הבעיה עם קליטת עולי אתיופיה גדולה, קשה, אולי מציבה בבואה רעה לי, עלי, כחלק מהחברה הישראלית.
הבעיה היא מעבר ל'אסתטית' זו בעיה הומניטרית לאחר, ובעיה כלכלית בטחונית לחברה.
להמשיך לקרוא סוגיית עולי אתיופיה
הטבה כלכלית, נוגדת חתירה לשיוויון חברתי בכך שיתר פרטי החברה לא נגישים אליה. | אחיזה תודעתית |
גישה שלטונית שמפקידה את ניהול ענייני החברה לקבוצה מובחרת שפרטיה תויגו כ'מוכשרים', ומיועדים לתפקידים בהקשרי כלל. אליטה, נגזרת מאריסטוקרטיה, היא מגזר סוציו-אקונומי של פרטים אוחזים בעמדות משפיעות על חברה, ונתפשים כזוכים להטבות חברתיות וכלכליות בזכות תפקידם. |
|---|
להמשיך לקרוא פריווילגיה – אליטה [-אריסטוקרטיה]
נתניהו מינה מבקר מדינה, שמטרותיו 'לאפשר משילות'.
תוצר שלטון מוטה ניאו קונסרבטיבית רדיקלית,
מתפצל מקונסרבטיביות קלאסית נישא על כנפי 'דמוקרטיה מתגוננת',
ושאר רציונליזציות של המון בעלי הטייה לשלטון קונסרבטיבי:
פרטי קהילה מתכנסת הזדהותית רוצה להאמין שראשיה מצויינים, לא לחפור להם.
לכן נתניהו חובשי כיפה, באופן שאינו תואם את חלקם באוכלוסיה, כפי שיכול, אחו קונסרבטיבי מובהק, של מאפשרי גישות אלה מסוג זה.
* גיל דיקמן מציע "קונסרבטיביות דה-קונסטרוקטיבית".
לכאורה [ברוח הביטוי הרווח בימים אלה, רבים משתמשים שגויות במונח 'כביכול'], שמרנות רדיקלית הוא ביטוי מכיל ניגודים: איך ניתן להגיע ל'קצה' כלשהו בחתירה ל'ליבה'? להמשיך לקרוא ניאו קונסרבטיביות רדיקלית*
הסרט בצמצום – מקדם את הרעיון שאותה אני רוצה להבהיר – מציג אוניית קרב גדולה, מאות מלחים, בהתקוממות אודסה, אוקראינה, נגד הצאר במהפכת 1905.
רב החובל, הקצינים והרופא מתעמרים במלחים; מאכילים אותם אוכל לא ראוי, מכים ומבצעים פעולת הוצאה להורג שנעצרה על ידי מלחים עמיתים לאחר שעיני הנידונים כוסו ונשמעה פקודת הירי.
להמשיך לקרוא מודל שלטוני – אניית הקרב פוטיומקין
שני הפרקים הקודמים עסקו בפוליטיקת זהויות, כהתפצלות ממשרעת פרוגרסיבית שמאפשרת לפרטים פרגמנטציה.
הקומוניזם, סטלין, הדיר את הדת מהמדינה. נראה היה להם שהזדהות דתית עלולה ליצור פרגמנטציה בלתי רצויה בין אזרחים, בעודה שואבת תשומות תודעתיות דומות להחלת אבסטרקטיות של דתיות ולאומיות.
מדינות ערב מטפחות דת כגורם מאחד, בהתנהלותם על פי חוקי איסלאם. להמשיך לקרוא פוליטיקת הזדהויות, ג'
בשלהי שנות הששים, הנצו תתי התארגנויות בעולם המערבי. נוצרו ריבויי מרחבים בסוגיות פרט–חברה–ריבון, שאיפיינו חברות שפע מערביות. נוצר מגוון חזיתות רחב, פרטים התעמתו בסוגיות חיים במגוון היבטים שבהם רצו להסיר חסמים מונעי קידומם. להמשיך לקרוא פוליטיקת הזדהויות, ב'
אני מוצא הבדל בין המונח המקובל– "פוליטיקת זהויות", לבין המונח שאני מוסיף – פוליטיקת הזדהויות.
