שמרנות מידתית
הבחנה צירית
את רוב האנשים ניתן לסווג, בין היתר, כמוטי –
- הגנה גשמית על ערכים מוחשיים, טווח קצר מעשי, מתגונן,
- התייחסות לערכים פרה-לימינריים, מקדמיים, כאקסיומות לתפישת עולמם, טווח ארוך.
את רוב האנשים ניתן לסווג, בין היתר, כמוטי –
שבועה היא הצהרה של אדם על דברי אמת, אשר במסגרתה מתחייב הנשבע בשם האל כי כל טענותיו אמת. על מנת שהשבועה תהיה בבחינת כלי משפטי יעיל לבירור האמת, על הנשבע להאמין הן בקיום האל והן ביכולת האל להענישו אם ישבע לשקר.
ויקיפדיה
אני נפעם מפרט המקבל על עצמו זהות קולקטיבית ערכית.
תפישת זהות אדם כקולקטיב רעה, נחותה, מניפולטיבית, מנצלת את חולשת הדעת של מי שמתכנס אליה, ערכית. להמשיך לקרוא זהות קולקטיבית ערכית
נורמטיביות היא אמנות ההתכנסות לערכים שנוסחו על ידי אחרים,
תוך שכנוע עצמי שעצם היות הערכים נורמטיביים הם סבירים- עומדים באמות מידה רציונליות,
כאשר
תקפות הערכים הנורמטיבית נובעת מעצם היותם מקובלים על מספיק אנשים בסביבתו של פרט כדי חריגה מגבולות ה'נורמטיביות' ולהיחשב כ'סבירה'. להמשיך לקרוא תפישה עצמית עצמאית
יש שיחות בהן אני נוקט בדיאלקטיקה שלא תואמת את ערכי האסתטיקה שלי, מתייג כ'תרגיל מלוכלך', לערכיי:
אני מצביע על שיוכם לבית המדרש הסוציולוגי של עמיתיהם לתפישה.
בדרך כלל, מי שאני 'מתווכח' איתו הוא מהצד השמרני, אמוני לאומי.
אלה- על הספקטרום, בין היתר, יש להם כמה מאפיינים מעניינים: להמשיך לקרוא תרגיל מלוכלך
שלא לנקוט ב'הגדרה'.
תפישת עולם –
ניסוח יחסים
בין מִדרגי ערכים
רעיוניים,
שמנחים התנהלות
בסוגיות פרט־חברה.
ואחרי תשלום מס השפתיים,
משער,
שכהונתו של נתניהו תסתיים באחת מהאפשרויות הבאות:
לאחרונה, 2015, השיח הציבורי נמלא בביטויים על פרות קדושות נשחטות, שחיטות קדושות, והטחת עלבונות מגזריים. פרטים תובעים את עלבונם, את ירושת מורשת עלבון הוריהם, על הדרה ממרכז שיח ממסדי, על הפחתה וחוסר כבוד, קיפוח בהקצאת משאבי כלל, ומנגד מענה של בני המגזר הנתפש כמנחית וכעת תופש עצמו כמונחת ומתגונן. מנגד המגזר המנחית גורס שמצבו העדכני שווה ל- או נחות מ- זה של המתלוננים, ובקאנון עדכני מקננים על עלבון קולקטיבי ניגר, על רדידות שיח מושפרץ, וכמיהה להגנה מפני תוקפנות מתנחשלת;
בעידן בו הפרט הוא המרכז, מחריף השיח בין אוסף פרטים נעלבים כמקשה אנושית, עם ומול אוסף אחר של מתגוננים כקולקטיב. נושאים טעונים, מלבים עצמם, רגישים לגירוי, נפיצים בפוטנציאל, ובשל כך מרתקים. להמשיך לקרוא פרה, קדושה, פנסים והארות
אם עלי לבחור בין נתניהו,
שבפועל עושה משמאל לדבריו, ומשתלייט על ימין בוחריו,
ולחזק את הממד הרציונלי אינדיבידואלי שוחר ליברליות,
לבין
חיזוק בבואה אפורה של נתניהו,
אפילו לא להביא אותה (כלומר אותו) לשלטון, שזוחלת מימין לבוחריה,
ולא לתמוך בגוף קטנטן שמשמר תפישה רציונלית אינדיבידואלית ליברלית –
ברור לי שלא אתמוך בעסקה גרועה שכזו. להמשיך לקרוא בין נתניהו ללפיד
נאצל, ערכי,
לתפישתך, לעיניך, לטעמך, להעדפתך-
להימנות פרואקטיבית, במכוון, במודע, מרצון, בחירה,
על קהילה, קולקטיב, קבוצה קבוצת הזדהות שמחילה על עצמה, מכנה משותף: להמשיך לקרוא צביון נאצל
עיסוק בזהות אישית- החצנתה או הסתרתה,
כשיוך לקולקטיב בהיבט ערכי,
בהקשר- מגדרי, גזעי, דתי, לאומי, אתני, שפתי, תרבותי, עדתי, שבטי, ספורטיבי…,
כמקור השתייכות, עוצמה, כוח, מוסר, הצדקה, היטמעות, ביטחון, גאווה, ספיחת ערך-
ערך חיובי או ערך שלילי,
בשונה מהתייחסות עניימית חפה מערכיות מכוונת או מוטמעת,
הוא- נפוץ, 'טבעי', 'אנושי', נורמטיבי, יוצר עוררות רגשית,
ובה בעת– מעיד על כמיהה, לינוק, לשאוב, עוצמה חיצונית לסופייח,
ובהשלמה- חושף תחושת נחיתות אישית.
