המסע האחרון, תאילנד #9

משך קריאה: 6 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה

פרק 1, נסיעת לילה

פרק 2, השקעה גרועה

פרק 3, סידורציה מוטורית; אין לו שתי חוליות

פרק 4, החלקה

פרק 5, לג ראשון

פרק 6, מחשב וכסא גלגליים

פרק 7, קולינריה נרכשת

פרק 8, איגרוף תאילנדי

פרפורים תודעתיים

פטאליות מנחמת

נכנסתי לארוחת ערב למסעדה שלא הייתי בה קודם. לא מצאתי שולחן פנוי. המנצח על התיפעול והמילצור – אמריקאי כבן גילי, בירך 'שלום'. סימנתי 'אני הולייך' כי אין לי מקום.
כששאלתי בהמשך, מניין ידע שאני ישראלי, השיב, שכשדברתי יום קודם בטלפון בחוץ, שמע. פאק, זיהמתי את הסביבה בקול רם מדיי.

פניתי ללכת. לקריאתו, הצטרפתי לשולחנה של מבוגרת ממני שניאותה להיטיב עם בעל הבית שלא לאבד לקוח.

התיישבתי. הולנדית, שחקנית, שיער מקורזל כהילה טבעית. נולדה בקורסאו שהייתה מושבה הולנדית לאב שחור אם חצי אינדיאנית חצי לבנה. עירוב מוחלט. אינטליגנטית, נחמדה, בעניינים, שמעה על מה שקורה בישראל, לא מצליחה להגות נכון 'נ-ת-נ-י-ה-ו'.

בת 67, עדיין עובדת למחייתה, כעצמאית אין לה פנסיה מסודרת. Welcome. שאלתי אותה אם היא מוטרדת מה יהיה עוד 10 שנים.

השיבה, שמחר היא יכולה למות, אז למה לדאוג ל-מה יהיה עוד עשר שנים.

לי נראה שהסבירות שהיא תחיה עוד 10 שנים גבוהה יותר ואולי מדאיגה יותר היערכותית מאשר אם תמות מחר. אבל מה אני יודע?

נפילה

הגעתי למתחם בילויים שחוגגים בו מדי יום בחמש בערב. אני מדיר את עצמי ממקומות כאלה; הופעות חיות (ווליום גבוה לי מדיי), מוזיקת רוק (כבדה לי מדיי), שולחנות פול (לא יודע לשחק) ומסכי כדורגל – אוה, לזה דווקא אני יכול להתחבר, כרקע לשתיית בירה – נו, אני לא שתיין גדול. מצד אחד אינני שייך, מצד שני ה- fomo לא באמת עובד עלי במקרה זה.

כשחזרתי לקטנוע הבחנתי בזוג תאילנדי צמוד סמוך אליו. הצעיר אמר לי משהו. אני כמובן לא הבנתי – גם כשמדברים אליי אנגלית אני לא תמיד מבין, וכשבעברית אני לא תמיד, ולא לגמרי, שומע. הצעירה כבדת משקל באופן לא אופייני, הופל'ה, נשרה מאחיזתו, נחבטה בקטנוע והתפזרה על העפר הכבוש. הבחור משה אותה, מלמל משהו בשפת אבותיו, אולי הסבר או התנצלות, והתרחקו כשהוא תמך בה. נראה לי ששתתה יותר מכפי מידתה.

כשהגעתי למלון, הבחנתי שהווינקר האחורי שמאלי שמוט שלא ככוונת מעצבי הקטנוע, השתלשל על קרעי חוטי חשמל דקיקים – איפה כרעי התרנגולת כשצריך אותה? משער, אינני בטוח, שהאינסטרומנט נשבר בנפילת הבחורה. למחרת אקנה דבק להחזיר מאותת למצבו המקדמי.

למחרת רכשתי דבק שלוש שניות. את אצבעותיי השלומיאליות הדביק היטב. את הנותר הזלפתי למאותת ולתושבתו, נעצתי למקומו והחזקתי שלוש וחצי שניות – מה אני פראייר? עובד בשבילם? וכאלה – ונסעתי לדרכי למתחם אליו אני הולך תדיר לאחר שסגרו לי את קפה הבית. חניתי על הרחוב הראשי, ובמקום פיזיותרפיה, החלטתי להתפרע וללכת איזה 200 מטר על אחד המשעולים.
במתחם שותהכותבאוכלמשתינמשלם וכעבור כמה שעות חזרתי לקטנוע. האוריינטציה הגאוגרפית שלי, להלן חוש התמצאות, די לא רעה, שלא לומר טובה. עם זאת, על המתחם הזה אולי בגלל שנחשפתי אליו בלילה, הימינה־שמאלה ביחס לצפון לא נעוץ לי.

ביציאתי מהמתחם פניתי ימינה, מערבה, במקום שמאלה. טעות.
חציתי את הכביש לגדה הדרומית, הנכונה.
הלכתי את המרחק הנכון, ואחרי איזה שבעה מטרים לציפייתי ראיתי זומר כחול חונה, והבחנתי שהמאותת האחורי שמאלי שלו משולשל בתנוחה שלא כדרך הטבע.

יכול להיות שהדבק לא מספיק חזק, שלא הצמדתי אותו מספיק זמן?

באתי לעלות עליו והבחנתי שיש קרע על המושב. הוא לא שלי!

חזרתי שבעה מטרים לצומת ועוד שבעה מטר מזרחה, שם ניצב לו הזומר שלי, ללא קרע במושב, ופנס תחוב לתושבתו.

אקוואריום

באותו בוקר, לפני שרכשתי (בשקל) את הדבק, הלכתי לתת כביסה. כל שלושה ימים נותן שקית עם ה'מלוכלכים' ומכבסים לי אותם. היום זו של הבדרך כלל הייתה סגורה (הייתי שואל 'לרגל השתלמות מקצועית'? נשמע מתנשא.) אז הרחקתי עוד חמישה עשר מטר מזו שמרוחקת עשרה מטרים מהמלון, והפקדתי בידיה את מלוכלכיי הנאמנים.

על שולחנה אני מבחין בקונספט, להחלטתך קונספט של מה, עם חמישה אלמנטים:

1. קערת מתכת שחורה דומה למחבת, שוליה גבוהים מעט יותר ממחבת טיגון רגילה.
2. במחבת מיים שקופים.
3. בתחתית המחבת ששה חלוקי נחל לבנים, בגודל של חצץ, נניח סנטימטר וקצת כל אחד.
4. על המיים צפים עלים ירוקים קטנים מאפונים, ומעט בהירים יותר.
5. בתוך המים שוחים שבעה (נראה לי דגי) גופי שחורים, ומעט יותר דגיגים.

איך אני יודע את הפרטים? צילמתי. הקונספט הטקסטואלי נראה לי מעניין יותר.

אולי זה האינקובטור של הדגות בהריון.

 

---

פרק 10, חשיפת ערוותָיי

פרק 11, מתממשק בשוק

פרק 12, שטיפת כלים, כביסה ותפירה

פרק 13, יחס, אהבת חינם וסיום