חיוויים שקשורים להערכות רציונליות.
בדרך כלל פרשנות מישהו על תוכן היא בכלל הופכית.
כלומר, אותו מישהו בא לפרשנות עם אג'נדה מחשבתית מקדמית,
ומשתמש בתוכן אותו בא לפרש
כדי לחזק את תפישתו הפרלימינרית.
יש לנו כלים רציונליים, להכווין נטייה לעטוף אותה במלל ולקרוא לכך אידיאולוגיה.
כשמקבלים אידיאולוגיות אחרים, זו התכנסות אידיאולוגית.
היררכיה ערכית:
מתישהו ב-1998 לראשונה, בני נשאר לצפות בסרט יום ששי, אחרי החדשות.
אקשן ופיצוצים, חרא של סרט.
בסיום, שאלתי "תגיד תגיד בני, מה הבנת מהסרט?"
"אתה שואל מה מוסר ההשכל?"
"כן" עניתי, "שאין מוסר ולא השכל."
"תראה, אני בכיף מוכן שתכניס אותי לכל מגירה,
מניהליזם עד שובך יונים,
מאקזיסטנציאליזם לדרופבוקס.אני סך הכל איש פשוט ושטחי שחותר לכיף, תכנים, ורציונליזם. זה הכל.
לא מספיק יודע מה זה ניהיליזם, כדי לדעת אם זה אני. יכול להיות.
אבל אני מ`כפת לי אני, אם אתה משייך אותי לרפובליקניות ליכודניקית, או לסוציאליזם כזה או אחר, אז אני שם? לא.
אין לי שליטה על איך שאני נתפש,
הרווחתי כל תפישה ביושר,
אבל שום תפישה חיצונית לא מזיזה אותי מהמקומות שאני בוחר באוסף התניותיי להיות.וכן,
- רוצה היום,
מניח שיקרה, למעשה חושב שבלתי נמנע על אף עיכובים תקלות ופניות בדרך,
שבתהליך, אבולוציוני, איטי, מבנה המדינה יתפתח, ישתנה ויהפוך למבנה חברתי אד-הוקי יותר, כשלמדינה במבנה המוכר היום תיעלם.
לא, לא רוצה לעשות פעולות מעשיות קונקרטיות לקדם את החזון הזה. מריבוי סיבות:
- לא יכול לעשות את זה,
- לא יודע לעשות את זה,
- לא רוצה לשלם את המחיר,
- לא חייב לנכוח במימוש החזון, שכן,
- וודאות המציאות בה אני נמצא לא מספיק כדי להניע למעשה שתוצאותיו בלתי חזויות,
כלומר, לאושרי, המבנה המדיני דמוקרטי ליברלי מערב אירופאי במדינה בה אני חי רחוק ממושלם, לבטח מהחזון, ועדיין מצוין מאד ביותר, לבטח מול אלטרנטיבות אליהן נחשפתי,- מבנה חברתי נטול מדינה לא יכול להתקיים מפני
- שמרכיביו האנושיים לא בשלים לכך ולא רוצים אותו,
- פרטים מתמירים את זהותם האישית לזהויות קבוצתיות גם מדיניות, ואי אפשר לשלול את זה מהם בהליך רבולוציוני.
- אם ניטשה אמר ש'האמונה היא חוסר רצון לדעת',
אני מתייחס לאמונה כחוסר היכולת להיות באי וודאות.
בסיס הרציונליזם, לתפישתי, הוא ההנחה, שהיעדר הסבר או ידע לתופעה היא זמנית, בעתיד כלשהו היא תפתר,
כפרופ' לייבוביץ' האמין שהמשיח יבוא. בעתיד, כלומר, לא בשום הווה, החותר לרציונליזם, בציפייה אך במעט יותר התכנותית, ממתין להסבר שיגיע, גם אם תודעתו עד אז תימק.
ועד אז, אין סיבה לאמץ אמונה מהדילר האמונתי השכונתי שבדיוק עכשיו חולף על פניו בפינת הרחוב, אז יאללה תן לי את המנה המנחמת."
כשמן* הסך את גלגלי השיניים, בריאות נפשית סכה את בעליה בהתחככות עם מאורעות שוחקים.
כשמן
הייתי אומר לאבי ש
המשפט שאמרת הוא לא בלתי נכון.
לא-זוכר-מי-אמר-ש
זיקנה, זה שמישהו רואה את הדימיון שלו להוריו.
כן, אני מתמחה בהנפקת משפטים לא בלתי נכונים, ומתעמק בשכלול היכולת.
חבר, טיפוס, אינטליגנט, מוכשר באופן יוצא דופן.
במקור דתי.
למד ראיית חשבון. היה חשב.
ניהל בתי השקעות.
