו לאחד וחצי ממדים. להמשיך לקרוא מינורי בצמצום רשימתי
לפני מספר שנים מצאתי, בשוטטות מקרית, מסעדה יפנית שהגעתי אליה במעבורת נהר.
מאז, מתחרייע על המסעדה כשמגיע בנגקוקה.
היום, לא מוצא.
זוכר 3 תחנות שמאלה [דרום מערב] ממרפסת המלון שם נמצאת תחנת המעבורת, גדה נגדית.
לא דובים ולא ווסאבי;
תחנה שלישית מביאה אותי לשוק בגדת הנהר בה עליתי על המעבורת.
שגגה. להמשיך לקרוא מינורי בנסיגה מאז'ורית
טרמינל בינלאומי, International
שדה התעופה- השער, בטרמינל זה יתארחו תועפות התעופות באשר הן. להמשיך לקרוא מנחת אווירון 2015
אני לוקייח אחריות על הכל,
ואשם- על לא כלום.
לא מתגעגייע למה שלא יקרה.
טעמים כחרדות, הם ביטויי
העדפה אישית של בעליהם.
אלה הם תוצרי
טביעות אישיות אותנטית;
גנים, יצרים, ניסיון חיים נצבר, חינוך, חוויות, התניות והטמעות.אין בטעמים ובחרדות
'צדק', 'תבונה' או 'נכון',
גם אם יש המוהלים אותם
עם שיקולים רציונליים.
לכן, גם אם מפתה-
לא כדאי
שלא לאמר 'אי אפשר'
להנחיל או לאמץ
טעמי או חרדות אחר.
מי שמאוהב, מתגעגע למוצר קודם,
שונא את החדש,
נמנע מלהחליף את המוצר המתבלה, בידיעה שישנא את התחליף,
במקום לייחל לחדש המשופר, גם אם אולי יכזיב,
וזאת באמצעות מיצוק רוטינות ומהיעדר תשומות אדפטיביות. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – שמרנות צרכנית
לאמי, בחתירתה לפרקטיות,
כש-
קילפה, את מעטפת מהמהות,
דאגה לבריאות,
שמרה על המשקל,
קירצפה את הפאן,
לא הבחינה בין עיקר למתוק,
התעלמה מהסיבה לשמה המעשה נקבע,
התמקדה בטהרת הפעולה,
הייתי אומר לה:
אמא,
את כל כך פרקטית,
שזה כבר לא מעשי.
אם בטווח של חצי שנה, בה נחשפתי לקיומו של אחר, לא חרצתי עליו דעה- בעיה שלי.
אם אחרי חצי שנה לא חרצתי- בעיה שלו.
פרופסור יורם יובל, בראיון עם רביב דרוקר,
אמר, ש-
מי שרץ קדימה, כדאי לבדוק לאן שואף
וגם,
ממה בורח.
לא ייחס את האמירה לעצמו.
ואני- רוצה לבעוט בעצמי,
איך זה שקלישאה כל כך מצויינת, לא עליתי עליה, אבטונומית.
בחיי, אני בשלב הסיכומים באולפן, לאחר המשחק.
ליאור- ברכות ושמחות,
שתרבה בתוכן ופאן.
עידו- ברכות ושמחות,
שתזכה להטיס מלא אוירונים.
אני בן 55
נראה בן 65,
ומרגיש בן 75.
בשונה ממך,
בת* 48,
לא, לא צריך לתקן אותי,
נראית 37,
מרגישה בת 16.
לא?
* לזכרים נכון באותה מידה.
לאור כך ש
– אתה בחו"ל,
– ואני מנסה לשחק מתחת למכסה מנוע החיפוש של גוגל,
