בתפישתי האישית, ההורית, חינוכית, ניהולית, אני מוטה לגישת ה'חבל של טרזן'. להמשיך לקרוא החבל של טרזן
'חיפוש משמעות' קיבל רייטינג רציני. ערכי, אינטלקטואלי.
באמא'שכם 'חיפוש משמעות' במובן הכבד, החיצוני, המאורגן, הצמא לספוח ערכים מסוכנים זרים הוא:
'נקודת המפגש, התווך, בו אנשים עם אישיות נידפת מחפשים אחיזה,
אצל מי שיוצרים תשובות נחרצות המקדמות את עצמם, בתקווה שלתווך הנוצר יתכנסו מספיק אישיויות מטמיעות ליצירת סוציולוגיה מאובחנת המתגמלת את שני הצדדים.'
יושב בקפה. מ 1998. אם הייתי סופר כמה פעמים, מונה כמה שעות – בטח היה מביך אותי.
אמי הייתה אומרת 'אני לא יושבת בבתי קפה.'
אם היא הייתה יודעת כמה אני יושב- בטח הייתה מתהפכת.
לא סופר. להמשיך לקרוא מינורי בתספורת
מעניינת אותי הרציונליזציה, המכניקה האי-רציונלית (אוקסימורן?):
שיח בין חתירה לרציונליות לבין מאמין, מיותר.
יש יכולת של העברת מישהו על דתו. לא על דעתו.
אנשים נבדלים, בין היתר, במידת הרציונליות האופיינית- נטשו אמונה רציונלית אחת, יש להניח שיצרכו אחרת.
בגבולות הרציונליות המוצבים להם. להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, י', הסתייגות
איזה מין משפט מזה?
מה טוב בעיכוב?
בעולם של תפישת סבל וייסורים חלק מההקלות,
קיימת נחמה, הקלה, מוכנה מעורבבת, מוכנה לשימוש על המדף,
שאם בממד הראשון הנתפש, העכבה נתפשת כגורם שלילי,
הרי בממד השני, העמוק יותר, הנחשב יותר,
ישנה הקלה שהעכבה מתקיימת כדי לשרת ערך עליון יותר, אם גם נסתר. להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, ט', אמונה מסייעת
ההפרדה הראשונית קדמונית, בין
נעוצה בתפישה האינטואיטיבית, המוטמעת**
איך על חברה להתנהל: להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, ח', החטא הקדמון
אבולוציונית, עם התפתחות הרציונליות, עם נכזבות האלוהות,
רבים התמירו בריבוי מובנים את אמונותם ביישויות וירטואליות, הזויות, עם ייחוסים לכישורי ארגון וסדר רבי כוח,
ביישות מטפיזית עם קיימות נתפשת- מדינה, שהוכחת קיומה היא מוחשית ביותר.
הציפיות מיישות תפישתית כמבנה מדיני המונח על מצע נתפש חושית,
תועלו ליעדים פרקטיים נגישים יותר מאשר האמורפיות האלוהית,
ועדיין ממד הייחול האנושי לגורם מסדר ומארגן גולש למחוזות אבסטרקטיים כאלוהות. להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, ז', התמרה
במרווח בין ההוכחה לקיום האל לבין אי יכולת שלילתו, נוצרה תרבות שלמה.
תועלו לשם (גם) הוגים, פילוסופים, אמנים, ציירים, סופרים, משוררים. חלקם בעלי עומק וגאונות בתחומם. זה יופי. אלה חיוויים אסתטיים יותר או פחות.
אז מה? מה לזה ולהוכחת קיום מושא אמונה אמונה? להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, ו', תרבות
עולם שלם ומלא ובעיקר מבולבל.
ישנם אֱמוניים, ודתיים, ואדוקים, ועם האל או בלעדיו, ומסורתיים, ומאמינים שומרי מצוות, ושומרי מצוות שלא ממש מאמינים, ומאמינים שאינם שומרי מצוות את כל המצוות ולא את חלקן, וכאלה ששומרים על מיעוטן, ומי שמקיים מסורת, ורק מסורת אחת, ולמי שיש אמונות (תפלות) ומי שיש לו (כולה רק) אחת, ואגנוסט שאינו בטוח, וזה שבטוח פוזיטיבית שאין אל, וההוא שבכלל תמה 'מהו הדיון על הביטחון באין אל, האם יש מי שידון על אינו-יותו של דרקון, סנטה קלאוס או פיית השיניים'?
חתירה לרציונליות אינה מחפשת או חותרת למציאת משמעות קיומית ערכית.
חיים 'טובים', ממקסמים 'טוב' על פי סולם ערכי הבוחן אותם.
(הצעתי ל) תכלית קיום, חיי, אורגניזם, באשר הוא, לאו דווקא אנושי:
במכלול אירועי חייו,
לתפישת האורגניזם – הסובייקט,
מתומללת או אינסטינקטיבית,
שאיפתו היא למיקסום מיטב מצרפי,
של סיפוק צרכיו הפיזיולוגיים, רצונותיו וטעמיו,
באמצעות פעולות המוכוונות לכינוס המאורעות אֱלֵי תפישתו את הטוב המצרפי,
וזאת על פי סולם צרכיו, טעמיו, רצונותיו וערכיו,
המבוקרים על פי הטיותיו בעת בחינתם.
