את אהרון ארד פגשתי אצל ידידי הנערץ. דמות מוכרת לעכברי המוספים הכלכליים. מליונים עברו תחת ידיו. בישראל ובחו"ל. כולם היו שותפיו. חלש על מיליארדים, בעליהם של מליונים, בעלן של אחדות, ספח פרסום, צרכן מותגים ידועים.
להמשיך לקרוא מינורי בעשייה כספית
חבר, טיפוס, אינטליגנט, מוכשר באופן יוצא דופן.
במקור דתי.
למד ראיית חשבון. היה חשב.
ניהל בתי השקעות.
רץ מרתונים, בקוטב, טיפס הרים, באקסטרים, באומנויות הלחימה.
לומד מקרא. ואכדית.
הקים מועדוני ריצה ולחימה, ביקר באשארמיאדות.
מתייחס לעצמו כמי שנע על דיסציפלינות. נחשף, שינה חידש.
(מכיוון שבא מעולם דתי) הגזירות השוות והאלגוריות רווחות במחשבתו ובשפתו, מרבה להשתמש בדימויים, ואף נותן להם חיים עצמאיים משלהם.
דיבר על
'חישול פלדה באמצעות חימומה, הטחת מכות בה, וקירורה,
שוב ושוב,
תוך סיכון שבירתה.'
מאוהב באליגוריה.
לתמיהתי.
אולי בשל היותו ניחן ביכולות-על
נע על יישום מסלול כישורים, מעשים, פרוטוקולים ורוטינות הנובעות מאותו מקור על מגוון דיסציפלינות והתנועה היא רק תנועה יישומית, לא תפישתית?.
ואני, בנמיכות שואייל, אז מה אם כך מחשלים פלדה? האם בחירה באליגוריה בוראת מציאות ולכן יש להשליך את הבריאה הוירטואלית הזו, כעונש, על בוראה, אישית?
כשאחר מכיר את הסובייקט בתיווך מסך.
תוהה באוזני ידידי הנערץ על מקור הכנסתה של סלבריק'ה דה לה שמאטע,
שמתנועעת ברכב מצ'וחצ'ח, מתוקתקת בתיקים לא שפויים. כספית.
הוא משער, שהעסק שלה אכן לא מניב את ההכנסות התומכות ברמת חייה המוחצנת, ולכן מניח שספונסרים מעורבים בפיצ'פוץ' שדיה, מעשי ידי מנתייח. להמשיך לקרוא מינורי בעובדות החיים
כניסה לשדה מוקשים, ועדיין-
* מ.ש. = מס שפתיים.
אביו של חיליק נפטר.
שואל אותו על מנהגי האבלות.
במהלך השבעה מסביר ש'אינו מאמין בטקסים.
אני לא מציק.
אחרי השבעה שואל מה המגבלות ההתנהלותיות בכל הקשור לאירועי שמחה.
מבהיר, שאצלם בעדה הכל בפנים. לא מחצינים. ומוסיף, שמי שתוהה למה הוריד את הזקן אחרי שבוע, שיידע שהם נוצרים את זיכרון הנפטר פנימה ולא בסמלים חיצוניים.
בדומה, לא בזהות לתמונה, שיש בה
בסיטואציה חברתית,
תמונה | סיטואציה חברתית |
| הקנבס המהווה מצע לתוכן הגרפי, | האנשים המרכיבים את הסיטואציה הפרסונה המייצגת את המאסה, |
| התוכן הגרפי תמהיל הצבעים המרכיבים את האימאג' הנראה לעין, | חזות, זהות הקבוצה הנתפשת הפרסונה הנתפשת כמייצגת את זהות הקבוצה, |
| מסגרת התמונה המבחינה בינה לבין היתר, | שולי הקבוצה הפרסונה השולית בתמונה, הדמות המסמנת את גבולות הסיטואציה, |
| הצייר קובע התוכן, | יזם הסיטואציה, מוביל הקבוצה ומשפיע על פניה הנתפשות, |
| הצופים הבוחנים את ההתרחשות הקבוצתית, | מי שמחוץ לסיטואציה הפרסונה הבוחנת. |
| המסמר/ כן עליו התמונה תלויה/ מונחת. | דומיננט דמות המפתח, פרטי הקבוצה מתנהגים על פי ערכיה והנורמות אותה מציבה. |
בשונה מתמונה, שהיא עצם דומם נתפש על ידי החושים המעובדים על ידי הצופים,
סיטואציה חברתית מורכבת מאנשים,
כלומר רמת המורכבות שונה לחלוטין.
