חיוויים שקשורים להערכות רציונליות.
הכרזה על אובייקט, רעיוני או גשמי, כבעל ערך עליון מוחלט.
הכרזה על אובייקט כקדוש, היא מאבני היסוד של דת.
חתירה לרציונליות היא התנערות מערכים קדושים.
הקצאת ערך לאובייקט, כשלעצמו. תוך בחינה מתמדת.
אובייקט הוא קדוש, אם סובייקט מקצה לו ערך כלשהו,
מסיבות וולונטאריות בהחלטה מודעת,
כשהערך מוחלט,
לא יחסי,
לערכי אובייקטים אחרים.
הערכת המציאות הנתפשת על ידי פרט,
בצד היותה תלוייה בחושים הקולטים את הגירויים שלה,
היא תוצר האלגוריתם האינטלקטואלי המעריך אותה.
פחד – מצב בו התודעה מתייחסת לאלמנט שמאיים על תפישת ביטחון הסובייקט.
הפחד מועצם ככל שאיום נתפש כ-
רוב רוכבי האופנועים שפגשתי החליקו לפחות פעם אחת.
"זה היה על כתם שמן." יבוא הביאור.
ואני מחפש את הכתמים. לא מוצא.
יכול להיות שהם בדיוק בדרכם למתחת צמיגי האופונוען שייאות להחליק עליהם?
מכליל | מדיר | |
| מכנס (נורמטיביות) | אמונה | רציונליסט (סביר) |
| מניח, חושב, חפץ שהחותר למחשבה רציונלית, עמוק בליבו, בסתר מחשבתו, שותף לווריאציה של אמונת המאמין, רק שמסיבות לא רלוונטיות בוחר להסתיר את אמונתו. חי בתפישה שבעתיד כלשהו האמונה, תיחשף. | תפישה | החותר להבנה לוגית מניח, חושד, שכל אחר לא רציונלי. (לא מבין את הייחוס לאיבר הלב מעבר להיותו אינסטרומנט אורגני לקיום חיים.) מפריד בהנחתו בין היותו מוכוון לאופן מחשבה רציונלי לבין מי שמוכוון אמונתית. |
| הדתי החי בביטחון תשובותיו, כלומר הביטחון במקור כל התשובות, מניח שהחילוני בהדחקה, עושה דווקא ומכעיס. בעתיד כלשהו, מוחשי יותר מעתיד בוא הגאולה, משיח או הנירוונה, חסר האמונה יחטוף את הבומבה המאירה והמשנה, הפעם לתמיד, את התפישה הלאטנטית הקיימת ויכיר ב'צדקת' האמונה. | דת | הרציונליסט לא מייחל לכוח עליון מסדר, ומעריך שעמיתיו ייתפשו בקלקלתם האמונתית בטלטלה התודעתית הבאה. |
| הלאומן משליך את תחושותיו על הרציונליסט. הוא משוכנע שאם לו יש את תחושת ההתעלות משיוך לקולקטיב נשגב ערכית גם האחר לא נעדר רגשות אלה.מבחינת הלאומן, הרציונליסט בחביון רגשי, נאבק ברגשותיו. מתישהו בעתיד, יראה את האור- יחשף לרגשותיו, ילך איתם, ייהנה מהם, וולונטארית שכלתנית. או, שתחושת הלאומיות תכפה עליו בעל כרחו, באמצעות גורם חיצוני עויין שאיומו יוכיח את הצורך הקיומי בשימור זהותו הלאומית. | לאומיות | אין כמיהה לתחושת יחד של קהילה חזקה מפרטיה, המאליהה את קיומה כערך עצמאי ומקודש. במקרים מסוימים היעדר הכמיהה מלווה באי-נוחות או חשש אם מזהה שקידוש ערך הכלל עלול לאיים על פרט כלשהו, ובאסקלציה השלכתית על עצמו. |
| המאוהב גורס שהרציונליסט שואף להירפא מאכזבתו הרומנטית. עוד לא הייתה לו ההתנסות הראוייה. | רומנטיות | ולא למחוות ועזרים רומנטיים שהם מהות היחסים הבינאישיים. |
| הנורמטיב משוכנע שהלא נורמטיבי מנסה להתכנס לכללים שמיטיבים עימו, רק שאינו מצליח. לעיתים הנורמטיבי יגלה חמלה וגמישות לעצם המאמץ, שכן גורס שאם האחר יתאמץ גם יצליח להתקבל לאחווה, יקבל את הטובין- אישור הכלל, שכן בבסיסו הוא שואף לכך. במי שלא מנסה להתכנס, הנורמטיב רואה כסוציופת. מסוכן. | נורמטיביות | התוצר לשאיפה של הכרת הסביבה נחשבת כבונוס מפוקפק, שכן, אם הסביבה תפעל רציונלית, מה שבאופן גורף, כנראה לא יקרה, לתפישת המדיר קיום הכלל יהיה טוב יותר, וכך אין סיבה לשאוף לנורמטיביות, אלא לרציונליות, בתקווה שנורמטיביות תטמע ברציונליות. |
