חווה מצב עם חברים, מכרים, עם מי שנמצא אִתם בתקשורת רציפה על ציר זמן, ששואל אותם שאיילה ולא נענה.
השאלות שלעתים לא מקבל עליהן מענה אינן נמנות על הסוגה שתשובה אפשרית היא ווריאציה של הסכמה או יֶדע- 'כן, לא, שחור, לבן, פרוצדורה, מספר'.
בוודאות הנשענת על ניסיון עבר, לשאלות מידע או חיווי קיבלתי, אקבל מאותם אנשים מענה מיידי, ראוי, מלא. להמשיך לקרוא נטילת חירות – אין מענה לשאיילה
מי שפגשתי נחלק ל:
לפני כשנתיים, בבית דירות לידינו נכרתה 'חנות לחם'.
קנינו שם, מעט.
היה לי מוזר- יש מספיק תנועה?
אחרי שנה היה נראה שכן. סוג של אופוריה.
אחרי שנתיים בצער מכמיר נסגרה. להמשיך לקרוא מינורי בקפה המתוק
כינוס מאורעות או פרטים לכדי מכנה משותף.
באמצעות הכינוס ניתן לנבא על מאורע או פרט דומה לאלה שעליהם מערך הכינוס. להמשיך לקרוא הכללות זה לא הכל
ביקרתי עם בתי בתערוכה על ליאונרדו דה וינצ'י.להמשיך לקרוא הערות על תערוכת ליאונרדו דה וינצ'י יותר קונספט פחות תכלעס
סוחב חברים מבית הספר, לא מתנועת נוער.
ראיתי אז קולים. פורצי מסגרות, בריבוי פרצות וגיוון.
מסתכל על חלקם היום: אלה הפרומים – פרומים, מחוץ לגריד. עצוב משהו.
אחרים, כל כך במסגרת, שיש להם סימני נעצים שמכסים את שריטות ההורמונים שגעשו:
חולמני הרפתקאות, במעשה – חתרני שימור רוטינות. להמשיך לקרוא איפה הם הקולים עם ההורמונים הגועשים
להלן ש.ח. נכסים רבים ובניינים מצויינים, ש-
א. דרכונו נחמס ממנו בחוסר יושר והתחשבות יתירה, עובדה שגרמה לו להישאר, שלא לומר להיתקע, בעיר זרה, הבילה, מוזנחת, חמוצה, מפוייחת ומגעילה,
יותר ממה שביקש רצה או יכול היה לשאת, עד שאמר-
די! להמשיך לקרוא מינורי בקורבנות פשע והתעללות
חבייר יהודו אמריקאי, מוכר חלומות.
באמצעות יכולת הדיבור
האיש מxים את רואיו ושומעיו,
את רובם לפחות,
יוצר ואקום מעל מאורעות
שחוברים להם, באמצעותו
יחדיו,
ממריאים כאדים במעלה הוואקום שהוא מייצר,
מתמצקים לכלל פנטזיה מתפארת
המתוחזקת במשובי אוויר היוצרים כוח עילוי לפנטזיות המשנה והבאות. להמשיך לקרוא מינורי במחט מפוצצת ת'בלון
מבין, כעת, למה אוסטרליה מהווה יעד משאת מהגרים;
את אמריקה היה צריך להקים,
כעת' הכלכלה שם לא משהו,
גישת החיים היא שאולי הכל אפשרי, התגמול כייף, אבל וואלה, צריך לעבוד בשביל זה, 'מחנה עבודה' קראנו לה – לא משחקים.
אוסטרליה כבר שם, חיה, נינוחה, לא בועטת, מתפנקת, מתנהלת בחן בריטי, בתוך סטרוקטורת סדר גרמני, בחופש אינדיבידואלי אמריקאי, בוגרי קולוניות הגליית העונשין של האימפריה הבריטית. להמשיך לקרוא אוסטרליה – ג'ירפה
תיעוד שליחות באנגולה ובבסיסים רחוקים.
לנחיתה במנחת, יש לשלוח את תנוחתך ל – contentnfun@gmail.com.
את הרעיון לתנוחה שאבתי מאיזה בחורצ'יק – לא זוכר את העדה ולא הלאום, אליו נחשפתי במצגת או סרטון יוטיוב – לא זוכייר, כשצילם עצמו בתנוחה זו בכל מני מקומות בעולם.
פאק, איך אני לא חשבתי על זה.