סיטואציה חברתית
Try it at home, see if the models works on groups you know
בעודי מפסיע במשעולי נווה צדק
ביום חורף אביבי ביותר
בואכה סוזן דלאל,
שתי מטרוניטות חולפות על פני.
שומע את המשפט הבא:
"לתערוכה הקודמת שנערכה בלוצרן הגענו מצוריך."
במשך שנים אנחנו מתארחים בקהילה גדולה לסדר הפסח.
שמתי לב, שעל פי הסידורציות, מארחיי ומשפחתי מושבים, תמיד, בהיקף האולם הגדול, ובדרך כלל באותה פינה. דרום מערבית.
נעדר מיומנות הערכת איכות המקומות ביחס לאחרים, המקומות בהחלט מצוינים לי.
לאחר הסדר הקודם,
טעיתי,
ושיתפתי את מארחיי בעובדה שמושיבים אותנו תמיד בהיקף,
ותהיתי בקול רם, כלומר בכתיבה,
על עובדה בלתי ניתנת להפרכה זו,
והוספתי את השאלה במה שנראה לי כהומור,
ונראה שנתפש כ-
האם מיקומנו בשולי האולם מסמן את מעמד המארחים בשולי קהילתם?
בסדר האחרון הושבנו בלב ההתרחשות, קרוב לבימה.
וגם נשאלתי אם אני מרוצה.
ואני, מציקן, צייקן וטרחן בלתי ניתן לריצוי,
זורה רעש, זורע תעוקות, קוצר טעויות,
מפעיל את יכולותיי (המוגבלות) לייסורים עצמאיים,
מצר על אי-הנוחות שאמירותיי יצרו,
מתחרט עליהן, שהרי ממש לא מתכוון לגרום למיטיבי המארחים אותי לבצע פעולות כאלה כדי להיטיב עם עצמי,
או להחצין את רצונם לשנות את תפישותיי על מעמדם בקהילה.
ובכלל, המקום בהיקף מצוין מאוד ביותר ומתאים מכל הבחינות.
אז עניתי,
הודיתי על ההזחה למרכז ההתרחשות, וביקשתי שבאירוע הבא יפעילו את השפעתם ויזיזונו חזרה לשולי הסצינה, היא הקומפורט שלנו.
חילול כבוד מת? כבודו?
אם גופה מתנתחת post mortem או מרוטשת בחמת זעם, קרה לה משהו?
ואם זו חית בר, לא גופת אדם?
זה כמו הקוקוס הנופל בחוף ללא שמיעת בן אנוש.
אלוהים כועס על השחתת יציריו?
זוכר את אבי מניח תפילין.
עד סוף שנות השישים.
אז- הניח להם.
אצל סבי היינו חובשים כיפה,
מברכים על המזון.
הוא היה פעיל בבית הכנסת ברמלה. להמשיך לקרוא התפתחות דתית, דתיות עצלה
לא זוכר מי אמר ש
'הדורש צדק מבקש חמלה'
ואוסיף
ש'המתנגד לצדק, דורש אהדה'.
אני במעבדה;
בוחן תגובות שונות
לגירויי, חיוויי מציאות,
על ריבוי תודעות שונות.
אני בג'ים;
מפריש אנדורפינים.
פעילות מהנה לתודעתי הדוויה,
מעורר אדרנלין לתוצרת העיקרית של הלאב – אחיזות תודעתיות.