| אמונה, כל אמונה נסמכת על רציונליות. החל מהסיבה למה להאמין, וכלה בהתאמה לתנאי מציאות. אמונה במהותה לא מתיישבת על רציונליות מוחלטת. תמיכת עמיתים לאמונה היא התמיכה האפקטיבית, הזמינה והזולה ביותר. בנטייה האנושית, ביחסים בינאישיים, קיים ממד ההכלה, החיבור, הסליחה – גם אם בשם תפישות אמונתיות נעשו נזקים רבים – ממד הכינוס יחד. | הצעה, למה? | במחשבה רציונלית יש הפרדה בין העדפות, טעמים ורצון שגם לרציונליסט יש אותם – גם אם נתפש כמנוכר, משמים או חסר אותם – לבין תפישת מציאות והכלים להגשמת תאוותיו. בדמוקרטיה, הרוב לא מהווה כלי להוכחה לוגית ל'צודק' ו'נכון', אלא כלי להתנהלות בחברה. החתירה לפירוק, הפרדה, היא בבסיס המחשבה הרציונלית, המלה ביוונית למדע מקורה ב'חיתוך'. ברציונליות אין חתירה לבנייה. |
| נראה שיש יותר חופש בין בחירה באמונה כזו או אחרת מאשר האם להיות רציונלי או לא. נתקלתי בין מי שנע בין אמונות, דתות, זהות לאומית ונורמטיביות בתוכן. לא פגשתי במאמין שהפך לרציונליסט. פיתוח אמונות ורציונל התומך בקיומן מצריך אינטליגנציה גבוהה מבסיסית. | בחירה | נראה לי שאין יכולת בחירה האם לחתור לרציונליות. נראה לי יותר שזו תצורת מחשבה.לא נתקלתי בחותר לרציונליות, שהחליט לחדול מחתירתו. המנגנון הבורר האם אדם מוכוון רציונליות או לא, בלתי מאובחן לי. חיות עם אינטליגנציה נמוכה משל אדם, מתנהלות ברציונליות תגובתית מול גירויים. חתירה מובהקת לרציונליזם, בצד היותה משוייכת לניתוק רגשי, מקושרת לאינטליגנציה גבוהה, שכן מחייבת כלים אינטלקטואלים לפירוק מציאות למרכיביה, בכל עת, בהיותה מנועה מהתכנסות לנורמטיביות מנחמת. |
שלחתי לקבוצת אנשים מאמרון של עיתונאי שמעריך את כתיבתו-
אמי האהובה, כך חשבתי, היתה היחידה,
שהחשיבה טראומה כרציונל מנומק היטב.
בהמשך, פגשתי מי שהחשיב מנוד ראש או כמו שקורא לזה 'מנאד רוש', משיכת כתף, גם בשיחת טלפון או כמענה למייל,
או אף שתיקה מלאה,
כתשובה מלאה, סדורה, הגיונית ורהוטה.
זה מקבל התשובה שלא היה קשוב לעומק רבדיה.
ממכרי ילדותי מפעים אותי בשמרנותו.
כ-לא מתמטיקאי, אני מבין שלסדרה מינימלית יש 3 אברים.
כן אני נוכח, שיש הטועים ומ-2 מופעים יוצרים סדרה.
הוא אלוף. הוא כל כך מוטה סדר מקבייע, שממופע אחד,
שאהב- יום שני פאב,
יוצר סדרה. להמשיך לקרוא שמרניות רדיקלית
אינני ממליץ להשחית
פרודה אחת של אינטלקט,
ננו שניה של זמן,
כדי לקרוא את גבב כתיבתי, וולונטרית. להמשיך לקרוא אינני ממליץ לך לקרוא את שכתבתי
איך אותגר שמעֶרל מהשטעייטל לשמור על מסורת, מצווה כלשהי, ותוגמל על תלאותיו.
מסורת*
חזרה על סט פעולות מסויימות,
מנותקות סיבתית, מהפרקטיקה המקורית לעשייתן –
אם יש צידוק פרקטי, זו רוטינה, לא מסורת –
קשורות תודעתית
להסמלת רעיון פרקטי,
ערכית נשגב,
שמייחד קולקטיב
איתו מקיימי המסורת מזדהים,
אליו מקיימי המסורת מתייחסים,
רווים ערך תודעתי מההשתייכות. להמשיך לקרוא מסורת
על פניו, לא צפוי להיות הבדל תבוני בין שמרנות לליברליזם.