הרציונל להתפתחות אמונה –
השאיפה לרתום את הבלתי ידוע נשלט לכוח-על מארגן.
חוסר יכולת, חשש, להתמודד עם איומים קיומיים. להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, ג' – סיבות קיום אמונה
חלק מהותי באמונה הוא תחזוקתה:
כפירה | מיסיונריות |
| שימור פנימה, אינטרינזית, מגננה, רגולציה, אנאליות, הפחדה. | התרחבות החוצה, אקסטרינזית, תקיפה, השתלטות, אוראליות, הבטחה. |
| האשמת מאמינים שמי מעמיתיהם שזונח אמונה במתכונת המסויימת מאיים על הקולקטיב ונתפש כמחליש אותם. | שכנוע בעלי אמונות אחרות להיפרד משלהם ולאמץ סט אמונות של המשכנע. |
מקור המוטיבציה של מאמין לשכנע אחרים בקיום מושא אמונתו
נמצא בחוסר ביטחונו להתמודד עם כאוס, בלבול בסיסי, היעדר שליטה, תליית הפוטנטיות בכוחות עליונים – אל בגרסה אמונית, או ריבון מדינה בגרסה לאומנית. להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, ב' – שכנוע
שיח הנסוב על אמונה בין מאמין לבין חותר רציונליות, חסר ממשקי בסיס הכרחיים לקיום משמעותי.
שיח בין בעל אמונה לבין חותר לרציונליות הוא ריצוד מתמשך בין הנחות אקסיומטיות לרציונליות היררכית.
ככזה, השיח מהווה ביטוי ל – להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, א' – פתיח
ניהלתי איזה דיונון עם שמענדריק חמוד, מתוק, ונוקשה.
"אני עוצר ב'ירוק'" הסביר לי את משנתו הפרמקולוגית הזייתית "יודע שאתה סולד מזה."
אכן, סולד, לעצמי- מסביר לו את משנתי הסדורה – מסיבה אחת בלבד;
בהיותי מי שאני והיחס שמייחס לתודעתי, אני רוצה לחדד אותה, תמידית, ככל האפשר והניתן, לא לעמעם אותה, בשום צורה.
חוזר- הנאתי הוא בחידודה לא בעמעומה.
מצבי טרום שכרות, כבדות לא עושים לי את זה- לא מוצא בזה עניין.
ביושר – מחצב במחסור…
יכול להיות שמגיל טרום צבאי, חששתי מתודעה מעורפלת.
שולל שנרתעתי בשל ה'חוק', שכן הייתי בין כאלה שצרכו, כולל בסיטואציות שאם הרשויות היו מגיחות, לא בטוח שהיו עושות את ההפרדה מי נטל ומי לא.
בעד ליגליזציה של סמים. כולם. הזכות של אדם על תודעתו ומעשיו, מעדיף להתגונן מפני התוצאות, ולא להתגונן מפני האיום האפשרי של מי שנוטל ומהווה פוטנציאל נזק.
בהמשך, יכול להיות שדבקתי בכך מבלי ש'זכרתי למה', ייתכן, ובכל זאת- אין ולא היה לי עניין וסקרנות לעמעום תודעתי.
הבחור החמוד מתחילת הפוסט החל להתדיין אתי על בחידוד התודעתי שכרוך, לעיתים בנטילת סמים – 'רואים דברים שבלעדיהם לא ניתנים לראייה.'
םוגש את חוסר האונים שבחוסר היכולת 'להוכיח' שתחושת חדות בעקבות פיקציה מטשטת איננה חדות.
אני את (היעדר) המוזיקליות שלי ירשתי ישירות מהורי.
מי ששמע את אמי שרה 'היום יום הולדת' יבין.
את אבי שמעתי שר במכונית את 'למה, למה למה עזבתיני'.
זהו. לא את השיר. את השורה הזו. בלבד.
כאיש קטן-
אינני מייחל למה שלא יקרה.
ממקד משאבים להגשים רצונות אפשריים.
מצרכים | כמויות |
| עדשים ירוקות | כוס |
| אורז | כוס |
| בצלים גדולים קצוצים | 2 |
| כפות שטוחות כמון | 2 |
| שיני שום פרוסות | 3 |
| כפית סוכר | כפית |
| כורכום | כפית |
| מלח פלפל | |
| שמן לטיגון |
היכן, מתי, אני צודק –
לא מעניין. סוג של ברירת מחדל,
מתבקש. מצ'עמם.
כן מעניין היכן טועה; מפיח אנרגיה,
מצית, מצחיק, לומד. מתנשא. להמשיך לקרוא היכן טועה
היום החלטתי, מהרגע להרגע, לחתוך בצקים ומתוקים.
96 ק"ג.
כבר ראיתי מאה על המחוג.
ככה פשוט.
לא כדי להיות בריא בעתיד, או להיות יפה.
עכשיו.
כמו שאוכלים גלידה- לעניין ומיידיות הרגע. להמשיך לקרוא עניין של חיים