התנוחה הראשונה צולמה במוסקבה כשכפיר כהן מצלם אותי. מאז, ברמות אדיקות משתנות, מצטלם במקומות שווים, בעודי מתחרייט, שלא התחלתי להצטליים מעת שיכולתי לעמוד על רגל אחת. בדרך כלל מבקייש ממי שנלווה אלי לצלם. או ממקומיים.
ידיד נערץ, שהגיע לתמונות במקרה כשחיפש משהו אחד ונחשף לאחת מהן,
טען, שהתנוחה בהשראתו;
כשהיה קלאבר, כשנחה עליו – הקורא יחליט לבד מה נח עליו –
חתר למרכז הרחבה,
בנון-שלנטיות מודעת נעמד על רגל אחת,
מכפיף גוו,
מניף את רגלו האחרת, לכדי קו אופקי הנמתח מכף הראש עד קודקוד הרגל,
שולייח את ידו השמאלית, ניצבת לקו הרגל והגב, אופקית אף היא,
את הימנית מניף כאֶxטֶנְצְיָה של הקו האופקי,
זוקייר את האמה, אותה סובב באגרוף קפוץ, זוקף רְשולוֺת את האצבע,
כל זאת בעודו סב על ציר רגלו באופן תואם את סיבוב כדור הארץ על צירו.
צפיתי בו עושה את הנאמבר כמה שניות, נניח 1400 מעלות, במועדון זערורי בטוקיו ב- 6 בבוקר –
אכן, קרע – אותי, וגרם לפעירת פיות הילידים המשתאים ולפעיות הילידיות.
אז, לא יודייע אם זו ההשראה – מ'כפת לי, שיהיה, הִשְרָא.
לחייך, לצחוק, לגרום חיוך לאחר.
במודע, בכוונה.
המתלוננים על הדרישה לאווירון – "משביעהו-רעב, מרעיבהו-שבע" – יפ, הם מחייכים?
באמת מחייכים?
בשל מה הם מחייכים?
ממה, מהרמת רגל מגוחייכת?
מה הניע אותם לכלום פעולה שתוצאתה חיוך?
מה הניא אותם מהמעשה?
האין זה כיף?
אתיופיה, מחוז גומז, 200 קילומטר מהכביש הסלול הקרוב למקום מגוריהם. הם מסתלבטים עלי. אחר כך עשרות ילדים עושים את זה. לבקייש מאחרים מצחיק עוד יותייר. במיוחד את אלה שלא ברור אם ייעתרו או לא – בחינת יכולת הפנייה.
לקבל תמונה כזו מאחרים זה כיף. התחושה שלי ש
היא כייף. התהליך שבו מישהו שולייח לי, 'כי הוא ביקש' והוא נהנה מזה – נהדר. באותם מקומות שהבקשה הופכת ליותר מבקשה קטנטנה –
צחוק צחוק, מנסה להשתלט על המילה 'אווירון'. בחיפוש SEO של גוגל – נמצא הרחק למטה בתמונות. עוד לא אבדה תקוותנו. צירוף מלה מוספת לאווירון, נניח 'אווירון דיקמן' כבר עושה את הקסם, אבל לא אלגנטי. צירוף עם מלה מוספת אחרת, 'אווירון מוסקבה', 'אווירון סין', 'אווירון גולן', 'אווירון אילת', 'אווירון ידידי האמן', 'אווירון רונן רודיק', 'אווירון קטיה', כאלה, כבר משתפר.
התנהלות לא רציונלית, השואפת לאנוס מציאות מקרית או שרירותית בנימוקים רציונליים המונחים על מצע שאינו- חיפוש וגילוי היגיון המנחה את שרירות אי רציונליות ההתנהלות,
אפיינת לרבים.
ייחוס רציונליות שגויה מהווה נזק אישי בריבוי ממדים; להמשיך לקרוא הבחנה בין אי לרציונלי
המאורעות באוקראינה מענינים במגוון רבדים.