מרתון תל אביב 2013 נערך ימים מספר טרם סוף החורף, הרשמי,
כשהמארגנים, כלי התקשורת יודעים ומיידעים שישררו תנאי שרב בעת קיומו.
במהלך האירוע בריצת הריצה, אחד הרצים מת מהתייבשות.
גם מפני שאינני מאמין שסטרוקטורה תמנע את כל המצבים שמנסים למנוע,
וגם לא רוצה להשית 'מגבלות זהיראות יתר' – אף אחד לא רוצה מגבלות יתר, ועם זאת במתח בין חופש לבין זהירות מגבילה, אני במובהק בצד של החופש על חשבון הביטחון, בבחינת 'יזהר מי שרוצה ביטחון'. אישית אני מעדיף שלטון רופף, עם כל המשמעויות והחריצים שמאפשרים למקרים שאינני רוצה שיקרו, ולרדלל עד להפיג את 'דאגת' הרשויות.
כמו שסוכן הביטוח משדל לרכוש ביטוח צד ג' באמירה: "ומה יקרה אם תפגע במרצדס?", האם בנטייה לא להדק את השליטה, אין חשש שיסתובבו יותר אנסים ורוצחים – אני לוקח את הסיכון שאפגע במרצדס, ומעדיף את החופש.
הנטייה לצד זה או אחר מקורה בהתניה אישיותית שנוטה לצד אחד או אחר.
ההתניה נשענת על עיבוד השפעות תמהיל אישיות, רמת תחושת ביטחון אישי/ חרדה, חינוך, סוציולוגיה, סביבת גידול, השפעת דמויות דומיננטיות.
לכן, חש לצפות, שנטייה זו, תדור בכפיפה אחת עם התניות נוספות של מכלול העדפות, ערכים ותפישות.
כפחיות הנשרכות מאחורי האוטו חתן-כלה המקרקשות תגובתית לאחר מעבר המכונית,
כן במקרים של הוויות חיים אחרות; הרציונל, אף שרובנו חושב שהופעל טרום ההחלטה, הופעל לאחר גיבוש העמדה*.
אז הרציונל מופעל ב-להסביר את מקור הנטייה,
או, לקדם את השפעת התפישה של בעליה על הסביבה.
ומוסיף, בזהירות, מינורית, שמזהה בארכיטיפוסים המבקשים שהמדינה, מוסדות, גופים סטרוקטורליים יקחו אחריות על מאורעות בחייהם, אנשים פוחדים, חרדתיים, שמשוועים לעזרה או לפחות חמלה לתחזוק עצמם.
אינני מטיל אחריות על גופים אלה במקרה זה וכזה.
* (כל) עמדה מתגבשת על ידי הפעלת סנטימנט עם בקרה רציונלית להתאמה למציאות כדי לספקה.
היה לי חבייר ילדות, שעל פניו, מזכיר במידותיו את ידידי הנערץ;
דמיון מהסוג של 'מה פתאום?' הרי זה כזה וההוא בכלל ככה,
ואני לא יכול שלא לראות את היותם חולקים את היותם צבעוניים וכמה גווני יסוד משותפים:
בעוד חבייר הילדות מסתכל מלמעלה למטה פרקטיקו-מולקולרית, מעשית, בידיים,
ידידי הנערץ פונה למעלה, אסטרטגית, לתהליכים והערכות על.
האחד שימר על סוציו-אקונומיקה קבועה לכל דרכו,
השני, נע על סולם הריבוד החברתי, ובהתעשרותו פנה למסלול המהיר, והתחכך בשועים מהזן המהיר, נוצץ ומוחצן.
הראשון, גידל בת ובן בגיל צעיר מהממוצע שפנו בהצלחה יתירה למקצועות היפר פרקטיים אקדמיים,
בעוד השני הוליד את שני ילדיו בגיל מבוגר מהממוצע וחווים אתגריים לימודיים.
האחד נורמטיבי לחלוטין,
והשני אפילו לא לסירוגין.
אולי לפרקין, בטקסין.