רץ מרתונים, בקוטב, טיפס הרים, באקסטרים, באומנויות הלחימה.
לומד מקרא. ואכדית.
הקים מועדוני ריצה ולחימה, ביקר באשארמיאדות.
מתייחס לעצמו כמי שנע על דיסציפלינות. נחשף, שינה חידש.
(מכיוון שבא מעולם דתי) הגזירות השוות והאלגוריות רווחות במחשבתו ובשפתו, מרבה להשתמש בדימויים, ואף נותן להם חיים עצמאיים משלהם.
דיבר על
'חישול פלדה באמצעות חימומה, הטחת מכות בה, וקירורה,
שוב ושוב,
תוך סיכון שבירתה.'
מאוהב באליגוריה.
לתמיהתי.
אולי בשל היותו ניחן ביכולות-על
נע על יישום מסלול כישורים, מעשים, פרוטוקולים ורוטינות הנובעות מאותו מקור על מגוון דיסציפלינות והתנועה היא רק תנועה יישומית, לא תפישתית?.
ואני, בנמיכות שואייל, אז מה אם כך מחשלים פלדה? האם בחירה באליגוריה בוראת מציאות ולכן יש להשליך את הבריאה הוירטואלית הזו, כעונש, על בוראה, אישית?
בניסוח כלל עלולות לצוף שתי בעיות:
דברתי עם מכר. פרקטו-קונקרטי. קפוץ. חזק. שמרן רפובליקן.
אמרתי לו בהקשר השיח,
"שביושר אינטלקטואלי- משאב בנדירות, לא כי יש בו מחסור, אלא כי אין לו ביקוש… ככה, ככה וככה."
בהמשך, באופייניות, הצעתי לו, שבמזגן, באופליין, יפצ'פץ' בינו לבין עצמו את ההבדל בין יושר ליושר אינטלקטואלי, ובעיקר את המבחין, הקו המפריד ביניהם.
"דון על זה עם אשתך" הצעתי, לגיחוכו.
לאחר שנפרדנו, אני, חרחרן ריב מגון וחילופי שבבי תוכן, מתמסר עם אשתו עורכת הדין- מהצד התעסוקתי פרקטי של הפרופסיה, שואל אותה אם אפשר לעשות שימוש בסגולותיה האינטר-פרופסיונאליות.
היא משיבה בהיסוס.
שואל אותה האם המושגים יושר ויושר אינטלקטואלי נהירים לה.
עונה ש… יושר נהיר. יושר אינטלקטואלי איננה מכירה מושג זה, שמגיע בצמד מילים אלה, לא נתקלתי בו בחיי היומיום- ״כמושג״. על אף שניתן להסבירו בצורה הגיונית כלשהי!
21:15, Apr 6 –:
כפי שציינתי את המושג יושר קל מאוד לפרש. את המושג יושר אינטלקטואלי, קשה יותר שכן אין הוא שגור בשפה היומית של האנשים, אלא בשפה המקצועית בין עורכי הדין.
אינני מבינה לאן אתה חותר ועל מה דנתם.
כשאני מקבלת שיעורי בית אני נוהגת לברר מה עלי לעשות מדויקות.
מאחר שאינני מבינה קשה לי לשתף פעולה עם שני אנשים משועממים….
21:18, Apr 6 –:
דבר נוסף שעלי להוסיף, הוא שנדירותו של היושר האינטלקטואלי, ימשיך להיות קיים על אף הביקוש הרב שיש לו, שכן קשה מאוד לצפות מאנשים להיות קשובים ואובייקטיביים, או לכל הפחות להודות בצדקת הצד השני.
21:19, Apr 6 – yair dickmann :
או.קי., מעניין.
21:25, Apr 6 –:
כפי שציינתי הביקוש הינו בכותלי ביהמ״ש בעיקר, נוכח העובדה שכפרט אתה פחות קשוב לצרכי אחרים, ועסוק לרוב אחר הצרכים הסובייקטיביים שלך.
21:26, Apr 6 –:
לדעתי הביקוש העיקרי בחיי היומיום הינו ליושר ופחות ליושר האינטלקטואלי.
21:27, Apr 6 –:
מקווה שדעתי עונה על צרכיך… וכאן אתה מתבקש להשתמש ביושר האינטלקטואלי שלך!
חבר שאל,
"רגע, רגע, אז אנחנו בעצם עכברים במעבדה שלך?"
"ממש לא, פרחים בבלקון."
אחר הציע
צלחת פטרי.