פוליטיקת זהויות היא טרמינולוגיה שנטבעה בשנות ה-70. פרטים בסוף שנות הששים בארה"ב ניצבו בפני דילמת סידור היררכיית ערכיהם בתפישת עולמם. סוג של הווייה, במובן הזהותני שלה קובעת את התודעה.
ב'פוליטיקת הזדהויות', אני גורס שרובם המכריע של אנשים קובעים את תפישת עולמם הפוליטית בהזדהות עם הסוציולוגיה המקיפה אותם, כשתפישת אינטרס אישי משפיעה מקומית על עמדה. להמשיך לקרוא פוליטיקת הזדהויות, א'
טראמפ, פוטין, ארדואן, מוסוליני, ההוא שלא אוהבים להזכיר,
כולם, כשעלו לשלטון ריסקו – טראמפ שואף – את רשויות החוק והמשפט, לחמו באליטות, אקדמיה, תקשורת, באופן יזום, מרצונם לחזק שלטונם, בהישען על תמיכת המונים.
נתניהו שונה מהם ב-
1. מרסק, אקטיבית את שלטון החוק אחרי שנים של שלטון, לא על ההתחלה,
2. נתניהו עושה זאת מפרקטיקת חששו מהעמדה לדין פלילי, לא מאידיאולוגיה.
שר המשפטים הממונה בממשלת מעבר, תומך בלתי מסוייג, וללא גבול – אוקסימורון? שישתלב היטב במציאות הזויה – בראש הממשלה, התבטא באופן המחליש את מעמד בית המשפט, זכה לקריאות בוז בכנסי להט"ב. אמיר אוחנה לכד את תשומותיי במשפט "לא בטוח שיש ללהט"ב מאפיינים של קהילה".
אינני יודע לְמָה אוחנה התכוון. גם אינני מתכוון להתעמק בפרשנותו. להמשיך לקרוא "לא בטוח שיש ללהט"ב מאפיינים של קהילה"
ישנה הבחנה דיכוטומית בין מאפייני ימין לשמאל.
אלה שתי משרעות מופרדות.
לרוב, כשפרסונה מבטאת בעלות על מאפיין אחד (או יותר) ניתן לחזות על איזו משרעת היא נמצאת.
| קונסרבטיביות | היברידיות/ אינדיפרנטיות | פרוגרסיביות |
ובו נראה אהוד ברק מצולם לפני מספר שנים בלכתו ברחוב אבן גבירול, תל-אביב, לבוש מגוחך משהו, חמוש ארנק קלאץ', שכנראה אקדח בתוכו, לפי עדות נושאו. להמשיך לקרוא פרקי פייק
אחד, לא חשוב מאיזו עדה, הלך לבית התענוגות, שזה עתה נפתח.
פנתה אליו המדאם, ביררה את רצונו "מה אדוני מעדיף?"
"אוראלי, גבוהה, בהירה, רזה ומקועקעת." פירט.
"אין על ליסה הפראית" מעידה המדאם "במסדרון, דלת שלישית משמאל, ממתינה לך." להמשיך לקרוא איך השרות?
חתירה
למניעת
התערבות
במרחב
אחר.
רוי כהן דמות מרתקת; ייצוג מזוקק, בוטה, לרטוריקה מתחפשת לדיאלקטיקה – ניסיון לשכנע את שומעיו באמצעות שימוש במכלול אמצעים ורבליים, לעומת ניסיון להגיע ל'אמת' באמצעות מערכת מבחני שלילה:
שכנוע באמצעות
♠ אגד רכיבי קונסטרוקטים תודעתיים
♣ כעובדות נתפשות
♣ בהקשרי סנטימנטים מקדמיים, אמונות, תפישות עולם, מסקנות, הסברים, תיאוריות
♠ באופן מקדם
♣ במודע
♣ ו/או בכוונה מקדמית של המכוון
♠ אינטרסים כלכליים
♠ ו/או רגשיים של בעל האג'נדה,
♠ באמצעות מניפולציות תודעתיות,
♣ פרשנויות שלא עומדות במבחן אמת או בהיגיון של מי שאינו בעל עניין בסיטואציה, על ידי מתיחות אמת, התעלמות מנתונים או עובדות סותרות, הכחשת אחרות,
♣ שימוש בתימוכים שאינם עומדים בהקשרים לוגיים או רציונליים,
♣ לעיתים שקרים,
♠ ולשווק אותה לשומעים באופן שעומד בקריטריונים של היררכיה פורמלית.