את הראשון חיבבתי והעברנו בחלון זמן קצר חוויות,
את השני אוהב וחולקים בחלון רחב רבות.
ואני בכלל מבין למה יש מי שלא רואה את הדמיון, שכן זו לא זהות, זה דמיון, זה לא מתמטיקה שבה פרט אחד מפריך דמיון, ואכן יש שוני, בבחינת המפריד ביניהם יש הרבה.
בעיצומה של הגשמת הדחת ידידי הנערץ לרכוש אופנוע מפואר טרם קבלת רישיונו, מתעדכן שאבא של חבר נפטר.
בלווייה פוגש את חבייר הילדות. ערב קודם השיא את בתו.
חופר לו בשאלות על החיים; מספר שאחרי שהתגרש גירושים רגישים מצא אהבה אצל גרושה אם לשלושה, שמתכוון לעבור לגור איתה.
אני מחמיא לו שבניגוד ל- 53 63 73 שלי, הוא בן 53, נראה 43 ומרגיש 23.
"מרגיש בן 16" הוא מתקן.
עודר לו בשאלות דיקמן: 'תגיד תגיד, במה היא דומה לאשתך לגרושתך'? ב'שום דבר' חורץ ומראה לי על מסך הטלפון בבואה דקיקה ובלונדינית כגרושתו. מייחס לעצמי את השטחיות אונסת ההשוואות.
מציק לו עם 'האם אוהב את חתנו?' בפיקחות של נורמטיביים מורייח עם בחירתה של בתו ונותן לי את מה שטוב לה וכאלה.
טוב. מבין. אז בא לו ב-90 מעלות: 'תגיד תגיד, לתפישתך את טובת בתך, האם עשתה לדעתך, את הבחירה הנכונה, לה?'
אז הוא מספר לי, כמענה, לא כתשובה לשאלתי, שעם עזיבתו את הבית, ילדיו לא דברו אתו. בהמשך הילדים החליטו לא להפסיד אבא. אז חזרו לדבר. אבל החתן לא ידע לצאת מזה, אז ממשיכים לא לדבר.
ומוסיף שהגב כואב לו, רקד עד 3 בבוקר.
"ותגיד, היית עם חליפה אתמול?"
"בוודאי," משיב "גם הבנשלי."
שלחתי סמס לכמה תריסרים ממכריי עם השאלה:
"כשאתה לבד, האם אתה עומד בצפירה?"
להמשיך לקרוא אוטונומיה צפירתית
לפני גיל 28, גרסתי, שאז החיים נגמרים.
כשהגעתי ל28 נוכחתי שצדקתי.
תפישה מצערת זו מתמתקת
אם מכיר בה.
אם לא מתגעגע למה שלא יהיה,
אם רוצה את שיכול ואוכל להשיג,
אם נהנה מהקיים, ולא עורג ל-מה שלא אוכל ליירט.
בהתכנסות חברתית, יש מי ששוקעים לסמארטפוניהם.
לא מנומס. לא תמיד ראוי. אין את הקדשת הקשב, יש את ההמנעות מנטילת חלק אקטיבי, לא מותנה מההתרחשות.
זן אחר של קשר בעידן החדש.
נראה, שעידן התקשורת האקסקלוסיבית אנאלוגית, נמוג. להמשיך לקרוא תקשורת חדשה
העוסקים מקצועית ב
you know, הפרופסיה.
האם הפסיכולוגים נוטים למכניקת פיתולי התודעה?
יושב בפאב Mustang Sally Club באפריקה, מלאווי, בלאנטייר.
בבלאנטייר יש מפעל Calrsberg שמספק את תוצרתו ברחבי המדינה ואפריקה.
Green הם קוראים לבירה. על שם צבע הבקבוק, עולה פחות מדולר.
רואים מישהו, שחור, יושב על הבר שותה Amstel מיובאת.
"ראה אותו", נושף מייק הדרום אפריקאי מבעד אדי שכרותו, "משלם פי שלושה על בירה מיובאת. הוא בונה על זה שיראו אותו ומסמן לאחרים שיש לו."