אחאנא"ר- אשכנזי חסר אמונה נטול אינטליגנציה רגשית
האלגוריתם של גוגל ענה על השאלה ?who runs Hollywood עם התשובה The Jews.
בעקבות תלונות התשובה, בהפנייה ידנית, שונתה למאמרים ותשובות אחרות.
האם, לדעתך, התערבות גוגל מוצדקת?
פרנסיס פוקוימה, בספרו The End of History and the Last Man, 1992, גרס שקריסת ברית המועצות מסמלת את קריסת האידיאולוגיות, וחתירת בני האדם למימוש דמוקרטיה ליברלית במתכונתה האירופאית והצפון אמריקאית ויישום עקרונות הקפיטליזם והשוק החופשי.
סמואל פ. הנטינגטון, בתשובתו לפוקויאמה, 1993, The Clash of Civilizations, גורס, שהעולם מחולק לתשע תרבויות עיקריות עם קשרים מורכבים ביניהן. לאור הבדלי התרבות, השפה והאינטרסים, המשך ההתנגשות ביניהן היא בלתי נמנעת.
השוני בין הגישות הוא תוצר של:
ישנה ירידה מאובחנת בשימוש במכוניות על ציר גיל, בריבוי היבטים-
ככל שקבוצה מקושרת לסייברספייס אינטנסיבית יותר, כן המגמה מקצינה.
ההתניידות הגיאו-לוקאלית קטֵנה.
אפשר לטעון שמגמה זו פושה בעיקר בחברה המערבית. אני מצפה שההתנהלות הזו תחלחל בריבוי תרבויות:
מערכת ההקשרים, האינטרסים הגלובלים מסתעפת כך שהפרגמנטציה על בסיס גיאוגרפיה במגמת התפוגגות, אולי איטית אך בלתי ניתנת לעצירה.
בסיסי הקשרים האנושיים המשותפים מאבדים את אחיזתם הגיאוגרפית, הם בהליך פעפוע המאיץ עצמו בין תרבויות, כשעליונות תרבותית מתאפיינת באמצעות
בגישתי- יותר מהרצון להזיק לאחר, שאיפה לעזור לעצמי, גישה שמייחס לכל בני אנוש, מצדד בטווח הרחוק בגישת פוקויאמה:
ייחוס 'חמלה' למחשבה ליברלית רציונלית – מופרכת בבסיסה.
בהנחה ש
חמלה- ביטוי של הכרה, הזדהות, וביטוי של ה'חומל' למצוקת אחר.
לעתים, לא תמיד, בוודאי לא בהכרח,
חמלה מלווה בפעולה מעשית להקלה או הפחתת המצוקה.
כך, גילוי חמלה אינה מתיישבת עם רווח, רתימת אופטימום משאבים לטובת מטרה 'כדאית', שכן אם כן הייתה שייכת להפקת 'תועלת' שכבר אינה בבחינת חמלה. להמשיך לקרוא ליברליות חמלתית

אתמול ישבתי עם חברי ילדות.
אחד, לא-חשוב-מאיזו-עדה-פוליטית, כינה אותי 'דביל'.
וזה ממש לא נורא, כן?
כלומר, אולי לא כייף גדול, ועם זאת מבחינתי – אין ממש בעיה,
הרווחתי ביושר,
ויש חשובים לי יותר,
החושבים עלי דברים חמורים יותר,
[- היום מישהי כזו אמרה לי 'שלוש שעות אתה מזיין את השכל'. צחקתי.]