יש הבדל בין טובין שניתן לזה שנלקח,
לבין טובין שמוטב פוטנציאלי רצה ולא קיבל.
דחיית מועמדות למשרה, אינה דומה לפיטורין.
טיעון 'השתקה' של אמן או עיתונאי לקבל במה במקום שלא קיבל אותו שונה, פחות, מזה של מי שפוטר.
https://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/.premium-MAGAZINE-1.7200321#hero__bottom
"המהות של הזהות הישראלית־יהודית מכילה בתוכה, מבראשית, את פוטנציאל ההידרדרות לגזענות, משום שהבסיס שלה נטוע באופן עמוק בשאלות של גזע. אם לנסח זאת בצורה חד משמעית, הזהות הישראלית־יהודית היא במהותה, ובאופן בלתי־נמנע, זהות גזעית. הזהות הישראלית־יהודית, שנוצרה בשלביה הראשונים, עוד בטרם קום המדינה, כתגובת נגד לאנטישמיות ולאחר מכן לשואה, נוסחה, בכוונת מכוון, על בסיס של גזע, כך שתוכל להעניק לכל יהודי ויהודייה, על הבסיס הבלעדי של עצם היותם יהודים, את הזהות הישראלית הלאומית. יתרה מכך, הזהות הישראלית־יהודית הזאת עוצבה, במודע ובמוצהר, כתמונת מראה: תחילה של הגזענות האנטישמית ולאחר מכן של הגזענות הנאצית, אותה גזענות ששמה לה כמטרה לחסום כל אפשרות של הכלת היהודי במסגרת זהות לאומית כלשהי. הנאצים, שהפכו את חסימת הזהות הלאומית בפני היהודים לשלב ראשון בדרך להשמדתם הפיזית, יצרו מציאות חדשה שבה עיצובה של זהות יהודית הפך לשאלה של חיים ומוות, פשוטו כמשמעו. זהות יהודית זו היתה חייבת להיות הפוכה וזהה בו־בזמן לזהות של היהודי שיצרו הנאצים: הפוכה, משום שהיא פתחה את אותה הדלת שהנאצים סגרו; וזהה, משום שהיא נשענה על אותו בסיס בדיוק — הגזע."
להמשיך לקרוא הידרדרות לפשיזם איננה מקרית
להבנתי, סנטימנט התכנסות הזדהותית קודם להערכת מצב רציונלי.
להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – מולקולרים מתעלמים מצבר
קונספט מדינה,
בקונפיגרציה הנוכחית,
וכן של דת,
הוא תפישה רעיונית, אמורפית, אבסטרקטית, של מושגים אמוניים נשגבים*,
שלתפישתי, ניתן להגיע אליהם מתוך אבולוציה צמיחתית, אורגנית בתוכם,
בהנחלה תמימה או הטמעה נכלולית,
לא באופן עצמאי רציונלי – של תודעה שלא התעצבה לתוך הקונספט.
'אני/ הוא, אוהב את המדינה', הדגש, ה' הידיעה, הוא על המדינה בה המצהיר אזרח.
מה זה 'אוהב את המדינה'? עוד אחד מהמשפטים מובנים לכולם, ובה בעת טעונים באופן כזה, שלא מכיר שניים שהיו מנסחים באופן דומה את משמעותו.
אלה הצהרות עצמוניות, תיוגי אחרים ככאלה המאוהבים במדינתם,
מקובלים על כל ואינם מובנים – מפתה לומר לאיש, ומסתפק ב – לי. מעוררים את השתאותי. להמשיך לקרוא אהבת מדינה