'יש מוסר של אדונים, שקיים באדם האצילי, ויש מוסר של עבדים', טען בזמנו הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה (1844-1900). האדם האצילי מגדיר את המוסר שלו בעצמו, ולא נזקק לשום אישור מבחוץ. ההיפך, הוא בז לאישורים מבחוץ על הזכות שלו, מתוך ידיעה שהמוסר שהוא ממציא, יתקבל לבסוף על ידי החוץ. לעומת זאת המוסר של העבדים הוא תגובתי. הוא מגיב לכללים ולהוראות שאחרים קבעו. המוסר של האדונים הוא חיובי ואקטיבי. המוסר של העבדים הוא שלילי ופסיבי, כלומר בעיקר להגיד "לא". האדונים מתמקדים בעצמם, העבדים באלה שסביבם, אותם הם צריכים לנתח כל הזמן. האדם האצילי ממציא את המוסר של עצמו, העבד רק מגיב לזה. האדם האצילי בז לרוע (ובכך מחליש אותו). העבד פוחד ממנו (ובכך מחזק אותו).
המסקנה של ניטשה (בספרו "על הגנאולוגיה של המוסר", ) היתה שבעולמנו יש יותר מוסר של עבדים ממוסר של אדונים, אך חברה שתאמץ לעצמה מוסר של עבדים, לא תחזיק מעמד ולא תשרוד. כלקח מן התפיסה הזו הגיע ניטשה למסקנה שבעולמנו החזק תמיד יטרוף את החלש, שאך מגיב למעשיו של החזק.
אהבתי את ההקשר הניטשיאני. ברמה האישית. מתחבר לכך, לא מתכנס, מתנשא.
עם הקשר החברה- פחות. גוף אמורפי יותר ופחות מאובחן לטעמי האישי. להמשיך לקרוא ניצחון החוששים
בטרמינל וי איי פי מתארחים האורחים החשובים מאד ביותייר.
להמשיך לקרוא אווירון טרמינל VIP
ובנדיבותחבר הוזמן לפעילות כלשהי.
השיב:
"תודה. הייתי מצטרף בכיף, אלא, שאנשים חוגגים לעצמם ימי הולדת (77) ותוקעים לי ת'שבת."
אני, שלא יודע למי נחגג מתערב:
"מסור כאן ועכשיו, 'עד 120 לחוגג.ת' וכן, קבלת פטור מחגיגת הולדתי שלי ב 2037. עם כזה חשק להגיע, גם אם אזמין אותך ליום הולדתי ה 77, אנא, אל תבוא." להמשיך לקרוא מינורי בחירוב מסיבות
נחיתות במנחתי חוץ לישראל. להמשיך לקרוא אווירון טרמינל בינלאומי Terminal International
לא רואה עצמי 'ליברל'.
יתרה מזו, בדיעבד, מפתיע עצמי, הייתי מצפה מעצמי להיות פחות שמרן ממידת השמרנות האינסטינקטיבית וזו שהפעלתי בפועל.
תיוגים (שאני מתייג) מצביים, שמכבים אותי:
כשמזהה
קלוד מטפל כמעט שני עשורים בקטנועיי. הוא לא צרפתי. גם לא מרוקני. עיראקי. קטן קומה ונאה באותה מידה. "המשכילים אצלנו בעדה נתנו לילדיהם שמות צרפתיים" הוא מבאר, מציין את אנרי, אחיו הגדול, בעליה של גלריה לאמנויות בניו יורק.
יחסינו מפלרטטים בין תקשורת רוויית חן ואינטליגנציה רגשית שלו, המייצגת חברות, לבין זו שלי, הצייקנית שלא נוטה לשיתוף פעולה כזה, מסתייגת. להמשיך לקרוא מינורי בניחום
ישנם הגייסים האלה,
שמגייסים באופן מובהק את סביבתם,
לתחזוק תפישת הערך שלהם. להמשיך לקרוא גיס ששי
1984, נסעתי לארה"ב, לא ידעתי לכמה זמן. החזון היה אמריקה- ניו יורק, אחותי, לימוד טיסה, דרום אמריקה חיים בארה"ב- לא בהכרח בסדר הזה או בסדר בכלל.
גיסתי המצוינת השאילה לי את תרמיל המוטות, כך קראנו אז לקונספט המהפכני של תרמיל הגב ששמר על יציבות ומבנה התרמיל באמצעות מוטות חיצוניים.
התרמיל, תוצרת Karrimor, מהדגם שבתמונה, רק באדום ראה עולם עוד לפני שימושו אצל גיסתי, ומניח שהמשיך אחרי שחזר אליה, הכיל כ- 50 ליטר, 2/3 מהקיבולת המקובלת בפריג'ידרים העכשוויים. להמשיך לקרוא מוצ'ילה
