אני אוהב שמשמיצים אותי,
צוחקים, מסתלבטים עלי-
הרווחתי כל השמצה ביושר,
זה עושה לי טוב,
אם לא לעור הפנים,
לאור הפנים.
רואה בכך – אצל אחרים – סוג ביטחון, התנשאות מבורכת על מתנחתים.
רק מתחילת 2016, שמעתי בהקשר אלי קשירה ביני לבין המושג 'גורו'. ג.ו.ר.ו., מבוטא Guru, כבר – אָיינְס, צְוָוי, דְרָיי – משחזר, שש-שבע פעמים, לפחות, וזכרוני לא משהו.
ואני, אינסטינקטיבית הודף;
מה לי ולגורויאדה?
ואני כבר יודייע, שֶאָל לו למישהו, בטח לא לי, להלין, שבעולם בו המדיום הוא המסר הייצוג הוא התוכן, להתלונן על שאני נתפש באופן שונה מאיך שנראה לי 'נכון' הייתי מעדיף. כל תפישה הורווחה ביושר. וזה לא מחמיא לי. סתם לא נכון. להמשיך לקרוא גורו? לא. קנגורו*
כבוד = ייצוג
בעבר –
ה'כבוד' היה תוצר ההתייחסות החיובית אל מכלול תפישתי של התנהלות אדם אחר. להמשיך לקרוא רדיפת ייצוג
המשתמש במטבע ביטוי מאד
ועוד יותר במכפלתו-
מאד מאד
מעיד על נטייה אישית
למג'וריזציה של הסיטואציה,
מחווה, שאינו סומך על השומע-
עלי,
שייחס אינטרפרטציה מידתית לסיטואציה,
במידה אליה מתכוון.
אז אולי, כדאי לשמוע למזער?
בבחירת טעמים,
ובכלל בחיים,
כשאינני בטוח מהם העדפות, טעמי האחר,
אעדיף את טעמיי שלי.
בשתי תגובות אנושיות אני בוטח ביכולתי להאמין לפענח נכוחה:
עדות עצמית –
'אני עסוק', בן הדודה של 'אין לי זמן', ובת הדוד 'זמני יקר',
מבקש לייחס ל –
מצוקתו, קמצנותו התשומתית, מחסורו האנרגטי, כאוטיותו ההתארגנותית, חדלון היענותו –
אותם חיוויי חולשה ואי נוחות אותנטיים –
בהיפוך מילולי,
ערכיות חיובית. להמשיך לקרוא "אני עסוק"
"אינני מנסח קלישאות לפרנסתי.
עושה זאת למחייתי."
שיח שהיה, כך היה:
"נשמע נורא רדוד,
ועם זאת, זה שם מכובד ל'ניהול חיים'.
ענה לעצמך, לא לי, כמה מ'רשימות' האלה אתה מנהל."
למי שאוהב,
ושמע ממני שמצמצם את חייו לאחד וחצי ממדים. להמשיך לקרוא מינורי בצמצום רשימתי
החיין בשיפוטיות
– הרי אין בה יופי או חן –
הוא שהשופייט
לא מפלה התנהלויות ירודות;
גם מהן מקבייל השראה.
זמינות נכונות לבחינה חיובית של מענה לפנייה.
זמינות אינה תלויית עומס מטלות,
היא שילוב של
ככסף ואנרגיה, גם זמינות מונחת
כמשאב אישי על מנעד [- ספקטרום] 'שפע-מחסור' אישי.
לזמינות פנים רבות.
להעדרה הסברים רבים.
אל לך להתלונן,
לא לי להתאונן,
על שהותרנו בתודעת אחר
רושם שונה ממה שהתכוונו;
מצער ככל שיהא,
היה לנו חלק די מכריע בכך.
נתקלתי במי שחשבתי שיכול להביא ערך.
התעקייש לא.
נלחם, התיימן, השתכלל-
ניצייח.
שכנע.
ביחסים בינאישיים
אותה תכונה ייחודית, נדירה, מוקצנת,
שגרמה לאחד להתפעל, להימשך לאחר,
בהמשך, על ציר זמן,
ביטוייה, הם אלה שימאיסו את בעליה על הכבר-לא-מתפעל.
יישום אינסטינקט שקילה ערכית של מהות,
אם עומד במבחן השפיטה,
נתפש ערכית,
כצייתנות חיובית.
נתח ניכר מתשומות אינטלקטואליות מוקצה ל
התמרת תעוקה פרסונלית לאידיאולוגיה אוניברסלית.
בתהליך, חושבים, שבעצם משרתים את היקום?
הארץ, 3-8-2015
בטורה כותבת:
"… הפילוסופיה של ארנדט מחוברת בעצמה באופן רב-עוצמה לחיים עצמם. ברור מאליו שכל מה שכתבה נבע מניסיונה האישי, וכפי שאומרת ג'ודית באטלר בסוף הסרט –
ארנדט היתה פליטה שעשתה אוניברסליזציה לחוויית הפליטות שלה,
ומתוכה חשבה וכתבה."
זו ארנדט, האינטלקטואלית,
מה יאמרו קרקורי הזיב?
"היינו אצבע בעיניים של הממסד. זה היה פשוט טירוף. עבדנו קשה, אנשים עמדו בתור לגבינות שלנו והכל הלך לתשלום לעורכי דין. הייתי יכולה לקנות שבע חוות כאלה בפורטוגל אם לא הייתי מממנת עורכי דין. וכשהפסקתי לשלם להם, עורכי הדין פשוט הפסיקו לעבוד בשבילי, ולא משנה כמה אני צודקת. זה לא ייאמן. אין בתחום הזה שום אידיאולוגיה".
בר יערן,
ישראל שברה לנו את הלב. פה אנחנו מרגישים רצויים
רועי צ'יקי ארד,
הארץ 10/5/2019
אתמול ישבתי עם חברי ילדות.
אחד, לא-חשוב-מאיזו-עדה-פוליטית, כינה אותי 'דביל'.
וזה ממש לא נורא, כן?
כלומר, אולי לא כייף גדול, ועם זאת מבחינתי – אין ממש בעיה,
הרווחתי ביושר,
ויש חשובים לי יותר,
החושבים עלי דברים חמורים יותר,
[- היום מישהי כזו אמרה לי 'שלוש שעות אתה מזיין את השכל'. צחקתי.]
בהסתכלות לאחור, ישנם שלושה שלבים של התייחסות לבחינת משפחה גרעינית: להמשיך לקרוא רטרוספקטיבה משפחה גרעינית
מקור ההסתמכות על הציפייה לציות – מלה קשה, הסכמה,
סמכות הורית, הוראה, ניהול, פיקוד, הנהגה.
היררכיה – מערך קדימויות.
בכל בקשה, הוראה או הנחייה, מנגנון ה'אם-אז' מותנע.
מילוי הבקשה יכול לנוע במרחבי
משימה שאיננה תחומה בזמן,
עלולה להיתפש כ'חזון' לא מטלה לביצוע.
חזונות ללא ח',
הן כהבטחות לכייף ללא פאן.