קידום התנהגות רגשית של פרט,
כשהיא נוגדת התנהגות רציונלית,
התביעה להבנה ואמפטיה אליה,
מהווה ספיחה של אמפטיה, הבנה להתנהגות פוגענית של הפרט, כלפי עצמו, לעתים גם כלפי זולתו,
וזאת תחת כותרת של אפשור החופש
ובפועל, שלילת החופש מאחר, שנאלץ להכפיף את הכרתו, התנהגותו, העדפותיו להתנהלות הלא רציונלית.
ההבדל בין העדפותיי לתפישותיי הוא היררכי:
אני במעבדה;
בוחן תגובות שונות
לגירויי, חיוויי מציאות,
על ריבוי תודעות שונות.
אני בג'ים;
מפריש אנדורפינים.
פעילות מהנה לתודעתי הדוויה,
מעורר אדרנלין לתוצרת העיקרית של הלאב – אחיזות תודעתיות.
אם הייתי חכם לפני המעשה כאמי לאחריו,…
אֵם, שעדיין מדממת את לידת בכורה,
השומעת מאמה האוהבת, אינטליגנטית, נחרצת, כריזמטית, קולית, מצחיקה,
(בין היתר, ויש להניח שמסרים דומים לאלה לא לראשונה) ש-
מעתה, תחלק את העולם לשניים<div "="">
מניח, שצחוק צחוק,
מרתון תל אביב 2013 נערך ימים מספר טרם סוף החורף, הרשמי,
כשהמארגנים, כלי התקשורת יודעים ומיידעים שישררו תנאי שרב בעת קיומו.
במהלך האירוע בריצת הריצה, אחד הרצים מת מהתייבשות.
גם מפני שאינני מאמין שסטרוקטורה תמנע את כל המצבים שמנסים למנוע,
וגם לא רוצה להשית 'מגבלות זהיראות יתר' – אף אחד לא רוצה מגבלות יתר, ועם זאת במתח בין חופש לבין זהירות מגבילה, אני במובהק בצד של החופש על חשבון הביטחון, בבחינת 'יזהר מי שרוצה ביטחון'. אישית אני מעדיף שלטון רופף, עם כל המשמעויות והחריצים שמאפשרים למקרים שאינני רוצה שיקרו, ולרדלל עד להפיג את 'דאגת' הרשויות.
כמו שסוכן הביטוח משדל לרכוש ביטוח צד ג' באמירה: "ומה יקרה אם תפגע במרצדס?", האם בנטייה לא להדק את השליטה, אין חשש שיסתובבו יותר אנסים ורוצחים – אני לוקח את הסיכון שאפגע במרצדס, ומעדיף את החופש.
הנטייה לצד זה או אחר מקורה בהתניה אישיותית שנוטה לצד אחד או אחר.
ההתניה נשענת על עיבוד השפעות תמהיל אישיות, רמת תחושת ביטחון אישי/ חרדה, חינוך, סוציולוגיה, סביבת גידול, השפעת דמויות דומיננטיות.
לכן, חש לצפות, שנטייה זו, תדור בכפיפה אחת עם התניות נוספות של מכלול העדפות, ערכים ותפישות.
כפחיות הנשרכות מאחורי האוטו חתן-כלה המקרקשות תגובתית לאחר מעבר המכונית,
כן במקרים של הוויות חיים אחרות; הרציונל, אף שרובנו חושב שהופעל טרום ההחלטה, הופעל לאחר גיבוש העמדה*.
אז הרציונל מופעל ב-להסביר את מקור הנטייה,
או, לקדם את השפעת התפישה של בעליה על הסביבה.
ומוסיף, בזהירות, מינורית, שמזהה בארכיטיפוסים המבקשים שהמדינה, מוסדות, גופים סטרוקטורליים יקחו אחריות על מאורעות בחייהם, אנשים פוחדים, חרדתיים, שמשוועים לעזרה או לפחות חמלה לתחזוק עצמם.
אינני מטיל אחריות על גופים אלה במקרה זה וכזה.
* (כל) עמדה מתגבשת על ידי הפעלת סנטימנט עם בקרה רציונלית להתאמה למציאות כדי לספקה.
שלחתי סמס לכמה תריסרים ממכריי עם השאלה:
"כשאתה לבד, האם אתה עומד בצפירה?"
להמשיך לקרוא אוטונומיה צפירתית
בהתכנסות חברתית, יש מי ששוקעים לסמארטפוניהם.
לא מנומס. לא תמיד ראוי. אין את הקדשת הקשב, יש את ההמנעות מנטילת חלק אקטיבי, לא מותנה מההתרחשות.
זן אחר של קשר בעידן החדש.
נראה, שעידן התקשורת האקסקלוסיבית אנאלוגית, נמוג. להמשיך לקרוא תקשורת חדשה
העוסקים מקצועית ב
you know, הפרופסיה.
האם הפסיכולוגים נוטים למכניקת פיתולי התודעה?