עם זאת, פתיחות, השכלה, מחשבה מחדשת תפישות עולם- אינהרנטית, פחותה בשמרנות.
השמרנות במהותה עוסקת ב'הוכחת נכונות הקיים', פשטנית, אמונית, מתואם למחשבה בסיסית, ניתנת ביתר קלות להכלה. להמשיך לקרוא התנשאות ליברלים
כשאמרתי למישהו
"אתה נבון ממני"
הואשמתי ביהירות.
למצוא צידוקים לשימור הקיים זה אולי
מעשי, חסכני, מתגמל, נוח, מתבקש, בטוח, נוח, נפוץ, מתבקש.אבל משעמם.
בדרך כלל פרשנות מישהו על תוכן היא בכלל הופכית.
כלומר, אותו מישהו בא לפרשנות עם אג'נדה מחשבתית מקדמית,
ומשתמש בתוכן אותו בא לפרש
כדי לחזק את תפישתו הפרלימינרית.
יש לנו כלים רציונליים, להכווין נטייה לעטוף אותה במלל ולקרוא לכך אידיאולוגיה.
כשמקבלים אידיאולוגיות אחרים, זו התכנסות אידיאולוגית.
היררכיה ערכית:
מתישהו ב-1998 לראשונה, בני נשאר לצפות בסרט יום ששי, אחרי החדשות.
אקשן ופיצוצים, חרא של סרט.
בסיום, שאלתי "תגיד תגיד בני, מה הבנת מהסרט?"
"אתה שואל מה מוסר ההשכל?"
"כן" עניתי, "שאין מוסר ולא השכל."
"תראה, אני בכיף מוכן שתכניס אותי לכל מגירה,
מניהליזם עד שובך יונים,
מאקזיסטנציאליזם לדרופבוקס.אני סך הכל איש פשוט ושטחי שחותר לכיף, תכנים, ורציונליזם. זה הכל.
לא מספיק יודע מה זה ניהיליזם, כדי לדעת אם זה אני. יכול להיות.
אבל אני מ`כפת לי אני, אם אתה משייך אותי לרפובליקניות ליכודניקית, או לסוציאליזם כזה או אחר, אז אני שם? לא.
אין לי שליטה על איך שאני נתפש,
הרווחתי כל תפישה ביושר,
אבל שום תפישה חיצונית לא מזיזה אותי מהמקומות שאני בוחר באוסף התניותיי להיות.וכן,
- רוצה היום,
מניח שיקרה, למעשה חושב שבלתי נמנע על אף עיכובים תקלות ופניות בדרך,
שבתהליך, אבולוציוני, איטי, מבנה המדינה יתפתח, ישתנה ויהפוך למבנה חברתי אד-הוקי יותר, כשלמדינה במבנה המוכר היום תיעלם.
לא, לא רוצה לעשות פעולות מעשיות קונקרטיות לקדם את החזון הזה. מריבוי סיבות:
- לא יכול לעשות את זה,
- לא יודע לעשות את זה,
- לא רוצה לשלם את המחיר,
- לא חייב לנכוח במימוש החזון, שכן,
- וודאות המציאות בה אני נמצא לא מספיק כדי להניע למעשה שתוצאותיו בלתי חזויות,
כלומר, לאושרי, המבנה המדיני דמוקרטי ליברלי מערב אירופאי במדינה בה אני חי רחוק ממושלם, לבטח מהחזון, ועדיין מצוין מאד ביותר, לבטח מול אלטרנטיבות אליהן נחשפתי,- מבנה חברתי נטול מדינה לא יכול להתקיים מפני
- שמרכיביו האנושיים לא בשלים לכך ולא רוצים אותו,
- פרטים מתמירים את זהותם האישית לזהויות קבוצתיות גם מדיניות, ואי אפשר לשלול את זה מהם בהליך רבולוציוני.
- אם ניטשה אמר ש'האמונה היא חוסר רצון לדעת',
אני מתייחס לאמונה כחוסר היכולת להיות באי וודאות.
בסיס הרציונליזם, לתפישתי, הוא ההנחה, שהיעדר הסבר או ידע לתופעה היא זמנית, בעתיד כלשהו היא תפתר,
כפרופ' לייבוביץ' האמין שהמשיח יבוא. בעתיד, כלומר, לא בשום הווה, החותר לרציונליזם, בציפייה אך במעט יותר התכנותית, ממתין להסבר שיגיע, גם אם תודעתו עד אז תימק.
ועד אז, אין סיבה לאמץ אמונה מהדילר האמונתי השכונתי שבדיוק עכשיו חולף על פניו בפינת הרחוב, אז יאללה תן לי את המנה המנחמת."
